יש לי בת דודה שעד שהיא הייתה בת 12 לא שמרתי ממנה נגיעה - ומאז כן שמרתי. זה היה לי נורא קשה. הצלחתי להחזיק מעמד עד אתמול בלילה - בו כתבתי לה שאני מפנטז לקיים איתה יחסי מין. עכשיו היא, אמא שלה וסבתא שלי כועסים נורא ואני לא יודע מה לעשות!!!!
בבקשה עזרה דחוף!!!!!

מ ת נ צ ל י ם.
ואחר כך בודקים איך קורה דבר כזה שאומרים כך לבת דודה דבר שאפילו למישהי אחרת לא אומרים.
אם תגלה בסוף שעשית את זה כי זה היה חזק יותר ממך, אולי אתה צריך עזרה כדי להשתחרר מהצורך לעשות דברים שאינך רוצה לעשות.

השם יהיה איתך. חסרים המון פרטים. מורכב לתת כך הדרכה מעשית, ובמקרה כשלך (מעורבות של קטינים) זה נראה ממש לא פשוט. הייתי מציע לך לפנות אל מנהל האתר , לשתף אותו במה שעובר עליך (כמה שיותר פרטים) ולקבל ממנו הדרכה וליווי. בכל מקרה שיהיה לך בהצלחה.

ערב טוב,
יכול להיות שמאוחר מדי, אך טוב מאוחר מלא כלום.
סיפור עצוב ומבהיל מאד.
אני הייתי מציע ללכת בכיוון של כנות
בוא נתבונן במציאות: אתה אדם עם יצרים קשים שהגעת לשם באשמתך או שלא, זה כלל לא משנה (ואולי ברור לחלוטין שלא באשמתך) כרגע אתה במצב שלא עמדת בפיתוי ואמרת לה שאתה מפנטז עליה..
כרגע עם כל אי הנעימות שבדבר אמא שלה יודעת מזה וכועסת... סבתא שלך יודעת מזה וכועסת... (איפה אמא ואבא בכל הסיפור?)
בכל מקרה הם יודעים
אני במקומך הייתי אומר להם בצורה ברורה: "מה אתם כועסים? חושבים שעשיתי פה משהו מתוך כוונה רעה? תבינו שאם זה קרה כנראה שלא הייתה לי ברירה, רוצים לעשות משהו מועיל? תחשבו כיצד לעזור בצורה שתהיה באמת מועילה..." (על זה הדרך)
זה מאד לא נעים לומר את זה, והאמת שיש גם מקרים שלא יעיל לומר משפט כזה, אך תבדוק ותחשוב שאי הנעימות כבר קיימת ואולי במקרה שלך זה כן יכול להיות רעיון יעיל.
מקווה מאד שעזרתי.

נראה לי שזה אחד מהם... מבחינתם, זה ודאי יהיה להוסיף חטא על פשע, גם לעשות מעשה כל כך לא שפוי, וגם להאשים אותם על תגובתם השפויה...

לא הייתי ממהר לפסוק כך...
זה לא אמור לבוא ממקום של להאשים אותם, זה הרי בסה"כ האמת לאמיתה והכוונה באמירה כזאת צריכה להיות באמת בקשה מהם להבין שהלחץ שלהם לא מועיל ואף מזיק.
בדר"כ אנשים לא מפסידים מלשקף את האמת למרות שזה לא נעים.
יש הרבה סוגי אנשים ויש כאלה שכשידברו אליהם בסגנון זה הם יהפכו את הכעס לרחמים, ואני משוכנע שרק טוב יכול לצאת מזה.
מענין מה דעתכם?

אני חושב שזה ריכוז עצמי. פגיעה בקטינה באופן חמור, וככל הנראה בלתי הפיך, ואחר כך התרכזות בפגיעה שנגרמה לי כתוצאה מהתגובה. אני עצמי גם נוהג בריכוז עצמי בפגיעה שנגרמת לי, כאשר אני הפוגע העיקרי. לשמחתי, וגם (ובעיקר?) לצערי ולכאבי, אני לאחרונה מבין יותר שאני לא באמת צודק, ושהפגיעה הקטנה יחסית בי, היא ממש ממש ממש (ממש!) לא הסיפור המרכזי. שהפגמים בהתנהגות שלי הם הם הסיפור המרכזי. בהם אני צריך להתרכז, ובהם עלי לטפל (וכשאני לא יכול, עלי לבקש עזרה שמיימית, מכוח אלוקי גדול ממני).

"התחלתי להסתיר את הסיפור המפואר על כמה שאני צודק ולהודות כשטעיתי" (הספר הלבן, עמ' 153).

טהרני תודה על תגובתך.
זהו חומר מעניין למחשבה..
משום מה אני עדיין מבין שזוהי האמת לאמיתה.. ומה א"כ יש להפסיד? הרי מדובר פה באדם שהגיע למצב שלא שולט בעצמו וברור שהדרך היא לטפל בו ולתת לו מקום כי גערות רק יובילו אותו למקום גרוע אחר ששם אין גערות..
אלא"כ הם רוצים להתמקד אך ורק בנזק שעשה לקטינה מבלי להתייחס אליו ולמצבו כלל.
אשמח מאד לשמוע את תגובתך אם אתה חשב שאני טועה...

ראשית, אקדים ואומר שאיני מתייחס בדווקא למקרה הזה, אלא לעיקרון ("עקרונות לפני אישיות").
הנערה, האמא והסבתא צודקות מבחינתן בכך שהן מתמקדות בסיפור המרכזי. בנפגע(ת) העיקרי(ת).

כמכור, אני אכן נגרר למקומות גרועים ששם (נראה בהתחלה ש)אין גערות (ואף פעם אני לא לומד לקח! :-\). אני צריך לקחת אחריות על המחלה שלי, לקחת את התרופות שלי, ולרכוש כלים שבאמצעותם לא אפגע באחרים, ולא אברח מרגשות שליליים, אל זרועות התאווה, באופן שיוליד אצלי רגשות שליליים, שמהם אצטרך לברוח יותר עמוק אל תוך התאווה, וחוזר חס וחלילה חס ושלום.

אני לא חושב שאתה טועה (וגם אם כן, זה אחד מפגמי האופי שלי. שמעתי שהדבר הגרוע ביותר עבור מכור הוא להיות צודק :-\).
ייתכן בהחלט שמנקודת המבט שלך אתה צודק. שאתה חש יותר את הכאב של הצד הפוגע. זה בסדר גמור. רק שיתפתי בתחושה שלי לגבי העניין.

יפה.
נהניתי מאד מתשובתך המחכימה.
תודה