לילה טוב לכולם:) כן, שוב נפלתי.. אני בן ישיבה בשיעור א' שהשחתת הזרע היא כבר חלק בלתי נפרד -ישמרנו ה'- מחייו.. הייתי שמח לקבל תשובות לארגזים של שאלות שיש לי. אני במצב שכבר אינני נכנס לדיכאונות כשאני חוטא, זה כבר חלק מהשגרה.. אני חוזר הביתה מהישיבה ולא מצליח לחשוב אפילו שנייה, וכבר רץ ליפול.. האם זה רע שאינני חש כבר דיכאון מהחטא? שלא יובן לא נכון, אין דבר שהייתי רוצה יותר להיפטר ממנו כמו מהטומאה הזאת, אני מרגיש אחרי כל נפילה איך הנשמה מתעטפת בעוד קליפה, איך נפשי מתלכלכת ומזדהמת, אינו דומה שבוע נקי לשבוע מלוכלך.. אך האם כבר נהייתי מושחת עד כדי כך שכבר אינני חש שום רגש של צער? המוח זועק שהוא לא רוצה את זה, אבל זה לא מרטיט לי אף לו נים אחד בלב.. מה עושים כדי שיכאב לי ליפול?? הגעתי למצב שאפילו בישיבה עצמה(!!!) נפלתי, ברוך ה' עזרתי אומץ והעפתי את האינטרנט מהפלאפון אבל עדיין נשאר הבית.. מה אני יכול לעשות?? היצר כל כך חזק אצלי שהוא איננו נותך לי אפילו לנסות לקרוא את 12 השלבים.. ואינני יודע אם החששות שרצות לי בראש ש"הנני מכור מדי מכדי ש'פטנטים' יעזרו למצב" הם עצתו או שזו האמת העגומה.. אני כל כך רוצה לבכות ולבקש סליחה מאבא שבשמיים אבל זה לא מכאיב! כמה מחוספס בנאדם יכול להיות?? נופל ונופל כבר שנים!! וזה לא מכאיב.. באותה כמות מחשבה שאני אוכל פיתה כשאני רעב אני הולך ונופל.. לפחות על הפיתה יש ברכה.. ולא משנה כמה תוכניות אני מתכנן איך לא לפגום שוב, אני מרגיש כאילו אינני כבר השליט על גופי- זקן כסיל השתלט על מעוזי. והדבר שאני מפחד ממנו יותר מכל  דבר אחר זה איך יראו חיי הנישואים שלי אם לא אצליח לכבוש את גופי בחזרה, נכון שיש עוד זמן, אבל כבר הגיע הזמן לקבור את הזקן..  מחילה על החפירה- זאת הפעם הראשונה שאני נפתח ככה בנושא הזה..

ואוו איזה מדהים אתה אחי!

אוהבים אותך.

אתה מזכיר לי את עצמי מילה במילה!

כל הפוסט הזה שכתבת צועק מילה אחת. כ א ב!
אם לא היה כואב לך לא היית כותב ככה שבכל מילה כואב לך למה לא כואב לי...

אחי היקר, אוהבים אותך ברוך הבא אלינו!

אני הרגשתי בדיוק כמוך, עד שהבנתי שבמצב שלי התאווה היא בעצם צורך, בדיוק כמו שכתכת. כמו שאני רעב ורוצה לאכול פיתה, אותו דבר בדיוק, הרעב הרוחני תוקף ואני חייב, אבל פשוט חייב איזה סרט פורנו+אוננות או שתיים עד שזה ירגע.
כל עוד שלא אשנה את עצמי, זה יחזור על עצמו שוב ושוב ושוב.

היום אני מתקדם בתכנית וב"ה ממש רואה במוחש את הצורך שלי בתאווה, מנסה לזהות את זה קצת לפני ולתת לנשמה את המזון שמגיע לה, נשמע מוזר אבל זה עובד..!

תשאר איתנו, דברים טובים קורים כאן.

ברוך הבא חבר יקר
החזרת אותי חודשים אחורה, למה, למה לא כואב לי כמו בתחילה, למה אני כבר לא נלחם. האם ה'קליפות' כבר השתלטו עלי, עד שאפילו אני לא מנסה להתנגד. הרגשתי חוטא, מלוכלך, ופושע.
אסירות תודה לאלוהים שאחרי כחמש עשרה שנה של סבל, הגעתי פה לאתר, ואחר כך לאס איי (חברותא של מכורים כמוני) שלימדו אותי מילה חדשה/ישנה, 'מכור' ונדלק לי האור, פתאום התחבר לי הפזל, ההרגשתי שהגעתי הביתה, שאני לא גלגול נשמה של שמחזאל, אלא סך הכל אדם חולה, שמחלתו הכריעה אותו.

למדו אותי שאין לזה שום קשר עם חטאים, אלא מחלה ככל המחלות. ושיש פה תרופה, שברוך ה' עובדת לי למעלה מאחד עשרה חודשים לא מובנים מאליהם.
אנא הישאר איתנו, ותראה גם אתה את האור בקצה המנהרה.
נ.ב אם ברצונך לקבל חומר כתוב אודות מה שעזר לי וטלפונים של חברים מלווים, אנא שלח מייל ל prozdor1@gmail.com

שלום וברכה נשמה טהורה ויקרה. אכן גם אני מצטרף לכל הנ"ל. כל כך כאב לי שכבר לא יכולתי לסבול את הכאב אז המוח עבר למצב של השלמה, הדחקה, ועוד. כבר לא כואב יותר. אוי כמה שזה כאב לא לחוש את הכאב.

אך כפי שמוישל'ה כתב, כשהגעתי לכאן ירד הלק גדול מהמשא. הבנתי שאינני חוטא. חולה אנוכי. לכן גם לא עזר לי הראשית-חכמה. רק התרופה שמציעים פה. קוראים לה 12 צעדים.

שיהא לך בהחלמה