מספר פעמים שניסיתי לכתוב מספר מילים ולא ממש הצלחתי, מיד נשאבתי לטינופת שעושה לי כל כך טוב וכל כך רגוע- היצרים והסטיות שלי.
אין לי מושג אפילו היכן להתחיל וכיצד לתאר את מה שעבר ועובר עלי, אולי הנקודה בה אני נמצא היום היא הטובה ביותר- אני מבקש מהבורא שיקח אותי חזרה אליו. בצורה זו, גם הוא וגם אני נרוויח- כיצד ? אני אפסיק לטנף את עולמו והוא יתן לי את עונשי המגיע לי שם אצלו בשמיים.

כעשר שנים שאני מנסה להיות חוזר בתשובה, לפני כחמש עשרה שנה ואולי קצת יותר כשעוד הייתי ״חילוני״ התוודעתי והכרתי את רזי האינטרנט.
מאז שהבנתי שאני זכר ועלי להכיר נשים ולמצוא חברה, הבנתי שמשהו דפוק אצלי, אף פעם לא ממש הצלחתי למצוא חברה נשית עד.... שהכרתי את הצ׳טים. איזה תענוג זה היה בשבילי, כל הנשים, כל הגוונים וכל הצבעים, כל מה שרציתי היה שם !
מאות ואולי אלפי שעות ואף יותר מכך שרפתי מול מסכי המחשב בצ׳טים בתקווה להריח בושם נשי באמת.

בתוך תוכי אפילו פיתחתי שנאה לנשים עקב חוסר הצלחתי ליצור איתן קשרים, עם הזמן נחשפתי לעוד ועוד טינופת ברשת האינטרנט, והכל דרך הצ׳טים, דברים שמעולם לא שמעתי עליהם ולא הכרתי- גילויי עריות, שליטה, קטינות.... מה לא ? חגיגה צבעונית ממש !

הרבה לפני ההתמכרות היה לי ברור כי אני ״עוף מוזר״ באופן וצורת מחשבתי, סבלתי נורא בעולם ועדיין סובל- לא זה המקום להרחיב אולם, זה עורר אותי לבחון את עולם חובשי הכיפות והבנתי שזו הדרך בשבילי !

אבל, דבר אחד קטנטן דורך עלי ורומס אותי בהנאה מרובה- ההתמכרות שלי לצ׳טים, זה לא משנה אם זה צ׳ט בארץ או בחו״ל, במסנג׳ר, פייסבוק, לינקדן או כל דבר אחר, תמיד מצאתי לעצמי את הדרך לחסום את עצמי ולמצוא פרצות ולהמשיך וליפול.

כשהתעוררתי לתשובה ועדיין סבלתי מההתמכרות הייתי מקלל נמרצות את הבורא, כשראיתי שזה לא עוזר, התחלתי לבקש ממנו שיקח אותי.
עברתי בדרך את כל השלבים- יאוש, דכדוך, דכאון, תסכול, חוסר אונים, שמחה לדקות בודדות ונפילה נוספת, יאוש, דכדוך, דכאון.... אני כבר לא מיואש, אני כבר לא מצפה לכלום, רק מחכה להיעלם.

לרגע אחד איני משלה את עצמי, הבורא נתן לי כל טוב והדבר האחרון שמותר לי לעשות זה להתלונן. אישה טובה, בית, ילדים, משרה טובה, ואפילו עורר אותי לתשובה !

מהצד, כשמסתכלים על האשה והילדים, אומרים איזו אשה נפלאה והילדים, ממש מתנת אל ואני תמיד מוסיף בחיוך מאולץ ״רק האבא חרא״ !



 

שבוע טוב אח יקר.
ברוך הבא למקום שנתן לי סיבה טובה לחיות. וגם נתן לי את הדרך לחיות. חיים כייפיים.
לא אתווכח איתך על השורה האחרונה שלך... למרות שאני נוטה לחלוק עליך  ;
דע לך שאלוקים אוהב אותנו. אבא לא כאן כדי להעניש.
אתה מוזמן להסתובב כאן בבית החם והנעים. מקום בו כולנו מתמודדים עם הכאב שבהתמכרות.
כאן תוכל לשתף בדיסקרטיות את הרגשות והחוויות. תוכל להשתחרר. אני זכיתי כאן לטיפול מלא רחמים, הרבה החלמה.
אוכל גם להמליץ על דרך נפלאה שעבדה עבורי, תוכנית 12 הצעדים.
זוהי תכנית רוחנית שהולכת יופי עם היהדות, היא רפואה נפלאה לגוף לנפש ולנשמה.
השאר עמנו אח יקר ותראה נפלאות. נפלאות הבורא.
אוהב
הושיעה נא

אוהבים אותך!
התחושה הזאת מאוד מוכרת, הכאב, האכזבה העצמית, ההרגשה הנוראית הזו והרצון למות.
גן אני לפני כמה ימים בודדים הרגשתי ככה. בחסדי הבורא, היום אני מרגיש יותר טוב.
כולנו באותה סירה, בבקשה תשאר איתנו, ביחד יותר קל.
הרבה אנשים באים לפה ועוזבים במהירות, חזרה אל התאווה והמוות.
בבקשה תשאר איתנו, יש פה פתרון ויש דרך חיים אחרת, שיחרור אמיתי, חופש ושלווה. זה אפשרי.

בהצלחה לכולנו!
שבוע טוב ולילה טוב, נקי ומלא החלמה!

שלום לך חבר יקר
אשתף אותך ברגשות אישיים. שנים רבות חשתי מגבלות רבות, שונות ומשונות, רגשיות ושכליות.  אחרי איספור ניסיונות לפתור את הענינים לבדי, ניסיתי לפנות למטפלים שונים. ניסיתי מספר שיטות טיפול. אחת מהן, נתנה לי בתחילת הטיפול תחושה שהנה מצאתי את הדרך, ואני בדרך לשפיות ולנורמליות.
כאדם שאוהב לפנטז כבר דמיינתי איך ברגע שבו בעיותיי יפתרו לגמרי אני אביא למטפל איזשהו חפץ הוקרה וארשום עליו "ברוך מחיה המתים", בהוקרה, מנחם.
גם אני חשתי במובן מסוים מת. רגשית, נפשית רוחנית. אני מאד מזדהה עם התחושה הזו.
האמת היא שאני בתכנית רק כ - 4-5 חודשים, שגם בחלק מהם לא ממש עבדתי אותה ברצינות, יש לי עוד דרך ארוכה לפני, והרבה קשיים ואתגרים שונים,אבל ברוך ה' דבר אחד אני יכול לומר:
מת אני כבר לא מרגיש, אני מרגיש אדם חי.
ברוך ה', נס גדול וחסד מופלא.
תישאר פה חבר ותתחיל לחיות.

ראשית כל שלום עליכם וברוך הבא. אכן הגעת למקום נהדר.

תודה שהזכרת לי את תחושותי. איך שהמתנתי ב(חוסר) סבלנות לידו הארוכה וה"גואלת" של מלאך-המוות. כמה התחננתי לבורא שישחרר אותי כבר מכל הצרות שלי. חשתי במוחש את דברי איוב בשעתו "הַמְחַכִּים לַמָּוֶת וְאֵינֶנּוּ וַיַּחְפְּרֻהוּ מִמַּטְמוֹנִים. הַשְּׂמֵחִים אֱלֵי-גִיל  יָשִׂישׂוּ כִּי יִמְצְאוּ-קָבֶר". (איוב ג' כ"א-כ"ב)

היום אני מודה לבורא שלא שמע את תפילותי...  וגם... שהבאתי אותי לאתרא קדישא הדין. תצעד עמנו. יש תקווה.

שנאתי את החיים. לא הייתי מסוגל להגיד "מודה אני" כי הרגשתי שאני משקר. לא רק שתקעת אותי עוד יום כאן בעולם אני גם צריך להגיד תודה??
קיוויתי שאמות איכשהו. זה נראה לי בלתי נסבל לשרוד פה עוד כך וכך עשרות שנים. רצוי למות על קידוש השם כי ככה תהיה הלוויה יפה וספר זיכרון מרגש.

אתה יודע מה גיליתי? שזה לא היה אמת, אלא אסטרטגייה שנועדה לעזור לי להתמודד עם פחד המוות שלי. אני מסביר לעצמי ולכולם יומם ולילה שאני רוצה למות כי אני בטוח שזה יקרה עוד שנייה ואני מאוד אוהב לחיות. אני כמו ילד שצועק על כלב "אני לא מפחד ממך" ותוך כדי זה רץ לזרועות אביו.
אז אמרתי תודה לאסטרטגייה הזו. היא עזרה לי זמן מה, ומגיעה לה הכרת טובה. נפרדנו כידידים. הרשיתי לעצמי להרגיש שאני אוהב את החיים. שאני שמח בהם.
התחלתי להגיד מודה אני.

תוסיף לסדר היום שלך רבע שעה ביום.
שבו אתה הולך למקום בלי אנשים בכלל (לרמה שתוכל לצעוק).
ותצעק: "אבינו שבשמיים (או טעטע אם בא לך), תעזור לי היום ורק היום להינצל מהתאווה, שלא אסתכל על שום אישה על מטרת להינות, שלא אתקל בדברים ובתכנים שעלולים להביא אותי לידי חטא".
תצעק את זה חזק ממעמקי ליבך.
אחרי זה תבכה קצת על העבר.
ובסוף תחזור ותשמח תנשום את הטבע ותקבל כוחות להיות גבר אמיתי ולשלוט בעצמך.
תצא מהיער ותהיה מבסוט על כל רגע שאתה חי, על צחוק של ילד, על כלב שמכשכש בזנב, על אשתך שאתה אוהב ורק אותה...