שלום לכולם.


ברגעים אלו ממש אני מצטרף אליכם. האמת היא שאני חושב על כך המון זמן אך פשוט לא הייתי מסוגל. מבחינתי ההשתייכות לכאן היא בגדר של "הודאה באשמה", זהו אני בעייתי. סוג של חינוך מיוחד, מקוטלג(בעיני עצמי לפחות).


שמי נריה(שם בדוי), נשוי שלוש שנים +1 .
למדתי בישיבה תיכונית ולאחריה בישיבה גבוהה, עובד בחינוך לא פורמלי(סמינריונים, שיחות, פעילויות וכו). תמיד אני חושב על האבסורד הזה שאני חי בו. מצד אחד אני בייניש, מאמין, מחנך, ומצד שני אני כבר בתוך הסופה הזו כבר שתים עשרה שנים(!).


אני לא יודע אם ההגדרה "מכור" היא ההגדרה הנכונה(למרות שעניתי "נכונה" על חלק מ- 12 השאלות), כוונתי היא שאני מאונן באופן לא  מסודר..אני מצליח לשמור את עצמי במשך שבועיים ואז פתאום אני מקבל איזה זעזוע כזה ופתאום כל החומות שבניתי נופלות סביבי.


אשמח מאוד לשמוע מכם מה עלי לעשות בכדי לסיים עם התקופה הנוראית הזו..כיצד ניתן לגבור על אויב שאיכשהוא תמיד ימצא אותך בפינה.


זהו, החלטתי. אני מתחיל בדרך הזו, אני נותן בה אמון ומוכן להתאמץ בכדי לנצח את המחלה הנוראית הזו!


תודה לכולם על שהנכם.

בס"ד
שלום נריה, ברוך הבא
איזה יופי שאתה כותב כאן!
אתה מוזמן להישאר איתנו
וכן להיות בקשר


אני מצאתי כאן המון תקווה
הנס שלי מתרחש כבר 65 וחצי ימים
היום אני מאמין שה' יכול להשאיר אותי נקי בכל מקום וזמן
שכן הוא עשה לי כבר כמה נסים כאלה (הייתי במקום עם אינטרנט פתוח ונשארתי נקי)

ברוך הבא חבר יקר!
יש באתר ובתוכנית 12 הצעדים דרך לנצח את התאווה.
אותי אלוקים שומר נקי כמעט 5 חודשים.
בהצלחה.
שלחתי לך גם בפרטי.

ברוך הבא. חבר יקר.
דברים טובים קורים פה.

זה מסע לא פשוט, אבל היה מי שאמר "מסע של 1000 צעדים מתחיל בצעד 1".
קפוץ למים. תגלה שהאמבטיה לא כל כך רותחת. אפילו קצת  נעימה...
שבת שלום.
בשמחה 106

שלום עליכם נריה
הגעת למקום הנכון. אל תהסס. כאן זה המקום הכי טוב שאני מכיר...
לגבי הגדרת ההתמכרות, אותי למדו שאין הבדל אם המרווחים בין הנפילות הם קטנים מאוד או קצת יותר גדולים. בסופו של דבר הקובע אם אני מכור זו אותה אחת שהצליחה להשתלט עליי למרות שאני לא רוצה להכיר אותה ועושה לי את המוות - התאווה - כמובן.
כן למדו אותי בתכנית כי ברגע שאני אבין שאני מכור ואוכל להצהיר זאת בוודאות אזי אדע שהתחלתי לפחות להתקדם אל ההחלמה.
המשך דרך צלחה לכולנו.

ברוך הבא.
כל כך קצת משפטים.
אני זוכר את ההודעות הראשונות שלי, המהוססות,
גם אני התחלתי כאברך בישיבה, מלמד ולומד תורה.
קשה היה עלי להבין את הפיצול שאני חי בתוכו (תוכל לראות את הקושי הזה בסיפור שלי שמופיע בקישור מתחת להודעה זו), ויותר מזה קשה היה לי לקבל אותו.
הלוואי והייתי יכול להביט לך בעיניים ולומר לך, אדם יקר, מה שאתה מדמיין שאתה - זה מה שחוסם אותך. עד שלא קיבלתי את העובדה הזו, שההתמודדות היא חלק ממני, שאיני יכול לברוחח ממנה, גם לא אל אלוקים, לא הייתי יכול לקחת עליה אחריות, וממילא לעשות את מה שנצרך כדי להפסיק.
הרי כל כך רציתי, אבל אף פעם לא הסכמתי לעשות את מה שאדם שפוי היה עושה במקומי. נפלתי פעם אחר פעם, באותם הפחים הקטנים שהשארתי פתוחים...

מקווה שתישאר איתנו ושתמצא כאן את הכנות שאני מצאתי
נתן במתנה