שלום לכולם. נחמד לשתף.
אני כיום נמצא בתקופה שכבר חודשיים וחצי אני 'נגמל'. אבל גמילה עצמית. פשוט החלטתי שאני לא רוצה יוצר, כי אני יודע שזה מאוד רע, והפסקתי.
ברור שזאת מלחמה קשה ויומיומית. ויש רגעים יותר טובים ויש פחות. עליות וירידות...
בשבוע האחרון קשה לי בצורה מוגזמת ביותר. ואני מרגיש קרוב מאוד לנפילה. קרוב מאוד לחזור לעשות משהו שהבנתי שאני כבר לא רוצה.
אבל היצר תוקף בחוזקה ורוצה אותי איתו.
אז אני נכנס לאינטרנט ומשוטט וכל פעם עוצר עצמי ברגע האחרון.
אבל ההרגשה שזה אוטוטו מגיע. שאני שניה אחת מהנפילה הכואבת.
איך אני עוצר את זה עכשיו?
איך אני לא נופל?
אני נלחם ומרגיש שאני עומד להפסיד.
עזרה. תודה

שלום לך שלום פנימי היקר,

ברוך הבא לחממת ההחלמה הזו. יש כאן הרבה ניסיון של אנשים טובים שהיו בעומק ההתמכרות והיום שומרים על תקופת נקיות ארוכה מאוד.
הרעיון המרכזי הוא, שבהנחה ואני מכור, כלום לא יחזיק אותי. במקרה הטוב אלחם שבוע, חודש, שנה, ואז תבוא הנפילה שתדרוש פיצוי על כל הצום והחסכים...

החברים המחלימים כאן ששמרו על התקופות הארוכות ביותר, והגיעו להישגים נפשיים משמעותיים ביותר, הם אלו שצעדו בשיטת הצעדים.

לפי תוכנית 12 הצעדים, למכור אין אף סיכוי! להיות נקי לבדו. הניסיון מוכיח זאת. אלא הוא חייב להכיר בכך שהוא חסר אונים ושהוא חייב עזרה מבחוץ. כמו שחולה חייב רופא.
כשהמכור פונה החוצה, ומשנה את אופי החשיבה שלו והגישה שלו לחיים, אז הוא מתכנת מחדש את הרצונות, רק עם כזה פירמוט אפשר לחיות חיים שלווים למרות המחלה.
אלוקים הוא כל יכול אנו פונים אליו, כי הוא הבורא, הוא היחיד שיכול לברוא אותנו כעת מחדש, ולתת לנו חיים משוחררים מתאווה. זו הדרך שעזרה לי ב10 החודשים האחרונים.

אם הדברים מתקבלים על דעתך, תוכל להיעזר בחברים כאן כדי ללמוד עוד על התכנית, ואיך להתקדם הלאה.
אם תרצה תוכל ליעצור איתי קשר באישי, אשמח לענות לך.

אוהב
הושיעה נא

שלום שלום פנימי. (אני אוהב את השם הזה, משקף את מה שאני רוצה...)
אני גם התמודדתי עם זה ככה הרבה זמן, עד שהגעתי לכאן.
למדתי דרך חדשה, הפעם יעילה. ולמרות שזה לא הולך ברגל, זה לא קורה לבד, אבל זאת כבר לא מלחמה.
השיטה אומרת שבמלחמה אנחנו מפסידים. לכן יש דברים אחרים לעשות ולא לעשות ובגישה אחרת.

בגדול, הבעיה שלי היא לא התאווה, התאווה היא סימפטום של בעיה רצינית שלי - הבריחה מעצמי ומהתמודדות עם החיים בצורה נכונה.
לא חשבתי שאני בורח עד שהפסקתי לברוח, והחיים השיגו אותי בלי יכולת להתמודד...
כאן מתחיל הריפוי שלי, להפסיק לברוח, ולהתמודד.

נשמע הגיוני?

בהצלחה חבר,
רוצה לראות אותך פה בהמשך דרכך.
אינאונימי

נדמה לי שחלק מהעמידה להפסיד נובעת ממה שאנו מסבירים לעצמנו שאנחנו עומדים להפסיד..

זה כמו שהשמאלנים היו אומרים להתפשר בנושא ירושלים כי בין כה וכה לא נוכל להחזיק את זה הרבה זמן..

ולמה לא נוכל? כי אנו מזינים את עצמנו בנתון הזה שכביכול לא נוכל...

או שאני טועה?