אני חוזר בתשובה  חצי שנה
הייתי בצד השני של המפה
אני עריק מהצבא בגלל שהצבא פגע בי
כול הזמן אני מפתה לאתרים החשוכים
כאילו היצר מדליק שלט ופשוט שולט עלי
לפעמים מעצבים שאני נופל אני חותך לעצמי תרגלים לעניש תעצמי
היצר הזה משחק בי
אני רוצה להפסיק לגמרי
איך זה שלא חסר לי דבר יש לי אוכל יש לי רגליים ללכת ידיים לעבוד עניים ליראות ואני עושה ככה
ועובר על דבר המלך
השיא שלי היה 60 יום אבל זה בכלא שם זה לא קשה אין פיתוי אבל בבית זה קשה אבל זה אפשרי אני רוצה משפטים שיחרטו לי טוב טוב בראש שאני יפסיק לתמיד

חבר יקר ברוך הבא
אם היה לי משפט או סידרת משפטים שתוכל לעזור לי לגמור עם זה, הייתי שם מזמן.
אז זהו לצערי כנראה שלא הצלחתי למצוא פיתרון קסם, אם תרצה פה באתר יש דרך, אמנם לא קצרה, אך מספקת ומועילה, ויעידו על כך החברים הנקיים תקופות ארוכות, של חודשים ושנים, תסתובב מעט פה באתר ותקרא על הדרך, יש תקווה!
בהצלחה
מוישל'ה

שלום עמיר, שבוע טוב.
במשך רוב שנות חיי לקחתי אחריות! אחריות על כל דבר שזז.
הפרנסה הייתה עלי, הרגשות של כל משפחתי, הרכבת הממשלה, אסון התאומים. ובטח הפשעים העוונות האשמות והחטאים שלי.
תמיד ידעתי שיש אלוקים. אך לא ידעתי שיש רק מקום אחד מאחורי ההגה.
כאן בתוכנית גילו לי שזה או אני או הוא.
כיון שהאני לא הוכיח את עצמו. נתתי לאלוקים את המפתחות.
מאז אני לא לוקח על עצמי אשמות ומצפונים ואחריות לא לי.
אוי, כמה שהחיים קלילים יותר.
אנא חבר יקר, השאר עימנו, שמור על הרגליים, לא שם נמצא הפיתרון.
ישנו אחד ולו מלא הכח, מי יתן ונמצאהו עכשיו.
אוהב
הושיעה

אהלן עמיר/אמיר. גם אני הייתי עריק מהצבא (משירות מילואים) אחרי שהצבא פגע בי. בסוף נעצרתי בבדיקת רשיונות שגרתית שנערכה ביום חמישי בשבוע, בדיוק ביום ההולדת שלי, שנה אחרי שערקתי. זה היה כל כך מפתיע ומתוזמן כל כך יפה שהיה לי ברור שרק ה' יודע לארגן סיפור כל כך מעניין. שתבין: כל המשפחה הייתה אתי באוטו, היינו בדרך לטיול. השוטרים החליטו לעצור אותי לבדיקת רשיונות כי האוטו היה נראה להם מלוכלך מדי.... אז החלטתי באותו רגע לתת לה' להוביל אותי, שיסיים את הסיפור באופן היפה ביותר שנראה לו. נישקתי לשלום את האישה והילדים, והם המשיכו לטייל בלעדיי, לכבוד יום ההולדת שלי... ביליתי שבת שקטה בכלא צבאי, וביום ראשון יצאתי לחופשי, 72 שעות אחרי שנעצרתי. זה היה נס גמור - בדרך כלל מקבלים לפחות 28 יום על עריקות במילואים.
כאן בתכנית מלמדים שזה אותו דבר ביחס ליצר ולתאווה. אתה יכול לנסות להילחם בהם. יש אנשים שמצליחים - כיף להם. אבל אני נלחמתי כל כך הרבה, וניסיתי כל כך הרבה שיטות, שהגעתי למסקנה שכנראה אני לא יכול על היצר. זה לא נעים להודות, אבל אני מובס לגמרי, והוא מנצח אותי פעם אחר פעם.
אז מה עושים? מוסרים את המשימה למי שכן יכול. ה' הוא כל יכול ויש לו כוח אפילו להציל אותנו מהיצר, אבל הוא מחכה שנפנה לו את השטח, ונפסיק להרגיש שאנחנו יכולים לעשות את העבודה בעצמנו.
איך מוסרים את המשימה לה'? תקרא פה מסביב, תירשם למייל היומי, תתקשר לקבוצות טלפוניות, דבר עם חברים. אני זמין פה בשבילך - גם בהודעה פרטית אם תרצה.

משובש בקופסא? - אתה חי בסרט?
אתה לא משובש בקופסא אתה החלטת להחליף קופסא לפני חצי שנה!!!

למה אתה קשה עם עצמך? אתה חושב שחצי שנה זה כבר יותר מידי זמן? אתה חושב שאתה צריך להיות צדיק ב 180 יום ?
עשית צעד מאוד קיצוני ומשמעותי בחיים שלך - זה לוקח זמן להתרגל. גם אם היית עובר כמהגר לחו"ל היה לוקח לך זמן להתרגל.
אל תהיה קשה.

למה אתה הולך לאתרים חשוכים? - כי אתה בן אדם עם יצר מיני - כמו כולם.
רק מה, הזמינות היום של אתרים חשוכים הם הרבה יותר זמינים ממה שהיה אי פעם בהיסטוריה האנושית.
כמו שלוקח לך זמן לחזור בתשובה, ככה גם לוקח לנו בני אדם זמן להתרגל לדבר הזה - האינטרנט.

אתה מכיר צעדים בחיים שלך שהיו פשוטים?
לי זה נשמע שאתה לא בן אדם קונבנציונאלי בכלל: חוזר בתשובה, יושב בכלא 60 יום. נשמע שיש לך אש שבוערת בך ואתה לא דק רקיק במעלה הזרם אלא אדם עצמאי שמוכן לעמוד על שלו ולספוג את המחיר.

אולי לך זה נשמע טריוויאלי, אהל כמה אנשים היו מחזיקים מעמד 60 יום בכלא? - אני לא.
יש לך כוחות חזקים בגוף בזה אין ספק.

הבעיה עם אתרים פורנוגרפים היא הזמינות שלהם. בדיוק כמו שהרבה יותר קשה להפסיק לעשן סיגריות מגראס. למה? - כי סגריה צריך כל הזמן (ראה את השיר "בשביל מה אתה חי" של מאיר אריאל בנושא).

בקיצור, אל תדאג, אל תילחץ, תהיה חזק ובטוח שיהי סיכוי שתצליח יותר.
חזקחזק

חזקחזק, החוויה שלי שונה. אני משתמש בפורנו לא בגלל שהוא זמין, אלא בגלל משהו מאוד בסיסי שדפוק בי בפנים. גם כשהוא לא זמין - בגלל החסימות שאני משתדל לשים עליו - אני מוצא את עצמי עובד שעות כדי להשיג אותו. יש לי חור גדול בלבד, וזו הדרך היחידה שהכרתי לסתום אותו.
למדת פעם בישיבה, אז בטח תבין אם אנסח שההתמכרות שלי היא ב"גברא" ולא ב"חפצא".

מר זימרי היקר,

למה אתה משתמש במונח "משהו דפוק בי מבפנים" ולמה אנשים מתעקשים כאן לדבר על "מחלות".
אני כן בעד לשים את הדברים על השולחן ולומר "אני מכור", "אני סקסוהוליסט" - אבל אני לא מבין למה אנשים יורדים על עצמם כאילו הם חולים. אולי זה נשמע כמו ויכוח על טרמינולוגיה, אבל בעיני לפחות זה מאוד קריטי.
אני חושב שיש סיכוי להצלחה רק אם אדם מפסיק "לרדת" על עצמו, והתיקון מגיע שהוא אוהב את עצמו.

ולא לא ידוע לי על ההבדל בין "גברא" ל"חפצא" אשמח לתזכורת.


חזקחזק

לי לקח חודשיים עד שהשלמתי עם הטרמינולוגיה
זה קרה אחרי שבאמת ניסיתי להפסיק והצלחתי לאורך זמן
חשבתי שזהו יצאתי מזה איכשהוא
ואז נפלתי
אנחנו שמים את הדברים על השולחן
זוהי סוג של מחלת נפש

עמיר, ברוך הבא, יש כאן המון מידע בפורום, אני מציע לך 'לטייל' קצת, לקרוא, להתחבר, יש תהליך והוא מצליח אצל מי שדבק בו בעקביות. בהצלחה. ולחזק היקר, בהחלט לא כדאי לשום אדם 'לרדת' על עצמו. גם אותי זה מקומם. אבל ישנו הבדל מהותי בין תיאור מדוייק של הלקות ממנה הסובל סובל - ובשבילי הוא מדוייק - לבין הצלפה עצמית הנובעת מחוסר ערך ורחמים עצמיים.

האמת צריכה וכדאי לה שתאמר, זו מחלה. מחלה שיש לה ביטויים פיזיים ונפשיים. כיצד ניתן לכנות את מי שלא מצליח בזמן אמת להביא את המודעות לכדי פעולה, מי שפועל למרות רצונו העז שלא לפעול, מוגבל. יש לך לזה שם אחר?

מהנסיון שלי, כל מי שהשלים עם האקסיומה הזו ונהג על פיה השתנו חייו.

בהחלמה.

דורון ואסיר תודה,

אני פה כי אני פתוח לקבל ולשמוע דעות אחרות ולנסות משהו חדש.
אני מוכן אפילו ללכת נגד עצמי ולקרוא לעצמי 'חולה' בשביל לנסות את השיטה שעבדה בשבילכם.

אבל....

אני לא התחלתי את המסע שלי כאן. אני פה אחרי 3 שנים של עבודה עצמית.
אני הולך לטיפול (פסיכולוג) באופן קבוע, שיניתי את הרגלי הצריכה שלי בהמון נושאים בשנים האחרונות,
נפתחתי מבחינה נפשית וקיבלתי את עצמי...וזה מה שהוביל אותי לכאן ולא להפך.
הניסיון שלי מראה שככל שאני אוהב את עצמי יותר...כך סיכויי ההחלמה שלי גבוהים יותר.

העובדה שאנחנו לא מצליחים להניע את עצמנו מלעשות משהו שאנחנו יודעים שהוא לא טוב לנו - הוא דבר מסובך ומורכב אבל לאו דווקא מחלה לדעתי.
זה כמו לומר מישהו שמן שהבעיה שלו היא שיש לו מחלה של לאכול. אני לא חושב כך. שהרי אין לנו ברורה אלא לאכול, ולכן זה לא שאלה של "התמכרות" אלא שאלה של איזון. אותו הדבר לגבי מין, אני לא חושב שזה אנושי לא לקיים יוחסי מין ולהיות לא 'חרמן' - זה משהו טבעי והוא נובע מהביולוגיה שלנו בגוף. השאלה היא איזון.

שוב, זה מה שהוביל אותי לכאן וזה למה אני אופטימי לגבי הסיכויים שלי להפסיק. אני לא פוחד ליפול.
שבוע שעבר נמנעתי שבוע שלם ואז נפלתי ביום שישי ומאז ועד היום אני שוב נקי. מבחינת התהליך כאן אני נקי יומיים אבלמבחינתי זה הרבה יותר מיומיים.
אין לי ספק שכדי להחלים מהמצב שלי אני חייב לקחת צעדים חריםים יותר ולספור לעצמי באופן מדויק כמה ימים אני נקי - אני מסכים עם זה ולכן אני בפורום הזה. אבל בשבילי לפחות אני יודע שחשוב לי מאוד איך אני מתייחס אל עצמי ולדעתי המילים 'מחלה' הם לא נכונים מהרבה בחינות.

עם זאת, אני חדש כאן ומוכן לשמוע דעות שונים משלי ואני מוכן להתייחס לעצמי בצורה הזו למשך החודשים הקרובים ואולי אני אווכח שאני טועה.

בכל מקרה אני עדיין מאמין שאנחנו צריכים לחזק את עצמנו ולא לרדת על עצמנו.

נראה מה יהיה, בינתיים עוד יום עובר בטוב.

חזקחזק, זה אכן אחת הנקודות החשובות ביותר- לקבל את עצמנו.
לפני כמה חודשים בודדים- הייתי יכול בקלות לקבל את עצמי. מה הבעיה? אני כ"כ מוצלח! אין בי שום דבר רע! מדי פעם נופל, אבל זה לא רציני...
היום הרבה יותר קשה לי לקבל את עצמי, כי אני מכיר את עצמי קצת יותר טוב ובעיקר יודע שיש לי עוד הרבה מה להכיר ועוד הרבה דברים שאני מסתיר.
אחד הדברים הכי חשובים בתוכנית זה לקבל את עצמנו כמו שאנחנו לחיות עם עצמנו בשלווה, אבל לא ניתן לעשות זאת באמת לפני שמכירים את עצמנו באמת. אם אני לא אשים את הדברים על השולחן ואגיד בדיוק כמה אני דפוק (צעד 1), איך עשיתי כך וכך ואיך התנהגתי כמו משוגע ונסעתי לחו"ל בשביל להתאוות ונגעתי באחותי בצורה מינית ובתור ילד קטן בגן כבר התחבאתי לאחותי במקלחת בתקווה לראות אותה עירומה וכו'... אם לא אגיד בדיוק כמה אני דפוק ואחסוך על כך בדיו ומילים, אני לא אצליח באמת לקבל את עצמי. אני אמשיך להסתיר חלקים ממני, אני אמשיך לחיות חיים כפולים, חיים לא רוחניים. במצב כזה, אני פשוט אמות.
רק לאחר שאני אומר את כל הדברים ולא מסתיר דבר ומראה בדיוק בדיוק כמה אני דפוק ומספר את כל סיפור חיי בפני קבוצה, רק אז יש לי סיכוי לקבל את עצמי באמת ולחיות עם עצמי בשלווה.

ד"א, יש המון מכורים לאוכל. הם לאו דווקא שמנים ושמנים הם לאו דווקא מכורים לאוכל. התמכרות זה לא רק עניין גופני, זה גם רוחני ונפשי. אם האדם אובססיבי לאוכל ובורח מהחיים אל האוכל, הוא מכור. יש קבוצות OA ממש כמו SA. הספונסר שלי הוא גם מכור לאוכל. אני חושד בעצמי טיפה שאני מכור לאוכל ואני ממש ממש לא שמן, אבל אני אוהב לברוח לזה.

יפה שאתה כאן, ועוד כדי להקשיב, לי היה לא פשוט בכלל להקשיב. שנים שתקתי, מרגע שמצאתי מי שהיה מוכן להקשיב לא נתתי לו לדבר, כל הזמן אמרו לי תוציא את הצמר גפן מהאוזניים ותכניס אותו לפה... (בטח פה היו אומרים לי עזוב את המקלדת תשאר עם העכבר...)

ולגופם של דברים - אין חולק שכדאי לנו לאהוב את עצמנו, פשוט שבלי זה כל תהליך ההחלמה לא יתקדם.  מהנסיון שלי כדאי להגדיר את הבסיס, למה בנאדם לא אוהב את עצמו? מה קרה? איך פתאום הוא יתחיל לאהוב? כיצד נגדיר את מי שהאיזון הזה נשבר אצלו?

יפה שהבאת כדוגמא את האוכל, אזרום איתך, זו אותה מחלה, תחושת השובע מאוכל 'יושבת' במוח באותם אזורים של ההנאה ממין. יש קווים מקבילים רבים בין OA ל SA , גם לאדם נורמטיבי הרבה יותר פשוט לא לאכול צ'יפס מלוח אחד מלאכול אחד ולעצור... ולאכן הכפייתי זה פשוט בלתי אפשרי... כמו עם סרטון אחד... רק אחדדדד.

תשאל בשביל מה להגדיר אדם כחולה? התשובה פשוטה - כך הוא יהא מחוייב יותר לנטילת התרופה, זה לא מבטיח דבר, אבל... לדוגמא אדם סוכרתי, 'נשבר' לו הלבלב, אין לו איזון של הסוכרים בגוף, הוא זקוק לאינסולין...  אדם שאינו מאוזן מחמת התאווה זקוק 'לאינסולין', כל יום.

שנמשיך יחד בדרך. היום.
בהחלמה.

אני מקשיב לכם, אני ידוע שאני מכור, אשמח לשתף אתכם אבל מה שאני אכתוב יהיה בוטה. וכבר העירו לי פה כמה לא לדבר בבוטות וח"ו אינני רוצה לפגוע פה באף אחד. אולי אשמור את זה למפגשים. אבל האמינו לי שהמיניות שלי תפשה חלק ענק בחיים שלי עד היום ולא תמיד באופן חיובי. ממש לא.

יוסף (יהודה) כתבת שם משהו שעשית בילדות שאני מאוד יכול להזדהות איתו. אבל בנקודה הזו חשוב לי להגיד לך משהו שלקח לי המון זמן להבין שיש דברים שאנחנו עושים בתור ילדים ולמרות שאנחנו יכולים לעשות דברים נוראיים - לא כל האחריות עליינו. אני חושב שיש צורך לקחת אחריות אבל יש גם צורך לא לקחת על עצמנו יותר מידי ביייחוד שהיינו ילדים. זה נושא מורכב מאוד.

בכל מקרה אני מכור. דפקתי את החיים שלי המון בגלל ההתמכרות שלי ואני מאוד מאוד רוצה תיקון.
אני מרגיש שאני במקום טוב וחדש בזמן האחרון, אבל כל כך הרבה פעמים הייתי במקומות הללו וזה לא עבד. אני מנסה לקחת את העצה שלכם ולחשוב רק על יום אחד קדימה, בבחינת "והיו בעיניך כל יום כחדשים".

כן, כן , כן !!! אני מכור !!!! אני סקסהוליסט-אפלטוניסט-סוטה, שלא יכול לחיות בלי חווית הסטייה הקונספטואלית שלי. אני חי בשני עולמות, אני ד"ר ג'קל ומיסטר הייד.

אני מתחנן להמשיך את התקופה שלי פה הנקייה, ואני מתחנן להמשיך להגיע לפה גם אני אפול.
אני לא יודע כמה זמן אני אחיה, אבל אני רוצה לחיות באופן אחר ולו רק לחיות ללא הפורנו, ללא הצורך בלהתעדכן במה שקורה בכל האתרים, רוצה ללכת לישון עם אהוב מחובק, רוצה ללכת לישון עם ספר טוב, רוצה להקים משפחה. לא רוצה לדבר עם אנשים בטלפון על סטיות שלעולם לא אגשים, לא רוצה לראות סרטים שמבזבזים לי את תאי המוח הנדירים שיש לי בלאו הכי.

אינשאללה, בעזרת השם, הלוואי,

חזקחזק 

היי חזקחזק
האם דר גקיל ומיסטר הייד
היה חולה ?

אין בעיה דורונוש, אתה רוצה חפירה? - סבבה

המקרה של ד"ר ג'קל ומיסטר הייד הוא בעייתי כי היה מדובר בדיני נפשות - רצח. פה זה לא העניין אם כמה שהנושא חמור. בוא לא נגזים.
מה שמיוחד במקרה שלנו הוא שזה יותר פגיע עצמית מאשר פגיעה בסביבה (לרוב).

מעבר לזה, אני עדיין חושב שיש הבדל עצום בים פנטזיות מיניות חמורות ככל שיהיהו לבין הביצוע שלהם בפועל. אני לא מקבל את ההנחה שגם מחשבה שווה למעשה. אני חושב שהעובדה שאנחנו מצליחים לא להוציא את האובססיה המינית שלנו החוצה (על הקרובים לנו, על יצאניות וכו'ו וכו') היא עדיפה.
אני חשוב שמה שאנחנו עושים לעצמנו הוא חמור, אבל אנחנו כנראה אנשים טובים ובריאים אם אנחנו "רק מאוננים". להיות מזוכיסט עדיף מאשר להיות סאדיסט.
האים כך?