שלום אני א אני חדש פה ורציתי לשתף אותכם בבעיה שלי.
אני בא מבית מסורתי וששומר מסורת אבא שלי הולך לבית כנסת בשישי אך לא יצא לי ללכת איתו בדר"כ משום שלא התחברתי
לדת יותר מידי...
התגייסתי לפני שנה לקרבי ופלוגה שלי נמצאת מחלקת בני ישיבות.
בתחילת הדרך בצבא לא האמנתי שאוכל להתחבר אליהם הם היו נראים לי משונים מהחברה ומבודדים עם עצמם ומה שחיזק את זה עוד יותר זה חוסר האמונה לאט לאט עם הזמן התחברנו אליהם ונפתחנו אחד לשני וכך התחלתי להתקרב לדת יותר ויותר התחלתי להתחזק בזה שהקפדתי ללכת לבית כנסת ביום שישי ומדי פעם ביום שבת אחרי זה התחלתי להניח תפילין כל יום ואז הייתה לי הרגשה מופלאה שאני עושה משהו טוב ובאמת קיבלתי סימנים ואהבה מאלוהים ברמתי כמובן.
הכל נהרס לי כל פעם שאני חוזר הביתה ואני פוגם בברית פעמיים שלוש ואז אני מרגיש מלוכלך ושאלוהים יתנקם בי על זה ושיהיה לי מזל רע.
אני מנסה למצוא כל דרך אפשרית בשביל להפסיק אך אני לא מצליח ונופל כל פעם מחדש אני חייב עזרה זה שובר אותי ד"א אני בן 19

תחושה מוכרת, לחזור הביתה אחרי שהייתה בהיי(גבוהה) ואח"כ למצוא את עצמך בדאון (למטה) תחושה של ריקנות, סתירה, אכזבה....
דבר ראשון- ברוך הבא, הגעת למקום הנכון!
כיף לשמוע על החיבור שלך, אל תדאג הכול יסתדר ויהיה בסדר ב"ה.
תסתובב כאן תסתכל על הפוסטים ותבקש לקבל את האימייל היומי..
אין לי זמן להמשיך לכתוב כרגע אבל בשמחה אשמח לדבר או להתכתב... מה שתעדיף...
אוהב, אח.

וואו, בן 19! תראה כמה אלוקים אוהב אותך. יש כאן חברים שהיו משלמים המוווון כדי שאלוקים יראה להם את הדרך בגיל שלך. ואולי חבר יקר זהו עוד סימן ואיתות מאלוקים אוהב שאתה בדרך הנכונה? מי אמר לך שהוא שונא אותך? בא הצטרף לדרך, יש תקווה!

בהצלחה

ברוך הבא א היקר.

התחושות האלה כל כך מוקרות, אני הייתי חוזר הביתה אחרי שבועיים מהישיבה, אחרי תקופה של לימוד תורה והתקרבות לאבא שבשמיים.
ואז הנפילה שמפילה אותי לקרשים. הרגשה של מה שווה כל ההתקרבות שלי, כל התפילות שלי, כל הלימוד תורה שלי.
אתה ממש לא לבד, המצב שלי היה הרבה יותר קשה. (למרות שאנחנו לא עושים תחרות  )

כמה נקודות שיש לי לומר לך:
א) אין קשר בין הנפילות שלנו לחטאים שלנו. אנחנו לא נופלים כי אנחנו רוצים לחטוא. אנחנו נופלים כי אנחנו מכורים. אילו הייתי נופל כי אני חוטא, הייתי מפסיק ממזמן. אבל אני לא מצליח להפסיק, כלומר אני לא חוטא אני מכור!
לכן, קודם כל, אל תרגיש רע עם עצמך על הנפילות, הן חלקת העבר. פה אנחנו לומדים להסתכל רק על ההווה. אני מתמודד עם התאווה רק להיום.
ב) תקרא את המדריך שמופיע פה באתר. לי זה מאוד עזר להבין את עצמי.
ג) תכנס לפורום תקרא וכתוב כמה שיותר.
ד) אשמח להיות איתך בקשר במייל או בטלפון. אם אתה רוצה שלח לי מייל ל- aniazmi76@gmail.com זה המייל האנונימי שלי.

הרבה בהצלחה
יש פה הרבה מאוד אנשים שאוהבים אותך ורוצים רק בטובתך.
אוהב אותך.

נדמה לי שזה המקום הטוב בשבילך.
יש כאן תקווה.

מאוד מזדהה עם כל המצב הזה. היו לי שבועות טובים, והבנה שהנה, אני בדרך הנכונה ובעשייה חיובית, ומתקרב ועובד, ואז בטאח הכל מתפרק ואני רואה את הקרקע בפיקסלים. זה יותר מכל מה שהחזיר אותי לסיפור הזה כאן, זה שעם הזמן - לא בגיל תשע עשרה, כן בגיל עשרים ואחת - הרגשתי שאני כבר עובר את גיל ההורמונים וההתבגרות והנה, אני כבר נורמאלי כמו כולם, ויש לי תוכניות ואידיאלים, ואיכשהו הכל היה מתפרק כאילו אין לי שום קשר לשום דבר, זה היה ממש, פיזית, מביא אותי לניתוק מהחיים, הייתי כבר קהה מרוב שימוש. ואז שוב, נוהל חזרה בתשובה, הולך למקווה, מקלחת, ריצה, דפים עם תכנונים מפורטים על איך החיים האמיתיים שלי יראו. כי מה, אני כבר בגיל שכל החבר'ה יוצאים לדייטים וכבר חצי מהחברים החליפו ססטוס ורק אני תקוע עם איזה משהו מוזר שדופק לי את החיים דווקא כשאני חושב שאני בדרך הנכונה.
ברוך ה', באסירות תודה, ומודים אנחנו על שאנחנו מודים לך, אני נקי כבר יותר משלושה חודשים, רק להיום. (מצחיק אותי שאני אומר את המשפט הזה, תמיד הייתי מסתכל על המשפט הזה מבחוץ ומרגיש שהוא משהו מלאכותי.)
מצאתי כאן את הדרך בשבילי. כאן, זאת אומרת, בתוכנית הזאת. מציע לך לקרוא שוב את מה שרוצה בטוב אומר. כל מלה בסלע.
ומתפלל בשבילך אחי שתמצא את הדרך להתחבר אל אלוקים, לא לפספס את עצמך ולא להפסיק להתקדם

בהחלמה
אור