איכס!! מגעיל!!!

בספר הגדול כתוב שיש כאלו שאומרים שהם באמת לא צריכים את ההתמכרות, אבל כשאנחנו שומעים על זה אנחנו צוחקים כי זה כמו ילד שמפחד מהחושך אז הוא שורק לעצמו לחשוב שיש עוד אנשים מסביבו.

לא יעזור לי להמשיך להכחיש את העובדה שאני נמשך לפרונו. עדיף שאשלים עם זה ואתחיל לחפש את הפיתרון.

גם אני אמרתי את זה לעצמי אלפי פעמים. בסוף כל שימוש. וזה אכן עזר לי. עד ההתקפה הבאה. כאן למדתי איך להמנע מהתקפות ומה לעשות כשהם מגיעים למרות הכל.

אהבתי את שמך... נקודה..
אולי תספר לנו קצת עליך?..
נשמח לשמוע ממך
ברוכים הבאים

שלום חבר חדש, מה שלומך?
אני מבין את ההרגשה הנוראה הזו, לא רק אני, אלא כולנו.
אמרנו את זה, חשבנו את זה, בכינו את זה הרבה. בערך כמספר פעמים שנפלנו קורבנות לאובססיה שלנו.
מה שעוזר לנו זה תוכנית 12 הצעדים. אם אתה מספיק נגעל מעצמך, מהתאווה, מספיק שבור מהנפילות, אתה מוזמן לקבל תרופה, או יותר נכון לייצר אותה.
ברוך הבא הביתה!

בס"ד
. יקר!
ברוך הבא בצל קורתנו!
מסכים איתך באמת!
זה ממש איכס!! זה באמת מגעיל!!!...
גם אני לא נוגע בזה יותר...
אבל .  יקר שלי - איך אתה עושה את זה?
התוכל לספר לנו כי יש לי ממש פחד נורא שזה יתקיף אותי שוב ואז... :-\

לא איכס ולא נעליים. פורנו זה אחלה. חדל קשקשת ברשת. אם זה היה איכסה - לא הייתי מבזבז אלפי שעות שם ולא חוזר לזה פעם אחרי פעם גם כאשר זה הכאיב לי נורא.

יש לי בעיה שאני לא יכול לשלוט בעצמי. זאת הבעיה שלי. לא פורנו ולא מין ולא חטאים.

וכשאני מספר לעצמי סיפורי סבתא על כמה פורנו מגעיל - אני לא עושה לעצמי שום טובה אלא ממשיך לדפוק את הראש בקיר במקום ללכת לרופא.

אפשי ואפשי ואפשי ואפשי ו... אני ממש מת על זה - על הפורנו !!!
אך מה לעשות - זה ממש מסוכן בעבורי - אני עלול למות אם אתקרב !!!

זה לא סותר.
אני מת על זה ונהנה מזה. זה ממלא לי חללים בנפש.
אבל, אני גם נגעל מזה. זה דוחה אותי. אני נגעל מעצמי כשאני שם.
לא יכול איתו ולא יכול בלעדיו.

יהודה יקירי,

אני אף פעם לא נגעל מזה.
זה הדבר הכי יפה בעולם, לא?

רק מה?
אחרי שהשתמשתי המחלה הערמומית שלי נותנת לי בונוס: הרגשה זיפתית של גועל !!!
מוזר שאחרי שאני קצת שוכח מההשתמשות האחרונה, אני שוב רואה את זה כדבר הכי יפה בעולם !!!
מה קרה?
היפה הפך שהפך למגעיל חזר להיות שוב פעם יפה?!

גם אני.

נקודה זה פחות מאפס. זה כלום. לא רואים אותו בכלל. בדיוק כמוני. רואה ואינו נראה. הן כשאני כן צופה בזבל היקר והחביב מאחורי דלת נעולה ותריסים מוגפים. אבל לא רק. גם כשאני "חשוב הקהל" מתפלל בביהכנ"ס ו/או מוסר שיעור אני רואה את כולם ואף א' לא רואה אותי. רואים רק את הקליפה. את החיצוניות. את המסכה. אותי האמיתי לא רואים. נקודה.

מת על זה ומת מזה

חבר יקר,

בא נעזוב את הבכיינות ונדבר קצת תכלס.

ראה, אני מכיר את המקום שעליו אתה מדבר כפי שרק מעטים מבינים. אני מכיר את המקום כי אני מגיע משם (כמו שאר חברי הפורום). כן, הרגשה של אפס מאופס מבפנים בלי שום קשר לאיך שאני נראה בחוץ.

אבל השאלה לאן זה מוביל אותי. אני יכול להמשיך להתבכיין כאן לנצח, ויכול להבין שזה לא חייב להימשך ככה.

בחסד אלוקים - לגמרי לא מובן מאליו, אני נקי מאז כ"ו בכסלו תשע"ב. זאת מתנה שקיבלתי אבל גם אתה יכול לקבל אותה. אם תרצה - אשמח לספר לך על הדרך ועל מה שהציל אותי.

[quote author=. link=topic=2066.msg21826#msg21826 date=1355494299]



נקודה היקר!
כאן זה המקום להסרת המסיכות, כאן נקבל אותך כמו שאתה עם מעלותיך ועם פגמיך,
אם אתה רוצה מקום שיקבלו אותך בדיוק כפי שאתה לא יותר ולא פחות, זה מקומך!
אתה רוצה?

לשמואל
אני יודע רק איך זה אצלי.
גם כשאני נמשך לזה ורוצה את זה, אני נגעל מזה ושונא את זה. ליפול ולהגיד תוך כדי 'לא רוצה, לא רוצה, לא רוצה'.  הייתי מאונן ותוך כדי מבקש רחמים מבורא עולם שיציל אותי. אצלי זה לא רק במבט לאחור.