שלום לכולם,

אני מרגיש שאין לי כח להיכנס לכל הפרטים עליי, אבל אני התעשת ואפרט עד כמה שניתן, ועד עמה שאצבעותיי יתייאשו מהמקלדת..
אני בחור נשוי עם כמה ילדים - משפחה לתפארת ילדים נהדרים אשה מופלאה וצדיקה, לא יודע במה זכיתי, אני מתאר לעצמי שכמה חודשים אחרי גיל 12 אני מתחיל להתוודות לאקט של האוננות, ואין לי שום מושג איך הגעתי לזה? איך ילד בן 12 נחשף לתאוות הללו?! למה התחלתי עם זה בכלל? ואיך משם ועד היום אני ללא ברקסים חושב שאוטו התאווה יפסק מעצמו, בכל זאת אני אדם דתי וטיפה מבין את המשמעות בתאווה הזו, אני מבין שלא רק אני בפנים כל חבריי לספסל הלמודים עמוק בפנים, בלי בושה מתגאים בכך ללא שום טיפת מצפון ומשם הצפייה בתכנים פורנוגרפיים עם החברים היא עניין שבשיגרה, אתה מתבגר עם השנים וחושב שניתן לחיות עם זה ולקיים את המצוות.
חולפות השנים והנה אני נמצא בפיתחה של הישיבה קורן, עדיין ללא שום נקיפות מצפון (כמעט). מתחיל טיפה לעלות על הגל של משמעות לימוד התורה ולימוד אמונה, בד בבד מתחיל להתחזק אבל מי יודע משהו עליי הרי אני מקיים מצוות איזו תפילה נהייתה בי איזה עוצמות של שבתות בישיבה ממש מעין עולם הבא! כל התאווה זה משהו ביני לביני מה רע? לאחר שנה וחצי מתגייס במסגרת הישיבה מדי פעם מצילח ליצור איזשהם הפסקות אך ללא הועיל זה חזק ממני אחרי שנת שירות אחת אני כבר עומד מתחת לחופה עם אותה צדיקה שהזכרתי למעלה ובטוח והפעם במאה אחוז שזה מאחוריי! בטוח ? אין שום תעודת ביטוח מול המחלה הזו בטח ובטח שאתה עדיין לא מכיר בה כמחלה ומדחיק אותה לפינה נותן לה מזון מדי פעם ומשקיט את רעבונה.
אני משתחרר מהצבא וחוזר לישיבה הפעם בתור אברך כמה אחריות מונחת על כתפיי! אבל אני בשלי ליד האשה לו ליד האשה מי יכול לעצור אותי בדרך לרצות את תאבוני,
ככל שנקפו השנים הבדידות והתחושת ריקבון מוססו כל זיז של תקווה ביחס לתאווה כבר השלמתי איתה מדי פעם ניסיתי לצאת למלחמת חרמה עם הרבה תפילות הצלחתי להחזיק מעמד 3 חודשים איך שמחתי הייתי בטוח שזהו זה לא שהפסקתי לראות מראות לא צנועים אבל הייתי סמוך ובטוח שגם בזה אני אטפל עם הזמן צריך קצת סבלנות
אבל שאינך מכיר במחלתך וניסית לתת לה רק כדור הרגעה זה לא תופס וזה לא אמיתי זה פג כלא היה ושאתה נופל אחרי תקופה כזו אתה נופל עד הסוף ממש ככה.
אני לקראת גיל ה 30 אני לא יודע מה גורם בגיל הזה לחשב מסלול מחדש זה קורה להרבה מכרים שלי לאו דוקא בתחום הזה, אני מרגיש שרבים וטובים, אנשים צדיקים נמצאים איתי באותה ספינה, וזה מה שקצת מנחם בכל העסק הזה, השאיפה לתיקון עמוק ויסודי של בן של מלך שרוצה יותר ויותר להתקרב לאבא, ויודע שעם השפלת מבט הכרה מוחלטת במחלה, אחת ולתמיד על כל המשתמע מכך! אוכל לעלות על מסילה ישרה יותר עמוקה יותר שתיתן לי את הכלים הנכונים את הסביבה הנכונה, את השמחה שכל כך הייתה חסרה לי ועדיין חסרה (אני מומחה להיות אדם שמח מלאכותי) את לימוד התורה שכל כך נפגע מכך, ובעצם את הכל. כי כרגע אין בי כלום.
הרב חנן פורת זצ"ל אמר לפני פטירתו שבסך הכל "רציתי להיות טוב" זו השאיפה להיות טובים, נקיים, שמחים, בדרך החדשה שניתנה לפתחנו, שניתן לצאת מהבור הזה רק צריך להתבונן סביב ולבקש את העזרה הנכונה את הסיוע שכל אחד מאיתנו ממש צריך.
בשורות טובות.

אני מוכרח להודות שאני מזדהה עם כל מילה שלך. זה כל כך מוכר, והלב פשוט כואב לראות עוד אחד עם סיפור דומה לשלי.
יש פה קהילה תומכת, ואם תחקור קצת מסביב - יש פה הרבה אנשים עם סיפור דומה עד זהה...

ברוך הבא! שתזכה להשאר ולמצוא את כל מה שהתוכנית נותנת...

בהחלמה :D

ברוכים הבאים,
hemdat02@gmail.com כתב on 01 דצמ' 2014 13:44:

מזדהה מאוד, חשבתי שאלוקים ריחם עלי בגיל הזה שאפתח את העיניים לראות באיזה סבל אני נמצא,
אבל לא משנה למה, אסירות תודה שפתחת עיניים עכשיו, כי יש כאלו שבקושי בגיל 40 ממשיכים לחיות בהכחשה,

2. מזדהה מאוד, ויעידו החברים מהפורום שמכירים אותי שאני עם חיוך 24/7 , בעבודה שאני עובד מול לוקחות אנשים משוגעים עלי רק בגלל החיוך,
זה תוקע לי את החיים, כי אני צריך עזרה מאנשים, והם אומרים שאני לא סובל וכו',

בכל מקרה תמשיך איתנו הגעת למקום שהציל את חיי,
ואסיר תודה שאני איש שמח תמיד.

שלום חבר וברוך הבא.

כפי שכתבו החברים, מדהים עד כמה הסיפור של כולנו הוא אותו סיפור. אז אצלך זה התחיל בגיל 12 ואצלי 11, אבל השינויים האלו הם זניחים, ובמהות זה אותו סיפור.

הזדהיתי מאוד עם התקווה שבשלב הבא בחיים הסיפור הזה יסתיים, והמציאות הכואבת שזה פשוט לא נגמר ולא עומד להיגמר.

מה שכן, לא לגמרי הבנתי מה הכוונה שלך במה שאתה כותב בסוף שאפשר לצאת מהבור. אסביר את עצמי: למרות שהסיפור שלי הוא כמו הסיפור שלך, אבל אצלי יש לזה גם המשך טוב (אני בכוונה לא כותב "סוף טוב" ועוד רגע תבין מדוע). ההמשך הוא שמאז שהגעתי לכאן אני נקי בחסד אלוקים במשך 1,076 ימים. אז מצד אחד, אני ההוכחה לכך שאפשר אחרת, ולא חייבים להמשיך לסבול. מצד שני, הנסיון האישי שלי מוכיח שזה לא בדיוק "באתי, ראיתי, ניצחתי", אלא משהו הרבה הרבה יותר מורכב, וגם כאשר אני נקי כמעט שלוש שנים, אני יודע בודאות שזה לא סוף הסיפור כי הסיפור הזה ילווה אותי עד ליום האחרון שלי בעולם הזה.

אז אם הכוונה שלך היא שראית כאן שישנה אפשרות לחיים אחרים - אתה צודק ללא ספק. אבל אם הכוונה שלך היא שבעצם ההימצאות שלך כאן אז אפשר לומר שהעסק הזה מאחרינו - יתכן שנכונה לך אכזבה.

בכל מקרה, הייתי מציע לך להישאר כאן איתנו, לקרוא שיתופים של חברים אחרים שהצליחו, ולראות מה מתאים לך. יש כאן הרבה תקווה, אל תפספס אותה.

שלום חבר. ברוך הבא. כמוני כמוך.
תקרא
forum.gye.org.il/index.php?topic=3057.msg32237#msg32237
אשמח לדבר. פה מצאתי פיתרון ששינה את חיי.
ה' יהיה איתך.

תודה רבה חברים

תמיד חשבתי עם התבגרותי, שהנה רק אני עדיין נמצא במדרגת השפל הזו וכל חבריי לתיכון/לישיבה בטוח שזה נמצא מאחריהם.
היום, ועם כל הכאב שבדבר ברור לי שהרבה מהם מסתירים את זה בדיוק כפי שאני עושה עד היום ופתאום באות לי מחשבות לצאת בקמפיין "הגיע הזמן לצאת מהארון" מההיבט החיובי והטהור של המשפט הזה לצאת מהעבדות הנפשית בה אנו שוהים ומתלפשים עם כל מיני תירוצים שיקלו עלינו את מסע הצלב הנפשי הזה אתו אנו עוברים.

הפורום הזה של אנשים טובים ורבים כמוני שבפועל בחיי המעשה מתקנים עולם במלכות שדי, אבל טרם תקנו (וכאן אני מסכים לאימרה של חברי שעצם חשיפתי לפורום החשוב הזה כלל אינה פותרת את הבעיה, יתרה מכך היא מעצימה וחושפת אותו, ודוקא מכאן התהליך הארוך והמיגע הזה יהיה שורשי ועמוק יותר בדרך האמיתית לגאולה פנימית.

ושוב תודה רבה.
דוד(שם בדוי)

תודה שחזרת. זה לא מובן מאליו. רבים מאלו שמגיעים לכאן לא מוכנים עדיין לוותר, ואחרי פניה או שתיים הם נעלמים.

ברשותך אתייחס רגע למה שכתבת על חברים שלך שרבים מהם כנראה סובלים כמונו. במשך כל השנים בהם הייתי בבדידות עם המחלה שלי, היו לי שני סוגים של מחשבות שעשו ביניהן רוטציה. לעתים חשבתי שכולם כמוני וכפי שאני שומר על מסיכה כלפי חוץ כך גם כל האנשים שמסביבי, ולעתים חשבתי שאני היחיד בעולם שיכול לחיות חיים כפולים כאלו.

בסוף הסתבר לי שטעיתי פעמיים. אני אמנם לא היחיד ויש עוד רבים שנמצאים במצב שלי, אבל יש גם הרבה מאוד אנשים שממש ממש לא במצב שלי.

למה חשבתי שרק אני ככה? כי לא יכולתי להאמין שאדם נורמלי ושפוי יעשה את מה שאני עושה. איך אדם שלא רוצה ליפול, ממשיך ליפול שוב ושוב ושוב גם כאשר המחיר רק עולה, והוא כבר סובל כל כך? הטעות שלי כאן היתה שלא הבנתי שמדובר במחלה. בדיוק כפי שאני לא רוצה ליפול אבל ממשיך להשתמש בתאווה, כך יש עוד אנשים חולים. גם הם אנשים טובים, לא רוצים לעשות שטויות ולא רוצים להכאיב להם או לאחרים, אבל אין להם ברירה. הם כפייתיים.

למה חשבתי שכולם כמוני? כי ברור שלכל אדם יש תאווה לנשים, וברור שזה דבר טבעי לחלוטין, אז כמו שאני אוננתי בתור בחור - כך גם החברים שלי אוננו, וכפי שאני צפיתי בפורנו - גם אחרים צפו. הטעות שלי כאן היתה שלא הבנתי שיש תאווה ויש מחלה. אז למרות ש"תשע מתוך עשר גברים מאוננים והעשירי שקרן", אבל יש הבדל בינינו. אדם נורמטיבי שמתמודד עם יצר הרע או אפילו עם יצר הרע חזק, זה עדיין דבר טבעי. לאדם כזה, אם תהיה סיבה מספיק טובה להפסיק - זה יצליח, לעומת זאת אני לא יכול להפסיק גם אם יש לי את כל הסיבות בעולם להפסיק, וגם כאשר על כף מאזניים מונחים החיים שלי - זה לא יעזור ואני יחזור לשימוש בתאווה.

הנקודה היא שלא כולם מכורים. לא כל מי שצפה בפורנו בחיים שלו הוא מכור, וגם לא כל מי שלא מצליח לעמוד בפיתוי ומפעם לפעם נופל הוא מכור, ואפילו לא כל מי שמגיע לשמור עיניך הוא מכור. ישנם הרבה חברים שיש להם בעיה עם שמירת העיניים והם צריכים עוד קצת חיזוק או אולי מסנן טוב למחשב והכל יהיה בסדר. כך גם יש צעירים שהחתונה תפתור להם את הבעיה כי הם לא מכורים אלא פשוט מתמודדים עם יצר מוגבר.

מכור זה אדם שהתאווה הפכה אצלו למשהו אחר והחיים שלו נמצאים במסלול התנגשות. כמכור, אין לי בחירה ואין לי שליטה על עצמי. כאשר אני נתקף בגל של תאווה, אין שום כח אנושי שיכול לעצור אותי. אשתי תפסה אותי והיה ברור שזה שאלה של זמן עד שאני מפסיד את המשפחה, העבודה וכל מה שיש לי בחיים, ורציתי בכל מאודי להפסיק - אבל לא יכולתי. זה היה גדול עליי. זה לא יצר הרע - זאת התמכרות.

עבור מי שאינו מכור יש הרבה כלים שיכולים לעזור, ובשמור עיניך נותנים מענה לכולם. שמור עיניך לא מיועד למכורים בלבד אלא לכל מי שמתמודד בכל רמה שהיא.

אבל עבורי כמכור לא יספיקו הכלים האלו כי אני נמצא במקום שהוא מעבר לגבול העזרה האנושית. אני צריך את אלוקים שישמור אותי נקי.

תודה רבה שוב,
אני לא יודע באיזה רמה אני נמצא מבחינת ההתמכרות שלי, אבל יש לי שתי נקודות ביחס להמצאותי בפורום חשוב זה.
מצד אחד, אני כל כך שמח להתכתב עם אנשים שנמצאים איתי יחד באותה סירה זה מוציא אותך מתחושת הבדידות שנמצאת בה וגרמה לך לצאת למלחמה הזו לבד אתה והרצונות שלך והשאיפות שלך, היצירת קשר בפרטי( אני מודה שעדיין אינני בשל להרים את הטלפון הראשון אני מודע לכך שזה יהיה חייב לקרות במוקדם או מאוחר. מצד שני, ההתעסקות בהתמכרות וההכרה בה והניסיון להתמודד עמה כל יום מחדש גורם אצלי לאיזשהו ריפיון במאמצים לצאת לדרך חדשה אני מבין מהדו שיח הפורה פה, שגם לאחר שלוש שנים שבנאם מעיד על עצמו שהוא נקי, יום למחורת הוא פשוט יכול ליפול כי אין באמת תרופה למחלה פשוט צריך לחיות עימה ולדאוג שהיא לא תמשיך להתפשט, בדומה לך אבי הוא אדם שחולה בסוכרת זה עשרות שנים כיום אין טיפול אמיתי למחלה זו אלא רק לדאוג לכך שהמערכת הגופנית שלו תהיה מאוזנת רק כך הוא יביא את עצמו לבריאות איתנה  מבלי לפגוע במערכת החיסונית, ובחזרה למחלת התאווה בה אני טמוע, אני כל הזמן צריך להישאר מאוזן שאלו בהחלט החיים הטבעיים של כל אדם לחיות מאוזן בכל דבר בחיים אבל לגבי התאווה נפילה אחת אחרי פרק זמן ממושך היא טראגית.
לפני המון שנים קראתי את הספר אשיב ממצולות ים ( ספר מרתק וחשוב) לא שהוא החזיר אותי לתלם אבל בדבר אחד אני כן חושב שהוא השפיע עליי עד היום, והוא- החשש שלאחר כל נפילה יגיע ייאוש גדול ודיכאון, שהקימה ממנו היא על הגבול הבלתי אפשרי, ובכל פעם שנפלתי הייתי נסער כמה זמן והמחשבה שאני על סף ייאוש עוררה אותי מחדש לנסות ולעבוד ולנסות דרכים חדשות.
היום אני עושה דברים שאשתי בטח חושבת שאני מחסידי אומות העולם ביקשתי ממנה שעם ההתחברות לרשת סינון של חברת האינטרנט שלא תאמר לי מה הקוד וזאת בכדי למנוע גלישה לאתרים מפוקפקים ואני כלל לא מדבר על אתרי פורנו אלא אפילו סתם גלישה באתרים של וינט או מקו, המעלות תכנים שליליים ותמונות פרובקטיביות שכלל הציבור כלל אינו חש סלידה מהם זה פשוט הפך להרגל - זה פשוט מדהים אם תקחו את השנים האחרונות ותראו את ההידרדרות המוסרית של כל האתרים הללו לא מן הנמנע לצערי, שסרטונים שהיינו פוגשים רק במחשכי האינטרנט יצופו בכניסה לעמוד הראשי, והציבור ? הוא פשוט התרגל זה לא מזיז לו.
מתפלל לה' כל יום שבאמת אשאר נקי רק להיום!