הכינוי שלי הוא א.פ.
אני בן 27. נשוי +1.
התחלתי עם פורנוגרפיה בערך בכיתה ט'. אני בא מבית דתי לאומי וגדלתי בשומרון. לכאורה בחור רגיל מבית טוב, ישיבה תיכונית, הסדר, שירות צבאי וכו', אבל בפנים יש יצר הרס גדול מנשוא.
בתיכון הייתי מאונן על בסיס קבוע בתדירות יומיומית. לאחר מכן, גם בישיבה שלפני הצבא, גם במהלך הצבא ובישיבה שאחרי זה לא נגמלתי מזה ולאט לאט הבנתי שיש לי בעיה.
ההבנה האמיתית הגיעה כשלמדתי בישיבה בירושלים ורציתי בכל מאודי להפסיק עם זה ולא הצלחתי. כשהיית בישיבה אז היה יותר קל אבל תמיד כשהגעתי הביתה, להורים, הייתי נופל ובגדול והיה לוקח לי המון זמן להתרומם מחדש. באותה תקופה עישנתי הרבה סמים, ולקחתי תרופות נגד דכאון וסה"כ החיים היו מאוד קשים וחלק גדול מהבעיה היתה הסיבה שאני רוצה להפסיק לאונן אבל לא מצליח, פשוט לא מצליח.
לפני שנתיים וקצת התחתנתי ב"ה. אשתי הכירה את רוב העבר שלי (סמים, דכאון OCD ופורנוגרפיה) אבל היא לא הבינה עד הסוף את עומק הבעיה.
לאחר כמה חודשי נישואין היא גילתה שאני עדיין צופה בתכנים באינטרנט ושאני לא נאמן לה (כהגדרתה).
הלכנו לטיפול זוגי אצל מומחה להתמכרות לטינטרנט ומטפל זוגי. הטיפול לא הצליח, וחלק מהאשמה היא בי ובעומס שהיה לי בחיים (עבודה, לימודים)
התייאשתי אחי תקופה מהטיפול הלא יוצלח ופשוט התחלתי חיים שבהם אני אדיש לבעיה ואשתי מעלימה עין.
לפני חצי שנה נולדה לנו בת מדהימה ב"ה. הבנתי שאני רוצה להיות אבא יותר טוב. אבא שלא צופה באינטרנט כשאשתו והבת שלט מחוץ לבית.
עשינו אינטרנט רימון ועברנו למקום ללא רשתות אלחוטיות זמינות.
לא מזמן גיליתי רשת פתוחה וזמינה והדבר גרם לקריסה של כל המערכת.
מאז, אני צופה על בסיס יומי בפורנו, מאנון על בסיס יומי וכמה פעמים כל יום. מסתובב עם רגשות אשמה עמוקים.
פעם מישהו אמר לי שאולי אני מכור. היום אני בטוח שאני מכור ובעקבות SMS ששלחתי לרב אבינר הוא הפנה אותי והנה אני פה.
אני לא יודע מאיפה להתחיל את התהליך. אני רק יודע שנמוך מזה אני לא רוצה לרדת.
הרסתי כמעט לחלוטין את חיי הנישואין שלי. אשתי לא מאמינה לי יותר ואני רוצה שלפחות כלפי הבת שלי אני אהיה טוב יותר.
אשמח לתגובות על איך מתחילים ואיך מתמודדים עם הכל.
תודה
א.פ.
