שלום לכם,

אין לי הרבה זמן לכתוב אז אלך ישר ולעניין.

אני נשוי למעלה מעשור + ילדים.אני בחור דתי, לומד תורה ואף מעביר שיעורי תורה. מאז היותי בן 16 ועד היום, הנושא הכאוב תמיד היה ברקע ואף פעם לא באמת התנתקתי ממנו לגמרי.

העינין הוא שעכשיו הבעיה היא קצת שונה: כל השנים שאני נשוי, אני המטפל העיקרי בענייני הבית : סידור, טיטוא, כלים, כביסות קיפולים וגיהוץ. אני אפילו עושה אוכל לילדים ולאישתי. אשתי התחילה לעבוד  לפני שנה ומאז, היא כמעט לא עושה כלום חוץ מאוכל בערב ובשבת .חוץ מזה, היא מבלה את כל הזמן הפנוי שלה לראות סדרות, סרטים ופייסבוק.אני דברתי איתה הרבה על לעסוק בדברים אחרים ו/או לעזור בעייני הבית אך היא טוענת (אולי בצדק) שאחרי שהיא חוזרת מהעבודה, אין לה שום כוח לכלום וכל מה שהיא רוצה זה לנקות את הראש מול המחשב. יחסי האישות ביננו טובים עד טובים מאוד. גם אני עובד במשרה מלאה וכל המטלות של הבית לא מותירות לי זמן פנוי בכלל אפ' לא ביום שישי. אין ספק שהלימוד תורה שלי נפגע קשות מזה.
עכשיו אני מגיע לנקודה : עקב כל הלחץ האדיר הזה והעייפות שנובעים מסדר היום המטורף שלי בנוסף לרגשי "כעס" שיש לי מכל הסיפור הזה (שבזמן שאני מטפל בבית. הייתי יכול ללמוד תורה או לעסוק בדברים נעלים יותר ושבזמן שאני עושה, אשתי מול המחשב בלי לעשות דבר), אני לפעמים מרגיש צורך לפרוק וזה מיתרגם בהוצאת שז"ל. גם לפעמים בראיית דברים לא ראויים אבל זה התחיל להיות לעיתים רחוקות מאוד. גם הפורקן הזה לא קורה הרבה : לא יותר מ2-3 פעמים בחודש ולפעמים אני אפילו עובר חודשים בלי שזה קורה בכלל. אבל איך שהוא, זה תמיד חוזר בסוף לפעם, פעמיים וכלום במשך הרבה זמן וחוזר חלילה.

מה דעתכם על הסיפור הזה ? דברים ידועים ומוכרים ? בכל מקרה אשמח לשמוע ניתוח מעמיק ודרכים לצאת מהמעגל הקסמים אמנם קל אבל קיים ובלתי פוסק.

תודה לכם ולילה טוב.

שלום חבר,
הייתי מציע לך לקרוא את הפוסט הבא (והקישורים המצויים בו):
www.guardyoureyes.org/forumheb/index.php?topic=3538.msg36911#msg36911
אני חושב שבגדול המבחן העקרוני לשאלה איזה סוג של בעיה יש לך אינו מבחן כמותי שנמדד ע"פ התדירות שלה וכו' (אף שזה משפיע על חומרת הבעיה), אלא השאלה היא האם אתה מצליח להפסיק ע"י שימוש בכוח הרצון בלבד? אם אתה מרגיש, כמו שקורה להרבה כאן בפורום שאין לך שליטה על זה, שברגע שאתה מתייצב מול זה אתה חסר אונים, שאמרת לעצמך שתפסיק עם זה יותר מדי פעמים וזה לא הלך, אז ייתכן שיש לך סוג של התמכרות לעניין. אתמול יצא לי להיות בקבוצה חיה, בה אדם טען שנפל לעתים רחוקות יחסית, אבל הוא הרגיש מכור בגלל נפילות של תאווה בלתי נשלטת, ובגלל שהוא הרגיש שהחיים שלו מסתובבים סביב איזה נקודה שהוא לא מצליח להשתחרר ממנה.
בכל מקרה, אני מציע לך קצת להסתובב בפורום ולקרוא. הרבה אנשים כאן גילו שלא ניתן לעשות את זה לבד, השיתוף ותוכנית 12 צעדים הם הרבה פעמים התקווה להרבה אנשים - תלם שלא יצא לי לשמוע על מישהו שמתחרט על שהלך בו.
בהצלחה,
אוהב,
התנערי.

הכעס שלך על אשתך מובן מאד וגם התחושה ש'היא מבזבזת את הזמן' מאד מוכרת..

ממה שאתה מספר נראה, שאתה חש שחסרה לך אכפתיות מאשתך. אתה משקיע הרבה, גם במובן הגשמי וגם במובן הרוחני, וחסרה לך מאד הכרה במאמץ, שהיא יסוד חשוב מאד להמשיך באותם מאמצים.

אני חושב שבמקרה כמו שלך, יש צורך מובהק בשיפור המערכת הזוגית.

לא יודע מה עשית בכיוון הזה, אבל אין ספק שהתמודדות עם הרגשות השליליים שלך כלפי אשתך היא חשובה ביותר גם אם הם לא היו מביאים אותך לנפילות, אלא 'סתם' למשקעים שליליים מצטברים בנפש.

אפשר לדבר איתה ישירות על הנושא, אפשר להשאיר מכתב, ואפשר לפנות לייעוץ. בכל אופן, חשוב מאד לבטא את הרגשות השליליים האלו ולהביא אותם לידיעתה.

אכן, יש מקרים 'אבודים' בהם המציאות לא ניתנת לשיפור, ואז צריכים ללמוד איך להתמודד איתה ואיך להמנע מנפילות הבאות בעקבות המציאות, אבל מהסיפור שלך אני מתרשם שהמצב כלל לא מוגדר כ'כזה'.

אם הנושא הזה היה שם מגיל 16, מה הקשר לאשתך? אני חשבתי שאשתי היא כל הרוע שבעולם מגולם באשה אחת. עד שהבנתי שהבעיה היא בי. אני מכיר את הבעיה שאתה מציג מצוין. ועדיין יודע היום שהבעיה בי. מה אני עושה עם זה? משתדל לעשות כל מה שצריך כדי להישאר נקי היום. כשהמוח שלי יהיה צלול אוכל לראות מה לעשות הלאה, בעזרת הספונסר והחברים. ודרך אגב, אני בתוכנית חצי שנה, ופתאום יש שינויים גם בה. ביום שהרפתי ממנה פתאום ראיתי את האדם שבה ודברים נראים אחרת לגמרי.

שלום,

מצטרף לדברים של חוזר לאבא.
מהנסיון שלי:
א. כשאני נופל הבית נופל יחד איתי, גם אשתי מאבדת את כוחותיה (וכמדומני שהרב ארוש בספרו על שלום בית כותב שהאופן בו האיש רואה את אשתו מבטא את המצב בו הוא נמצא, ואסיף לענ"ד שאין זה רק משום "כמים הפנים לפנים", אלא מאחר ואת כל כוחותיה יונקת האשה מהאיש. דבר בא לידי ביטוי משמעותי בכחה בגדול ביותר - ההולדה).
ב. כשאני נופל אני נוטה הרבה יותר לכעס, והגורם לכעס נראה לי אמיתי ונכון ולכן צודק, שהרי אם הכל סביב היה ישר בטח לא הייתי נופל... והאמת (לפחות אצלי) הוא שאני כועס בגלל המצב בו אני נמצא, לא דוקא בגלל מה שאשתי\סביבתי עושה (וגם זה, כאמור לעיל, תלוי הרבה יותר בי מאשר מה שנראה לי...)
ג. הדרך לקום עוברת דרך אמונה: אמונה בעצמי אני לא יכול במצבי, כי אני כעיוור באפילה שסכנתו קרובה לו מהצלתו. אך אין כמו אמונה עיוורת באשתי ואהבתה\אהבתי אליה כדי להחזיר לעצמי את האמון בעצמי. והאמת היא שהאמונה היא לא כ"כ עיוורת, שהרי מד' אשתי לי, ורק ביניכו שורה השכינה. אני פשוט לא יכול לסמוך על הסיבות שמביאות אותי לכעס על אשתי, ובוחר להתעלם מהם ולא לכעוס גם כשזה נראה לי הדבר הנכון ביותר לעשות (מכיר את הסרט 'נפלאות התבונה'? הכעסים האלה הם כמו הדמויות שם). ומשתדל לעשות רק דברים שמקרבים אותי לאשתי, למרות שזה עלול להיראות מעושה ותלו מהמציאות. מעדיף לטעות ב'אהבת חינם' מאשר ב'שנאת חינם' (וע'ע בספרים 'ואהבת לרעייתך כמוך' ו-'פרקי אהבה' בהוצאת 'ספריית חווה').
ובע"ה הקשר עם אשתי הוא אחד הדברים החשובים והחיוניים לי בשיקום.

ומצטרף גם להמלצה לשאלון ש'התנערי' הפנה אליו.

רוב ברכה!

חברים,

קודם כל תודה על התשובות שלכם.

מהתגובות שלכם, אני מבין שלא הייתי כ"כ ברור בנוגע לאשתי. אם בעבר באמת כעסתי עליה והיו לנו וויכוחים ומריבות נוקבות עד דמעות, אנחנו היום כבר לא שם. אני בהחלט הבנתי שאין הרבה מה לעשות בנידון ושאני צריך קודם כל לראות את המגרעות שלי ולא לחפש את מה שלא בסדר אצל אשתי. אני גם חושב שהיא באמת לא מסוגלת לעשות יותר ממה שהיא עושה בגלל מצב העייפות שלה. היום, אני למדתי לחיות עם זה ואני לא כועס עליה כלל. אנחנו מסתדרים הרבה יותר טוב ואוהבים אחד את השני .

כשאמרתי שאני כועס, התכוונתי יותר לתחושת תסכול שמלווה אותי כל הזמן על כך שאין לי זמן לעשות כלום ושאני רץ כל הזמן ממשימה למשימה, דבר שגורם לי להיות מאוד עייף ולחוץ ומביא אותי בסופו של יום (תרתי משמע, בד"כ הנפילות שלי באות מאוד מאוחר אחרי ש"סיימתי" את המשימות של הבית) לרצות לפרוק את זה בצורה ההכי פראית שאפשר. בנוסף, אני אפילו חושב במודע או בתת-מודע (בטעות מוחלטת אני יודע) שכל המצב הזה נותן לי לגיטימציה לעשות את השטות הזאת פעם בכמה זמן. אני אומר לעצמי : "אני לא במצב רגיל כמו כל גבר נשוי בגילי שהייתי צריך "לעזור לאשתי" בכיף אך לא להיות בעצמי את עקרת הבית, וזה מצב קשה מאוד אז אתה יכול להרשות לעצמך ליפול לעיתים רחוקות כדי להרגיע את המצב" . למרות שבתוך תוכי, אני יודע שזה לא נכון ולא צודק, אני באמת מרגיש על עצמי את מה שאמרו חז"ל : "אדם שעבר עבירה ושנה בה הותרה לו" בגלל ה"נסיבות המקילות" שלי.

אני מקווה שהייתי יותר ברור.

שוב תודה.

הכעס הוזכר בהודעה הראשונה שלך ועל כן כתבתי מה שכתבתי.

קטנתי מלחלוק על המגיבים האחרים, ובכל זאת, אני מאמין שאפשר לברר שני דברים,  עוד לפני השאלות לגבי ההתמכרות

א. תנסה לדמיין, האם הערכה של אשתך יכולה לעזור בהתמודדות? תתאר לעצמך שמדי שבוע אשתך היתה אומרת לך כמה היא מעריכה אותך על המאמצים שלך וכמה היא מצטערת שהיא לא מסוגלת לעזור לך ועד כמה אתה מיוחד במינו בכך שאתה עובד כמו 'עקרת הבית' וכו'? האם זה היה עוזר לך. (מתוך דבריך הרגשתי שאין זה המצב עכשיו. תקן אותי אם אני  טועה, וכמובן אני ממש ממש מקוה שאני לא פוגע בשום צורה).

ב.אני חושב שנפילות מול האינטרנט פוגעות בבית ובך, לא פחות מאשר הלכלוך או בגדים לא מגוהצים. אולי יש מקום לחשוב על הקלת העומס בבית בדרכים כאלו ואחרות? (למשל, עוזרת בית וכדו'). שוב עולה השאלה, עד כמה אשתך מודעת למצוקה שלך ועד כמה כזוג אתם פועלים בהתמודדות מולה. 

סתם אחד

סתם אחד הרשה לי לכתוב שאני חולק על המושג לפני ההתמכרות. ההתמכרות מתבטאת בכל חלק בחיים, קטן כגדול. אני טיפלתי בהרבה בעיות זוגיות "לפני ההתמכרות" כל הטיפולים עזרו לי ככוסות רוח למת. אם באמת יש פה סיפור של התמכרות, פידבקים מהאישה והפחתת העומס הם לא הפתרון. לא עבד עבורי בכל מקרה...

אין לי זכות לדבר אך דבר אחד חורה לי קצת- אשתך... האם היא מכורה למדיה? למחשב? למה היא פורקת את העייפות בדברים אלו? הרי הם רק מעייפים יותר..
במקום זאת תגיד לה- אין בעיה את עייפה, בואי שבי על הספה אכין לך תה\קפה\שוקו.. תנוחי, לכי לישון מוקדם...
לא יודע, באמת אני לא יועץ זוגי, אבל נשמע מדבריך שקשה לך שזה מה שהיא עושה.. אני לפחות יודע שהדברים האלו מעייפים, והם לא מקום לפרוק עייפות!
תציע לה לשבת ולצפות בך מנקה את הבית וכדו' או לשבת ולדבר קצת.. ללכת לישון... וכדו'.(ואולי בכלל זה קצת קנאה שיש בך כלפיה..)

לגבי הקושי של עשיית דברים "על חשבון" לימוד תורה- היום בישיבות כל הזמן מלמדים שמי שיוצא ממקום בית המדרש הוא "נופל" לעולם המעשה...
אני רוצה לומר לך זה טעות! (לא אפרט אבל בקצרה ממש) אתה צריך לראות כיצד מה שאתה עושה בכל רגע היא עבודת ה' שלך, וכמה זה מקדם אותך לה', כן עשיית כביסה, שטיפת כלים וכו'... פשוט ובאמת לראות זאת כעבודת ה', נכון אפשר לשבת ללמוד תורה(אתה יכול לנסות לבקש מאשתך שזה מה שאתה רוצה ללמוד! אולי היא תבין ותעזור) אבל כרגע זה מה שה' רוצה שתעשה, אז פשוט תעשה זאת מתוך שמחה אמיתית של מצווה, ההשפעה תהיה אחרת אני מבטיח לך!

לגבי התאווה- גם עם אתה מרגיש שאינך מכור, האתר הזה וכל התוכנית היא תוכנית של חיים ולא רק של תאווה, אם אתה רוצה להכיר את עצמך יותר טוב, להצליח לחיות בשמחה ומתוך הרגשת שלמות, בלי טינות וכעסים(אולי עם אבל ידיעה שאתה עובד עליהם כל רגע..) אז אתה מוזמן להצטרף לא תצטער אני מבטיח!

אני רוצה לסייג את דברי ולומר- אינך חייב כלל להקשיב למה שכתבתי באמת אין לי אלא מחשבות שאולי יועילו לך.
מקווה שהכול יבוא על מקומו בשלום,
אוהב, אח.

אולי היא מכורה למדיה ולמחשב? מה יעזור לו להלחם בה?
אני רק מנסה לדמיין מה היה קורה לאשתי אם היא הייתה מנסה להלחם בי :-\
בטוח שלא הייתי היום איפה שאני היום.
תוכנית.
חברים.
ספונסר.
זה פתרון מצויין שעבד בשבילי.
בהצלחמה.

שלום לכם ,

1. סתם אחד : אשתי ממש לא אדישה לכל המאמצים שלי ומעריכה את זה מאוד ואומרת לי את זה כל הזמן. אבל ביננו, זה לא מעלה ולא מוריד. אני לא צריך שיעריכו אותי באופן כללי, בטח לא לגבי זה. היא מאוד מודעת למצוקה, אני מדבר איתה על זה כל הזמן, מציין שאני לא כועס נגדה אלא נגד המציאות.
באשר לעזרה בבית, יש לנו עוזרת שבא לנקות פעם בשבוע אבל עדיין, יש כמה ילדים ב"ה ואחרי יום של שהייה בבית, יש המון עבודה. שלא נדבר על הכביסות הבלתי פוסקות שזה דורש כביסה, הוצאה, קיפול, גיהוץ וסידור לתוך הארונות, המון זמן ואנרגיה!

2.brother : אני דווקא לא מסכים איתך. אני חושב שאם לא היה לי תורה, מצפון, הידיעה שיש לנו תפקיד בעולם הזה, אני גם הייתי רוצה לבלות את זמני הפנוי מול המסך בלי לעשות כלום מאשר לנקות את הראש, אני מאוד מבין (אם כי לא מצדיק )אותה. דיברתי איתה על זה. היא גם חושבת שזה לא ממש בסדר אבל היא לא מצליחה וגם לא רוצה (אומרת לי זאת בפרוש) לצאת מה. זה הכיף שלה בין העבודה לשינה (זה יכול להימשך כמה שעות טובות לפעמים אפילו לתוך הלילה מדי פעם).

3. מקוצר זמן, אני שכחתי לציין משהו שגם הוא לא עוזר לי ממש : חוץ מהצפייה ואי העשייה, אשתי אוכלת הרבה במקביל. בתחילת החתונה תוך כדי הריון ראשון ולאחר מכן, היא השמינה קרוב ל- 40 קילו  ותוך כדי ההריון השני היא הצליחה להוריד 30. אח"כ, היא שוב עלתה אבל הרבה פחות כי היא מצאה פתרון שהיא נוהגת אותו כמה שנים יום יום. היא אוכלת מעט במשך היום. בערב היא לא מפסיקה לאכול מול המחשב ולפני שהיא הולכת לישון הולכת להקיא הכל . זה מגעיל אותי בטירוף ומוסיף סיבות לחולשות שלי . בהתחלה, דברתי איתה על זה והיא פשוט נפגעה קשות . יום אחד היא תפסה אותי ואמרה לי שהיא יודעת שיש לה בעיה והיא מבינה שזה מפריע לי אבל אני לא יכול לעזור ושום דבר לא יכול לעזור (היא הלכה לטיפול פסיכולוגי בעודה נערה וזה לא עזר בכלל) ושאני צריך להיות סבלן, אולי זה יעבור עם הזמן ושבנתיים אסור לי לדבר איתה על זה יותר כי זה מאוד פוגע בה. ובאמת אני כבר לא מעיר על כך, למדתי לחיות עם זה כמו עם הדברים האחרים. חיים לא פשוטים במיוחד שאני לא רואה איך זה ייפתר לפי הגישה שלה. האמת היא שאני השלמתי עם זה שייתכן שזה לא ייפתר לעולם וככה החיים שלי צריכים להתנהל. זה נסיון שה' שולח לי אבל קשה להתמודד עם התאווה כשאני מרגיש שאני הגעתי עד סוף יכולותיי...

שלום לך, ברוך הבא. מהתיאור שלך את אשתך עולה תמונה די ברורה של אישיות מתמכרת - כך נראית התמכרות לאוכל. הבליסה, הירידה העצומה במשקל, ההקאות. יש לי נסיון מסויים בתחום ואשמח להועיל לך בפרטי. הנסיון מוכיח שכשם שאינך יכול להועיל לה עם בעיותיה, היא לא יכולה להועיל לך בבעיה שלך. לעת עתה כדאי לך להתמקד בעצמך. לעשות דרך שתתן לך כלים להכיל את עצמך ולחיות בשלום עם הבעיות של שניכם.

שיהא לך בהחלמה.

כואב מאוד. הן המצב שלך והן המצב של אשתך. מחלה ההתמכרות היא פשוט איומה ונוראה.
מתפלל שתמצאו את הדרך לפנות לאלקים, ולמצוא בו מה שאתם מחפשים במקומות אחרים.

1. תודה על תשובותיכם

2. אני עוד לא התחלתי שום תהליך מעשי אבל אני מרגיש שמאז התחתלתי לדבר אתכם כאן, הגישה שלי השתנתה לחלוטין וכל פעם שיש לי הרהורים שליליים, אני אומר לעצמי : חבל , אתה תאכזב את החברר'ה שדואגים לך ב"שמור עיניך". איזה כיף ! אני יודע שכל דבר חדש בא עם ההתלהבות שלו ובסוף גם זה יישחק אבל התחושה הראשונית הזאת נחמדה.

3. אני קורא בפורום אנשים שמדברים על יחסים מחוץ לנישואין, בגידות. אולי אני תמים אבל גם לזה מגיעים בסוף? זה מפחיד...

4. אני רוצה להתחיל את התהליך אבל לא ברור לי במה צריך להתחיל. תוכלו להכוין אותי ?

תודה חברים.

3. ראה כאן: www.guardyoureyes.org/forumheb/index.php?topic=3396.0
4. ממליץ מאוד לבקר במדור "קולות של החלמה" www.guardyoureyes.org/forumheb/index.php?board=15.0

בהצלחה, בהחלמה