שלום לכולם.

שנים רבות שאני כבר בשימוש התאוה, אני חוטא בלי שום הגבלה בצורה כפויה בלתי מרוסנת.
עד שיום אחד פגשתי את האתר.

לא, אין כאן עדיין סוף טוב לסיפור, אין לי עדיין סכום ימים שאני יכול לבשר לכם שאני כבר נקי, עדיין לא.

אני נשוי באושר, אב לשנים אבל מכור בצורה קשה מאוד.
כבר שנים שאני חוטא בלי שום מעצור, עם כל יום שעובר אני יותר מיואש מעצמי, פחות מאמין שאצא מזה יום אחד וכמובן, מה שאתמול ריגש וסיפק אותי, היום כבר לא מספיק וכך אני צולל ומידרדר במהירות נוראה.

עיקר הבעיה היא שאני 'נהנה' מזה, לא מוכן להכריז מלחמת חורמה על השימוש בתאוה ולכן גם לא ממש פועל ועושה משהו כדי לעצור את עצמי.

מצד שני, אני כן רוצה לצאת מזה, כן רוצה שיבוא יום ואוכל לעצור את עצמי בזמן ולהרגיש שולט במצב ולא נשלט.

האם מישהו חווה דבר דומה?
יש כאן חברים שיכולים לייעץ לי מה מביא תיאבון וחשק לצאת למלחמה ולא להסתגר בעצמי שוב ושוב ולחיות בתחושה שכבר אין לי סיכוי?

מקווה שהובנתי בצורה הנכונה ואשמח מאוד לשמוע את דעתכם.

תודה רבה מראש!!

שלום חבר,

ראשית כל, ברוך הבא. אכן הגעת למקום הנכון ויש כאן חברים מכל הסוגים ובכל המצבים, כך שבודאי תמצא מישהו שיוכל להיות לך לעזר.

באופן אישי, לא כל כך הבנתי מה הבעיה בדיוק. אם אתה נהנה מזה אז למה להפסיק? ואם כל הבעיה היא פשוט להיות שולט ולא נשלט, אז לא נראה לי שיש לך כאן בעיה עם תאווה אלא פשוט בעיה בכך שאתה לא מצליח לשלוט במינון המדוייק. אני מקווה שהבנתי נכון, ואם לא - אתה מוזמן לתקן אותי.

אבל מה שלא מסתדר לי זה פשוט הנסיון הקטן שלי עם הסיפור הזה. כן, גם אני "נשוי באושר אב לכמה ילדים", אבל זה הכל קשקוש, כי כאשר אני מול המחשב אני לא אדם נורמטיבי הבעל הטוב והאבא האוהב, אני מישהו אחר לגמרי. כאשר התאווה מגיעה - אני הופך לאדם בלי גבולות, בלי מעצורים, בלי רגש, בלי חוש אחריות, בלי כלום. אני ממש - אבל בדיוק - דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד.

בכל אופן, גם אם אתה נהנה והכל סבבה וגם אם אתה לא כל כך נהנה והכל לא סבבה, נראה לי שהמשאלה הזאת שיבוא יום ואני אוכל "לעצור בזמן", היא קצת נאיבית. זה כמו משאלה להצליח לעצור באמצע שאני משתין (וסליחה על הדוגמא). אני יכול להתאפק ויכול גם ללכת לשירותים, אבל להפסיק באמצע? לא כל כך נראה לי. וגם בתאווה זה אותו סיפור. אני יכול לעשות את הפעולות הנכונות כדאי לא להיות שם בכלל, אבל להיות שם ולהפסיק באמצע לא עבד עבורי אף פעם. אה כן, הפעמים ההזויות האלו שבהן ניסיתי "רק" לצפות בפורנו אבל בלי לאונן... איזה ניסוי הדיוטי זה היה. מי בכלל החליט שיותר גרוע לאונן מאשר לצפות בפורנו, אולי זה בכלל הפוך.

אל תיקח אותי לא נכון. אני לא יודע מה נכון עבורך, ויכול להיות שבשבילך הכי טוב זה לצרוך תאווה במינון נכון. מי יודע, הרי יש אנשים שצריכים לצרוך רעל כדי לחיות, זה העולם המוזר בו אנחנו חיים. יכול גם להיות שהתאווה הזאת היא בכלל לא רעל עבורך וכל הבעיה היא היציאה מפרופורציות, ואם רק תצליח להחזיר את השד לבקבוק הכל יהיה בסדר. לכן לא כתבתי עליך אלא רק עליי. במקרה שלי - כל הסיפורים של להתחיל בלי להפסיק, לשלוט במינון וכן הלאה - זה סתם קשקוש.

חבר, אם הגעת לפה אתה כנראה כמו רובנו, רובנו הגענו לכאן וחיפשנו את פתרון הקסם, את הדרך להתאוות כמו ג'נטלמן. להנות מלהסתכל על בחורות ברחוב, מדי פעם פורנו איכותי אבל משום מה זה היה בלתי נשלט. משום מה לראות קצת פורנו כדי להתפרק הפך לראיית פורנו כשאני בלחץ מהעבודה. שאלתי את עצמי איך זה לעזאזל קורה? אבל כשזה חזר על עצמו יום אחרי יום זה התחיל נורא לכאוב. לכן אני כאן.
אין לי דרך להינות מזה, כל מבט שני ברחוב יכול לרסק אותי אל התחתית שלי. אם אתה לא בטוח, תסתובב ותקרא סיפורים של חברים. תראה אם זה מתאים לך. אם אתה רוצה אולי אני יכול לעזור לך להגיע למסקנה דרך הטלפון (שלח לי הודעה פרטית אם אתה מעוניין, ותזכור, אתה רק מברר אם אתה מכור אתה לא צריך להתבייש להתקשר אלי, אני מודה בפירוש שאני מכור...)
אשמח מאוד אם תגלה שמקומך לא איתנו,
ויותר אשמח שאם תבין שאתה בבעיה כמונו, תישאר ותמצא פה את התרופה.
אוהב,
חוזר לאבא

היי חבר,
אני כ"כ מזדהה עם השם שלך, מחפש אור!

ונראה שאתה בכיוון הנכון. דבר ראשון הגעת לכאן, וזה דבר משמעותי מאוד. אני בחיים לא אתחרט על זה שבאתי הנה וחשפתי את עצמי פה. אולי גם אתה.
כאן המקום שבו החיים של הרבה אנשים השתנו לטובה. החיים שלי לפחות מאוד השתנו בזכות האתר הזה, ומה שמציעים כאן.
אם באמת אתה רוצה לחיות טוב ונכון, חפש טוב טוב מה שעובד עבור חברים אחרים, ותלך בעקבותם. זה הגיוני, נכון?

אז בהצלחה חבר,
יום נקי

שלום חברים.
קודם כל תודה על התגובות והתמיכה.

לא הובנתי נכון ואנסה להסביר:

זה לא חלילה שאני נהנה מהמצב או מהמציאות בה אני חי כיום, חלילה!

רק כוונתי היא שאני לא מספיק חזק ונחוש להילחם בזה ולצאת מזה.
כבר דיברתי בעבר עם מומחה מהקו, כבר ניסיתי שיטות שונות וכלים מוצעים כאן באתר אבל כל פעם זה נעצר באמצע תהליך כי היה לי נוח יותר לברוח אל התאוה.

וחלילה לא התכוונתי "לעצור בזמן" - לאונן בלי לגמור או דברים כאלה, ממש לא! אלא, לעצור בזמן לפני שאני נכנס לאתר כלשהו, לפני שאני מתקשר לאנשהו וכאלה.. דברים שעד היום, אני לא עומד בהם.

מקוה שכעת דבריי יותר  ברורים, אשמח לתגובותיכם

אוהבים אותך
אתה משלנו.
אתה בטח מרגיש בבית פה, ובע"ה תמצא מזור למחלה בלי הרבה ייסורים.

טוב, אז אם הענין הוא הכח להפסיק - אז לא נראה לי כל כך שמה שאתה מחפש זה רצון.

כי יש הבדל בין דבר שאני רוצה ולא מצליח כי אין לי כח, לבין דבר שאני לא רוצה. אם אני רוצה להפסיק ופשוט לא מסוגל - זה ענין אחר לגמרי ממקרה בו אני פשוט לא רוצה מספיק.

במקרה שלי, רציתי מאוד להפסיק, אבל לא יכולתי. זה לא היה שייך לכח הרצון אלא לכך שאין לי מספיק כח נגד התאווה. לא משנה כמה רציתי להפסיק - אף פעם לא הצלחתי באמת.

האם זה מה שאתה בעצם אומר גם על עצמך?

יש מצב שאתה צודק.

אבל אני מנסה להבדיל בין כל החברים כאן, או חלקם לפחות, שמתאמצים, פעילים בפורום, מנהלים קשר רציף עם ספונסר ועוד, לבין המצב שלי בו כל תהליך כזה שהתחלתי, לא התמדתי בו ולא הייתי מספיק חזק להחזיק במהלך כזה יותר מיום יומיים...

ברור לי שאין דרך אחרת חוץ מעבודה קשה, אבל מה עושים כשאין כח לעבוד קשה?

זה אולי שאלת המליון דולר?!...

היי מחפש אור

אני גם לא לא היה לי חשק לעבוד קשה, אבל יותר קשה היה לי עם המחלה. יש אנשים שעד שלא כואב להם מספיק, מכיון שלא קולטים איפה הם נמצאים - לא מתאמצים מספיק. מקווה שלא תצטרך לסבול הרבה יותר.

וואו, אני זוכר את חצי השנה ההזוייה שהיתה לי בין הנפילה ה(אחת לפני ה)אחרונה, לבין הפעם הראשונה שהגעתי ל-SA:
החלטתי שזהו! יותר אני לא נופל, יותר אין תאווה במחשב!
זה היה באלול. בחשוון שאח"כ התחלתי יום אחד לגלשו במורד, והגעתי לסרט מולו אוננתי בפעם האחרונה. בשלב מסויים כמעט התחלתי לאונן - ואז בחסד ד' עלי נכנסה אשתי.
היא כמובן היתה בכחשה מוחלטת, והייתי צריך לשכנע אותה שמה שהיא ראתה היא באמת ראתה... אבל זהו, זה מאחורי!!!
זה לא החזיק יותר מכמה ימים...
רשת אלחוטי של שכן לעבודה... ואני מחפש תאווה במשך שעות ביום... בתחילה רק מה שעובר את הסינון ה"מוגן" של רימון, בהמשך ברשת לא מוגנת, רק מה שלדעתי לא ראוי עדיין להיקרא "פורנו", במהמשך (כשאני כבר לא מצליח למצוא משהו "מעודן" חדש) משכנע את עצמי שאתר כלשהו הוא למעשה "מעודן", וכשיש שם משהו שלא עונה על הגדרת ה"מעודן" אני פשוט מניח יד על הפרט הזה במסך וצופה מסביב!!!
מגיע כך עד לחודש שבט-אדר, "נאמן" להחלטה מאלול... "טכנית" - נקי. בפועל - משומש לחלוטין.

גם מהנפילה האחרונה (לפני 85 יום) הצלחתי לקום (בע"ה) רק בזכות הכניעה: חסר אונים מול זה שנפלתי, גם אם פיזית זה יקרה רק בעוד כמה שניות... "אל תשמחי אויבתי, גם כי נפלתי קמתי, כי אשב בחושך ד' אור לי!"

בקיצור - מזדהה לגמרי עם סוד-הכניעה: ההחלטה אינה החלמה.
ועדיין: לי היא מאד עזרה, גם ממרחק של חודשים רבים, כשהתחלתי להחלים.

ברכה והצלחה!

תודה לך קווה אל ה'.
מילים יפות ומעודדות!

האם אתה או מישהו מהחברים יכול למקד אותי יותר בשאלה איך נכון להתקדם עם כלים מעשיים?
מה הצעד הבא שעלי לעשות כדי לוודא שבהתקפה הקרובה יהיה לי כח להתגבר?

לבנתים, כל פעם שאני מרגיש צורך לרוץ למחשב... אני נכנס לפורום ומעביר כאן את הזמן, זה עובד לא רע כבר יומיים...
אבל אני פוחד שזה לא יחזיק מעמד מידי הרבה זמן.

מה עושים??

תודה!!

מה שעובד עבורי:

א. אני משתתף קבוע בקבוצות. לגבי המינון כל אחד יכול לבדוק את זה עם עצמו, אבל הרעיון הוא להיות חלק מקבוצה של חברים שמשתפים בכנות ובפתיחות על מה שעובר עליהם ועל העבודה שלהם לחיות חיים רוחניים.

ב. לקחת ספונסר. חבר שנקי יותר ממני ושיכול לחלוק איתי את הנסיון שלו מהעבודה של הצעדים.

ג. להתפלל לאלוקים שיתן לי את הנכונות לעשות את מה שאני צריך לעשות.

ערב טוב, שמח שהצלחתי לעודד אותך:)



להבטיח שיהיה כח בהתקפה הקרובה? אני לא יכול לאמר מה יהיה בדקה הקרובה...
יש כאן באתר מאגר של כלים, אני הדל לא הספקתי עדיין לעבור על כולם, רק דבר אחד ברור לי מנסיוני:

ההתמכרות היא מחלה ששואפת להשטלת על האדם. כל ילד יודע שעל כל מעשה שהוא עושה הוא צריך לקבל אישור הורים, ובהמשך גם אישור מורים: האם האם המעשה הוא טוב או לא? אולי הוא חסר משמעות? האם יש דבר שהוא חסר משמעות? אולי בעצם מעשה כזה הוא בעל משמעות=מקדם אותך אל החוסר?
בע"ה עם השנים הילד מפתח עולם מוסרי, שהוא זה אשר נותן את המוטיבציה לעשות (או לחדול מעשיה).
ההתמכרות כך לפי הבנתי ונסיוני, באה למעשה כתחליף לעולם המוסרי: היא הקובעת לאדם מהו הטוב בו הוא צריך לדבוק, ומהו הרע ממנו הוא צריך לברוח. אלא שזהו מוסר מעוות!

העבודה שלנו צריכה להיות לבנות עולם מוסרי חדש, אמיתי, שורשי ועמוק.

השלב הראשון הוא קודם כל שלך עם עצמך: להיות בטוח שאתה באמת מוכן לשנות את העולם המוסרי שלך? את יסוד הבחנת הטוב והרע?

אך מעט לפני כן: האם כרגע זה מאחורך? האם כרגע אתה באמת רוצה להפסיק?

ההחלטה להפסיק לא יכולה להבטיח כי לא תבוא הנפילה הבאה, אבל היא כן יכולה להבטיח כי הבניין המוסרי שנבנה בצעדים המעשיים יעמוד על קרקע יציבה.
אני לא יכול להתמודד מול התאווה, הנשמה האלוק' שבקרבי, המתלבשת בנפש עם מוסר מפותח - אלה יכולים לעמוד מולה ולהכניעה.

ויש כאן ותיקים ומנוסים ממני, מומלץ לשמוע מהם.

רוב ברכה והצלחה!

טוב, אז אני מקפיץ פה פוסט מלפני המון זמן, אבל הנושא כואב גם לי.
מקווה ש"מחפש אור" מצא את האור

מתחבר לכותרת "מחפש לרצות לרצות לצאת"
אני לא תמיד מרגיש מספיק רוצה לצאת מהמקום הזה. האם נגזר עליי לחכות למצב שאני ממש אהיה חייב את זה?
באופן פרדוקסלי למדי, כשאני משומש, דקה אחרי, או אז, אני יכול להרגיש את הרצון לצאת בוער בעצמותיי בצורה נוראית. מאבד חשק בחיים עצמם.
אבל דווקא כשאני נקי (ותתפלאו, או אולי דווקא לא, כמה הזיכרון שלי בקטע הזה קצר. לפעמים מספיק גם יום) אני מספר לעצמי שאני לא כזה רוצה לצאת משם.
שדווקא די כיף לי בתאווה. ובסדר, אפשר לסבול את הדיכאונות.
הרי ממילא אני סובל עכשיו כשאני לא משתמש... לפחות יהיה לי קל...

(פעם אחת, אחרי נפילה מאוד כואבת, הקלטתי את עצמי. מדבר. בוכה. אני נמנע מלשמוע את זה... אולי שם הפיתרון שלי)

אני חושב שאם קראת מה שהעליתי אתמול בשם הרב בעל התניא, אז זה די מובן כי 'שני גויים בבטנך' נמצאים בתוכנו שני כוחות מנוגדים, אחת רוצה מאד מאד להפסיק, וכמה שהרצון יותר חזק להפסיק כך הכח השני רוצה גם להמשיך.

אני הייתי מציע לך להקשיב להקלטה, מקסימום תעצור את ההקלטה באמצע ,,,

נקוה שבימים נעלים אלו נזכה ל'באורך נראה אור'.