שאלה לי אליכם חברים כשגילתי את האתר והבנתי שאני מכור ערכתי ברור ומסתבר שישנו ויכוח עקרוני אם להסתכל על עיסוק אובססיבי במין כעל התמכרות עד כמה שידוע לי הוויכוח הוא גם בין גויי הארצות וגם על פי תפיסה יהודית ושאלתי היא האם מישהו ערך בירור רציני בעניין ויוכל לסדר לי את הדברים?
חשוב לי לציין שעל פי הרגשתי זאת התמכרות .
אודה על כל התייחסות שהיא.

שלום
ברוך הבא
אכן הפסיכולוגים ימשיכו להתווכח בענין עוד רבות,
אך כפי שכתבת לנו המכורים זה ברור,
אני מכור וזה לא ממש משנה אם אני מסניף שותה אוכל מהמר או מאונן,
כל דבר שהופך להיות אובססיבי ואני תלוי בו ,
וחייב לעשותו גם כשהחלטתי  בכל הכוח שלא לעשותו,
מבחינתי הוא התמכרות. והעובדה היא שעשרים ומשהו שנים לא יכולתי להפסיק,
וכשצעדתי בשנים עשר הצעדים של המכורים ,
בחסד אלוקים,
נושעתי
בהצלחה
מוטי

תודה מוטי. ברשותך אצטרף לדבריך.

הפסיכולוגים יכולים להמשיך להתווכח, כיון שעבורם מדובר בנושא רעיוני. אני לעומתם, לא מחפש לדעת מה נכון - אלא איך אני יכול להפסיק להשתמש בתאווה. נניח שהם צודקים ואין דבר כזה התמכרות למין, אבל העובדה היא שכאשר אני לוקח את עצמי כמכור לתאווה ומתנהג בהתאם - אני נשאר נקי. אז בשיקול קר של רווח והפסד, ברור שעדיף לי להתנהג ככה גם אם זה לא נכון.

מצידי אין כאן שאלה של הגדרת המצב בצורה נכונה אלא הגדרת המצב בצורה שתעזור לי לשקם את החיים שלי. אז יכול להיות שאני טועה ואני בכלל לא מכור, אבל בפועל אני נקי, וזה מה שחשוב.

נניח שזה היה הפוך, ואני מקבל את הדברים ומאמין לפסיכולוגים האלו שטוענים שאין דבר כזה התמכרות למין. מה קורה אז? הרווח העצום הוא כמובן שאני סוף סוף "יודע" מה המצב שלי. וההפסד? ובכן... מסתבר שהחיים שלי יגיעו אל קיצם (אם באופן ממשי ואם בצורה רעיונית).

הוי מחשב שכר כנגד וכו'.

מיד אחרי שסיימתי נכנסתי לאשכול סמוך, ואני מצטט מה שאתה בעצמך כתבת שם:

ואז פניתי לפסיכולוג ובלי להכיר ולדעת הרבה טענתי לו שאני מכור כשאני מתבסס על כך שאין לי שליטה על זה ובכלל איבדתי שליטה על חיי והוא התווכח איתי שאם אני נהנה מזה אולי זה לא התמכרות לא האריך בניסיון הטיפול שלו אבל התוצאה היחידה הייתה שהידרדרתי עוד ועוד