ובצעתי את עצמי לפרוסות של בשר
לא כדי לדעת שיש עוד טעות
אלא כדי לקוות
שיש בי עוד רגש

את האהבה הענקתי לנשים הנוכריות
בתחילה היה גם כעס
לזעום על עצמך ולהאדים
לגזור נדרים ולהפר
ואז עצב
לבכות בלילה מול
ארון קודש פתוח
למלמל בלחש תפילות
לקלל את עצמך בלהט.

והמשכתי לכאוב
והדם זהר כמו עיני הזאבים בחושך
צובאים לטרוף אותי פעם נוספת
וזכרתי
שפעם הייתה גם אשמה
גחלים לוחשות על הלב
הורגות אותו לאט
ועשן שחודר אל המוח
גם הנחמה עפר.

אין בי עוד כלום
רק הבדידות הזאת
להמשיך לחייך
כשכל המערכות קורסות
ודולקים הזאבים.

אוהבים אותך.

אחי, יש תקווה.

יש שיר, לבן עוד יותר, מחכה להאיר לך בהמשך הדרך...

אנא השאר איתנו. דברים טובים קורים כאן. ניסים קורים כאן.

אוהב
הושיעה נא

תודה לך שהעלית דמעות בעיניי.

הישאר איתנו,ביחד (בעזרתו יתברך) אולי נצליח להחלים...

תודה, נגעת בי.
הזכרת לי שיר שכתבתי לאחר אחד השימושים בעבר...

הת-נערי/מעפר

ובאמצע הסתמיות הוא מתגלה
קסם קוסם, וחוסם
את הביקורת, התבונה, את הטהורה
והנה הנך משותק, מופעל
וכבר אינך יכול להשתחרר
ואף לרצות
ידיך נעות, וקולך נשמע
בהקריבך אש זרה
אש לזרה
והנה מקסם שוא הוא
קיצור אל…
ותידום. דם של דמעות
אך את הידיים המגואלות
אין להשיב מאחיזתן
ושפתיך נעות, מביעות רצון כלוא
וקולך לא יישמע
וכשהלב שותק, הנשמה זועקת
זעקה גדולה ומרה
ובאמצע הסתמיות היא מתגלה
מאירה באור קסום, פלאי
את החשק, והרצון
אינך יכול להשתחרר
משורש נשמתך

אוהבים, חבר יקר!
אין כמו המשחק של אנדר!