שלום לכולם,
אני קצת מבובל מזה שאני כותב לאנשים ולא לעצמי וזה דורש שיבינו אותי ,
אבל אני ינסה לכתוב רק להרגע לפי מה שאני מרגיש ולא כדי לקבל תוצאות אלא כדי להיות עסוק בעשייה רק לעכשיו, ולקחת אחריות , ומתפלל לאלוקים בענווה, שייתן לי שלווה, מבלי שאני ייקח לשליטה עצמית, ואוכל למסור את חיי מכל הכיוונים לאלוקים(הצלחות וכשלונות),
אני יושב בעבודה אחרי כמה ימים של רוגע בתאווה (ברור שתוכנת רימון עזרה מאוד בענין), מוצא את עצמי ריק לגמריייייייייי, לא מכיל את הריקנות, וזה מוציא אותי מדעתי אני יושב בחדר לבד עם 4 קירות מול מחשב, ואין לי לאן לברוח, ואני מנסה להשתמש בדברים אחרים, אמנם לא פורנו, אלא סתם סרטים, אפילו סרטונים של שירים אבל זה שימוש, כי אני לא מכיל את הריקנות הזאת, ואני חייב לברוח למשהו,


אין לי כח לכלום
וואוווו איזה הרגשה נוראית, אני חסר אונים מול כל החיים אין לי הגדרה אחרת
לא מצליח להיות מרוכז בעבודה, ויש לי הרבה עבודה, הריקנות הורגת אותי ולא נותנת לי מנוח
אויי אבא תן לי את הכח לקבל את המצב ולא להילחם בו,
מה עוד אני יכתוב? כמה שאני יכתוב אני לא יצליח להוציא את מה שאני מרגיש, תן לי את הכח לקבל גם את זה,
אבא אני רוצה אותך ולא מרגיש אותך, אני מרגיש תלוש ולא יודע מה אני עושה בעולם שלך
בראת אותי וכנראה שיש משמעות ושום דבר לא קורה סתם, אבל תדריך אותי תראה לי מה אתה רוצה ממני, אני לא לא יודע כלום לא מבין מי אני? למה אני עובד ? ומה אני רוצה מעצמי? לא יודע כלום,
לא מבין מה אלוקים רוצה ממני, מה זה הצימאון האדיר , ולמה אין לי משהו שמרווה אותו,
אז מה הענין למה אני חי?????

אני יכול להבין את מי שיכתוב , תספר על עצמך, מי אתה? באיזה סטאטוס אתה? בקבוצות ? או לא ? ועוד הרבה שאלות, אבל חברים אין לי כח לכלוםםםםםםםםםםם
אני אבודדדדדדדדדדדדד
לא מסוגל להכיל רגע אחד של הריקנות הזאת והצימאון האדיר הזה,

ורק כותב כי אני משתדל להיות עסוק בעשייה ותו לו,

תודה לכולם

שלום חבר יקר!

מאוד מזדהה עם מצבך ותחושתך.
הייתי שם. לגמרי.

יש לי רק שתי שאלות (ולא מהשאלות שציינת), שנועדו לעזור לך ולא לתחקר אותך (אתה בהחלט יכול לענות לעצמך ולא בפורום):
1. האם אתה רוצה להפסיק / לשנות את המצב הזה?
2. מה אתה מוכן לעשות בשביל להפסיק / לשנות את המצב הזה?

אוהב (ואשמח להיות בקשר בהודעות פרטיות אם תרצה),
טהרני

1. אני בהחלט רוצה ואני בתהליך עוד מעט שנה,
2. בתהליך צמוד עם ספונסר וקבוצה מדהימה,

אבל לרגע זה למרות כל הנתונים הטובים שכאילו יש לי,

אני כותב כאילו, כי לאחרונה זיהיתי שבעצם לקחתי הכל לשליטה מטורפת,

"אני" זה שתמיד חיפש פיתרון,
"אני" זה שמבין את הדרך,
"אני" זה שמתקשר לחברים כדי לקבל כח

ועוד מלא "אני" בכל ענין חיובי / רוחני כזה או אחר,

ונכון לרגע זה אחרי ששבוע שעבר קרסתי, קיבלתי כח והשבוע אני בוויתור על התאווה, אבל זה לא באמת ממלא אותי, אני עדיין מרגיש צמא בטירוף, ואולי יותר משבוע שעבר (טוב לא פלא, שבוע שעבר השתמשתי, ולא באמת הרגשתי כלום), ונשמתי צועקת ( מזה כ - 24 שנה ) ולא מקבלת מענה בעולם,

אולי זה ייראה מוזר, אבל אני מרגיש בתוכי שאני לא שייך לעולם הזה, בכל המובנים (מבלי לפרט במה), אני כאילו מרגיש שאני אבר ממשה רבינו שבכלל לא אמור להיות בעולם הזה, ולא שייך לעולם, ובכל זאת אני פה ולא מבין מה אני עושה בעולם,

וואו מצאתי את עצמי ממשיך לשתף, ולא עונה,

ויש סיכוי שגם זה נובע לי ממקום שאני לא מכיל את המצב ורוצה לשלוט על המצב המזעזע הזה, ע"י כתיבה בפורום,
לא נעים אבל אני חייב להיות כנה עם עצמי, אחרת אני הורס רק לעצמי ולא לאף אחד אחר,
בעצם גם את השורה הזאת לקחתי לשליטה, כי שוב ה - "אני " בתמונה, "אני" כנה וכו' וכו',

אויי אלוקים, פשוט אין לי סיכוי לכלום, אני לא מסוגל לנהל חיים של דקה אחת שפוייה,
הכל נלקח, לאגן/שליטה, רצון להצליח/להרגיש טוב, ועוד ועוד ועוד

בקיצור אני לא יסיים לכתוב, אבל זה ההרגשה לרגע זה, פשוט מרגיש תלושששששששששש

אגב - ואולי הכי חשוב, תודה על התגובה, זה כן נותן לי תחושה טובה שמישהו מתייחס למרות שאני מרגיש לא שייך לעולם הזה

זאביק,
ניכר מכתיבתך שאתה בסערת רגש.
אז קודם כל אני רוצה לומר לך - שאנחנו אוהבים אותך!
ומזדהים!
אני בהחלט מכיר את הרגשות הללו, את הריקנות הזאת. חוויתי אותן גם אני, ואני מאמין שגם אחווה אותן בעתיד.
דבר אחד אני יכול לומר לך בוודאות, הן תחלופנה. עוד שעה, עוד ארבע שעות. הרגשות הללו והמחשבות הללו והתחושות הללו - ההרסניות והארסיות כל כך - תעלמנה כלעומת שבאו.
אני רואה את המחלה שלנו כמחלה מתוחכמת שהצליחה לחדור את תוך המנגנון האלגוריתמי של המוח. היא יודעת לזהות איך המוח עובד ואיך עובדים עליו.
היות שכל מטרתה של המחלה היא לגרום לנו להשתמש, והיות שהיא נורא מעוצבנת מזה שה' עושה לנו חסד ושומר עלינו דרך תכנית ודרך חברותא - היא תוקפת בכל מיני צורות, שחלקן עקיפות ממש.
היא זו ששותלת לך עכשיו בראש, כך אני מצייר את זה בראשי, מחשבות כאלו שיגרמו לך להרגיש בסוף שהשימוש הוא בלתי נמנע.
אבל כל זה שקר, זה כזב, זו אילוזיה.
עוד כמה שעות, במקרה היותר גרוע עוד כמה ימים (מתפלל שה' ישחרר אותך מזה מהר) זה יתפוגג והכאב ירפה.
זה דבר שחשוב לי שיזכירו לי כשאני נכנס למין כזה קריז.
זכור, השימוש לא יפתור לך אף אחת מן הרגשות הללו (הרי אתה מבין לבד שהרגשות הללו בינן לבין המציאות אין שום קשר). הוא יעצים אותן, במבחן הטווח הארוך.
אתה כותב פה, וזה טוב!
תתקשר לחברים, אתה מוזמן גם לפנות אליי - ולחברים אחרים כמובן - לפרטי במידה שאתה רוצה וניצור קשר.
ה' יהיה איתך!
זכור, רגשות אינן עובדות.
זכור, השימוש לא יפתור שום בעיה. רק יעצים אותה.

אוהב!
בהצלחה!

שלום חבר יקר,

אתה כותב שאתה בקבוצה, שיש לך חברים, שאתה עושה פעולות אבל למרות הכל אתה נשאר בריכוז עצמי ושליטה מטורפת וממשיך ליפול.

אני לא מכיר אותך ולא יודע מה עשית ומה לא, אבל אני רק רוצה להציע הצעה (שיתכן שהיא לא נכונה עבורך, אבל יש לפחות סיכוי סביר שכן). ההצעה שלי היא שתעשה את הצעדים. זה נשמע לך מוזר, הרי אתה בקבוצות כבר שנה אז על מה אני מדבר איתך? ובכן, הנסיון שלי מראה שחברים יכולים להיות שנים בחדרים, להודות בחוסר אונים, להתחבט בלי סוף בשאלות "הרות גורל" של חולה-חוטא וכיו"ב, אבל פשוט לא עושים את הצעדים.

הענין הוא, שכל הקבוצות והחברים והספונסר ושאר הדברים הטובים הם רק כלים. כן, הם רק כלים כדי שנבצע את הצעדים. אם בסופו של דבר אנחנו מתעסקים כל כך הרבה עם כל הכלים האלו אבל לא עושים את הצעדים, זה כמו אדם שמשקיע את כל הזמן שלו בשטיפת כלים וסידור המטבח אבל לא מבשל כלום. ברור שהוא יישאר רעב, הוא הרי לא הכין אוכל!

אנסה להסביר את זה מעט יותר לפי הצעדים עצמם:

בצעד הראשון אנחנו מודים בחוסר אונים, שבתרגום לעברית פשוטה זה אומר שאנחנו מבינים שיש לנו בעיה. די ברור שהבנה בכך שיש לנו בעיה היא לא פיתרון. גם ברפואה רגילה אומרים שידיעת המחלה היא חצי תרופה - אבל חצי תרופה זה עדיין לא תרופה מלאה.

אז אנחנו ממשיכים לצעד השני ובו אנחנו מגיעים לאמונה שיש לנו סיכוי. טוב, לא בכח שלנו אלא בכח גדול מאיתנו. יופי, מצוין. אז אנחנו מאמינים שיש פיתרון, האם זה אומר שהבעיה שלנו נפתרה? ברור שלא.

כעת אנחנו בצעד השלישי, בו אנחנו מקבלים החלטה. אז ההחלטה הזאת היא כבר שלב מתקדם יותר, כי אחרי שהבנו שיש לנו בעיה וגם שיש פיתרון - אנחנו מוכנים ללכת על הפיתרון הזה. אבל החלטה היא עדיין לא עשיה של הפיתרון. זה כמו הבדיחה הידועה: שלוש צפרדעים ישבו על שפת האגם ושתיים מהם החליטו לקפוץ. כמה נשארו על שפת האגם? התשובה היא כמובן שלוש, כיון שזה ששתיים החליטו לקפוץ עוד לא אמר שהם קפצו.

לכן, גם אם אתה שנה מדסקס את שלושת הצעדים הראשונים, אבל עדיין לא התחלת לעשות את הצעדים עצמם, מה הפלא שאתה נשאר בריכוז עצמי ולא מצליח להישאר נקי? מה בדיוק השתנה כדי שתישאר נקי כעת אם כל מה שעשית זה להבין שיש לך בעיה ושיש פיתרון ואולי גם החלטת ללכת על הפיתרון?

אדם שגילה בבדיקה שיש לו מחלה וגם קיבל מידע על הניתוח הנדרש, ואפילו אם חתם על הסכמה לעבור ניתוח - עדיין צריך לעבור את הניתוח עצמו. שלושת הצעדים הראשונים מביאים אותנו עד המקום של החתימה על טופס הניתוח, אבל אחרי זה אנחנו חייבים לעבור את הניתוח עצמו. הניתוח הוא הצעדים ארבע עד שתיים עשרה. בלי לבצע אותם - אני נשאר במשבצת הראשונה שממנה התחלתי את התהליך כולו.

זאביק היקר רק מלחשוב מה עובר עליך נעשה רע, מכיר את התחושה מקרוב וזה כל כך איום,
מתפלל שיהיה לך את הדעת לעשות את המעשים הנכונים לעזור לעצמך.

סוד הכניעה תודה על מה שכתבת, אני בתחילת הדרך והצעדים לא ממש ברורים לי, התחלתי לקבל כיוון, תודה

שלום לסוד הכניעה, ולכולם
שעת לילה מאוחרת, ואני רוצה לכתוב
למרות שבעצם שיתפתי רק כדי לפרוק ולא באמת התכוונתי להיכנס להתכתבות,
אבל אחרי התייחסות כל ארוכה, מעניינת(אולי אני בריצוי פה?!) ובאמת תודה לך ותודה לאלוקים,
אני יעזוב קצת מהשליטה (לא לכתוב כמו שתיכננתי),ויכתוב,
(מתלבט - האם זה ריצוי, או ויתור על שליטה)


אז הגעתי הביתה ברגע זה, אחרי השתתפות בקבוצה,
אני אסיר תודה ברגע זה על יום שעבר בחסד , והרבה יותר טוב ממה שהיה יכול להיות,
אסיר תודה על תמיכה נפלאה שקיבלתי מספונסר אוהב, באופן אישי, ולאחר מכן מכל החברים,
ולא פחות אני אסיר תודה על ההתייחסות והתגובות בפורום, זה בהחלט נתן לי כח להמשיך את היום ולעשות את מה שמוטל עליי, וקצת קצת להשתחרר,

אני אמנם רוצה להגיד שעבר עליי יום נקי, אבל לא רוצה להדגיש את זה כי מבחינה טכנית אני נקי, אבל בסופו של דבר לא הייתי רגוע, וכן תוך כדי היום חיפשתי מקום לברוח, גם עם זה לא תאווה אבל זה עדיין בריחה,

בענין מה שכתבת בהרחבה , יש דברים במה שאתה אומר, אכן יש דברים שלא נעשו לפי הספר,
והצעדים (כנראה) לא נעשו בצורה מושלמת, ולכן התוצאות שאחרי שנה מרגיש לי כמעט יותר גרוע ממה שבאתי במובנים מסויימים ובתקופות מסויימות, אבל אני מתחבר לכל מילה ומנסה לקחת את זה למקום להרחיב עליו עם הספונסר, ולראות מה עושים עבור זה, ואיך ממשיכים ליישם את זה בחיי,
ושוב תודה על ההרחבה, כמה תודה שאני יכתוב לא באמת יעביר את התחושת תודה שאני רוצה לומר,
אבל אני יעשה את שלי ומה שיצטרך לעבור יעבור,



בכל אופן אני הולך לישון יותר רגוע,
מצד שני חושש מול מחר, איך יהיה?
קצת קשה לי לפרט, והחיים שלי זה סיפור ארוך מאוד
(צריך לחבר את כל הסיפורים של כולם בפורום וזה.... אולי ההקדמה של הסיפור חיים שלי),
האמת שאני תמיד מגזים זה הצורה שלי להתבטאות,
אבל בגדול כרגע קשה לי לספר פרטים,
אבל אני יכתוב בכמה מילים, את הנושא העומד על הפרק, גם עם לא באמת תבינו, אני כרגע עסוק בעשייה ואלוקים ימשיך את שלו,

אני עובד בתור שכיר , מתפרנס בכבוד מזה כמה שנים,
הסיפור ארוך אבל בלי להיכנס לפרטים, אחרי הרבה התייעצות, ב 3 חודשים האחרונים, התחלתי לשלב עם העבודה הנוכחית עבודה בתור עצמאי בתחום אחר שעסקת בו לפני כמה שנים בתור שכיר
ובזמנו היו תוצאות טובות (בעיקר למנכ"ל) וגם לי, וכרגע אני מנסה להיכנס לתחום כשאני הביג בוס, ולאט לאט שזה יתפתח, לעזוב לגמרי את העבודה בתור שכיר ,וזה מה שהייתי עושה בימים רביעי-חמישי- ושישי,
בעצם חצי שבוע כשכיר וחצי שבוע עצמאי
ושוב בלי להיכנס לפרטים אחרי 3 חודשים, שחלק גדול מהתעסוקה שלי בתור עצמאי לא באה ממקום של איזון, אלא מקום עקום ולא בריא בכלל, ואחרי הרבה שימוש וסערת רגשות מהרעיון של להיות עצמאי וכל הנספח סביבו, החלטתי לעשות סטופ קטן,
להתאפס, ובמילים אחרות - חשב מסלול מחדש, ולכן כרגע נראה שאני חוזר לעבודה הרגילה מחר,
ובעצם זה שינוי שגרה עבורי, אחרי שהתרגלתי למשהו אחר, צריך כח לעשות עשייה פשוטה ולותר על הכל ,(רצון להצליח בתור עצמאי, רצון לפעול נכון בריא ומאוזן, ועוד ועוד),
וזה עוד יותר קשה לי שאני כותב ולא ממש יכול להרחיב ולהסביר את האי איזון, ואת הכאבים שעומדים מאחורי כל החלטה בענייני עבודה, אבל מה שברור - זה משבש אותי, מסובב לי את הבטן אני מרגיש כמו ברכבת הרים מטורפת, ופוחד לגמרי לאבד שליטה מחר ולברוח למחשב אחר בעבודה(אצלי יש רימון)
למרות הסיכון בדבר , מה שקרה בעבר , רק בגלל שאני לא מצליח לוותר על הדבר הזה שנקרא עתיד פיננסי, כסף, וכל ההר שעומד מאחוריו, וזה לא הר סיני, אבל לא כאן המקום להרחיב בזה,

ולסיום אני יגיד:
אני ממש לא מכיל שהייתי צריך לכתוב כל כך ארוך רק כדי לכתוב ממה אני נסער עכשיו,
ומול מה אני חושש, האמת שזה אני, ואני לא יודע לכתוב בקיצור,
מקווה שלא עייפתי אף אחד, ואולי אני ילמד את זה בעתיד, אני רק יודע שאני עושה מה שנכון לי לעכשיו,
גם עם לא פירטתי והבינו לגמרי,

תודה על ההקשבה,

לילה טוב

סוד היקר,

תודה על הדברים החשובים שכתבת. לדעתי הם ראוים לפוסט בפני עצמו, מפני שהם מהווים תזכורת חשובה עבורנו, עבור מי שכמוני נמצא בשלבים הראשונים בדרך.

זאביק היקר,

אני מרגיש שאני מאוד מזדהה עם תחושותיך. אני חש כיצד הן משקפות בצורה חזקה מאוד רגעים קשים שעוברים גם עליי מידי פעם.

בדבריך תפסו אותי שתי נקודות, שהייתי רוצה לחלוק איתך את מחשבותיי לגביהן:

הנקודה הראשונה: ציפיות

כשאתה כותב משפט כזה:
"אני אמנם רוצה להגיד שעבר עליי יום נקי, אבל לא רוצה להדגיש את זה כי מבחינה טכנית אני נקי, אבל בסופו של דבר לא הייתי רגוע, וכן תוך כדי היום חיפשתי מקום לברוח, גם אם זה לא תאווה אבל זה עדיין בריחה"
– אני בעצם מבין ממנו שהיית מצפה להיות רגוע; שלדעתך לא היית צריך לחפש מקום לברוח, ובטח ובטח שלא תעלינה בראשך מחשבות של תאווה ודחפים למימושים.

ובכן, לפי מה שהספונסר שלי מסביר לי, לפי מה שחברים אחרים שחלקם וותיקים מאוד בתכנית מנסים ללמד אותי – הציפיות הללו וההנחות הללו, אין להן על מה לסמוך.

המוח של אדם מכור בנוי ככה שכשקשה הוא רוצה לברוח. החיים הם כאלה שיש בהם רגעים לא רגועים, ומכורים מתקשים להתמודד עם הרגעים הללו. יותר מזה, כפי שכתוב בספרות, אחרי שנים ארוכות (במקרה שלי למשל יותר משמונה עשרה שנה!) שבהן הרגלנו את המוח שקשה – יש מקום מפלט: התאווה; שנים ארוכות אחרי שהיינו בלתי מפותחים מבחינה ריגשית, כי לא יכולנו להתמודד עם רגשות, עם החיים, וברחנו – אחרי שנים כה רבות זה הפך הטבע השני שלנו.

לכן זה טבעי והגיוני שהמחשבות הללו, שהרצונות הללו – לברוח, להתאוות, לא להיות רגועים – באות לנו ומשגעות אותנו. זה כנראה גם לא הולך להיעלם. כן, יש לנו בעיה. כן, לבד לעולם לא נוכל להתמודד איתה!

אבל יש אלוקים! יש חברותא! יש תכנית! כשקשיים כאלו מתחילים לעלות בראשנו – נתפלל לה' בכנות ובפירוט ונבקש שחרור; נתקשר לחברים ונשתף בענווה ובכניעה ונבקש עזרה; נכתוב, ננתח מהיכן זה מגיע, וכו'.

זה עוזר! ה' עוזר! ה' משחרר!

הנקודה השנייה: רגשות הן לא עובדות

בחלק השני של דבריך אתה מתאר סיטואציה שמסעירה אותך מאוד ומקשה עליך. אני משוכנע שהיא לגמרי מנהלת אותך, שקשה לך איתה, שהיא מאוד דרמטית עבורך.

אבל אני, כשאני קורא את הסיטואציה במבט קר ואובייקטיבי אומר לך: לאמיתו של דבר הרי אין לך באמת סיבה אמיתית להרגיש ככה... בסדר, אז מחר אתה חוזר להיות שכיר, לא נורא... אפילו אם אם זה יגרום לך להרוויח פחות, ואפילו אם זה פחות נחמד וכייפי – אבל היי, אתה חי! יש לך חיים עם מלוא שפעה של טובה וברכה! אובייקטיבית, אתה לא צריך להרגיש כזה גרוע. אסירות תודה על מה שיש!

אני רוצה להדגיש! גם לי יש סיטואציות בדיוק כאלה. משהו קטנטן שהופך בראש החולה שלי למשהו דרמטי שמשגע לי את החיים, ואחרי כמה שעות אני בעצמי מתפלא מהאופן שזה ניהל אותי (מה שלא גורם לכך שבעוד כמה ימים שוב הנושא הזה ישגע לי את המוח).

זה הטבע שלנו כמכורים, שאנו נוטים לחשוב שהרגשות שאנחנו מרגישים לגבי משהו – הם העובדות, הם המשהו; וזה פשוט לא נכון.

אבל יותר מזה. גם אם זה נכון, גם אם באמת מדובר בסיטואציה קשה – הרי שאם זה קרה, זה מה שה' רצה שיקרה. ואנו צריכים להפנים שלא אנחנו האלוהים, אלא ה' הוא האלוהים. רצונו יעשה, ולא רצוני. צריך לדעת לקבל את המציאות שה' הועיד לנו.

אוהב ומזדהה,
ומאחל לך בכל לב יום של פיכחון, של נקיות, של החלמה!

שלום חבר,

תודה על ההתייחסות, ועל ההרחבה,
מתחבר לחלק השני בעיקר,
מתפלל לאלוקים שייתן לי את הכח להישאר פשוט , ובעזרתו להצליח ליישם את זה בחיים, כשזה אצל מישהו אחר יותר קל לי לזהות ולהגיד מה צריך לעשות , וכשזה אצלי קשה לי ליישם ,
בענין החלק הראשון בנושא הציפיות, זה נקודה חשובה וברורה לי,
והיה לי מקום כזה שלרגע צעק לי לכתוב שאני נקי ואסירות תודה, והרגשתי שזה מלל ללא חיבור עבורי, וזה בא לי ממקום שלא מכיל את זה שברחתי למקומות לא טובים למרות שזה לא היה פרנו, זה עדיין היה בריחה, ולכן רציתי לכתוב אני נקי וכו' וכו',
והייתי חייב להיות כנה, ולקבל את זה שברחתי ולא הכלתי את מה שעברתי , ולא לסתום את זה,
בזה שנשארתי נקי טכנית,

אגב - אם בא לך אשמח לשתף ולהשתתף במייל,
מה המייל?


אני רוצה לכתוב לך מילים יפות, מאחל לך יום נקי ומפוכח וכו' וכו',
אבל אני לא טוב בזה, קבל אותי, אבל אני בהחלט מעריך את הקריאה \ והתגובות החמות

לילה טוב

בשמחה:
provtoimprove@gmail.com

כיף לראות, שמהתסכולים שלי יצא תגובה מורחבת ואיכותית ע"י חברינו סוד הכניעה,
וזה הגיע למייל היומי,
ישר אני לוקח לשליטה כאילו זה קשור אליי,

מתפלל לאלוקים שייתן לי את הכח לוותר על השליטה המטורפת הזאת , שנמצא אצלי בהרבה תחומים בחיים כול התאווה(איך לא?), ונוגסת כל חלקה טובה בנשמתי,
ואת הכח לעשות את מה שאני כן יכול לעשות, וגם את העשייה לא לגנוב לשליטה , אלא למסור לכח עליון שמוביל את חיי,

לילה טוב