שלום חברים.
הסיפור שלי מתחיל לפני הרבה זמן אפשר להגיד, כבר בתחילת גילאי הטיפשעשרה התחלתי בצפיה בלתי נשלטת יחסית בתכנים בלתי ראויים, וסמוך לגיל 13 התחלתי עם הז"ל.
בסביבות גיל 14 התחלתי להתחזק ונכנסתי לישיבה לבעלי תשובה, כיום אני בן 20 ואני עדיין מכור...
מה שקורה זה שבכל התקופה הזאת לא זכור לי שהייתי נקי יותר מחודשיים ובעצם זה גרם וגורם לי לחיות בסתירה עצמית מטורפת, חוסר סיפוק, בילבולים, חוסר שליטה על החיים, ושבירת גבולות חדשים בלי הפסקה!
לפני בערך שנה הכרתי את האתר הזה והדפסתי את החוברת וממש אהבתי את הגישה של האתר.
משום מה רק היום נרשמתי לפורום פה, ובמין צורה של זרימה אני מוצא את עצמי כרגע כותב את השורות האלו שמתארות כטיפה מן הים את כל הניסיונות העליות והירידות שעברתי בשנים שנחשבות בעיני רבים מהיותר יפות בחיים.
אין לי כרגע כוחות לתאר בפירוט את העניין שאפילו אני כבר לא זוכר ולא עוקב אחריו, אבל בגדול אני שבוי בידיים של התאווה האינסופית הזאת שלא יודעת מעצורים ולא גבולות ממש!!!
אני עדיין לומד בישיבה ואין לי אפשרות להיות פה בקביעות (לשמחתי אין לי שם גישה לאינטרנט) אבל אני מקווה שיום אחד אני אסתכל לאחור ואוכל לומר שגמרתי עם הדבר הזה ואני ברשות עצמי ולא ברשות יצרי.
הבילבולים לא נגמרים אבל אני מאד אופטימי ומקווה שהכל בסופו של דבר יהיה טוב, שאני אתחתן ואבנה בית מלא בשמחה וחיוכים, ואני ישלוט בעצמי ובתאוות.
תודה רבה לכל צוות האתר שממש עושה מסירות נפש על מת מצווה שאף אחד לא מטפל בו שזה העניין הזה של הנפילות באינטרנט שרבנים לא מעיזים לדבר עליו (ואולי בצדק כדי לא לפתוח את הנושא למי שלא נוגע בדבר) ותדה לכל חברי האתר שמהם למדתי לשתף ולכתוב גם מה שלא חלמתי שיצא ממני אי פעם, ותודה לבורא עולם שנתן בראש של מי שנתן לעשות כזה פרויקט מבורך ומציל חיים!

בהצלחה לכולם!!!

שלום חבר יקר, וברוך הבא.
אני זוכר היטב את הקרע בלב, כשאני אני רואה את הפער בין השאיפות הנעלות לבין המעשים הרדודים.
בחסד ה', לימדו אותי שאני חולה במחלה מוזרה שדוחפת אותי לעשות דברים מוזרים. ובעצם אינני חוטא.
אמליץ לך לקרוא את הפוסטים במדור הנקרא 'קולות של החלמה'. יש שם חומר טוב....
תשאל, נענה. יש כאן משפחה נפלאה תומכת ואוהבת.
בהצלחה אחי במסע ההחלמה
אל תעצב, הנסיונות האלו זה לאלו שאבא רוצה אותם קרוב אליו, דבוקים בו יתברך.
לילה טוב
אוהב
הושיעה נא