שלום חברים
הכינוי שלי כאן הוא "ברוך" ואני מכור לתאוה.
ההתמכרות שלי מתבטאת באוננות כפייתית, פנטזיות, חיפוש מגזינים, קטלוגים ותמונות של תאוה, צפייה בפורנוגרפיה, רצון שיתאוו אלי וחיפוש אחר מין וקשרים אסורים.
בחסדו הגדול של אלוהים עלי, הוא שומר אותי נקי במשך שלוש שבועות וחמשה ימים ואני מתמקד בצעד ראשון.
אני שמח להיות כאן, וכולי תקוה שאלוהים ימשיך את חסדו איתי וישאיר אותי כאן איתכם.
כשנכנסתי לפורום היום מצאתי הודעות שכתבתי תחת הניק "משה אמת" לפני כשנתיים-שנתיים וחצי, מתברר שכבר אז ידעתי על ההתמכרות שלי וכנראה גם ידעתי שאין לי מה לעשות מול זה, השתתפתי אז תקופה ניכרת בקבוצות הטלפוניות של שמור עיניך ופעם אחת גם בקבוצה החיה, רוב הצעד הראשון שלי הם סיפורים שקרו עד אז, אסירות תודה שלא חציתי גבולות נוספים בולטים מאז, המשכתי בפורנוגרפיה ואוננות ובריחה מהמציאות עם פחות מצפון ועם סוג של השלמה עם המציאות ושכנוע פנימי שככה זה העולם ואני לא מכור.
תאכלעס, מה שהיה אז כנראה לא היה סיבה מספיק טובה בשבילי להודות בחוסר אונים, להיכנע בפני מי שיכול ורוצה וחיכה לי כל הזמן כדי לעזור לי, לא היה לי אז את הכח לבחור בדרך הנכונה.
אך בסופו של דבר גבר עלי חסדו הגעתי לקבוצות החיות של sa בערך בסיון תשע"ד, ואני חווה מאז נצחון גובר והולך על התאוה.
אני שמח שאני כאן איתכם היום ואני מבקש מאלוהים שאמשיך בדרך הנכונה.

ברוך השב,




התחושות מוכרות לגמרי. כמוני כמוך, גם אני לא "חציתי גבולות" שחשבתי שהם בולטים. כמו שתיארת זה הקשה גם עלי את ההודאה בכך שאני חסר אונים. אני אכן אסיר תודה על כך אבל גם יודע שזה היה בעוכרי. גם בשל העובדה שלקח לי המון זמן להבין שאיני יכול להמשיך יותר כך. וגם מישום שהשימוש ה"פנימי" שלי גרם לי להתפרקות רגשית חמורה כאשר הכל נשאר בפנים. לא בטוח שהנזק פחות משימוש חיצוני.

שנמשיך הלאה בדרך.