הזדהות. בעיקר עם הקהות. גם אצלי, ככל שהשימוש נכנס לי לחיים, או לצל החיוור הזה שנקרא אצלי חיים, הייתי פחות עם הקוטביות של צעדים דרסטיים, רצון עז להשתנות, שיחות עם רבנים וכל הבא בשביל לצאת מזה, הייתי יותר ויותר נכנס למן ריטואל בלתי פוסק של שימושים והפסקות שימושים, כאילו הם היו כבר חלק ממני, ויחד עם זאת שהצלחתי זמן או תקופה להפסיק ידעתי, גם אם בתת מודע, שזה ישוב, וחלק מכל המהלך של ההתקדמות שלי בחיים זה השימוש הזה שמשבש ואני צריך לשחזר את המערכת. גם מצאתי לזה סימוכין מכל מיני ספרים, ועם זה שחשתי קהות ופחות התייחסתי לזה בצורה דרמתית, זה כאילו היה נורמלי. הנה, שבע יפול צדיק וקם וכדומה.
הגעתי לשלב בו הבנתי שהחיים שלי לא יכולים להמשיך בדרך הזאת. אני תקוע באותו חור כבר שנים. ועם כל הרצון הטוב, המודעות, והנסיונות, החור אותו חור. לא שלב דרמתי במיוחד, לא פסנתר כנף שנחת עלי מהשמים, בעיקר תודעה שנחתה עלי בשילוב גורמים אישים יותר, בייחוד שהבנתי שכל החיים שלי בעתיד - שתמיד העדפתי להניח אותם בקלסר אחר, שכאילו לא קשור לאני ולעכשיו, ושנראים ממש מושלמים עם פסי קול מוזיקאלים ברקע - ימשיכו בדיוק מהמקום בו אני נמצא, מה שאומר שגם בעוד עשר שנים, עם אשה או בלי אשה, ועם ילדים או בלי ילדים, החור יישאר אותו חור, ורק מעגל הנפגעים יהיה יותר גדול, ומעגל האשמה שלי יתרחב. וכו'.
אני קולט מיום ליום, וככל שתקופת הנקיות שלי גדלה, אסירות תודה, שהסיפור שלי הוא הרבה יותר מאשר השימוש. השימוש הוא קצה הקרחון. הוא, כפי שאומרים, פתרון לא מוצלח. זאת אומרת, ממש לא מוצלח. כי הוא גם לא עובר מסך כמו התמכרויות יותר עגולות, הוא עמוס הסתרה ופחדים. אבל יש פתרון אחר. פתרון שפותח את החיים לאפיק אחר. לאפיק שבו אני חי את החיים שלי. מרגיש את הכאב. מודע ועובד. אבל אולי יותר מזה: יש בעיה. לי לפחות, יש בעיה. בעיה שמטרפדת את כל המגע שלי עם החיים, שהשימוש הוא רק ניסיון גרוע להסות אותה, שאני בורח אליו בכל סיטואציה שאני לא יכול לאכול אותה, אם זה דרמה, ריקנות או קונפליקט חברתי או נפשי, ואם אני אמשיך לשחק את המשחק כאילו זה עובד אצלי כמו כל אחד אחר ואם אני אשתמש בפיתרון קסם כזה או אחר - שיש לי מאות כאלה, והשתמשתי בהמון כאלה וכל פעם האמנתי בכל ליבי שהנה, דף חדש, ואני חוזר, ואני יכול לצאת לדייטים, ואני יכול לחיות, והמחלה, ההתמכרות, ארבה בפינה ופירקה לי את הצורה, שוב ושוב ושוב, עד שהייתי קהה גם ביחס לחיים שלי עצמם - גם אם אצליח לא להשתמש בפיתרון שאני מפנטז עליו כל הזמן, הבעיה תישאר בעינה. ואני אשאר. באותו חור. עם אותו חור בלב. ורעב למשהו.
*
בוא איתנו, יש אצלנו מקום.
יש כאן דרך. לא פתרונות קסם, הסרת כשפים ועין הרע. כן דרך.
לא פשוטה. כן עובדת. לא מדבר רק על שנות נקיות של אנשים, יותר על האופק הזה שלאט נפתח עם הלב. יש תקווה. יש חיים.
אם צריך עזרה, פרטים נוספים, ספרות ואוזן, אשמח לעזור.
בהחלמה
אור יקרות