אני כבר לא מאמין ניסיתי הכל, החלטתי להיכנס לכאן בתור צ'אנס אחרון, האם באמת יש סיכוי??????????

אני רוצה לציין פרט חשוב (קצת מבייש) אני מבוגר כבר באזור גיל 35 וכמה  הרפתקי עדו עליי......... על כן אשמח בעיקר לקבל תגובות ממבוגרים גם כן

שלום חבר יקר,

ראשית כל, ברוך הבא. לא מובן מאליו בכלל שאדם מגיע ומוכן לבקש עזרה. אבל כאן זה אפשרי כי כולנו מגיעים מאותו מקום ומכירים את הדברים בעצמנו.

הבושה שלך מובנת, אבל היא לא במקומה. אדם חולה לא מתבייש בכך שהוא חולה, בודאי לא בזמן שהוא נמצא בין חולים כמותו. אני אדם חולה. למחלה שלי יש כל מיני שמות ואני מעדיף את הכינוי "סקסוהוליסט", למרות שאיננו מדוייק.

וכעת לענין שלשמו התכנסנו כאן. הגעתי לכאן בכ"ו בכסלו תשע"ב, ומאז - חסד אלוקים, לגמרי לא מובן מאליו, אני נקי. כל יום - רק להיום.

זכיתי במתנה אבל היא יכולה להיות גם שלך אם תרצה. אשמח לשתף אותך במה שעברתי, באם תהיה מעוניין לשמוע.

חבר יקר, ברוך הבא!
אתה שואל אם יש סיכוי?  לאור גילך השאלה מובנת לחלוטין, אחרי שנים רבות של רצון עז להפסיק ללא הצלחה כבר נהיינו סקפטים וחסרי אמון מכדי להאמין לעוד שיטה מוצלחת כביכול,
נכון, יש כאן אומנם עוד שיטה, אבל השיטה הזאת עובדת! איך אני יודע? כי אני רואה עובדות, יש כאן חברים שנקיים למעלה משנה ויש כמה שאוטוטו סוגרים שנה, בקיצור זה תוכנית עם קבלות.

כשאני באתי לאתר מיואש וחסר תקווה, הייתי בטוח שהחברים כאן יֶצאו מכליהם מרוב אושר, יפרשו שטיח אדום ויגמלו אותי מהמשיכה לתאווה,
זה לא קרה. קיבלו אותי בנימוס ובעידוד, יעצו לי מה עבד בשבילם, אבל את התהליך של ההחלמה אני צריך לבד, לבד אין הכוונה בלי חברים שמעודדים ומחזקים, לבד הכוונה שאני מבין שזה תלוי רק בי ולא באף אחד אחר, לא באשה ולא בילדים ולא בסביבה, רק אם אני ירצה בכל ליבי לוותר על התאווה ואני מגלה נכונות לעשות כל מה שאדרש בשביל כך, רק אז אוכל לעלות על דרך ההחלמה.

רוצה לתת לעצמך צאנס'?

יש ויש!!! הצעד הראשון לקראת ההחלמה  זה להבין שאין סיכוי! ברגע שהבנו והפנמנו זאת הרי שהסיכויים מתחילים. עם קצת עבודה והרבה תקווה תצא לחופשי!!

ובקשר לגיל אני באיזור שלך.  אני מסתובב כאן כבר מספר חודשים ורואה קצת מה קורה עם כאלו שהיו עמוק בבוץ ואפה הם היום. אז אם זה עבד בשבילם אין סיבה שזה לא יעבוד בשבילך.

בהצלחה וברוך הבא.

אגב, דע לך שהרבה מחבירינו צעירים והרבה מבוגרים כך שהגיל לא בדיוק משנה.

הייתי רוצה לשתף את הציבור עם לבטים שהיו לי במשך כמה שנים בנוגע לקבלת עזרה חיצונית אף שחלקם יש לי תשובות מכל מקום אשמח לשמוע דעות נוספות בעניין
דבר ראשון, אולי בעייה אישית לאור הנסיון, כשהייתי בחור בישיבה קטנה  בערך כבן 14 (כשעוד הייתי רחוק מאד ממה שאני היום כשאני רק בתחילת ההתבגרות) כאב לי על הרהורי עבירה שהיו לי בראשי (בלבד)  ותיניתי את צערי בפני המשגיח באחד הישיבות החשובות הנחשב למשגיח מוערך מאד, הוא שמע אותי ודיבר אלי יפה, אך לאחר שבוע או יותר נצרך להעיר לי על משהו, אינני זוכר על מה אבל כנראה משהו משמעתי, ובתוך כל דברי החינוך שלו כלפי הפטיר בכעס  "הרי יש לך עבירות"  באותו רגע איבדתי את האמון בו בפרט ובזרים בכלל
דבר שני, נדמה לי שהתורה נמסרה לנו על מנת לעמוד בנסיון וכו', ודברי הרמב"ם ידועים שכל אדם יכול להיות צדיק כמשה (וודאי לא בכוונה במדרגתו אלא במעשיו) וכו', אם כן אין הדבר תלוי אלא בי, והמעשה עם ר' אלעזר בן דורדייא שממנו הציטוט דלעיל ידוע, אם כן חשבתי שהדרך היחידה היא ע"י לימוד היראה וכו' ואילו כלים חיצוניים אין זה דרך התורה. כי למשל מה היה נדרש מבן אדם טרם האינטרנט (כן אני יודע שגם הנסיונות והפיתויים הם יותר גדולים אבל עדיין היה והרבה) אשר לא היו לא את הכלים האם היה אובד?
דבר שלישי, ידועים דברי דוד המלך חטאתי לא אגיד וכו', ודברי חז"ל שאסור לפרסם חטאיו, אף שזה נעשה כאן בצורה אנונימית אבל עדיין אולי יש כאן איזה פורקן מסויים של עול החטא (ואולי זה עדיף ומי יורה?)

שלום ידיד יקר
מ"בירא לאיגרא"
אתה מבוגר ממני אך במעט, וכמוך כבר התייאשתי לפני שנים מכל סיכוי לצאת מהבוץ,
כי כשל כוח הסבל, ומשא נקיפות המצפון וההלקאה העצמית כבדו מנשוא,
אז הייתי חייב להרדים את המצפון והרגשות, והדרך היחידה לברוח מזה היה לעשות את זה ,
שוב ושוב ושוב....
ואז קרה הנס ואין בעל הנס מכיר בניסו,
אבא אוהב, א-ל רחום וחנון, שלח את ידו המלטפת, ויעיריני כאיש אשר יעור משנתו,
ויביאני אל המקום הזה, ברחמיו האין סופיים נטה אלי חסד, והסביר לי ע"י שלוחיו הנאמנים,
כי אני איני חוטא, אני חולה, חולה אנוש אשר אין רפואה למכתו וכבר יצאתי מגבול העזרה האנושית.
הגעתי לקרקעית , הפסקתי לחפור , כאב לי מספיק, הפסקתי לשחק את אלוקים.
הגעתי למסקנה, אני אבוד,
בודד וגלמוד בבור תחתיות, ריק אין בו מים, אבל נחשים ועקרביות יש בו בשפע,
אז איך לעזאזל יוצאים מכאן??
והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, ובו 12 שלבים.
וילדי האלוקים בניו אהוביו, החבולים והנדכאים עולים ועולים בו (ולפעמים גם יורדים, ושבים לעלות)
ועוד בטרם ידעתי כבר הייתי על השליבה הראשונה
"אני חסר אונים מול התאווה , אבדה לי השליטה על חיי"
לאט אבל בטוח אנחנו מנסים לעלות צעד אחר צעד
איש את רעהו יעזורו,
אכן יש תקווה
ולא נישא בחרפה.
תודה
מוטי
 

תודה מוטי. גם אני כהזדעזעתי מחטאי המרובים ברחתי לחטאים גדולים יותר... והיה זה מעגל קסמים בלתי ניתן לשבירה. עוד חטא עוד בריחה, עוד בריחה עוד חטא. כשזכיתי להכיר כי אינני חוטא אלא חולה זכיתי לקחת את התרופה הנכונה.

מוטי, אהבתי!
יישר כח על דברי המליצה
חילך להחלמתך