מצטער ממש על הבלאגן והחוסר בהירות בדברים. לקח לי שעה לכתוב את זה וזאת הגרסה השלישית. תודה.

אני עכשיו לומד בישיבה אני בן 20 וברוך ה' מרגיש טוב וקרוב לקב"ה. אני מרגיש שהתפילה והאווירה בישיבה מצילים אותי מאוד ונותנים לי כח לעמוד בפני החטא באינטרנט (הנפילה התחילה לפני 3 שנים).

בחודשים האחרונים אני מרגיש שאני במקום טוב יותר (מבחינת תדירות החטא ואיפה המחשבה שלי נמצאת). אולם ברור שזה ממש שטות לומר זאת. הרי "אין אפוטרופוס". ברגע אחד הכל יכול להתהפך.

שתי שאלות.
א. אני עומד לעזוב את הישיבה לטובת הצבא. מקום שהאווירה בו יכולה להחליש את היצר הטוב, וממכלול הענינים זה יכול לקרב אותי לחטא. אני מפחד ליפול שוב. ואולי הפחד הזה יחזיק אותי...

ב. הדברים שעשיתי באינטרנט יושבים לי על הלב. קשה לי עם המחיצה הזאת באישיות שלי, (לא סיפרתי מעולם לאף אחד), איך עדיף להתמודד עם זה?
לשכתב את ההסטוריה ולהכחיש מעצמי שזה קרה לעולמים, הכוונה שאפילו בשיחות הכי אישיות שלי אוכל לשקר בפה מלא שמעולם לא חטאתי.
או להתחיל לשתף בהדרגה, לא לספר בבת אחת אלא לטפטף רמזים. תהליך שאני מרגיש שקורה לי לאט לאט וכל פעם אני צריך לעצור מעצמי. מלדבר על זה.

שלום לך חבר יקר וחדש,
וברוך הבא!

אני מעריך אותך על השאלה בכלל,
איזה כנות.

אכן זה מאוד מציק להיות חצוי, לחיות חיים כפולים. צריך לצאת מהמצב הזה ולאחד את החיים, את שני הצדדים.
לא כדאי סתם לספר לאנשים שאתה סובל מהדחף הזה. (אגב, עזר לי מאוד לראות את זה כ'מחלה' ולא 'כחטא'.)
עדיף לספר לאנשים שגם עברו את מה שאתה עובר, ויצאו מזה. כך תהיה לך תועלת ותוכל להיעזר בניסיון שלהם.
וכן, אפשר לצאת מזה, ובכל יום אנשים יוצאים מזה, יש כמה דרכים.
אני מכיר דרך אחת בוודאות, ויש לי המון חברים בדרך הזאת. אם באמת אתה רוצה להיפטר מהמחלה הנוראה הזאת, ולחיות חיים שלווים כפי שהרבה מהסובלים לשעבר חיים כיום, תקרא בפורום תחפש, עד שתמצא את הפיתרון, כי הוא נמצא כאן.

מאחל לך החלמה,
אינאונימי