היי, פעם ראשונה שאני כותב בפורום ;D
אז ככה,
אני נקי כבר בערך 13 ימים(עוד שעתיים ועשר דקות 14 יום) לאחר התמכרות קשה מגיל 8-9(ואני כרגע בן 16). אני רואה את זה כשיא מטורף מכיוון שתמיד הייתי מצליח להחזיק מעמד במקסימום של המקסימום שבע ימים. העניין הוא שאני פוחד ליפול מהמקום הגבוה הזה בו אני נמצא עכשיו, שאם אני אפול אין דרך חזרה. נכון שיש כאלה שהגיעו לשלושים, או לשישים יום, ושההישג שלי נראה עלוב לעומתם. אך אני רואה את זה כהישג רציני, שמיותר לומר שוב למה.
בנתיים אני גם מרגיש מן ריקנות שאני לא יודע איך למלאות, והגלים של התאווה שמכים בי מפעם לפעם מזכירים לי שיש לי את האפשרות למלאות את הריקנות כאן ועכשיו, רק קח את הטלפון וכנס לשירותים, מה אכפת לך?
וגם מינון הפנטזיות מתחיל לרדת, כשההיגיון במקביל אליהן מתחיל לקבל חלק הרבה יותר חשוב בהלך המחשבות שלי. החלק הרציונאלי והמציאותי יותר במוח שלי מתחיל לצאת מהמחבוא אל האור, (ובנוסף אני מתייחס לבנות בהרבה יותר כבוד) והוא ימשיך להתגבר עם כל יום של החלמה. אפילו הגעתי למסקנה שאני לא רוצה להגיע לסיטואציה ''לא נכונה'' עם אישה, אם-אתם-מבינים-למה-אני-מתכוון, בפעם הראשונה מזה שנים! אני באמת באמת לא רוצה להגיע למצב הזה!(כמובן זה הכל בגדר תאוריה. קשה לי להאמין שה' ינסה אותי בדבר שאיני יכול לעמוד בו)
אני אוהב את המקום בו אני נמצא עכשיו, אני לא רוצה ליפול עכשיו, בבקשה.. רק לא עכשיו.
בקיצור - יש לי פחד גבהים. :-\
