שלום לכולם,
אני יחסית חדש נכנסתי לכאן לפני שבוע וחצי. אני נשוי עם ילדים ובורך ה' זוכה ללמוד וללמד תורה. היו תקופות כשהייתי רווק בהם חשתי שאני מכור ולא יכול להפסיק. היום למרות הנפילות מידי פעם אני לא מרגיש מכור, אני מרגיש כמו מישהוא שעושה דייטה אבל מידי פעם כשיש בופה עשיר נופל ואוכל איזה עוגת מוס קטנה. אני לא מרגיש בהתמודדות יומיומית אבל כשיש הזדמנות כשאני לבד בבית ועולה לי רעיון איך לעקוף את ההגנות הטכניות ששמתי אז לפעמים אני נופל. אבל זה לא כמו דייטה, גם בשביל מישהוא שמן עם בעיות בריאותיות, לאכול עוגת מוס זה לא כמו רב שגולש לדברים לא ראויים, וזה צריך להפסק.
אני מקווה שהפעם זה ילך.

מניח שאתה לא רוצה להפסיק רק בגלל התואר או התפקיד אלא בגלל שזה רע ומזיק לך!

לפי מה שתיארת אתה לכול היותר מכור קל וזה בהישג ידך להפסיק לחלוטין גם את הנפילות הבודדות הללו.

ממליץ מאוד להתחיל את אתגר 90 הימים ולשתף בכל יום, וביחוד בימים שבהם זה יותר קשה.

אתה צריך להגיע למצב של אפס! נפילות, ואתה מסוגל לזה.

שיהיה לך עוד יום נקי

שלום לך כבוד הרב.
המחלה הזאת מתפרצת במלא עוצמתה, לא משנה אם רק ליננקנו מעט מה"מוס" או שאכלנו פרוסה שלימה בשאט נפש. מחלה זה מחלה.
כדי לחלים, עלינו להתנזר מהמאיצים של המחלה הזאת. ולצעוד יום אחרי יום באתגר של ה90 יום. ולעדכן.
מאחלים לך עוד יום נקי ללא נפילות.
כבוד הרב, אוהבים אותך!

ברוך הנמצא, אם אתה אכן שייך לכאן אאחל לך שתתחבר, אם לא, שלא... ואיני רב, בטח שלא מכובד, אולם מעת שעליתי על רכבת ההחלמה למדתי שלמחלה הזו (וזו מחלה לכל דבר ועניין, אתה מוזמן לקרוא את סיפורי תחת הקישור "הנס האישי" בחתימתי) יש גם המבורג ופראק. הכרתי ראשי ישיבות/משגיחים/ראשי כוללים/מגידי שיעורים/מלמדים ומנהליהם. אנשים יראים. באמת. שלא רק היו בדיאטה, בחלקם הם עברו אף קיצור קיבה... ובכל זאת, ברגע נתון. הם השאירו הכל בצד והתנפלו על הבופה, לעיתים רק בשביל נזיד עדשים דלוח.

לחלק גדול מאיתנו זו לא הכמות, זו בעיקר "האיכות". ההבטחה הגדולה בטרם והתוצאה הקלושה דלאחר מכן. המניע (לדוג', האגו מעקיפת החסימה), המשמעות.. ועוד.

בהחלמה.

שלום לכבודו וברוך הבא.

באופן אישי אומר לך שלקח לי זמן להפנים שאין ממש מצב "נורמלי" בו אני מאונן, צופה בפורנו או שאר מרעין בישין "רק" לפעמים. היום אני יודע בוודאות שמישהו רגיל ועל אחת כמה וכמה מישהו שאמור להיות דוגמא רוחנית לעצמו ולאחרים לא אמור לעשות את הדברים האלו נקודה!

יש רק שתי אפשרויות סבירות להסבר מדוע בכל זאת הוא עושה את זה. או שאין תוכו כברו שכל חזותו החיצונית היא הצגה אחת. או שהוא באמת ירא אלוקים רק שאינו יכול להפסיק עם זה. שנים רבות עברתי סבל בל יתואר מהסתירה הנוראה באישיותי. מחד, רציתי באמת ובתמים לעבוד את אלוקים בכל לב ומאידך חזרתי שוב ושוב על אותם מעשים שמשמעותם חמורה מאד בעולם הרוחני אותי חייתי.

רק כאשר הגעתי הנה הבנתי שאין כל סתירה בין הדברים. שההסבר היחיד שיכול להיות לסתירה זו היא העובדה הפשוטה כל כך שאני נאלץ לעשות דברים בעל כרחי ובמילים אחרות - התמכרות. למרבה הפלא בדיוק כשהתחלתי להבין את העניין ולפעול כפי שמטפלים בהתמכרות, הפסקתי גם לעשות את המעשים האלו והתחלתי להגיע לשלווה ולשלמות פנימית וחיצונית.

מאחל את זה גם לך.