יושב מול המחשב ולא יודע איך להתחיל.


איך להודות בפני עצמי, איך להסביר לעצמי את המצב שלי.


איך להבין את מי שה"צמח צדק" מתנגן לו באוזניות, וכשהוא מוריד אותם ופותח חלון של"גלישה בסתר"...


{          אהלן.
אני "בדרך". כבר שנים. היום בן 22, ובדרך כבר לפחות 10 שנים. אני זוכר את ההפסקה הארוכה ביותר שלי. כמעט ג' שבועות. דתי לאומי, ולולא התאווה כבר בטח הייתי חרד"לי.
סטודנט, אחרי ישיבת הסדר וישיבה תיכונית. }


מחפש את הדרך לצאת מזה.


וברקע מנגינות של חופה.


ואיך אפגוש אותך, איך אקים איתך בית, איך אקים איתך את עצמי מאשפתות?


איך אוכל לחזור לסוף שבוע בלי ליפול?


אלוקיי תן לי כח.


{    כרגע אני בלו"ז צפוף, מאוד. התאווה היא המפלט שלי. הרגע שלי בשבוע (כשאני באמת מצליח לשמור עליה כל שאר הזמן), שבו אני משתחרר. הפורקן.    }


מתי אפסיק להיות עבד?


רק שמחות.

מעניין. אני רואה שאתה מהוותיקים ביותר באתר, בודאי יותר ותיק ממני. הגעת לכאן בזמן שלא רק שלא ידעתי שיש פיתרון, אלא שאפילו לא ממש הבנתי שיש לי בעיה. כן, ברור שידעתי שמשהו לא בסדר או יותר נכון משהו מאוד לא בסדר, אבל לא ידעתי לומר מה הבעיה, לא חלמתי שזאת התמכרות, ולא חשבתי שישנה אפשרות לדבר עם מישהו בעולם על הסוד הזה שרק אני יודע כמה הוא נורא.

הענין הוא שמאז יולי 2011 עברו המון חודשים ועשרות אלפי הודעות כאן בפורום, ואם אני מדבר על עצמי באופן אישי - קיבלתי מתנה מדהימה: אני נקי מאז ה22 לדצמבר 2011.

אז נכון שהלו"ז צפוף, ונכון שהתאווה היא מקלט ובריחה, אבל האם זה באמת פיתרון שעובד? עבורי התשובה היא שלילית, ואני מקווה שגם עבורך. אם אתה רוצה באמת להפסיק - תמצא כאן הרבה החלמה.

אייייייייייייי!
מכיר את זה, חודש לומד בישיבה, התפרקות בשבת בבית,
מתבייש לכתוב את זה, אוננתי פעם בבית עם תפילין עלי!!!!!!!
ראש הישיבה שלי אמר לי פעם: נקיפות המצפון הם לא 'היצר הטוב', הם הדרך של המחלה לנהל אותך...

יש חולים ב-SA חולים חילוניים ודתיים, רבנים בישיבות, מנהלים ואנשי עסקים מצליחים. המחלה שלנו יכולה לפגוע בכל אחד.
אני, אישית, מכור למעלה מ-25 שנה (מגיל 11), ורבים ממכרי היו מכנים אותי חרד"לי...


בע"ה מאמין ורואה, בעיקר אצל אחרים, מעט גם אצלי: יש דרך, אפשר אחרת.
בוא, תהיה איתנו 'בדרך', אתה לא לבד!
יש קבוצות טלפוניות, וקבוצות 'פיזיות', יש כאן פרטים על הטלפוניות.


רוב ברכה!

אכן ותיק בזמן, אבל לא בפועל. כשנרשמתי עוד לא הייתה באמת פעילות בעברית לדעתי.

ואולי פשוט הייתי צריך לפגוש את התחתית עוד כמה פעמים.

הלוז הצפוף לא רק שמספק את הצורך בבריחה, אלא שמקשה להקדיש זמן למלחמה.

בדרך.

מעניין אותי לעשות מחקר על הראש שלנו כמכורים, איך אנחנו מצליחים להשתמש באותו תירוץ לשני דברים הפכיים בדיוק. הנה למשל הענין הזה של לחץ בזמן. מצד אחד הוא משמש אותנו כתירוץ למה לא להחלים "אנחנו עמוסים ואין לנו זמן", ומצד שני הוא משמש אותנו כתירוץ ליפול "אנחנו עמוסים בלחץ אז אנחנו נופלים". אבל אם אין לנו זמן להחלים - איך יש לנו זמן ליפול?

מזדהה. אסירות תודה על נקיות

סוד יקר.

אני דווקא לא מסכים איתך בהכרח.

לוז צפוף אין כוונתו רק לחוסר זמן ביום.

אבל מה המצב הנפשי במעט מאוד זמן שנשאר?

תשישות נפשית או אומץ?

לצערי אני מותש, מותש ולא מיואש.

בדרך.

תשישות יכולה להוביל אותי לנפילה בדיוק כפי שהיא יכולה להוביל אותי לעשות פעולות החלמה.