שלום
אחרי התלבטויות רבות החלטתי להירשם לפורום.
הגעתי למסקנה ברורה וחדה אני מכור למדיה(סרטים,פיסבוק מייל וכו..) וכמובן איך לא לאוננות ,אני בן 26 רווק למדתי בישיבה דתית אחרי התיכון ולאחר מכן שירות צבאי של שנה וארבע.
לאחר מכן חזרתי לישיבה,תמיד הייתי מכור עוד לפני הישיבה הייתי נופל כל יום 4-5 פעמים ולפעמים יותר, לאחר שנכנסתי לישיבה אחרי התיכון המצב נרגע קצת, שברתי שיא בערך8 חודשים בלי,
בחיים לא הייתי עושה את זה בישיבה, לאחר מכן התגייסתי לצבא ומשם דברים התחילו לרדת, אני לא מאשים את השרות הצבאי שלי היה תמיד הייתי כחה הצבא רק הוציא אותי מהמסגרת,
מה רק שנהיה בתוך מסגרת או חממה נהיה לא מכורים? האם נגזר עליי לחיות בהוסטל כל חיי?.
המשיך בסיפור לאחר מסלול ההסדר התחלתי ללמוד לימודי חול,משם הדברים רק הלכו ונהיו גרועים יותר, בעבר אחרי שהייתי נופל אתם בטח מכירים את זה אתה לא רוצה להתפלל, אפילו דברים קטנים ביהדות נראים לך כצבועים לעשות אותם כרגע,התחושה הזאת היתה מגיל תיכון עד שנה אחרי שיצאתי מהישיבה.
כיום המצב גרוע יותר אני נופל לפעמים עד שנגמר היום מחכה לטעינה מחדש ואז שוב,ומה שיותר גרוע  אני לא מתפלל בגלל שאני יודע שאני יפול, זאת אומרת שידיעת הנפילה בעתיד כלומר באותו היום מונעת ממני (להתפלל וכוו..)
כיום אני לומד לימודים אקדמאים,אני לא יוצא לדייטים כי אני מרגיש כבר כמה שנים שהעולם הרוחני שלי מבולבל מאוד,לא להתבלבל אני דתי הולך כיפה מאמין מאוד(אולי לא כל כך) כל השבוע אני נוסע על אוטומט, בשבת ערב שבת לפני לכה דודי האמת באה לי מול הפרצוף ,המסכה נופלת, אני מתחיל להרגיש את הפער בין מי שאני רוצה להיות למה שאני, בין מי שאני הייתי לאן שהגעתי, משהו באווירה הזאת של כניסת השבת מציפה הכל אני מידי פעם מתגנב החוצה ועושה סיבוב ופשוט מדבר עם אלוקים מקבל החלטות  עם דמעות(אין סרטים,אין סדרות,אין פייסבוק) אבל ברגע שיוצאת שבת טייס האוטומט חוזר.
נראה לי שהגזמתי במילים.
הטייס האוטומט מפריע לי בהכל בלימודים,אני לא מצליח ללמוד למחנים אני כל הזמן מחפש סרט חדש שיצא אולי הפרק הבא של הסדרות שאני רואה.
אני מרגיש שאם אני ישתחחר מזה באופן אמיתי לא חייב לגמרי אפילו קצת להשיג שליטה על החיים שלי,אני מאמין שהכל ישתנה הכל מבחינה רוחנית,לימודי חולהכל ישתנה.
איך אני לוקח את הרגע הזה שמופיע בשיא העוצמה בערב שבת ונותן להמרח על כל השבוע?

ברוכים הבאים לעולם חדש,
אני לא מרקע שלך אז אני לא כותב לך באופן אישי על הרגשות, אבל ההתמכרות לא קשור למגזר זה או אחר וכו'
אני יכתוב עלי שאני 28 שנה הייתי על טייס אוטומטי, אסירות תודה פתחתי כל יום סידור גלגלתי תפילין לא רבתי עם עצמי, אבל לא עשיתי אף פעם חושבים לאן אני טס העיקר שעבר עוד יום בחיי,

אני מאמין שחברים יכתבו לך דברים שיכול לעזור ולתת תקווה בשבילך, כי יש תקווה

ברוך הבא בצל אתרנו

מכיר את ההרגשה של צביעות.. לא באתי מישיבות אני יותר מנסה לחזור בתשובה
אבל יום אחד לאחר דיון פילוסופי מעמיק עם יצר הרע שלי החלטתי שאין קשר בית עבירה למצווה
שכר מצווה מצווה ושכר עבירה... נו לא נורא העיקר שאתה מכיר בעובדה ומנסה לקבל עזרה

לקב"ה יש פה כיסא של כבוד והוד והדר ואנשים רואים פה ניסים גלויים על בסיס יומי,שעתי ולפעמים גם דקתי
המחלה הרימה קיר ביני לבין הקב"ה, אבל הקיר הוא רק כלפי, כלפי הקב"ה אין שום מחיצה "הרי את כל הארץ אני מלא נאום ד'"

שיהיה בהצלחה ושבת שלום

שלום חבר, אהבתי את הכינוי שלך. לייק.

אתה יודע מה אחד הדברים החזקים ביותר שמושכים אותי חזרה לכאן כל פעם? זאת ההזדהות הזאת, ההרגשה שמישהו אחר כותב את מה שאני מכיר כל כך טוב, אבל יותר מזה: ההרגשה הזאת שהסוד האפל שלי, אותו סוד שחשבתי שאף אחד בעולם לא יהיה שותף אליו אף פעם - הוא נחלתם של אחרים, שמכירים אותו טוב בדיוק כמוני.

למשל התחושה הזאת של הפיצול אישיות שאתה מתאר טוב כל כך, זה הרי אני שם. אתה אמנם כתבת, אבל אני נמצא בתוך המילים שלך. אני כל כך מכיר ומזדהה עם הדרדור הזה כשבהתחלה יש עוד נסיון להחזיק את המקל בשתי קצוותיו ואחר כך ייאוש ותחושה של בלבול עצום - מי אני באמת? ובמשך כל כך הרבה שנים חייתי עם זה לבד והייתי בטוח שאני היחיד בעולם שנמצא במצב הזה, ופתאום הגעתי לכאן ואני רואה אנשים, לא אחד ולא שתיים, שממש יודעים על מה אני מדבר. זה פלא עצום וזה שחרור גדול.

אבל ההזדהות הזאת נתנה לי הרבה יותר מאשר סתם אמפתיה, היא נתנה לי אפשרות להחלים. כשראיתי אנשים שהיו במצב שלי (או גרוע מכך) והם היום מספרים את הסיפור שלי אבל למרבה הפליאה יש להם הפי-הנד, זה היה דבר מדהים לגמרי. להכיר אנשים במצבי ולראות שיש גם סיכוי לצאת מכך - זאת כבר בשורה רצינית. וזה ממשיך ככה מאז שהגעתי לכאן. כאשר יש לי יום קשה או יום טוב, הצלחות או כשלונות, עליות או ירידות, תמיד אני יכול להתקשר לחבר ולשתף אותו במצב שלי, ולמצוא הזדהות גמורה.

אז אם להתמקד במה שאתה מתאר, אני חושב שזה היה אחד הקשיים הגדולים שלי כל השנים בשימוש בתאווה. השאלה מי אני באמת? האם אני האמיתי הוא מי שאנשים אחרים רואים, בעל משפחה, אדם רציני, עובד במשרה רצינית וכן הלאה, או שהאני האמיתי זה מי שרק אני מכיר כאשר אני נמצא לבד מול המחשב? זה נורא הפריע לי כי לא חשבתי שאני צבוע, ואני לא מרגיש שאני שייך לקטגוריה הזאת, ובזמן שהתפללתי זה היה באמת, אבל מצד שני בזמן שנפלתי גם זה היה באמת... אז אם אני לא צבוע, איך עוד אפשר להסביר את המצב שלי כאשר אני גם דתי וגם צופה בפורנו בלי סוף?

היו באמת התקופות שאתה מתאר בהן ניסיתי לרדת מכמה שיותר תפילות ומצוות, כי הרגשתי שאני לא יכול יותר, אבל האמת היא שגם זה לא הביא לי שום אושר והפיתרון הזה גם כן לא החזיק מעמד. כי בתוכי אני כן שני אנשים, ובדיוק כפי שההחלטה התקיפה ביותר להפסיק לצפות בפורנו לא החזיקה מעמד - כך בדיוק ההחלטה התקיפה להפסיק להתפלל גם לא החזיקה מעמד. אני לא רחוק מאדם שחולה בפיצול אישיות אמיתי. הרגשתי סכיזופרן.

ואתה יודע מה עזר לי? כשקיבלתי את עצמי. כשהסכמתי והודיתי שאני אכן כזה. שהאני האמיתי שלי הוא שניהם, ושזה לא אומר שאני צבוע. שהאני האמיתי הוא גם זה שמתפלל ואוהב את השבת, אבל האני האמיתי הוא גם זה שכל בחורה ברחוב מטריפה לו את הדעת. כן, שניהם זה אני. היום כשאני מסתכל במראה אני מסוגל לקבל את עצמי ולדעת שזה בסדר.

שלא תבין לא נכון. זה שקיבלתי את עצמי זה לא אומר שלכן אני ממשיך לצרוך רעל ולהרוג את עצמי. ההיפך בדיוק. כאשר קיבלתי את עצמי, הבנתי שאם אני באמת חולה עד שחלק ממני באמת רוצה תאווה למרות שזה מנוגד לי כל כך והורס אותי כל כך, הגיע הזמן לקחת אחריות על עצמי ולהפסיק. אבל הפעם הזאת זה היה אחרת לגמרי. כאשר הבנתי שחלק ממני רוצה באמת להמשיך לצרוך תאווה, הבנתי ששום החלטה לא תחזיק מעמד מול עצמי. כי אם אני הוא האויב של עצמי, אז "הפה שאסר הוא הפה שהתיר", וכל החלטה ש"אני" יקבל על עצמי שלא לצרוך תאווה, אז "אני" האחר יבטל אותה.

הקבלה הזאת וההבנה שזה חלק ממני באמת, גרמה לי להודות בכישלון שלי ולהסכים לקבל עזרה ממי שיכול לעזור לי. זה מתחיל בהצטרפות לקבוצה של חברים שסובלים מאותה בעיה כמו שלי, ממשיך בקבלת מאמן אישי (ספונסר), והעיקר הוא שינוי מהותי של החיים שלי לדרך חיים שבה אלוקים הוא המרכז ואילו האגו נדחק החוצה. כשעשיתי את זה כמיטב יכולתי (אף פעם לא מושלם כמובן), קרו דברים מרשימים, והמרכזי שבהם הוא שאני נקי מאז, כל יום ביומו, במשך 764 ימים. חסד אלוקים, לגמרי לא מובן מאליו.

שבוע טוב
שמחתי על התגובות.
אבל איך  נוהגים לומר "אבל תכלס מה עושים?"
שוב יצאה שבת,ובשבת אני שוב מקבל על עצמי החלטות, אפשר לקחת את זה לכיוון הטוב אני תמיד אומר לעצמי לפני הקבלה "מה אתה אדיוט כל שבת, כל זמן של איזה התרוממות אתה מקבל על עצמך איזהו שהיא החלטה ואתה שוב נופל" לשיטתי הגלים הראשונים של טרום הנפילה מהרגע שאני משחרר היתר אחד, בדרך כלל משם הדרך קצרה,אצלי הבעיה היא בהתמכרות  למדיה סרטים סדרות,ואם אני מתחיל לחטוא בזה אז הדרך לאוננות היא לא רחוקה(וזה טבעי לחלוטין והררי מה מציגים בסרטים האלה "נשים חסודות") אז כרגיל היתה קבלה בשבת.
אתה יודע מה הדבר הראשון שעשיתי אחרי ההבדלה?
לא טעית, הדלקתי את המחשב ובדקתי אם הגיעו סרטים\סדרות שאני רואה וכמובן שלחתי להורדה,ועוד מעט אני יתחיל לראות.
לא להתבלבל יש לי המון דברים לעשות(ללמוד למחנים) אבל לא אני בכל זאת "ישרוף" 2-3 שעות עכשיו במדיה.
אני כרגע לומד עבודה סוציאלית ואחד הדברים ששמעתי באחד הקורסים שאחד הסימנים להתמכרות-שזה מפריע לאורח החיים, שזה לא נגיע פה נגיע שם ,זה ממש פוגע לך בסדר של היום במחויבויות שלך בהכל.
אני באמת מחפש לנצח במלחמה הזאת (אולי לא כל כך)נראה לי שהבעיה היא רצון ,
באחד הסרטים שראיתי היה מאמן אחד שאמר "צריך לרצות את זה בדיוק כמו שאתה רוצה לישון"
אשמח מאוד אם תתן לי מעט עזרה בנושא.
אני כרגע קורה מעט בספר שמצאתי בספריה באונברסיטה "חולף עם הרוח"-טיפול לפי תוכנית 12 הצעדים בעריכת נתי רונאל.
אבל לא נראה לי שזה מתאים זה מציג רק מקומות שבו השיטה יושמה.
תודה

אוהבים אותך חבר יקר
אם תרצה עזרה והכוונה תוכל לפנות ל
help@Gye.org.il לבקשת ספרות וטלפונים תוכל לפנות לprozdor1@gmail.com

שיטת 12 הצעדים יכולה להתאים לכל סוג של התמכרות, באתר יש 20 כלים, הראשון הוא פשוט כמו שהוא קשה, תפסיק, נשמע פשוט ובלתי אפשרי, אני גם הייתי מכור לסדרות וסרטים אפילו בי מוביז הייתי רואה להפסיק לכל החיים זה כבד, תפסיק רק להיום, תחשוב שמחר תראה את הסרטים היום תן לעצמך יום נקי אחד, מחר השם גדול, היום קח חופשה, זה שאתה יודע שאתה רואה את זה מחר ירגיע אותך היום.
אם גם זה קשת תנסה שעה.
לאט תצליח להחזיק תקופות יותר ארוכות ועם תמיכה של אנשים פה באתר עוד תגיע רחוק מאוד, את הצעד הראשון עשית:הצטרפת לאתר, עכשיו צריך לאזור אומץ ולעשות את הצעד הבא - תפסיק
כמו אלא עם הסיגריות שכל יומיים מפסיקים לעשן

שלום חבר יקר.
אני גם חדש כאן וגם לא נראה לי שמצבי בדיוק כמצבך. אני מבוגר בהרבה ונשוי עם ילדים.
יחד עם זאת-
שיהיה לך בהצלחה רבה
כל טוב

היי! אני חדש פה פוסט ראשון..
די יכול להזדהות איתך ,אני מאותו רקע כרגע בשיעור ד' אחרי צבא קרבי...אין סרט וסדרה שלא עברו מתחת לעכבר מחשב שלי..אני מכיר את ההרגשה של "אם אני יפסיק לראות סרטים, אני יעקור חלק מהחיים שלי שאני לא מוכן לעקור". אני די חדש לכל השיטה של ה12 צעדים וכו' ועדיין לא עיינתי בה..
לפני שעתיים בערך חטאתי במקלחת.אחרי בערך שבוע וחצי..
אבל נחש מה? אני מאושר! כי לפני שבוע וחצי הוצאתי את המחשב מהחדר..כן כן..אחרי שחאטתי לפני שבוע וחצי, ה' בחסדיו עשה לי נס אישי והביא לי עוז וגבורה ומחשבה בקודקודי לפרק את המחשב..ומה עם כל הסרטים והסדרות אתה שואל? הם עדיין חלק מהחיים שלי רק שעכשיו אני לא יכול לראות אותם בפרטיות.
צריך להבין שגם מזה צריך להגמל..אז נכון..זה מעניין,זה מחכים,זה מצחיק, זה גורם ליהיות מעורה בחברה, אבל בת כל ס..זה הכל חרטה אחת גדולה..בזבוז זמן טוטאלי.
בקיצור אחרי החפירה קצת עצות מעשיות שמן הסתם אתה יודע...הרצון נובע בשורש שלו מחוסר מסויים בנפש, ולכן כדאי לשוחח על זה עם מישהו כמו פסיכולוג ולהבין מה שורש הבעיה..אחרי שפותרים את הבעיה יכול ליהיות שאתה כבר מכור ולכן תמשיך בחטא..ולכן במקרה כזה צריך גם גמילה מה התמכרות.
אני נמצא בשלב (לפי הערכתי) שלא פ תרתי והגעתי לשורש הבעיה בנפש, וגם יש לי התמכרות קלה..אבל אני בדרך לשם..ואתה יודע מה? אני יודע שאני ינצח את הזבל הזה..בסופו של דבר כולם ינצחו.. One way or the other
חזק אומץ אחי! באתי לחזק ויצאתי מחוזק!
"אל תערוץ ואל תחת כי עמך ה' אלוקיך בכל אשר תלך".