בן 30+, נשוי+5,  עובד בעבודה מכובדת בשירות המדינה ולומד לתואר שני. מכור שנים רבות (אולי 15)

לא חסר לי כלום בחיים. ב"ה - אשה מדהימה ותומכת, 5 ילדים - שיהיו בריאים וצדיקים. בית משלי, שני רכבים עבודה מכובדת, מתנדב בכמה ארגונים, חבר וועד מנהל של הקהילה.

בקיצור - עומס חיובי. אין לי בכלל זמן לנשום.

אני מרגיש שאני במקום שלי בחיים גם בכיוון הרוחני וגם במעמד החברתי, יחד עם זאת אני משתדל להיות בהתקדמות מתמדת במקצוע שלי, בעבודה ה' ועבודת המידות, בחינוך עצמי והילדים, בלימוד תורה, ביחסי אנוש.

יש לי גם הרבה תחביבים שאני בקושי מספיק לטעום: נגינה על פסנתר, ציור, טיולים, מוזיקה, קריאת ספרי עיון והגות.

אציין שהתאווה אצלי היא יחסית לא במדרג החמור. היא כוללת אך ורק מחשב...וגם זה - אף פעם לא בבית, אף שאני לבד לפעמים..

הדבר היחיד שגרם לי להחזיק כמה חודשים נקי היה שיחה עם מישהו מהאתר כאן. נשמה טובה שרק הקשיב לי והציע לי לכתוב. אז עכשיו אני מקשיב לו וכותב.

אני לא מבין למה כל הרקורד שלי לא מהווה משקל נגד לתאווה!!!!!!!!

מקווה לתובנותיכם במהרה.

וואו איזה יופי, נגעת בי מאוד.

אני מאוד מזדהה כי אני מגיע מנקודה זהה, גם אני שאלתי את עצמי בחיבוט גדול, למה ? למה כל הטוב הזה שקורה לי לא מהווה משקל מול התאווה, היה נדמה לי שבשביל ליפול לתאווה צריך להגיע מרקע בעייתי דווקא, גם חשבתי שככל שיהיה לי טוב יותר אז בטח המשקל של הטוב מול התאווה יגדל וכך הצורך בשימוש בתאווה יקטן, וזה לא קרה, ורק הצורך בתאווה התגבר.

למדתי עם הזמן שאני פשוט לא מסוגל להתמודד לא עם טוב ולא עם רע, אני חייב לשמור את עצמי על קו האמצע, וההיפך הוא הנכון  דווקא כמה שנהיה לי טוב (והרקורד קיבל משמעות) אז משהו עמוק פנימי העיף אותי שוב ושוב לשם, וזה דווקא היה ההוכחה שלי שאני באמת מכור, מאוחר יותר גם קראתי בספרות על המון מכורים לאלכוהול ומין שדווקא הגיעו מרקעים משמעותיים ממני, בעלי חברות ענק שגילגלו מליונים שהתרסקו פנימה לאלכוהול או למין, מצאתי פה גם המון חברים שכולם סובלים מאותה בעיה ולמדתי שהרקע בכלל לא משחק תפקיד אלא כולנו משפחה אחת שמנסה לעלות על הדרך.

והכי חשוב למדתי (עדיין לומד) שאני סובל מהרבה מאוד ריכוז עצמי גבוה שגורם לי לחשוב שאני במרכז וכולם במעגל סביבי, וככל שאני מנסה לצאת מהריכוז העצמי הזה, טוב לי יותר, ואני מסוגל להיות נקי יותר.

אשמח להיות בקשר בפרטי.

בהחלמה

קווה היקר
ההודעה שלך פגעה בי כמו חץ ללב.
הדרך שבה ניסחת את השאלה:



כי זה מה שניסיתי לעשות כל החיים, לייצר "משקל נגד" לתאווה. ות'אמת, הגעתי להישגים לא רעים, אבל איכשהו היא נשארה שם. אפילו התגברה.
כאן למדתי שבגלל שאני מכור ולוקה בריכוז עצמי מאוד גבוה, כל ניסיון להגדיל את הכוחות והיכולות שלי, רק שירת את התאווה. כי היא נובעת בדיוק מהמקום הזה של אגו מאוד גדול.
כשהסכמתי להודות שאני חלש וחסר אונים, כשהסכמתי לוותר על הרקורד שלי ועל המשקולות שלי, זרחה עליי קרן אור של תקווה.
מאחל לך שתקבל גם אתה את המתנה הזו. זמין לך בפרטי, אם תרצה.

נשמע מגניב תמשיך לשתף אותנו ביתר כנות.
השיתוף הזה עושה פלאות !!!