שלום לכולם
אז החלטתי להרים את הכפפה ופעם ראשונה אחרי שנים ארוכות לכתוב משהו - והפעם גם לאחרים.
הכינוי שלי הוא אולי הפעם כאשר מבחינתי הכינוי הוא קצת ציני וטומן בחובו מימד של חוסר אמונה...
אני חושב שאני מכור, כבר יותר מ15 שנה.
לא אלאה בסיפור שלי, הוא די דומה לרבים מהסיפורים שהספקתי לקרוא: מגיל צעיר, מהרגע הראשון שגיליתי את האפשרות של האוננות, פשוט לא הצלחתי להפסיק. התפתחתי יחד עם התפתחות האינטרנט והגבול (כרגע) מבחינתי הוא גבול המסך. אותו עוד לא פרצתי... אוסיף ואומר שגם מעולם לא הוצאתי על זה כסף (ואולי רק בגלל הבושה שמא איחשף).
היום אני נשוי באזור גיל ה30 עם ילדים, מוערך בקהילה מסוימת וכו'. אני חושב שאשתי לא יודעת על ההתמכרות שלי, למרות שאני לא יכול להיות בטוח...
עד כאן הביוגרפיה בקצרה.
שכחתי לציין שאני נקי 24 יום, וזאת בזכות המפגש לי עם האתר המצוין הזה. אני חושב שמאז גיל 13-14 היו אולי שלוש או ארבע פעמים שהצלחתי להגיע לכזו תקופת נקיות ארוכה.
אני לא באמת חושב שאצליח להחזיק עם זה מעמד (נרשמתי לאתגר ה90 יום), כרגע זה הולך לי די בקלות, אבל עדיין, אני ריאלי עם עצמי.
למעשה את שנות הנערות שלי העברתי בייסורים רבים בגלל עניין האוננות, ניסיתי להפסיק, התפללתי, התייעצתי עם רב שהיה קרוב אלי וכלום, שום דבר לא עזר.
כשהתחתני הייתה לי תקופת נקיות לא רעה, אך מהר מאוד שבתי לסורי.
בשנים האחרונות פשוט השלמתי עם המצב שלי בהבנה שאין לי סיכוי להתגבר על זה. ניחמתי את עצמי בכך שזה לא כל כך נורא, סך הכול זה טבעי לחלוטין, וכל עוד זה לא פוגע לי בחיים יותר מדי - מה כבר יכול להיות.
האם זה לא פוגע בחיי? ישנם ימים שאני מאונן 2 ו3 פעמים, ובכל מקרה אני מאונן כמעט כל יום...
(תודה למי ששרד את הדברים עד עכשיו...)
אני חושב שאחד הדברים המשמעותיים ביותר שהתאווה הזו גזלה ממני זה את היכולת להתחבר לעצמי, אני מנותק רגשית. קשה לי מאוד לבכות או לאהוב וכמובן להתפלל (זאת למרות שאת אשתי ומשפחתי אני אוהב, אך עדיין אני חש שמשהו במערכת הפנימית שלי תקוע).
וכאן הצד השני שבתוכי יאמר: ואולי זה פשוט האופי שלי, למה לקשור כל דבר לנושא האוננות - אולי עלי להתשחרר מזה, אולי עלי להפסיק לייחס לזה כל כך הרבה משמעות. פשוט אמשיך ליפול בתור חולשה שיש לי אך לא אתן לה להאפיל על כל חיי.
מי צודק???
אני חושב להתחיל לכתוב יומן מסע, אולי זה יעזור לי עם ההתמודדות, האם זה מקובל למרות שאני לא משתתף פעיל בתוכנית 12 הצעדים?
אני יודע שהדבר הנכון ביותר לעשות הוא להצטרף לתוכנית זו ולהגיע למפגשים, איני יודע אם אני מסוגל - אולי אני צריך עוד קצת זמן. לפני כמה דקות האזנתי למפגש הטלפוני, הייתי מאוד קרוב ללחוץ על 6 וממש לדבר על זה בקול, אך הבושה או הפחד מעצמי גברו...
תודה למי שקרא, אשמח מאוד לתגובות...
