כלפי חוץ אני מציג אדם ירא שמים שעוסק בתורה יומם וליל, בת'כלס זה באמת כך.. אני באמת חושב שאני מנסה לעבוד את ה' בכל רבדי חיי.. אבל ישנו את החטא הזה שמלווה אותי מגיל קטן, כמו רבים כאן גם אני מרגיש שכבר מגיל קטן נמשכתי לבנות בעוד חבריי היו עסוקים בלהיגעל מבנות.. בגן תמיד הייתי צמוד לשתי בנות שהיו החברות שלי, וכן ביסודי דאגתי שתיהיה לי חברה מכיתה א'.. בת'כלס מעולם לא עשיתי כלום מלבד נשיקה עם אף אחת, אבל זה היה לי בראש, דמיונות ופנטזיות, האמת שאת האוננות לימדה אותי ילדה מהכיתה שלי ביסודי , היא סיפרה לי בבית הספר שבן דוד שלה אמר לה איך עושים את זה, היא הסבירה וניסיתי בבית.. מאז ועד היום זה מלווה אותי.בשנים הראשונות לא ידעתי שזה אסור אבל גם כשהבנתי זה לא מנע ממני להמשיך.. גדלתי בבית עם אינטרנט פתוח לרווחה אז הכל היה זמין, ולכן הנפילה תמיד הייתה בראש.גם כשגדלתי והגעתי לישיבה התיכונית תמיד היה לי דרך להגיע לתמונות וסרטים, דרך פלאפון או מחשב וכדו'. ובמיוחד כשחזרתי לבית , פשוט תכננתי איך ומתי יהיה לי את הזמן המתאים להתייחד עם המחשב ולהנות..בשנות התיכון היו לי קרבות, חרטות, נלחמתי ונפלתי, קמתי ושוב.. אבל הכל היה על אש נמוכה מצד אחד התחרטתי כי זה אסור אבל לא רציתי להפסיק כי זה היה המקום היחיד שהיה שלי בלבד, בלי דאגות בלי דרישות, עושה מה שמתחשק לי, ולכן זה המשיך איתי גם אל הישיבה הגבוהה, ואני כבר לא רוצה את זה, לא צריך את זה, אני באמת רוצה ללמוד תורה בשקט! בלי מחשבות, בלי דמיונות! הפינה השקטה שלי היא כבר הגמרא, לפחות כך אני רוצה.. הגעתי לכאן בר"ח אב ומאז אני נקי.. יש הרבה טוב בלהרגיש חלק.. בלהבין שזה "בסדר" זאת מחלה ורק עכשיו מצאתי את התרופה, כל הדמעות האלה והוידויים היו רק משככי כאבים..
