כמו כל החברים באתר זה תחיל בגיל צעיר 11 קצת לדבר עם ילדים זה גלש לאוננות של פעם בשבוע ואח"כ לפעמים שלוש ביום חשבתי שלפחות זה יגמר כשאני יתחתן אבל לצערי זה רק החמיר אחרי שעשיתי עם אשתי אמרתי לעצמי שאפשר לנסות עם עוד בקיצור היום אני אוחז בלראות סרטים ברשת ועל סף לצאת עם נשים אחרות יש לי כבר מישהי שאני מתכתב אתה וכמעט שכבר...
אגב אשתי לא תפסה אותי (ואני מפחד מזה מאוד)

שלום חבר וברוך הבא, הגעת למקום הנכון.

לא כל כך ברור מהדברים שלך עד כמה אתה רוצה להפסיק, אבל אני מניח שאם אתה כאן אז יש לכך סיבה טובה. כמו שתראה, יש כאן לא מעט חברים שמצאו כאן דרך ופיתרון ובחסד אלוקים נקיים מההתמכרות לתאווה. אני באופן אישי מצאתי כאן את הפיתרון ואאחל לך שתמצא את אותו דבר.

שיהיה לך יום טוב ונקי.

ברוך הבא אבי,
אני חשבתי בדיוק אותו דבר, שאחרי החתונה כבר לא אצטרך כלום... וקרה לי אותו דבר, שרציתי עוד ועוד נשים.
כאן מצאתי ישועה, אני לא מפחד שאשתי תתפוס אותי, כי היא יודעת כמוני שאני חולה בהתמכרות למין, (כמובן לא טוב לגלות לה מיד).
אבל לא רק שאני לא מפחד, אני גם נמצא בתהליך שבו השעבוד למין פוחת והולך, ואני שמח על כל יום שבו אני נקי.
מי יתן ותמצא גם אתה את הדרך שלך לחיים שפויים.
הישאר כאן, גם בזמנים קשים, יהיה טוב.

ברוך הבא הביתה.

נורא מעניין אותי לשאול
אני קורא ושומע פה מהרבה חבר'ה שהם מספרים על כל העניין לנשותיהם
ואני לא רואה שום סיכוי שאני מספר דבר כזה לאשתי אני כבר 11 שנה מסתיר את זה ממנה ולא נראה לי שזה ייתן משהו שאני יגיד לה את זה,
לדעתי היא רק תיקח את זה למקומות לא נכונים
ובמקום לפתור את הבעיה אני רק יצור לעצמי חזית נוספת עם אשתי שלא תבין אותי
אשמח לשמוע את דעתכם

שלום חבר,

אכן, ההדרכה היא לא לספר לאישה כלום בתחילת התהליך כי זה רק יכול לגרום לבעיות נוספות.

מה שכן, כאשר עובר זמן ואנחנו מתקדמים בהליך ההחלמה, קשה עד בלתי אפשרי להמשיך לחיות עם המסיכה הזאת על הפנים. אחת מאבני היסוד להחלמה היא הכנות, וזה גם ובעיקר כולל את האישה. חשוב לציין שאחרי תקופת נקיות ומפוכחות אמיתית בעבודה על הצעדים, בדרך כלל האישה רואה שינוי מאוד חיובי בבעלה, מה שמקל מאוד על הגילוי.

שלום לך אבי אליהו וברוך הבא.

גם אני הייתי בטוח שהנישואין יפתרו לי את כל הבעיות. מה לעשות? גיליתי שהנישואין הם לא בית-חולים...

כאן אני רואה אור בקצה המנהרה!

האם ניסיתי לסכם לעצמך בכנות מה חסר לך שבגלל זה אתה מחפש את זה בנשים אחרות? האם אולי התייעצת עם משהו בנושא? אפשר כמובן באופן אנונימי - הרבה פעמים אנחנו ממולכדים במלכודות של עצמינו וכשמשהו אחר שומע הוא יכול לתת זויות ראייה אחרות שלא חשבנו עליהן, וכמובן גם רעיונות לפתרונות שלא חשבנו עליהן כלל.

אני יגיד לך את האמת
כן יש לי הרבה דברים אלמנטריים בחיי בעל ואשה שחסרים לי כיום
ובכלל מה שחייבים היא עושה וגם זה בקושי. מה שלא חייבים אין על מה לדבר אפי' דברים שמקובלים מאוד
וזה מאוד חסר לי
האם זה גם קשור לזה שאני תאוותן מיום הוולדי?

אני לא יכול לדבר עליך, אבל אני יכול לדבר קצת על הנסיון שלי.

תראה, יש הבדל בין מי שצופה בפורנו בגלל שהוא לא מסתפק באשתו לבין מי שצופה בפורנו למרות שהוא מסתפק באשתו. אני מהסוג השני, אבל פגשתי גם אנשים מהסוג הראשון. ההבדל הוא כמובן גדול מאוד אבל אף אחד לא יכול לומר לי מי אני - זאת עבודה שלי.

הענין הוא שכאשר אני לא כנה עם עצמי ומסומם מהתאווה שאני רואה, אז ברור שאני חושב שכל הבעיה היא אשתי. האדם האחרון בעולם שאותו אני יאשים יהיה אני עצמי כמובן, אז אם יש לי בעיה ואני יכול להאשים את אשתי - ברור שאעדיף את זה מאשר להודות בכך שאני בבעיה.

וגם די ברור שאם אני צופה כל היום בפורנו, אז אשתי לא תהיה מושכת, אבל זה לא רק זה, אלא שגם אני לא נהיה מושך בעיניה - בין אם היא יודעת שאני נופל ובין אם לא. אז כאשר אני תקוע בתוך הראש שלי עצמי ובריכוז עצמי נורא, אני יכול להאשים את אשתי בכך שהיא לא מושכת, אבל האם הקדשתי מחשבה לשאלה למה היא לא מושכת ולמה היא לא נמשכת אליי? כן, אני צופה בפורנו והורס לעצמי את המוח עם כמויות זבל מטורפות, ואחר כך אני רץ להשוות את כל הפוטושופ הזה לאשתי ואני מאוכזב מהתוצאה, אבל הבעיה היא לא אשתי - הבעיה היא רק אני ורק בראש שלי!

נכון, יש גם מקרים אחרים. לא כולם מכורים, אבל נראה לי שבקטע הזה כולנו צריכים להיות כנים עם עצמנו. ורק לצורך הענין אשאל את עצמי איך הייתי מגיב אם זה היה הפוך, אם הייתי מגלה שאשתי צופה בפורנו או נמצאת בקשר עם גברים אחרים, האם גם אז הייתי נמשך אליה כך כך ורוצה לספק אותה? ובא נאמר שלא הייתי יודע על כך ולא תופס אותה, האם לא הייתי מרגיש שמשהו כאן לא בסדר? אז כן, אשתי הרגישה שאני לא איתה, בין אם היא ידעה את זה ובין אם זה היה חוש פנימי.

ולכן לפני שאני מחפש אשמים אחרים, אני צריך לבדוק את עצמי. אחת הדרכים שלי היא לשאול את עצמי האם התחלתי בכך בגללה או שבכלל הייתי בקטע של התאווה הרבה לפני שהכרתי אותה בכלל. כי אם האפשרות השניה נכונה, אז אולי - רק אולי - היא בכלל לא קשורה לעסק וזה הכל בעיה שלי.

אבל מה שמפחיד זה שאם הכל זה רק בעיה שלי - זה אומר שאני גם צריך לעשות משהו בענין הזה, וזה אומר לוותר על העולם של התאווה. וואו, כאן כבר מדברים על משהו הרבה יותר רציני מבחינתי, והשאלה הופכת להיות הרבה יותר קשה: האם אני באמת מוכן לוותר על התאווה באופן סופי?

מקפיץ