שלום לכל הצדיקים שנמצאים כאן, בעצם היותכם כאן אתם כבר צדיקים ולוואי ואזכה גם להיות צדיק,
כבר בקרתי כאן פעם אחת וכתבתי את סיפורי ומעשה שטן ברגע שעשיתי שלח זה נמחק , היה לי מאד קשה לכתוב את זה ואחרי שזה נמחק לא הייתי מסוגל להקליד את זה שוב, מקווה הפעם שיצליח בידי,
(אני מקליד קודם במחשב ואחרי זה רק מדביק באתר)
הסיפור שלי לא שונה במיוחד מאחרים, הוא נורא כמו סיפורים אחרים ובעיקר משבית את שמחת חיי ומונע ממני לצמוח בכל המובנים,
בגיל צעיר מאד 5,6 אני זוכר את עצמי בכל מיני מחשבות מוזרות על המין השני משחק בגופי בזמן האמבטייה מבלי לדעת אפילו את אשר אני עושה בכלל,
ילד חכם וסקרן שהצליח להגיע לדברים שההורים שלי חשבו שלא אגיע לעולם, כל מיני מגזינים אסורים, ובגיל 10 בערך כבר חשתי טעם של עבירה, בסיעתא דשמיא הגעתי גם לספרים שמדברים אודות איסור הוצאת שז"ל ושיערתי שמדובר באותו מעשה שאני עושה, (אני זוכר שפעם ראשונה שחשתי בזה ספרתי בתום לב לאחי הגדול על כך הוא עדיין לא ידע מה זה למזלו), וכך בגיל 12 מצאתי את עצמי נאבק להתאפק ולא להיכשל בזמן ההתרחצות, הייתי שם פתק גדול בתוך האמבטיה לזכור ולא להיסחף, וכך זה נמשך עד ישי"ק שם ב"ה זכיתי להתעלות מאד ונהגתי בכל מיני סיגופים בשביל לכפר על עצמי, חשתי ממש כבעל דרגה ובחורים אף היו משוחחים איתי על כך הייתי מנסה לעזור להם, אמנם היצר למחשבות זרות היה פועם אצלי אך נזהרתי מאד מהמעשה עצמו, עד שהתחברתי עם חבר רע, שגם הוא לא היה רע אבל יצרו שלט בו במאד וכך נגררנו היינו מנסים תמיד להתאפק ולא להגיע למעשהעצמו אבל לאחר שנפלתי כמה פעמים זה מאד שבר אותי ומאז כבר הרגשתי נפול והייתי מחפש את סיפוקי בכל מיני בארות זרים , כך נמשכו להם עוד כמה שנים של נפילות ותקומות, העיסוק בתיקון העוון גם הפריע אותי מלימוד שזה אולי גם היה בעוכרי עד שגילית את האינטרנט בעיקר מה שמשך אותי היה השיחות באתרי הצאט רח"ל, הייתי מבלה לילות שלמים בשיחות ואת נפשי האומללה הייתי משקיט בכך שאיני פוגם רק משוחח, בחמלת השם עלי מכל אותם בנות שהכרתי לא חטאתי אם אף אחת מהם, וכך הגעתי אל החתונה בהחלטה שאני פותח דף חדש ומתנקה מעוון כליל, אך כעבור כמה חודשים שעמום שהביא לידי בטלה החזיר אותי אל ביב השופכין האינטרנט, ושוב חזרתי אל השיחות הארורות עד שנתפסתי והבטחתי לחזור בתשובה ושוב נפלתי הפעם גם חזרתי לפגום רח"ל וכך הייתי בעליות ומורדות כשכל פעם השיטות משתכללות, פייסבוק ושאר מרעין בישין, הבעיה בכל זה שמתוקף עבודתי אני יושב שעות רבות ליד מחשב ולעיתים מרגיש שאיני מסוגל ואני חייב לברוח אל התאוות, ולא רק הירידה הרוחנית שזה גורם, זה גם מפריע לי להתקדם בדברים שאי צריך לעשות בעבודות שאני צריך להגיש וזה מדכך את מצב הרוח ונותן תחושה של לא יוצלחת, זה מרסק את כל המעוף של האדם והעצמאות שלו,
אני כותב את זה אחרי יום שלם שירד לטמיון על הבלי המחשב,
מקווה שהאתר הנפלא הזה יעזור לי לשוב אל עצמי ולנשתי האומללה, להסיר אותה מכבלי השבי של התאוות לחזור להידבק ביוצרי ובוראי לשוב לעבוד אותו באמונה ובחיזוק גדול
תודה לכולכם תודה לבורא עולם שנתן לי את הכח לכתוב את כל זה.
