שלום לכל החברים בפורום! מאז י"ט מרחשון אני סופר 90 יום נקיים. החיזוקים שלי היו בעיקר דרך המייל היומי, וגם האזנה לקבוצות של חברים חדשים. לא התקדמתי מאז יותר מכך. היום היה במייל היומי עידוד להצטרף לפורום, אז החלטתי לאזור אומץ, להירשם לפורום ולכתוב משהו. שם הכינוי שבחרתי לעצמי הוא "חורש". אני מצרף כאן את המכתב שכתבתי לארגון שמור עיניך בסערת רגשות בליל הצטרפותי לארגון. אשמח אם תקדישו זמן לקריאה ותגיבו:
לכבוד ארגון שמור עיניך היקר,
רציתי לכתוב לכם סיפור ממש מהשבוע, אולי זה יביא לכם תועלת בעבודתכם החשובה. ובכן,
אני אברך חשוב בחוג שאליו אני משתייך (עם כל הענווה), 4 שנות נישואין בערך, וכמובן, גם אני נלכדתי ברשת הנוראה הזו של התאווה באינטרנט. התהליך שעברתי הוא סיפור ארוך, אוכל רק לומר שאיני מהמכורים הכבדים. כאשר לא הייתה לי נגישות לחומרים אלו – יכלו לעבור עליי תקופות ארוכות נקיות ללא מאבק מתיש במיוחד, אך כאשר נוצרה נגישות – נלכדתי ברמה כזו או אחרת. הבעיה התחילה בבחרותי, בבין הזמנים כשחזרתי מהישיבה הביתה, ככל שעברו השנים ונהייתי יותר עצמאי זה החריף וכו'. לאחר נישואיי זה חזר לתקופות קצרות פה ושם, ונפסק כשאשתי תפסה אותי, היו 2-3 פעמים כאלו, זה גרם למשבר קשה מאוד, אבל יצאנו מזה, הבטחתי שלא אשוב לזה וכך היה (למעט מקרים בודדים זניחים).
לאחרונה החלפתי את מקום עבודתי, ובמוסד החדש גיליתי אינטרנט בלתי מסונן. זה הרתיע אותי, חששתי, אבל כמובן בזמן אלול עם מוטיבציה של שנה חדשה והתחלה חדשה – זה נגעתי בזה. בימים הנוראים התפללתי הרבה שהשנה תעבור בשלום, בכיתי הרבה שה' יציל אותי מזה, מיד לאחר חודש תשרי נרשמתי למייל היומי, אך זמן לא ארוך עבר ונפלתי בפח.. זה הפך לגורם מציק מאוד, כרגיל, במיוחד שהרבה זמן הייתי משוחרר מזה, זה כמו לחזור לתא כלא מחניק אחרי שכבר ראית את החופש. במקביל קיבלתי וקראתי את המיילים שלכם, אבל זה לא דיבר אליי בכלל, וההתדרדרות נמשכה.
אנסה להסביר את הסיבה. המיילים שלכם עודדו אותי כל הזמן להבין שאין לי שליטה על הדבר, להודות שאני חסר אונים, ולפנות לכוח גדול ממני – אלוקים – שיציל אותי. המסר הזה (שהוא היה נראה לי המסר העיקרי שלכם) – לא דיבר אליי. מניסיוני חשבתי שאני כן יכול להתגבר על זה בכוחות עצמי. ידעתי שזה בהישג ידי, ואם אני מחליט – אני מצליח. אמרתי לעצמי, שכל הענין הוא שהפיתוי מידי גדול ולכן כאשר קיימת נגישות פוטנציאלית, ובנוסף מתרחשת ירידה רוחנית קלה – אני פשוט "מרשה לעצמי" ליהנות מההפקר מהנאות וירטואליות עצומות שאין לי שום הזדמנות (ומעולם לא עלה על דעתי) לבצען בעולם הריאלי. אח"כ אעשה תשובה ואשוב לתורתי ולתפילתי. (בכוחות עצמי כמובן...)
אמנם שאלתם אותי (בין שאר מקבלי המיילים) שאלות הגיוניות: אם אתה מאמין שזה אסור, ובדרך כלל גם מעוניין להימנע מזה, איך אתה מסביר את זה שאתה חוזר לזה פעם אחר פעם? מה גם שמלבד העונג בשעת מעשה אח"כ זה גורם סבל נפשי בגלל הדימוי העצמי שיורד והמוסר הכפול וכו' (כמו שאפרט), ובנוסף קיים החשש להיתפס ולגרום למשבר נוסף ואולי עמוק יותר בקשר עם אשתי (שהוא בדרך כלל מצוין), וכל זה לא מספיק כדי לגרום לי להימנע ולוותר? אבל תמיד עניתי לעצמי שזה פשוט מאוד, הקב"ה ברא את היצר בזה עם כוח עצום, ונתן לסטרא אחרא כוח בעולם להפיץ את התאווה הזו בתנאים כל כך נוחים וקלים להשגה שלא דומה כלל לכל מה שהיה אי פעם בהיסטוריה, ולכן הניסיון הוא קשה ואיני מתגבר.
לא קישרתי את כל מסכת הנפילות לתמונה אחת שלימה ששמה: מחלה. התמכרות. מדרון חלק שעלול להוביל לאסון. בעצם בשלבים מסוימים כן הרגשתי כך, אבל כיון שרוב הזמן שלטתי בחיי, הרי שחשבתי שאוכל לתמרן עם הבעיה הזו בכוחות עצמי, וגאוותי ותאוותי לא נתנו לי להכיר בחולשתי. אני זוכר שאפילו קראתי את התיאור כיצד מנגנון ההתמכרות לתאווה זו דומה להתמכרות לסמים וכדומה, שהמוח מתרגל לכמות מסוימת של חומר ואח"כ צורך אותו וכו', בתחילה זה זעזע אותי ונרתעתי מאוד, וחשבתי שיותר לעולם לא אחזור לזה, אבל לאחר זמן קל איכשהו השכל שלי שכנע אותי שזה שטויות וזה לא יכול להיות דומה. מה הקשר להתמכרות? זה פשוט מאוד מפתה גם ללא התמכרות, והרי חז"ל כבר אמרו שאין אפוטרופוס לעריות, ולא בגלל התמכרות. בקיצור, השכל מאוד גמיש, כשם שהוא יכול לעזור הוא יכול גם להיות אויב נורא. והעיקר – הגאווה, היא האויב הגדול בכל התהליך אצלי.
סיבה נוספת שהמיילים שלכם לא הצליחו לעזור לי, היא בגלל השיטה של "12 הצעדים" שנראתה לי יונקת ממקורות זרים, והיה נראה לי שמייל החיזוק היומי אינו משרת את המטרה שאני חשבתי. זה היה נראה לי כמו פרסומת להצטרפות לתכנית, או חיזוק לחברים בתכנית, ולא מייל חיזוק לכל מי שמתמודד בעצמו עם הבעיה. הפריע לי גם סגנון הכתיבה ההזוי משהו. הרגשתי כאילו אני קורא אנשים שלקחו איזה סם, שבזכותו הם עושים את הבלתי יאומן ושומרים את עצמם 'נקיים'. בשלב מסוים אמרתי לעצמי שאם זה כל כך הזוי – אולי עדיף לסבול קצת מהתאווה הזו ולהתמודד בכוחות עצמי, מאשר להצטרף לכת ההזויה הזו. לא הם, ולא הגויים שהם מזכירים מה'תכנית', ילמדו אותי על אמונה בה'. (כעת אני מתבייש מגאוותי ויהירותי).
כל מה שהיה חסר לי זה סיבה מספיק טובה לוותר על התאווה. וה' עזר לי והשבוע זה קרה. אשתי תפסה אותי... (אתם כנראה יודעים שאפשר להוריד את החומרים האלה למחשב ואז להשתמש בהם לא רק בשעת חיבור לאינטרנט).
באותו ערב ניגשתי למחשב הביתי (רימון כמובן) ונכנסתי לאתר שלכם וקראתי הרבה מאוד חומר. אבל הפעם הרצון שלי היה לגמרי שם. כעת חשתי על בשרי איזה אסון אני מביא על חיי ועל ביתי עם ההנאות המפוקפקות הללו, וכך, כשאני שטוף בושה וכלימה ושאט נפש מעצמי, קראתי את הדברים בהתייחסות אחרת לחלוטין. לא טעימות יומיות, אלא מערכות מסודרות של הסברים וכלים, על המאבק, על ההתמכרות, 21 כלים להתמודדות וכו'. ראיתי שאתם מתמודדים על כל הרמות של הנושא ופונים גם למי שמתחיל להתמודד בכוחות עצמו.
באותו ערב הבנתי סוף סוף למה כוונתכם בעניין הכניעה וההודאה בחוסר האונים. זה לא בשביל לעשות לך רע על הנשמה ולגרום לך למכור את נשמתך לתכנית הצעדים, זה פשוט מאוד – עוונה, הכרה בחולשתך ובקטנותך ואפסיותך כאדם, ולהפוך את נושא האמונה והביטחון בה', שאתה כל כך הרבה למדת עליו בחייך, ואתה כל כך מאמין בו – למשהו בעל משמעות אמיתית בחיי. בנושא זה שאני באמת זקוק לעזרת ה', ואף אחד אחר לא יכול לעזור לי – להכיר בצורך שלי בו. מה יש יותר פשוט מזה? קראתי הבחנה פסיכולוגית מדהימה שלכם, שמי שסומך על עצמו מפחד כל הזמן מהנפילה הבאה, והפחד עצמו גורם לנפילה כי אדם לא עומד בלחץ הזה הרבה זמן, אבל אם הוא מפנה את הבעיה תמיד למי שבכוחו לסייע – הוא נשאר רגוע. זה לא דמיון, אנחנו יהודים מאמינים, אנו באמת מאמינים שאפשר לפנות אליו ושבכוחו לעזור לנו, אלא שעלינו להפנים באמת את המסר ולהשתמש בכוחו האינסופי והסיוע האלוקי שהוא מעניק לפונים אליו.
באותו ערב החלטתי החלטות תקיפות מאוד בקשר להמשך חיי. התחלתי מסע בן 90 יום אישי, החלטות לגבי מה שיקרה אילו אפול, וגזרתי על עצמי התנזרות מוחלטת מהאינטרנט (מלבד תיבת דוא"ל בעת הצורך וכמובן – אתר שמור עיניך), ועוד, ואני מאוד מקווה להתמיד בזה, אבל אם אראה שאני לא מצליח לבדי, לא אהסס להצטרף לקבוצת תמיכה, ומבחינתי גם לפרסם את שמי ברבים וכל מה שאצטרך לעשות.
מדוע אני כותב את כל זה?
אני רוצה לבטא את הבעיה האמיתית בפיתויי האינטרנט. רוב הצעירים אולי חושבים שזה הטומאה שבמראות האסורות. איני מקל ראש בעניין, אבל בעיניי זה הבעיה השולית. הרי חז"ל אומרים מרובה מידה טובה ממידת פורענות, ואם ראיה אסורה פוגמת, נחשב כמה ראיות טובות אנו רואים בחיינו, כמה וכמה פעמים ככה, ובודאי שזה ממלא אותנו בחביות חביות של קדושה. זה לא העניין ומבחינת העבר מה שהיה היה. הבעיה העיקרית היא סגנון החיים הזה שאתה חי מתוך ידיעה שבמצבים מסוימים אתה (בלשוני לעיל) "תרשה לעצמך", ולו תאמר "תהיה מוכרח להרשות לעצמך" את התאווה האלה, למרות שהם בפירוש נגד רצון ה', ובניגוד מוחלט לאורח החיים היהודי ולמהות החיים היהודית. לא משנה כמה אתה נכשל בכמות, משנה העקרון – אתה מרשה לעצמך במודע לעשות משהו שהוא מנוגד לכל אמונתך שלה אתה מקדיש את חייך.
זה הופך אותך לאדם שחי בשקר ובסתירה פנימית, מאמין בה' מחד גיסא ומאידך גיסא נהנה משיא החומריות, ואינך מסוגל בשום אופן לשלב בין הדברים. זה הופך את כל אמונתך לדבר חסר ממשות, אתה הופך לאדם ללא דרך אמיתית, ללא יסוד וללא שורשים, גוויה כושלת ללא עמוד שדרה, כל כולך מרוכז רק בעצמך, בזמן ההנאה – בהנאתך, ובזמן הבריחה מהן – בהצלת חייך. אתה לעולם לא חי באמת חיים של תוכן, חיים של אמונה, חיים של יהודי. לעולם לא תהיה מסוגל להתמסר למען מטרה נעלה, להיות מקור אמיתי להשפעה רוחנית. כל הערכים של אמונה ובטחון בה', יראת שמים, מדות טובות, קדושה וטהרה – כולן הופכות לדברים מטושטשים וחסרי משמעות אמיתית. אתה מאבד את החיות והתענוג בתורה ומצוות ובמדות טובות מעצם הידיעה שתאוות אלו קיימות בעולם וזו שאלה של זמן, ואין לאל ידך. הקדושה "פשטה את הרגל" רח"ל...
ומה בסך הכל חסר בשביל שכל התמונה תשתנה? – טיפת אמונה אמיתית בה', שהוא כל יכול, שהוא נותן התורה ומצווה המצוות, ואם תפנה אליו בעניין זה – הוא יעזור לך כמו שרק הוא יכול! והוא יכול! הרי זוהי כל היהדות, קשר ודביקות עם ה', זוהי תפילה, זוהי ברכה, זוהי מצווה! זה כל כך פשוט, גם בעניין זה – תכניס אותו לתמונה. כל מה שמעכב הוא הגאווה שלך, ש"חוסמת את הראש" ולא נותנת לך להשתחרר מהמחשבה שאתה היחיד שקיים בעולמך ובחייך, ושום גורם זר אינו יכול להיכנס לתמונה. שכחת שה' אינו גורם זר, הוא נוכח תמיד, הוא איתך, לצידך, רק תפנה אליו פנים ולא אחור! אני מתרגש כשאני כותב את הדברים...
וכאן קורה דבר מדהים. הסטרא אחרא בטוחה, ומצליחה לשכנע אלפים, שעם פיתויי האינטרנט היא נצחה את כוח הקדושה באופן מוחלט, והגאולה תתעכב ח"ו לנצח. והנה מגיע ארגון שמור עיניך ומגלה את ההיפך הגמור (ואתה כותבים זאת בכמה מהמיילים בפירוש): דווקא פיתויי האינטרנט גורמים לקידוש ה' שעוד לא היה כמוהו בהיסטוריה! יהודים הולכים עם הכוח של אמונה ובטחון בה', ובכח אלוקי על-טבעי זה מנצחים את הכוח העצום לכאורה של תאווה זו, ושמים אותה ללעג ולקלס! ואדרבה, דווקא פיתויים אלו, שאין בכוח אנוש להתגבר עליהם בכוחות עצמו – הופכים את האמונה והבטחון בה', והתפלה לה' – לדבר כל כך מוחשי וקרוב אל הלב. הקשר עם הקב"ה הופך לדבר הכי חשוב ומרכזי בחיים שלנו, למקור אמיתי וממשי של אור, של נוחם, של שמחה ושל חיות! לא מדובר בהתלהבות רגילה של תפילה או של ריקוד, מדובר בהתלהבות פנימית שאתה מרגיש שאתה לא יכול בלעדיו כפשוטו.
אני ממש מזדהה עם דבריכם, שכדאית המחלה, וכדאיים הפיתויים, ובלבד לגלות דבר נפלא זה, ולחיות חיים אמיתיים וראויים לשמם, חיים של "ואתה הדבקים בה' אלוקיכם".
לסיכום אני רוצה ראשית להודות לכם מקרב לבי, ולהביע את הערכתי העצומה לפועלכם. אני באמת חושב שהעתיד של היהדות בדורות הבאים לא יצמח רק מהרבנים ומראשי הישיבות ומהצדיקים והאדמו"רים וכו', אלא מהסופרים והמדריכים של הארגון שמור עיניך. זה ישנה את התמונה, והאמונה בה' תהפוך לגורם כל כך עוצמתי שיסעיר את העולם מסוף העולם ועד סופו, עוד יותר ממה שהיה בכל הדורות הקודמים. שנית, אני מאוד רוצה להצטרף למחנה הטובים ולסייע בכל מה שניתן בכיוון הזה, ואשמח אם תדריכו אותי איך ומה.
ולסיום, בהמשך למה שכתבתי לעיל, אבקש להשתדל להעביר את הדברים בשפה ברורה ומשכנעת, וכמה שיותר ברוח היהדות. שלא ייווצר הרושם המוטעה שמדובר ברעיון "מגויר", אלא להפך, שמדובר באידישקייט טהורה, אלא שבכדי לבצע את הדברים בצורה מקצועית משתמשים במסגרת שיצרו גויים. זה לא ניסיון לשנות את האמת, אלא זוהי האמת האמיתית. וזה מאוד חשוב כדי שהרעיון יופץ ככל היותר בזריזות האפשרית ויגיע לכל בתי ישראל ולכל העולם כולו.
ובזכות עבודת קודש זו שלכם, שהיא ממש כעבודת אברהם אבינו שהקריא שמו של הקב"ה בפי כל עובר ושב, נזכה בקרוב לגאולה השלימה, שאז מביאו הקב"ה ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים וכו', אמר כן יהי רצון.
זהו. זה המכתב שכתבתי בליל י"ט מרחשון השנה. כמה ימים לאחר מכן הארגון פרסם את מכתבי המייל היומי (אולי חלק מהחברים קראו אותו שם). כמו שכתבתי לעיל, אני סופר ב"ה מאז נקיות, אבל זו לא רק נקיות טכנית, היו לי למיטב זכרוני הרבה "90 יום" נקיים, אבל תמיד תמיד הייתי שבוי במטרד ובפחד מפני הנפילה הבאה, הצטרפותי לארגון שמור עיניך, והאסימון שנפל לי באותו ערב - פשוט שינה לי את החיים, ברוך ה' כעת אני מרגיש שפוי, מעודד וחזק, ובקיצור שחיי התחילו מחדש.
אשמח לקבל מהחברים תגובות מכל סוג שהוא, הן של עידוד והן של הכוונה והדרכה, כדי שאהיה בטוח שהדרך שעליתי עליה בחודשים האחרונים תהיה התחלה חדשה של חיים חדשים באמת, ושאשאיר את כל הרפש והבלבול של העבר הרחק מאחורי, וגם, שאקבל את ההרגשה והסיפוק שהייתה לי הזכות לעזור לאחרים שהיו במצבי לגלות גם הם את האור של חייהם מחדש.
ואהבה אין קץ ובהערצה כנה לכל מי שהיה לו את האומץ להצטרף לקהילה המדהימה הזו.
