עד עכשיו הסכמתי שאני מכור, אבל לא לגמרי. אחרי כל נפילה תמיד אמרתי שזהו לא עושה את זה יותר,
מפסיק כאן ועכשיו, אחרי כל נפילה הייתה לי הרגשה שאני יצליח פעם הבאה להתגבר על זה.
אבל רק שיקרתי לעצמי...
היום למדתי שזהו אני מכור... אני לא מסוגל להתגבר על זה, פשוט לא, זה הרבה מעבר לכוחות שלי.
אחרי שנפלתי 4 פעמים בסופש הזה ואני כל הזמן רודף אחרי זה, הבנתי שאני מכור ולא ממש מסוגל בלי זה.
ובטח שלא מסוגל להתגבר על זה לבד. למדתי להכנע...
השאלה רק מה עכשיו עושים? הגעתי למסקנה שאני לא מסוגל לנצח את התאווה הזאת, מה אני עושה עכשיו.
יש לציין, אני בצבא, ככה שאני לא ממש יכול לעקוב אחרי הפורום, חיזוקים וכו'.
ב"ה בצבא אין ממש את הבעיה הזאת עם התאווה, למרות שהיו לי פה ושם נפילות.
הבעיה היא כשאני חוזר כל פעם הביתה בזמן האחרון אין פעם שאני לא נופל לפחות פעמיים.
אני לא נמצא במצב רוחני בשמיים, אולי זה בעקבות התאווה שהתחזקה עלי מאוד? יכול להיות...
בזמן האחרון ירדתי מאוד בדת, זה מתאפיין בלא לקום לתפילה, לחפף במצוות שהייתי מקפיד עליהם יותר מלא לאבד את הנשק..
אין כוונה בתפילות, מרגיש שאני מדבר לאוויר, בפורים מזל שהלכתי לקרוא מגילה כי חוץ מזה לא עשיתי איזה משהו.
בנוסף לירידה הרוחנית מתלווה גם עצבות ודכאונות ומצב רוח לא טוב בכללי.
בצבא איכשהו המצב יותר טוב, כל פעם שאני מגיע. כל פעם שאני מגיע הביתה המצב מדרדר.
מה לעשות? אפשר עזרה?