שלום חבר יקר וברוך הבא,
בין המכורים שמגיעים לתכנית 12 הצעדים יש משפט שאומר שצריך נס כדי להגיע לתכנית (ונס גדול יותר כדי להישאר בתכנית). לך התרחש נס - לא פחות מכך, ומכיון שאני זכיתי לאותו נס בדיוק, אני יכול גם להצביע עליו.
רוב המכורים שהגיעו למטפלים, פסיכולוגים, יועצי נישואין, רבנים, עובדים סוציאליים או קוראים בקפה, שמעו מהם שהם בכלל לא מכורים, וגם אם כן, אז שיטת 12 הצעדים זה קשקוש שלא שייך להם, ולכן היותר הם צריכים לעבור טיפול רגשי מסויים (תלוי בעונה), והכל יהיה בסדר. אצל רוב היועצים זה מגיע פשוט מחוסר ידע. אני לא דן אותם, ולמען האמת גם לא מצפה מרב להבין בהתמכרויות, ואפילו לא מצפה מאיש מקצוע שיבין באמת מה זה חוסר אונים (וגם לא מצפה ממנו שישלח את כל הקליינטים שלו לקבוצות חינמיות ויישאר חסר פרנסה).
אבל אתה מתאר משהו אחר, וגם לי זה היה. אני הגעתי לפסיכולוג, ואחרי הפגישה הראשונה הוא אמר לי שאני מכור ושפשוט כדאי לי ללכת לקבוצות של 12 הצעדים. הייתי די בהלם מכך, ורק בגלל שראיתי שהוא אדם ישר וכנה, המשכתי את הטיפול אצלו במשך חצי שנה במקביל לעבודה על הצעדים וההשתתפות בקבוצות (ואני כמובן לא מתחרט על כך).
אבל אחרי הנס הזה אתה מפחד. ממה אתה מפחד, מסוג הפורנוגרפיה שלך? באמת שמצד אחד אני מבין אותך אבל מצד שאני אני ממש לא מבין. יש לי הזדהות איתך כי אני יודע כמה אני חששתי שאנשים יידעו למשל שהתאווה אצלי לא נותרה רק תאוות נשים אלא חצתה מגדרים, אבל מצד שני - במה אתה חושב ששאר החברים כאן צפו, בכוכב נולד? הרי ברור שאם אנחנו כאן זה בגלל שאנחנו במצב כמו שלך או גרוע יותר משלך. אז האם בגלל שאתה צופה בסוג אחד ואני בסוג אחר זה עושה מישהו מאיתנו פחות טוב מהשני? בקבוצה שלי אומרים שכולנו אוהבים גלידה, ולא משנה באיזה טעם הגלידה.
ואגלה לך סוד נוסף. למרות שאתה בטוח שכולנו כאן רשעים עם קרניים (ואתה נקלעת לכאן בטעות), מסתבר שזה לא המצב, ואם תגיע לקבוצות תגלה אנשים טובים, ולא סתם - אלא דתיים וחרדים מכל המינים והסוגים. תגלה ליטאים לצד חב"דניקים, כיפות סרוגות לצד זברות (כן, אמיתיות, כאלו ממאה שערים). ותאמין לי שלמרות שחיפשתי טוב מאוד, לא מצאתי את הקרניים של אף אחד. נכון, נחשפתי בפני אנשים, אבל החשיפה שלי היא בפני האנשים היחידים בעולם שהבינו אותי. כאשר אני מספר על הנפילות שלי, אני לא שומע "אוי ואבוי", אלא הזדהות וקבלה, והחברים כולם אומרים שהם מכירים את זה ויודעים בדיוק על מה אני מדבר.
(אגב, אתה כותב שבגלל שאתה לא נשוי זה יכול להזיק לך. חשבת פעם כמה זה יכול להזיק לאחד שכן נשוי? נניח לרב בקהילה או לחבר שמחתן בדיוק ילדים? ומה על מכור שאשתו עדיין לא יודעת עליו? אבל כולנו עברנו את זה, כולנו נחשפנו וכולנו ממשיכים להגיע. זאת הדרך היחידה שלנו להישאר שפויים, ואת הדאגות אנחנו משאירים לאלוקים).
כמובן שאף אחד לא חייב לקפוץ ישר למים העמוקים (למרות שאחרי הקפיצה מתברר שהם נעימים וטובים). אתה יכול להתחיל כמו שהרבה חברים כאן התחילו בהשתתפות אנונימית בקבוצות בטלפון, ואחר כך להיות בקשר עם חברים בודדים, ורק כאשר תרגיש בטוח - תעשה את הצעד של הצטרפות לקבוצה. כך או כך, תהיה הדרך שתבחר איזו שתהיה, יש כאן המון חברים שישמחו מאוד ללוות אותך בדרכך בהחלמה.
