שלום חברים.
נכנסתי לפני יומיים לאתר, ואומר את האמת... מדהים!!! מדהים לגלות שבעצם אני אדם נורמלי אבל עם מחלה קשה....
אבל רק שאלה אחת ויחידה....
מדוע על כל הבעיות הקשיים והיסורים שיש לנו בחיים ידענו להתגבר, אבל על מחלת התאווה שכל אחד מאיתנו עשה את כל המאמצים להתגבר. לא הצליח להתגבר?
מדוע??? מדוע??? מדוע??? מה ההבדל?????????????

chaim כתב on 08 ינו' 2014 22:01:



אני באופן אישי לא הצלחתי להתגבר על שום דבר בחיים,
המחלה הביא אותי לאיבוד שליטה על כל החיים,
הרגתי את הזוגיות 'מנסה לשקם' בעזרת חברים ובתפילה לאלוקים,
מצב כלכלי הגעתי לחובות של כמה אפסים, אין לי עוד האומץ לפתוח את זה,
חינוך ילדי, אני נותן לאשתי לחנך אותם כי אני לא יודע מתי לצעוק ומתי ללטף,
וכו' וכו'

למה??
למה מכור לסמים משתמש למרות שיש לו רצון עז להפסיק אבל הוא עדיין משתמש.
אצל מכורים אין כל כך את העניין של התגברות על התאווה. אני יכול להתגבר לתקופה קצרה. אבל מתישהו זה יתקוף אותי חזרה.
צריך ללמוד לזוז מאותו מקום שבו נפלתי. זאת אומרת ההתמודדות עם התאווה היא אשר מכניסה את המכור למצב של נפילה ולשם אני לא רוצה לחזור.
בשמחה 98.

אבי.
אצלי איכשהו החיים בשליטה. אבל בלילה שזה קורה לי ואני נופל, למחרת יש לי הרגשה של איבוד שליטה על החיים.
אני לא מתפלל כמו שצריך, לא מתקשר עם אשתי והילדים נורמלי, והרבה פעמים אני פשוט נשאר במיטה כל היום....
זה הרגשה נוראית שבעצם אני לפעמים נורמלי ולפעמים אני חולה אנוש.....

מאוד מזדהה עם ההרגשה
לי אמרו שזה חלק מהמחלה, להרגיש אשם
אני מהאשמה הזאת יכול ליפול פעם שניה
לכן אנחנו עושים את הפעולות רק להיום, ממה שהיה אתמול אפשר להפיק לקחים אבל האשמה היא לא עוזרת לי לעשות את הפעולות שאני צריך לעשות היום


לגבי ההבדל בין ההתמודדויות
אכן לי כמכור יש מעין 'אלרגיה' לתאווה כשהיא באה ותופסת אותי אני אבוד, חסר כח לבד, חייב עזרה חיצונית כדי להתמודד איתה
אני יכול להיות מצליח בתחומים אחרים אבל כאן אני אבוד
ממליץ לך לקרוא בספר הגדול והלבן
תוכל לשלוח מייל לכאן prozdor1@gmail.com תבקש את הספרות של התכנית

בספרים האלה תוכל ללמוד אם אתה מכור ועל אופי ההתמכרות

chaim כתב on 09 ינו' 2014 09:03:



אם זה שליטה על החיים שלך, אז ..........


"אוהבים"

הרבה חברים כאן חשבו שהבעייה שלהם היא רק עם התאווה. אחרי תקופה מסויימת בהחלמה מתחילים לראות יותר ויותר את האיבוד שליטה על החיים בכלל.

מאד מענין אותי לדעת. האם בגלל שאני חרדי לכן אני מאבד שליטה ואם הייתי חילוני זה אולי לא היה מפריע לי. או שאין הבדל בין חרדי לחילוני?
אסביר את דבריי. כחרדי יש לי שאיפות רוחניות בחיים. להקפיד יותר על הלכות, להשתדל לכוון יותר בתפילה, ללמוד כמה שיותר מסכתות וכ'ו. בקיצור להגיע לרמה רוחנית גבוהה. ואז שאני נופל לפורנוגרפיה וזנות זה שובר אותי לרסיסים. בגלל הירידה החדה ממקום רוחני שאני נמצא בו למקום השפל ביותר. אבל לחילוני אין את הירידה החדה הזאת אז אולי אין לו בעיה עם כל הנושא של תאווה וזנות?!

בגלל שאתה חרדי אתה מגיע יותר לחוסר אונים בגלל "פיצול אישית"
אבל יש מספיק חילונים שהיגעו לתוכנית בגלל "שאיבדו שליטה על החיים"


שלחתי לך הודעה בפרטי למעלה "בהודעות אישית"

שאלות יפות.

אמנם יותר קל לי כחרדי לזהות שאבדה לי השליטה על חיי. כי הפעולות זועקות לי שמשהו נדפק במערכת.  בזמן שאצל החילוני זה לא מעורר פליאה ולא מדליק לו נורות אדומות.

אך, אם אכן הבן אדם מכור, אז גם חילוני מובהק וגם גוי גמור ירגישו איך הם מאבדים שליטה, מאבדים חיות, מאבדים צלם אנוש, בגלל המחלה הזו. ולכן זה עניין של זמן עד שהחילוני המכור, ירגיש בדיוק את אותה התחושה שמרגיש החרדי.
למעט הנושא של רגשות בושה ואשמה שהם יותר רעילים אצלנו החרדים. והרעל הזה מוסיף המון למחלה.

האם כל זה פילוסופיה?  איננו חושבים כך.
מאוד חשוב לבוא להחלמה עבור הצלת חיי. ולא כדי לרצות את אשתי או לפייס את אלוקיי. רק עבור חיי.

אוהב
הושיעה

chaim כתב on 08 ינו' 2014 22:01:


נניח שחולה בסרטן היה כותב את הדברים, זה היה נראה בערך ככה:

שלום חברים.
נכנסתי לפני יומיים למחלקה האונקולוגית, ואומר את האמת... מדהים!!! מדהים לגלות שבעצם אני אדם נורמלי אבל עם מחלה קשה....
אבל רק שאלה אחת ויחידה....
מדוע על כל הבעיות הקשיים והיסורים שיש לנו בחיים ידענו להתגבר, אבל על מחלת הסרטן שכל אחד מאיתנו עשה את כל המאמצים להתגבר. לא הצליח להתגבר?
מדוע??? מדוע??? מדוע??? מה ההבדל???


טוב, זה לא בדיוק אותו דבר אבל הרעיון הוא דומה. אני מאמין שאני אדם חולה - אז אני מאמין שהשאלה למה לא הצלחתי להתגבר על המחלה היא לא רלוונטית. לא בחרתי להיות חולה ולא בחרתי להחלים. יש אלוקים בעולם שמהסיבות שלו הוא בוחר מי יהיה חולה ומי יחלים, וזה לא כל כך קשור לשאלה האם אני אדם דתי או חילוני, יהודי או גוי.

אגב, אני משתתף בקבוצה של מכורים למין אנונימיים בחו"ל ויש הרבה חברים גויים שמגיעים בדיוק בגלל אותה סיבה שאנחנו מגיעים. גם אני אהבתי לשקר את עצמי ולהסביר לעצמי שאם זה רק היה מותר אז לא היתה לי בעיה, אבל כל זמן ששיקרתי את עצמי - לא החלמתי. כאשר הסכמתי להיות כנה (קודם כל עם עצמי ואחר כך עם חברים נוספים) הבנתי את ההונאה העצמית שלי והעדפתי לזנוח אותה. כואב לי ואני רוצה להפסיק - זוהי כל התורה כולה.

בימים האחרונים מאז שהכרתי את "שמור עיניך". התחילו לי כל מיני מחשבות על מה שקורה איתי בחיים...
ועלתה לי מחשבה שאולי סותרת את התאוריה החינוכית המקובלת בציבור החרדי בשנים האחרונות.
לא נראה לי שמחלת התאווה שלי מגיעה בגלל שיש לי אינטרנט, אני חושב שזה משהו יותר עמוק שאינני יודע להסביר.
כי אני נזכר שלפני 15 שנה שעדיין לא ידעתי מה זה אינטרנט. הייתי אוהב להסתובב בלילות ליד המכונות של סרטי וידאו (פעם היה כזה דבר) ושלא היה איש ברחוב הייתי עומד ליד הטור השמאלי של המכונה. כדי להסתכל רק על תמונות העטיפה של סרטי הפורנו.
אז כנראה המחלה שלי לא קשורה לאינטרנט...
מענין האם אתם גם חושבים כמוני או שמחלת התאווה כן קשורה לאינטרנט?

אני מאוד מזדהה עם זה
אני לא חושב שהמחלה שלי קשורה לאינטרנט
לילה נקי ומחובר

אצלי,
המחלה לא קשורה לאינטרנט,
בתור בחור / אברך צעיר שלא היה גישה לאינטרנט הייתי משוטט שעות על גבי שעות, לא יודע אפי' מה שחיפשתי,
ואחרי זה (אלוקים ריחם עלי) והיה לי אינטרנט לא הייתי צריך לשוטט ברגל כל כך הרבה שעות, יושבים על המחשב "ונהנים"


עד שהגענו לחוסר אונים

עבורי האינטרנט...
זה כמו אלכוהוליסט שהיה משתכר כל יום על ליקר בננות. עד שיום אחד הוא מצא חנות של וודקה!