שלום לכולם
קראתי לעצמי איש טוב. אני בן 35, נשוי +4, חוזר בתשובה.
כל העניין התחיל אצלי כשבערך בגיל 14-15 ראיתי כמה סרטים עם כמה חברים, ומאז פשוט נפלתי לתוך הבור הגדול הזה... ועם בוא האינטרנט המהיר (וגם לפני המהיר) פשוט התמכרתי לתאווה מול המסך.
אני קורא כאן על לא מעט אנשים שהתאווה מילאה להם חסר כלשהוא, ואני חייב לומר שבטח עכשיו וגם בתור נער והלאה- אני לא מרגיש שהיא מילאה בי משהו. רק יצרה חור שחור של רגשות אשמה כבדים אחרי כל פעם.
מאז חזרתי בתשובה, התקרבתי אל השם אבל כל פעם התרחקתי. והצלחתי להשאר נקי למשך ימים ולפעמים גם שבועיים ושלושה שבועות- אבל נפלתי חזרה ברגע, בלי שום שליטה או יכולת ריסון. ואז (כמו גם היום)- זה פשוט ריסק אותי רוחנית. הרגשתי שכל קרבת השם שהצלחתי להשיג- התפרקה ברגע. לא יכולתי להניח תפילין, גם אם ממש התאמצתי להתפלל- זה היה לא יותר ממן הפה אל החוץ. רגשות אשמה הציפו אותי בלי סוף. וכבר הייתי כל כך מבולבל ולא ידעתי אם כל התהליך שאני עובר הוא אמיתי או שבחיים לא אצליח להתקרב אל השם.
והתחתנתי, לא שחשבתי שזה יעלים את העניין אבל לפחות קוויתי. והתבדיתי. ובנוסף להתרחקות הרוחנית ולרגשות האשמה הרגשתי שאני כפשוטו בוגד באישתי. אני אוהב אותה מאד ויש לנו חיים זוגיים נפלאים ואני מרגיש היום פשוט חלאה אחרי נפילה. חלאה, כפוי טובה, סמרטוט וחסר עמוד שדרה. אני כל כך מאוכזב מעצמי...
אני עובד היום בעבודה שיש בה זמן מה מחוץ לבית, לפעמים אפילו לבד במשרד, ובזמן האחרון, אחרי שהייתי מצליח להחזיק כמה ימים- אני נופל כל יום, ואפילו פעמיים ביום. אני איש מאד עסוק, שלא תבינו לא נכון.. יש לי אינסוף משימות והתחייבויות ואני צריך לעמוד בלו"ז די צפוף- אבל עם כל הלחץ אני בקלות יכול ליפול, וזה לפעמים לוקח לא מעט זמן, וכל המשימות שאני לחוץ מהם כבר ימים עפות הצידה ומפנות את המקום לתאווה, ופשוט אין לי שום שליטה על זה, בשום צורה, ואני מוצא את עצמי עייף ולחוץ- ומתאווה.
ומיותר לציין שכל הסיפור הזה עומד בניגוד מוחלט לתדמית החיצונית שלי- וכשמישהוא מחמיא לי אני פשוט מתפוצץ לחתיכות... על איזה צדיק בדיוק מדובר... לא משנה כמה מעשים טובים אני עושה אני מרגיש רשע רשע רשע.. וכמה דמעות שאני מוריד בלי סוף בתפילות בימים נוראים...
ואחרי שבשבועות האחרונים זה היה פשוט כבר בלתי נסבל פתאום ראיתי את הלינק לאתר הזה, ונכנסתי, וקראתי קצת בפורומים ובמדריכים, החלטתי (ואני לרוב ביצועיסט טוב) לעשות מעשה רציני, ולהודות (לא שלא הודיתי לפני כן...) בפני עצמי שאני פשוט מכור ושאני צריך עזרה, ושאולי פה טמון משהו שיכול לסייע לי.
בינתיים התחלתי בכמה צעדים לפי העצות מהמדריכים שקראתי:
1. התקנתי תוכנת הגנה על הפלאפון ועל המחשב. אינטרנט רימון לא עוזר כי ברגע שאני מחוץ לבית והתאווה קופצת אני יכול לבלות שעות בלתפוס רשת אלחוטית פנויה ולרוב אני מצליח. אמרתי כבר- אין לי על זה שום שליטה.
2. פעילות גופנית- התחלתי, מקווה להמשיך באופן קבוע.
3. האזנתי לחלק מהשיחה הקבוצתית אתמול בלילה (אסיר תודה.. תודה רבה). אני חייב להודות שהיה לי מאד מוזר בהתחלה, אנסה להשתתף יותר, אני מת מפח שמישהו יזהה את הקול שלי.
4. אני מתכוון לעשות רשימה של זמנים ומקומות שאני מרגיש שהתאווה קופצת בהם.
תודה על ההזדמנות לפרוק...
אשמח לתגובות.