שלום לכולם!
כן, אני חדש פה.. אני אדם מאוד חברותי ושמח, אוהב להקשיב לאנשים ולעזור להם אבל לא הכי פתוח לשתף את העולם הפנימי שלי עם אחרים ככה שהיה לי קצת קשה לכתוב את הדברים, אבל ההתנקות מההתמכרות הזאת חשובה לי מאד..
הסיפור לי מתחיל אי שם עוד לפני שלמדתי לקרוא.. כבר בכיתה א' "פינטזתי" על הבת שירות שהיתה לנו עוד לפני שבכלל ידעתי מה זה אומר.. בכיתה ג' שמעתי 2 חברים מהכיתה מדברים על איזה סרט שאחד מהם ראה ואחד הסביר לחבר שלו איך מביאים ילדים וכו'. הדבר הזה נחקק בי ממש ממש עמוק..
אבל הסיפור האמיתי מתחיל רק עכשיו.
בכיתה ו' ישבתי לתומי יום אחד בצהריים מול המחשב ושוטטתי באינטרנט במטרה למצוא תמונות לעבודה שהייתי צריך להגיש, כשפתאום צצה לה תמונה שממש לא הייתי אמור לראות.. הייתי כל כך בשוק מזה שישר סגרתי את המחשב ובאתי לסלון.. אחרי כמה שעות שנרגעתי הלכתי שוב למחשב ורציתי לראות את אותה תמונה שוב, לא כ"כ הצלחתי, אבל ראיתי עשרות תמונות אחרות.
משם כבר התחילה ההתמכרות.. הייתי עדיין קטן וטיפש והייתי ממשיך לראות כמעט מדי יום את התמונות האלה, כשבינתיים הצטרפה גם האוננות.. למה אמרתי טיפש? כי הדבר נמשך עד שכנראה יום אחד אחד מההורים שלי ראה את זה כי לא מחקתי את ההיסטוריה (לא ידעתי בכלל מה זה) ואז שמו אינטרנט רימון על המחשב. הרגשתי שההורים שלי יודעים מזה אבל הם לא אמרו לי כלום.. היו עליות וירידות במהלך התיכון, אבל בסך הכל עד כיתה י' המצב היה זוועה ממש, מכיתה י' חל שינוי והתחזקתי מבחינה דתית והשתדלתי לא להוציא ז"ל ולראות תמונות אסורות.. אפשר לומר שהקב"ה ממש עזר לי אבל בכל זאת היו מדי פעם נפילות..
המצב חזר בבום בצבא.
הייתי הדוס של המחלקה, היה לי חברותות עם חבר'ה בפלוגה, למדתי גמרא, הלכה, חומש.. ממש כמו בישיבה רק עם הרבה יותר מסירות נפש. לילה אחד לא הצלחתי לישון אז ביקשתי מחבר קצת לשחק בפלאפון שלו.............. (למה כל כך הרבה נקודות? כי ההמשך ברור לאן הגעתי..) וככה הסיפור התגלגל.. בינתיים הציעו לי שידוך עם מישהי ויצאנו וכל הזמן הרגשתי ג'יפה ברמה הזויה. אמרתי לעצמי: תשמע חביבי, אתה לא רוצה לראות את עצמך צופה בתמונות של נשים ערומות כשאתה נשוי, נכון? אבל אם לא תפסיק עם זה עכשיו אז מתי כן??! אבל כל הזמן הייתי מרגיע את עצמי ואומר שכשאני אתחתן אז יהיה לי כבר הרבה יותר קל להתגבר.. והסיפור נמשך עם חבר טוב שהייתי צופה גם אצלו בפלאפון בסרטונים ותמונות תועבה, וידעתי שהוא יודע, אבל בכל זאת המשכתי לבקש וליפול וליפול וליפול.. התארסתי ובכל זאת המשכתי.. לפני החתונה חשבתי שזה ממש מסוכן מה שאני עושה. מה יקרה אם אשתי יום אחד תגלה שהיא לא היחידה בחיי? שיש לה עוד המון שותפות ווירטואליות?
התחננתי לה' שיעזור לי להתגבר.. כמה בכיתי באותה שנה של הצבא והאירוסין לה' שיעזור לי להפסיק עם ההרגל המגונה הזה.. חשבתי שאני פשוט לא מצליח להתגבר על היצר שלי..
בחונה הבטחתי לעצמי שאני מתחיל דף חדש. ביום של החתונה התפללתי בכותל על הקדושה של הבית שלי. אומרים שמי שמתחתן נמחלים לו כל עוונותיו. ידעתי שאני במאזן שלילי אז שמחתי שיש לי הזדמנות לכסות את המינוס הרוחני...
כשחודש- חודשיים אחרי החתונה נפלתי שוב הבנתי שמשהו דפוק איתי לגמרי. אישתי היתה צריכה מחשב ללימודים אז הכנסנו מחשב הביתה (דבר שעשיתי בהרבה חששות מוצדקים והרבה פחד) ומשם התחילה החגיגה. הייתי שורף שעות על גבי שעות מול התועבות באינטרנט שבמחשב שאח"כ הצטרף אליו גם הפלאפון. אישתי הייתה בטוחה שאני צדיק תמים אבל ידעתי שאני כולי שחור מבפנים וממש נשרפתי כל פעם שהיא קראה לי "צדיק שלי".. ככה הימים עברו להם ולא ידעתי איך זה יעצר.
פעם אחת כשהייתי באמצע כל הג'יפה והסירחון, עמוק עמוק בבור החטאים תוך כדי גלישה במורדות שלג שחור חלקלקים ושואבים, ראיתי מודעה קטנה בצד. בטח אתם מכירים אותה..
"טובע בפיתויי האינטרנט?"
לחצתי.
קראתי, הבנתי שאני מכור אבל פחדתי להגדיר את עצמי ככה. קשה לאדם להודות שהוא חלש.. שמשהו אחר מכתיב לו את החיים. שהוא משועבד למשהו שהוא סולד ממנו..
הלכתי לצפת לקבל בררכה מהרב שמואל אליהו, הודתי בפניו שאני מכור לצפייה בתמונות תועבה... (בפעם הראשונה בחיים שלי שהודתי שזה שאני רואה תמונות תועבה) ביקשתי ברכה שהקב"ה יעזור לי להתגבר על המחלה הזו..
לאט לאט חדרה לי התודעה שאני לא צריך להתפלל לה' שיעזור לי להתגבבר, אלא שירפא אותי! הרי ה' לא כועס עלי על זה שאני חוטא. לפחות לא על אדם נקי שמחליט לפתוח את האינטרנט ולראות דברים אסורים. הרי אני לא רואה את התמונות והסירטונים בגלל שאני לא מצליח להתגבר על היצר/ רוצה לראות דברים אסורים, אלא שאני פשוט ח-ו-ל-ה! חולה במחלה קשה, אבל אפשר להרפא ממנה בעז"ה..
בינתיים חזרתי לסורי ולמרות שידעתי שקיים את הפרויקט הנפלא הזה ולמרות שהפנמתי שאני מכור המשכתי. והמשכתי בגדול. לא רוצה לפרט לאן הגעתי אבל כבר ביררתי על נשים באיזור שלי שאפשר לחטוא איתם.. ה' ריחם עלי ואחרי כמה מאורעות שעברו עלי וה' פקח לי את העיניים הבנתי שאני בצומת דרכים. שבה יש רק 2 אפשרויות:
1. להיות "רועה זונות" (משלי).
2. להתחיל לעבוד כדי להרפא.
לקחתי את הטלפון של יחזקאל מהאתר ולא היה לי האומץ להתקשר. ברוך ה' לבסוף עשיתי את הצעד הזה והנה אני פה, אחרי כמעט שנה של נישואים, יותר מ12 שנים של כלא רוחני, אחרי מאות אולי אלפי נפילות, דמעות, חרטות, קבלות, תפילות. עומד פה ומתפלל לריבון העולמים שיפתח לי את הלב וינקה אותו כמו שרק אבא יודע לנקות את הבן שחזר מהגן משחקים אחרי שהילדים האחרים לכלכו אותו בבוץ יודע..
"רפאני ה' וארפא, הושיעני ואיוושע, כי תהילתי אתה.."
אני חדש פה לגמרי, לא יודע מה אמורים לעשות, ושמח לקבל באהבה ובתודה כל עזרה וחבל שמישהו יציע לי כדי לצאת מהבוץ..


אסיים בשיר שממש מתנגן לי עכשיו בראש..


בן אהוב

מבוהל, מפוחד שוב חזרתי אליך
מאויים מעצמי, לא רוצה להביט לאחור
לא תמיד כשנפלתי ידעתי לבוא אחריך
כמו בן שב אל אביו ממסע מהכפור

הדפוני השומרים
דלתך לא פותחים
נאבק בכל כוחי לבוא אליך
ועכשיו אני כבר כאן
מתחנן נאמן
הוא מאש - ואני בשר ודם

נשמתי שקפאה, וגופי שרתח כמו נער
ובגדי השחורים, מיוזע, חוזר מהקרב
כמו פצוע נדחף מהחוץ טרם נעילת שער
מתחנן לאביו, שיביט שוב אליו

הדפוני השומרים...

כשהקיץ ייסוג לאחור, ובגדי שוב ילבינו
אז אשמע את קולו של אבי שקורא לי לשוב
כשהמלך יצא לשדה לבניו יחכה הוא
שוב ארגיש בליבי כאותו בן אהוב

הדפוני השומרים...

ברוך הבא, החיים שלי היו בזבל, הייתי רועה זונות ולא ממשלי... במציאות. וב"ה אני כבר לא, שמונה שנים ועשרים ושמנה ימים. בנס. ואיני יחיד, יש כאן לא מעט אנשים שעשו המון ממה שאתה כותב שאתה עושה, וכבר לא עושים את זה יותר... יש להם אפשרות לא לעשות. נסה להיצמד לאלו שמספרים - כותבים את מה שהם עושים וזה מצליח להם.

שיהיה לך בהצלחה.

איזה טוב ה'

כמה טוב שמצאת את הכוחות להכנס לפה, כי מפה אתה רק תעלה בעז"ה

תעדכן אותנו

שלום חבר אהוב.
דבר ראשון התחברתי. הזדהתי.
הזכיר לי מאוד את הפעם שהחלטתי לכתוב את הסיפור האישי שלי בפורום.
בכלל החברים שיוצרים הכרות כבר בהתחלה, עושים רושם של רצינות.
תראה בגדול אנחנו עובדים לפי תוכנית 12 צעדים.
יש כאן הרבה חומר על התוכנית. אתה יכול להכנס למדור 'קולות של החלמה', או מדור '12 הצעדים'.
אם אתה זקוק לכל עזרה שהיא, כמו למשל חבר מלווה או ספרות של התוכנית,
אתה מוזמן לפנות למייל  prozdor1@gmail.com (ניסיתי להפוך לקישור, מישום מה זה לא עבד לי)
בכל מקרה אתה מוזמן לשוחח באישי, אשמח לסייע ככל יכולתי.
אוהב.
חסר אונים.