שלום חבר יקר וברוך הבא!
אני חושב ש"הוי אריאל,,,,," התכוון לרמוז למשהו שרבים מהבאים לכאן מרגישים לגבי עצמם: ברור להם שהם לא יכולים לנצח.
אותם חברים מרגישים, וכפי שכתבת, שייתכן שהם יצליחו "במערכות ובקרבות מסוימים", אבל ברור להם שאין להם שום סיכוי לנצח את המלחמה, ובסופו של דבר הם יחזרו לאותה משבצת כואבת של הנפילה.
אתה מספר שאתה שמונה שנים במלחמה הזו. אני הייתי בה כמעט עשרים, ושום דבר שעשיתי לא עזר לי לנצח אותה (רשימה חלקית ביותר היא: קריאת כל הספרים התורניים בנושא, תפילות, מקווה, צומות, נדרים, תיקון הכללי, טיסה לאומן, התחזקות במגוון תחומים, פנייה לחברים, רבנים "רגילים", רבנים מקובלים ואנשי מקצוע, חיים ללא אינטרנט, אינטרנט חסום, ניתוק הרדיו מכל המכשירים בבית, הפקדת מכשירי המדיה בידי אשתי ועוד ועוד).
כשהגעתי לכאן עם ההבנה הזו, הייתי פתוח לשמוע על גישה חדשה, שמבוססת על ההכרה שאין לי שום סיכוי לנצח את התאווה בכוחות עצמי. הגישה הזו אפשרה לחסד ה' להיכנס אליי ולהשאיר אותי נקי במשך 548 יום. מספר שלא העזתי לחלום עליו ומגיל 12 מעולם לא הגעתי קרוב אליו.
אז אם אתה לא "מכור לתאווה" ואתה חושב שתוכל לנצח בכוחות עצמך - מצוין, יש את "מדריך התכנית של שמור עיניך" בתחתית העמוד, ואותו תוכל להוריד וליישם.
אבל אם אתה מכור, או שהתיאור שלי אודות חוסר האונים מול התאווה נשמע קשור אליך, אז אולי כדאי שתנסה לשמוע גם על הכיוון הזה.
בהצלחה בכל אשר תפנה!
