שלום לך 'סימפלטון',
אין לך מה להרגיש לבד. כולם פה כמוך בדרגות שונות. וכולם, כמוך, מחפשים את האור בקצה המנהרה הזאת שלא נגמרת.
קודם כל, ברור ופשוט לי שאתה מודע לזה שלחזור בתשובה זה לא הדבר הכי קל בעולם, במיוחד לדברים כל כך מהנים (ורמאים..) שהתרגלת לעשות אותם קודם לכן.
אם הלכת לצבא, סימן שלשם היית צריך ללכת. לא סתם אתה נמצא שם, ומשם אתה צריך להתמודד. אין לך מה להתייאש מהמצב בו היית יכול ללמוד בישיבה, כי אני, בחור ישיבה חותם לך שהקשיים קיימים גם בישיבה. ואע"פ שלי אישית הישבה מאד עוזרת משום ששם אני מתנתק יותר מעניני העולם הזה, לא פלאפון, לא מחשב, לא זמן להרהר יותר מידי, ובמיוחד שינה בפנימיה (עושים הרבה סטלות ככה שגם אז הזמן שלי להרהר פחות הרבה יותר).
זה כמו, להבדיל, אדם שיש לו ל"ע מחלת סרטן. לא משנה אם הוא נמצא בארץ או בחו"ל - המחלה הזאת מקננת בו, אם כי הוא יכול להשכיח אותה מעצמו, אבל בפועל, היא חיה קיימת ובועטת. כך גם התאווה, לא משנה איפה אתה נמצא היא תמיד מקננת בך, וצריך לדעת בדיוק אין לטפל בזה.
אני נמצא כמוך במצב של חוסר אונים, ובמיוחד הזדהתי למילים שכתבת שאין לך כבר חשק לחיות. סליחה שדווקא לזה הזדהיתי, אבל זה התחושה, וקשה לי מאד להתגבר עליה.
אני נמצא במצב, שאני אפילו מתפלל בשקט להשם שייקח אותי מהעולם, אבל בלי שאני יצטרך להתאבד או לעבור ייסורים. פשוט. לסיים את החיים. אבל מה לעשות שרצון ה' הוא שנמשיך אותם. שנמשיך ונתמודד.
אני ממליץ לך מאד להתחיל את 12 הצעדים, וקודם לכן כדאי גם שתשוטט פה ברחבי הפורום כדי 'להיכנס לענינים' איך שאומרים.
אני גם לא סגור על השיטה הזאת של 12 הצעדים, כי אני די מוגבל בישיבה, אבל עכשיו אני בודק את כל האפשרויות כדי להתחיל עם זה. אני חסר אונים. כל אפשרות אחרת שאני אחשוב, היא אפשרות בה אני משקר על עצמי. וממש אין לי עניין כזה.
אני מאחל לך הרבה הצלחה חבר, שבוע טוב!
