שלום,
השתתפתי היום בקבוצה, תחת הכינוי "דני".

כמה שאלות טכניות - כל יום זו קבוצת חברים שונה או שיש את אותו מאגר החברים שמשתתפים מדי יום ואין הבדל מהותי בין הימים?

איך יש לכל כך הרבה אנשים זמן לשבת שעה שלמה על הטלפון כל יום בין אחת וחצי לשתיים וחצי בצהריים?
אני רציני - טכנית, איך זה מסתדר?  אף אחד לא עובד?

לי , בכל אופן, עם כל הרצון הגדול להשתתף בתוכנית הצעדים והתנקות מההתמכרות, אין את האפשרות להיות בטלפון שעה כל צהריים.  אני יכול להקדיש לזה פעם בשבוע.

נרשמתי לטבלת 90 הימים.

מה עוד לעשות?

אני ממש רוצה להתחיל בצעדים - אני פשוט לא יודע מה זה בדיוק שאני אמור להתחיל..
תודה!

גם אני שאלתי את השאלה הזאת פעם
וזה מצחיק כי היה לי תמיד זמן בשביל המחלה
ככה סתם באמצע היום, הולך להשתמש במשך שעות
ובדרך כלל לא תכננתי את זה מראש
המחלה הייתה נוגסת לי בזמן, בשעות השינה, בשעות הלימוד, סתם כשאני יכול להיות עם המשפחה, למחלה לא היה גבולות של זמן
אבל כאנו מגיעים לפתרון, פתאום אנחנו נהיים עסוקים

לא יודע מה איתך אבל לי זה כאב,
כאב לי מספיק כדי שאוכל להקדיש לזה שעה ביום
אחרי שהרגשתי את התחתית עוד כמה פעמים, החלטתי שאני מוכן להקדיש לפתרון זמן

אחי אני מצטרף להעברי ואני מקווה שם הזמן אני יוכל גם ללכת לקבוצות

שלום חבר יקר,

ראיתי את שאלתך.
התשובה היא שיש הרבה אפשרויות:

1. למשל כל בוקר בשעה 08:45 יש שיחה טלפונית בקוד הסגור. ככה להתחיל את היום מה שנקרא... אני למשל רוב הפעמים עדיין בנהיגה בזמן הזה- אתה מוזמן בכיף.
2. כל יום בצהריים- אתה צודק, לא קל. אבל אני לפעמים ממשיך לעבוד ומקשיב בחצי אוזן.
3. כל ערב יש גם שיחה טלפונית . חוץ מיום ראשון שזה בשעה 22:00, שאר הימים זה בשעה 23:00. גם פה אם אני יכול אז אני מאזין ומקבל המון.

אני באופן אישי מנסה ללגום כמה שיותר שיחות מהסוג הזה.

בהצלחה !!!
הצליני נא

שלום.

האמת שזה בדיוק השאלה ששאלתי כשהגעתי לפה, והאמת לא מצאתי זמן כי אני עובד מאוד קשה ומאוד עסוק.

עד שהגיעה נפילה שריסקה אותי והבנתי שאו חיים או מוות, יילך על העבודה העיקר שאצליח לחיות, ועליתי כמעט כל יום ופתאום מצאתי המון זמן.

בשביל הכנות כבר תקופה ארוכה אני מדשדש מסיבות טכניות, אבל אני יכול להרגיש את החסר.

בהחלמה

שלום דני היקר.

השאלה שלך מוכרת לי מאוד. לפני התכנית הרגשתי שאני לא מצליח להספיק שום דבר, ושאני רק במרדף אין-סופי כדי לעשות את מה שמוכרחים וכל הנשאר - שיחכה. לא יכולתי להעלות בדעתי לדחוף עוד קבוצות טלפוניות וקבוצות חיות ושיחות עם אנשים לסדר היום שלי.
אבל אז קרה משהו. והמשהו הזה שקרה הוא שהגעתי לקרקעית שלי. לפתע שום דבר לא היה חשוב יותר מההחלמה. כל סדרי העדיפויות השתנו לגמרי. ואני, ששנאתי לנסוע יותר מ-3 דקות, מצאתי את עצמי נוסע עשרות רבות של קילומטרים מדי שבוע לקבוצות. אני, שלא היה פנאי לכלום, מצאתי את עצמי משתתף בכל יום בקבוצה טלפונית, ובנוסף בשיחות טלפון ארוכות עם חברים.
משל למה הדבר דומה? למישהו שחי את חייו העמוסים כרגיל, אבל יום אחד התבשר שהוא חולה ח"ו במחלה ממארת. האם יאמר לרופאים "מצטער, יש לי בשבילכם רק שעה בשבוע"? אז למה אנחנו אומרים דברים כאלה? מפני שאנחנו עדיין באיזושהי הכחשה, שהבעיה הזו היא רק משהו צדדי, ששאר החיים שלנו בסדר פחות או יותר.
אפשר לראות את זה גם אצל חברים שהגיעו למסקנה שהם זקוקים לטיפול מקצועי. כעת הכסף הופך לבעיה. אם יתקלקל לי המקרר בבית ברור שאקנה מקרר חדש. ואם יילך לי גיר באוטו ברור שאחליף אותו. אבל כשהראש שלי חורק וזועק ומדליק עשרות נורות אזהרה אדומות - אני ממשיך להתייחס כאילו "זה יעבור", וזה לא כל כך חשוב.

אני לא אומר את כל זה כדי להאשים, או שתרגיש לא בסדר. אדרבה, יכול להיות שבאמת מצבך בסדר, והבעיה שלך איננה כזו שדורשת חשיבה מחודשת על כל סדרי העדיפויות בחיים. אבל אם זה המצב, כנראה שהתכנית פשוט לא תעבוד עבורך. התכנית דורשת מאתנו להכיר, בצעד הראשון, בכך שאנחנו חסרי אונים מול התאווה ואבדה לנו השליטה על חיינו. אי אפשר להרגיש את זה בכנות, ויחד עם זה לומר שיש לי רק שעה בשבוע. מי שמוכן לעשות דברים משוגעים כמו להתוודות על ההיסטוריה המינית שלו מול קבוצת אנשים, או לחשוף את פגמי האופי הכי מסריחים, או להתקשר לחבר ולהודות שהדבר שהוא הכי צמא לו ברגע זה זו תאווה - מי שמוכן לעשות את כל זה, עבר את הנקודה שבה הזמן הוא משהו שמתחשבים בו.

אבל אחרי כל המשפטים הנוקבים האלה (שאני מקווה שאתה מבין שנאמרו מלב כואב, ולא כדי לפגוע ח"ו), יש גם סוכריה. לי יש הרבה יותר זמן מאז שאני בתכנית. אני יודע שזה נשמע פרדוקסלי, אבל זו המציאות. אני מספיק הרבה יותר, מנצל את הזמן טוב יותר, מרגיש הרבה פחות מאוים מהר המשימות הנורא שיש עליי. איך זה קרה? קודם כל, מפני שאני לא משתמש, וכל השעות הארוכות שהוקדשו לשימוש ולפעולות שהקדימו שימוש (למשל: סתם שוטטות באינטרנט), התפנו עכשיו. אבל מעבר לכך קרה דבר נוסף: התכנית לימדה אותי שאפשר לבקש מה' - ולקבל - שלווה. וכשיש לי שלווה אני יותר יעיל, אני יותר נוכח, אני מספיק הרבה יותר, יש לי הרבה יותר זמן, ואני גם מסוגל להגיד 'לא' לכל מיני גזלני זמן.

בהצלחה.

אמר לי פעם חבר ותיק בהחלמה- פעם את הכסף שלי והזמן שלי וכל חיי הקדשתי כדי להרוס אותם... אז למה עכשיו כדי לשקם את חיי איני משקיע אותו דבר ואף יותר?! אם אני רוצה נקיון אמיתי אצטרך להבין  שמדובר כאן בחיים שלי, אחרי צעד ראשון גיליתי שהם לא היו חיים, היום אני יודע שכדי שיהיו לי חיים אני חייב לפעול את הפעולות ההפוכות. וכמובן מצטרף לכל קודמי... בהחלמה אם תרצה לדבר אשמח בפרטי..

נתחיל מהענין הטכני. יש מעגל די גדול של חברים המשתתפים בקבוצות, אבל לא כולם באותה קבוצה כל יום, וכמובן שגם רמת ההשתתפות שונה מחבר לחבר. חברים חדשים משתתפים המון בקבוצות, ואילו חברים ותיקים יכולים להוריד מינון. אותו דבר זה לגבי החברים שמשתתפים בקבוצות חיות, שהם מורידים מינון בקבוצות הטלפוניות. לכן, בגדול בכל יום יש בערך אותה כמות חברים (בין עשרים לארבעים), וחלק מהם די קבועים, אבל זה לא אומר שכל יום תמצא את אותם אנשים.

כעת לענין התוכני. אתה שואל כמה שאלות שהם בעצם שאלה אחת גדולה: איך יש לאנשים זמן? מה עוד אפשר לעשוות? וכן העובדה שאתה יכול להקדיש לזה פעם בשבוע.

ראה, התכנית שלנו היא לא מקום לאנשים שמחפשים תחביב או איזה קסם או טיפ שיעזור להם. התכנית שלנו היא תכנית לאנשים שאין להם ברירה. מי שנמצא כאן, זה מתוך הבנה והכרה שאני עומד לעשות כל מה שנדרש כדי להחלים.

ברמה המעשית, כמובן שכל אחד מוצא את הדרכים שלו כדי שזה יתאפשר, ולכן חלק מהחברים משתתפים בקבוצות בבוקר, חלק בצהריים וחלק בערב, חלק מגיעים יותר לקבוצות חיות וחלק יותר לקבוצות טלפוניות, חלק שמים יותר דגש על שיחות טלפון עם חברים וחלק על שיחות עם הספונסר, חלק על כתיבה וחלק על קריאה - זה הכל בסדר, וזה כמובן צריך להתאים לכל אחד לפי האפשרויות שלו. אבל מה שבטוח הוא שמי שרוצה להחלים - חייב להשקיע, ולהשקיע הרבה. סליחה, לא "הרבה" אלא המון.

צר לי לאכזב אותך, אבל מהשקעה של שעה בשבוע לא נראה לי שתחלים, כמו שהשקעה של שבוע בחדר כושר לא תגרום לי לרזות. המוכנות להצטרף לקבוצות הטלפוניות היא חשובה ויש לציין את זה לשבח, אבל כדי להחלים צריך הרבה יותר מכך. התכנית של 12 הצעדים מבוססת על ההבנה שאנחנו צריכים שינוי מהותי בדרך החיים שלנו, וכדי לרכוש שינוי כזה - יש צורך כמובן בהשקעה של זמן, כח ומרץ, וגם לעשות דברים שלא כל כך מתחשק לי.

ונקודה אחרונה לסיום. המעניין הוא שעבור השימוש בתאווה תמיד מצאנו את הזמן, ואם היה צורך בשביל זה להישאר מאוחר יותר במשרד או לשקר לאישה או כל דבר אחר - עשינו את זה בלי בעיות, אבל פתאום כעת כאשר מדובר על החלמה אז אנחנו מתחילים עם ההסברים שאין לנו זמן, ואי אפשר לשקר לאישה, וכן הלאה וכן הלאה.

אחחח כמו תמיד סיכום יוצא מן הכלל שלך סוד. תודה!

וואו איזו התנפלות, הבנאדם רק רצה לדעת מבחינה טכנית איך זה אפשרי כי  זה נראה לו כבד, לי אישית זה נראה כבד מאוד

אבל כמו שסוד רשם, אם זה בשעות העבודה.. כמה פעמים הלכתי לשרותים וחזרתי אחרי שעתיים, כמה פעמים "התקלחתי" אחרי שכולם הלכו לישון ונשארתי מסריח....
כמה פעמים "יצאתי להליכה קצת לחשוב" וחזרתי אחרי שהילדים כבר ישנים.

כמו שאתה רואה יש הרבה תאים ריקים של זמן שעד היות הסתדרתי איתם לא רע, פשוט היום אני מנצל אותם במקום לתאווה לחיבור.

מצחיק אותי איך שאדם מסתכל על תשובות נפלאות בתור "התנפלות". מהיכן המחשבה הזאת נובעת הייתי במקומך חושב מדוע התרשמתי כך.
אני אישית רואה כאן פוסט מדהים שנוצר לברר מדוע יש לי גם זמן להחלמה שלי.
סליחה עם זה נראה תגובה חריפה, אינני מתכוון שתהיה כזאת.

כי כשקראתי את התגובה הראשונה שתשקיע את הזמן של התאווה בבהחלמה אמרתי לעצמי שזו תגובה טובה

כשקראתי 5 תגובות מאותו הסוג זה היה נראה לי שזה קצת מוגזם...בשבילי לא בשביל dani, סביר להניח שהוא רואה את הדברים אחרת.
בדרך כלל כשאני קורא את התגובות פה באתר זה נראה שכל אחד מוסיף משהו מנסיונו או מהידע שלו, פה היה נראה שכמה אנשים רשמו את אותה התשובה
לכן לי זה היה נראה כהתנפלות למרות שאני מסכים עם התשובות שכולם ענו פה (מסכים אפילו מאוד)

הפוסט באמת טוב והוא אפילו פורסם במייל היומי

מתנצל אם התבטאתי בצורה שאינה מתאימה, לא התכוונתי

אוהבים אותך newbody !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אני יכתוב משהו שאני הבנתי בהחלמה
"חוץ מאת הזמן שהיה לי במחלה תשקיע בהחלמה" (שזה אמת)

אסירות תודה שכרגע אני עצמאי
התחלתי לעלות על הדרך (רק להיום)
כשעזבתי את הבית, הפסקתי לעשות קניות, כמעט לא הייתי בבית בשעות הערב כי כל יום הייתי בעיר אחרת
כמעט ולא דיברתי עם אשתי, לא ידעתי מה קורה עם ילדי,
סגרתי יותר מוקדם את העסק שלי, הפסדתי הרבה שעות עבודה,
חברים כמעט לא ראו אותי,
הייתי המון עם חברים מהקבוצות בטלפון,
כי הגעתי לתוכנית משוגע לגמרי מנותק מהעולם מנותק מעצמי אני לא אכתוב עכשיו צעד ראשון,
ידעתי שאם לא אקח את התוכנית עם שתי ידים אני יגיע בסוף לרטורנו שאהיה שמה סגור 3 חודשים עד שאהיה שפוי
מקווה שלא כתבתי מידי ארוך

האמת כפי שאני חווה אותה
באמת אין זמן
אבל אם אני לא אעשה זמן אני  אמות
רוחנית נפשית ואולי גם פיזית
אז איזו ברירה יש לי
מוטי