שלום לכולם,
טוב לחזור לפורום לאחר 3 שנים של הכחשה עצמית.
הייתי פה בעבר בשם לבטוב, אבל לא השתתפתי יותר מדי.
מקווה שהפעם זה יהיה שונה.
אני בן 45, מכור מגיל 13, לא נקי לצערי, הגעתי לתכנית כמו רובנו ב"מקרה".
התלהבתי לראות שיש מקום שאנשים מגיעים לתוצאות בהתמודדות מול תאווה.
אבל לצערי לא מצאתי את עצמי כאן, ולא בקבוצות הטלפוניות והחיות.
אני מניח שזה בגלל שלא עבדתי על הצעדים.
אבל גם אז וגם היום אני מחפש דרך ברורה לעשות אותם.
זה נראה לי משהו ערטילאי, שמי שמצליח להתחבר אליו הוא אדם עם תכונות אופי שאין לי .
אשמח לקבל מהוותיקים קצה חוט, איך להתחיל אפילו צעד ראשון.
אני לא רוצה ישר לקפוץ לקבוצות, אלא להתחיל בקטן ולהתקדם לאט אבל בטוח.
אנא תעזרו לי להישאר כאן

תודה!

ברוך השב. אני זוכר את הניק הקודם שלך. לא מובן מאליו הצ'אנס הראשון. בטח שלא השני. אאחל לך שבאמת תצליח להתחבר. בכנות אכתוב שלא הייתי במצבך. בחסדי שמיים תפסתי את חבל ההצלה ולא עזבתי אותו ולכן אין לי פה ניסיון אישי. כן ראיתי כאלה שהיו ובוא והלכו. הניסיון שלי איתם הראה שכשהם התחילו לעשות את מה שהם לא עשו בפעם הקודמת, הם מאוד התקדמו.

יש מצב שכדאי לך להתחיל משם. ממה שלא עשית בפעם הקודמת. הייתי לוקח דבר אחד ומתחיל ממנו. ושהשם יראה את המאמץ הכנה שלך ויהיה איתך.

חיבוק.

שלום.
הייאוש אכן קרוב. באמת הבעיות שלנו מאפשרות יאוש כזה..
מה שאני הייתי מתחיל זה בלשתף אותו כאן. ממה אתה מיואש. מה אתה מרגיש. מה עובר עליך. מה קורה לך לפני שאתה נופל, אחרי שאתה נופל.
השיתוף, והתגובות אליו, והחשיפה, עשויות להוביל אותך להרגיש את הקירבה החברית שקיימת בין אנשים שסובלים מאותו דבר, אבל ממש, מאותו הדבר,
עבורי זה היה הפתח...

נתן במתנה

שלום אח יקר

אני מזדהה מאד עם התחושה שאתה מתאר,
"אולי אין לי את האופי שנדרש בשביל לבצע את השינוי"

גם לי היו מחשבות ותחושות בסגנון הזה, ואף יותר קשות -
למשל: "אני שעברתי בחיים כך וכך, יש לי סיבה אמתית ואובייקטיבית מדוע אני חייב את זה בשביל הבריאות הנפשית שלי"
מה שכמובן היה משום מה נעלם שנייה אחרי שנפלתי, ורגשות האשמה והתחושות המעיקות חזרו מייד.

כיום 3 שנים בתהליך ההחלמה אני יכול לומר לך מנסיוני:
1 - "אין שום ייאוש בעולם כלל"
- כלומר קורה שיש תחושה של ייאוש לפעמים, אבל ייאוש הוא לא מצב תודעתי אמתי, אלא תוצאה של המחשבות והאמונות שלנו לגביי היכולות שלנו לצאת מההתמכרות.
2 - יש בך ובכל אחד מאיתנו הרבה יותר כח לפעול מאשר אנחנו מאמינים, או רוצים להאמין.

מעבר לעצות הנפלאות שכבר נתנו לך אמליץ לך לקרוא - פנימה
שם אני מסביר איך התחלתי בתהליך השינוי ע"י ניטור המחשבות שהיו לי כל חיי על עצמי ועל העולם, והוספת מחשבות חיוביות (אמיתיות) עלי - על המעשים הטובים והתכונות הטובות שיש בי ואני בטוח שיש גם בך - וכך לאט לאט התווספו גם תחושות יותר שמחות ומעודדות להכרתי.
(אם תשב עם דף ועט, אני בטוח שתוכל למצוא הרבה מאד כאלה גם אצלך).

וכאשר לאט לאט התווספו בתודעתי מחשבות יותר חיוביות על עצמי קיבלתי יותר כח ואנרגיה לנסות את אתגר 90 הימים, מה שבסוף העלה אותי על שביל ההחלמה - רק להיום ב"ה.

מקווה שתפיק הפעם תועלת מהפורום המיוחד הזה
ובהצלחה רבה רבה

אני רק יכול להגיד מה עבד בשבילי

לא הצטרפתי לתוכנית המלאה. נרשמתי לאתגר 90 הימים וראיתי ברכה.
כמו כן אני מאזין בקביעות בקבוצה טלפונית.

שיהיה לך עוד יום נקי

תודה לכל המגיבים.
זה מחזק לראות כל פעם מחדש, שיש עוד אנשים שמתמודדים עם אותם בעיות כמו שלי.

כמעט שבועיים עברו מאז שחזרתי לפורום. הלילה קמתי בשעה 3 וחצי, במטרה לשבת סוף סוף
בנחת מול עצמי, בלי הטירדות (המבורכות - שאני אסיר תודה לאלוקים על כולן), של משפחה ועבודה.

זו השעה היחידה ביממה, שאני מרגיש שיש לי את הכוחות ואת הפרטיות הנדרשת להכנס לפורום.
היום יום הולדתי (אמנם הלועזי שאני לא נוהג לספור), אבל השם סיבב כך שהיום אתחיל בספירה חדשה.

רק הלילה הייתה לי נפילה. אשתי והילדה הגדולה הלכו למסיבת בת מצווה, ונשארתי עם הקטנים.
חיכיתי שיירדמו וכשזה קרה, נכנסתי כמובן עם הסיסמא של אשתי לרימון (שהצלחתי "בחכמתי" הטכנולוגית להשיג),
והתחלתי לעשות חיפושים של אתרים פתוחים, כשאני מקבל שפע תמונות קטנות של תועבה שלמזלי, לא הובילו לאף מקום. אבל תוך כדי זה אני שומע רחש מאחוריי, ואז ראיתי את בני הקטן (בן שנתיים וחצי) מציץ מהחדר כי לא הצליח להירדם.מיד סגרתי את המחשב, והוצפתי ברגש אשמה, ונסיונות להרגיע את עצמי שאולי מרחוק הוא לא הצליח לראות משהו, אבל הדבר הכי חזק שהרגשתי, זה שאני מכור!!! לא יעזור כמה אני אכחיש לעצמי, ואמשיך בנד נד הזה של הכחשה-נפילה-הרגעה עצמית.

די! אני חייב להתחיל לעשות משהו. לכן קמתי לכתוב ולשתף אתכם (ואני מת מפחד שאשתי תגלה זאת פעם).
קשה לי להציג עצמי באור כזה לא מחמיא.

אני לא יודע מה יהיה בעתיד הקרוב, יש לי הרבה פחדים מהמצב בעולם, אבל אני יודע שהיום, נר ראשון של חנוכה התשע"ו עוד לא היה מעולם, והשם בחסדיו העצומים העניק לי אותו במתנה כדי שתהיה לי הזדמנות לעשות איזושהי התקרבות אליו. ואני מרגיש שעשיתי.

סליחה אם הלאיתי אתכם במחשבותיי הלא כל כך מסודרות - אבל היום אני מתחיל לספור יום ראשון לנקיות - בנר ראשון של חנוכה.
מאחל לכולנו להיות מוסיפים והולכים עוד ועוד בהחלמה.

תודה לבורא עולם ולאתר הקדוש הזה, ולכל מי שקורא את הדברים הללו.

תודה לך.
תמשיך הלאה

וואי וואי וואי.
האשמה...
הכי קשה זה כשהיא נכונה..זאת אומרת אם אכן הילד שלך ראה את זה, ייתכן שזה לא מוצלח במיוחד עבור התפתחותו.
לא, לא באתי להאשים...באתי להיזכר.
גם לי היה קטע כזה, בו הייתי 'אאוט לחלוטין', שמתי סרט תאווה תוך כדי נהיגה כשאני מדבר עם הילדים שיושבים מאחורה, הסאונד באוזניה הספיק...
הניתוק...
זה חלק מהמחלה.
היא לא תמיד תתבטא בסיפורים הקשים, אבל היא תתבטא בסיפורים העצובים, מלאים הפיצול, והניתוק, והניתוק, והבדידות, והבושה, והבדידות, ומחשבות האשמה...
זו המחלה.
מתפלל שנצעד ביחד אל הפיתרון, רק להיום.

נתן במתנה

שלום חבר ישן-חדש וברוך השב.

לא מובן מאליו שזכית לשוב הנה. בשבילי היום בו הגעתי הנה הוא סוג של לידה מחדש לחיים אחרים. אני זוכר הייטב את הפחדים ואת חוסר הוודאות הנורא שהיה לי בתחילת הדרך . למרות האתגרים המתחדשים מדי פעם והפחדים שלא עברו לחלוטין מהעולם אני יכול לומר לך שהיום הקשה ביותר שהיה לי בתקופת הנקיון עדיף עשרת מונים מיום טוב בשימוש.

עברתי כאן המון אתגרים ב 4 השנים האחרונות. עליות וירידות. נפילות והתקדמות. ואלוקים שומר אותי עכשיו נקי כבר 478 יום בצורה ניסית ממש. לא האמנתי אחרי 25 שנות שימוש מייסרות שדבר כזה יכול לקרות, אבל זה קרה וממשיך לקרות כל יום רק להיום.

אני מתפלל בשבילך שתמשיך בדרך למרות הקשיים.
בהצלחה.

משתתף בכאב
ו...
מכיר את זה..
פעם אחת אישתי הצדיקה והחמודה לא הייתה בבית וגם אני הרגשתי צורך לפתוח אתרים....
הבן שלי נשאר איתי בבית אבל לא הפריע לי להשתמש...
כל זמן שהוא לא רואה משהו
הבעיה שכשכבר החלטתי לצאת וסגרתי את כל האתרים נשאר איזה חלון קופץ ובדיוק הוא הגיע עלי ויצא לשבריר שניה שאולי שם לב למשהו גם אני הרגשתי מאוד רע עם זה
מקווה שלא יעלה לו פלאשבק בהמשך (על עצמי אני יודע שעלו לי פלאשבקים מגיל צעיר)
חסר אונים גם בעניין הזה
אבל כמו החתימה שלך בחסדי ה׳ אני בוטח בשביל שנינו שהם יהיו בריאים מלכתחילה
שיהיה לנו זך רק להיום

תודה לכולכם על התמיכה.בחסדי שמיים אני נקי 3 ימים!

הגדרת הנקיון שלי כרגע, היא לא לחפש ולא להכנס במתכוון לאתרי פורנו באינטרנט.
מבחינת נפילות של מבטים ברחוב, או באתרים "רגילים", פנטזיות על נשים בעבודה,
ונגיעות "תמימות" בעצמי בשירותים את זה אני כרגע לא סופר.
ב"ה אני מקווה שאגיע גם לרזולוציות הללו.

בפעם הקודמת רצתי ישר לטבלת ה90 ימים, וכמעט ולא השתתפתי בפורום.
הפעם החלטתי לתעד את מסע ההתמודדות שלי עם ההחלמה דווקא כאן,
כי יש כאן מימד מסויים של התחייבות כלפי אחרים (לפחות מבחינתי), שנותן לי כח
להגיד לא בפעם הבאה שאתייחד עם האינטרנט.

אשתי בחודש התשיעי ב"ה, ואני מת מפחד מההתמודדות שצפוייה לי עם השארות לבד בבקרים,
כשאין אף אחד בבית, מול המחשב. אני יודע שאוכל למצוא אלף ואחד תרוצים כדי להכשיר עבורי את השרץ
("אין לך ברירה, מי ידאג לכל הסידורים" וכו').

הזמן הכי קשה עבורי ביממה, זה החזרה הביתה מהעבודה (בעיקר ביום חמישי), כשאני יודע שמחכה לי התמודדות
עם אירגון הבית, והילדים לקראת השינה.אני איכשהו עובר את זה כל לילה, בלי לחוות את זה ממש, כמו לשתות גלולה
מרה, כי אני פוחד להתמודד עם זה שאני צריך לתת את חלקי למען הבית, לאחר שאשתי הייתה איתם כל היום. זה מעין תחושת אשמה על זה שאני מבלה מול המחשב רוב היום, כשהיא נמצאת בתוך קלחת החיים ומתמודדת עם כל מה שקורה בחיי הילדים. אח"כ זה הופך גם לכעס, למה היא לא נותנת לי להתמודד ולהיבנות, אבל כנראה זה נח לי להפיל עליה את הכל. מאז הילדות ציפיתי שיגישו לי את החיים בכפית. כנראה שאני מביא את הגישה הזו גם להחלמה.

רק להיום אני מבקש ממך ריבונו של עולם, תעזור לי לראות ולשמוח בכל הברכות שנתת לי בחיים, ולהודות לך עליהם!
להנות מיום שגרתי, ולמצות את אינספור ההזדמנויות שאתה מביא לפניי להיבנות (אפילו להגיד בוקר טוב לעמית בעבודה שאני לא מכיר, בזמן הכנת הקפה במטבחון - ולא להתרסק מזה שמתעלמים ממני).


לסיום, אני רוצה לצטט קטע מהטיפ היומי של "לחטוף טוב מרבנו":

עַל-יְדֵי מִצְוַת חֲנֻכָּה אָנוּ זוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה בְּאֹפֶן שֶׁנִּזְכֶּה לְהִתְחַזֵּק בַּעֲבוֹדַת ה' תָּמִיד, וְהָעִקָּר לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר שֵׁם חֲנֻכָּה - שֶׁתִּהְיֶה הָעֲבוֹדָה תָּמִיד בִּבְחִינַת חִנּוּךְ וְהַתְחָלָה, כְּאִלּוּ הַיּוֹם הוּא מַתְחִיל לְהִתְחַנֵּךְ בַּעֲבוֹדַת ה'. וְזֶה בְּחִינַת 'נֵר חֲנֻכָּה מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ', שֶׁצְּרִיכִין לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מוֹסִיפִין וְהוֹלְכִין תָּמִיד בַּעֲבוֹדַת ה' בְּתוֹסֶפֶת מְרֻבָּה, מֵאַחַר שֶׁמִּתְחַזֵּק בְּכָל יוֹם בְּהִתְחַזְּקוּת חֲדָשָׁה, בְּהַתְחָלָה חֲדָשָׁה, בְּהִתְעוֹרְרוּת חֲדָשָׁה.
(ליקוטי הלכות, הלכות בשר בחלב הלכה ד', אות ט"ו)


חנוכה שמח!

שלום חבר יקר!
תשאלת את עצמך, האם באמת תוכל להשאר נקי אם תמשיך עם המבטים והנגיעות.
לא קובע עובדה שלא תוכל, מציע לבדוק

בהצלחה רבה

יישר כח על החיזוק מליקוטי הלכות
אותי זה מחזק תודה
אני חושב שאתה בכיוון הנכון הכי טוב (זה כן עבד לי..) זה להתחיל ממשהו שאתה יכול וזה דבר גדול לא להתפתות להיכנס לאתרים ושוב עלי זה כן עבד
אני גם מאמין שזה מוריד את הריגוש מהנגיעה אם אתה יודע שאתה לא יכול לפנטז (אם לא מתאים לערוך...)
שה׳ יעזור לך במסע ובעיקר לא להתפתות לא להיכנס לאתרים ועל ידי זה גם להשתדל לא לגעת או כמה שפחות.
אגב מזדהה לגמרי ופתחת לי כנות בעניין של העזרה בבית שמונעת מרגשות אשם מכיר את זה על עצמי
אני מוכרח לשנן את מה שכתבת תודה
חיבוקים אוהבים
ומתעודדים מהכח שלך להשתנות כנות

טוב לשמוע שהדברים שלי משפיעים על מישהו.
תודה למגיבים.
אין לי הרבה זמן היום, קמתי יחסית מאוחר(5).
רק רציתי לספר שאתמול בחזרה הביתה כשהגיע האוטובוס,
רצה אליו אישה חרדית צעירה, שברגע שראיתי אותה,
כל המערכות שלי השתבשו, והייתי צריך להלחם עם עצמי,
ולשכנע את עצמי שאין ביננו שום קשר, ואין סיכוי בעולם שיהיה כזה קשר,
ואוי ואבוי לשנינו אם יהיה כזה קשר, ועוד מילים שעוזרות לי להבין את
האבסורד בחשיבה שמספיק נבוט על הראש ואני לוקח את הנקבה למערה
שלי ופורק את יצריי. בורא עולם עשה עולם יפה, וקבע בו כללים.
ב"ה זה נגמר בכך שהכרחתי עצמי להוציא את סדר הלימוד היומי שלי
מהתיק ואחרי כמעט שעה, נרגעתי ממנה.בחסדי שמיים ובכח עליון
אני עדיין נקי.תודה לך ריבונו של עולם!

מכיר את המחשבות האלה. ואת התחושה שזה לא הגיוני שהראש שלי מאכיל אותי בכאלה מחשבות. היום מה שעוזר לי זה להתקשר לחבר. לספר לו על מה אני חושב (נכון שזה נשמע משוגע?), להזכיר לעצמי שאני חולה ואני לא חושב את המחשבות בגלל שאני משוקץ ומתועב וחוטא נאלח, ואז המחשבות מעצמן מפסיקות כי הוצאתי אותם החוצה, או כי אני מבין כמה שזה עושה לי לא טוב לחשוב אותם. וזה לא לוקח לי שעה אלא לפעמים מספיק 3 דקות. ממליץ לך לנסות גם.
נ.ב. אם אתה רוצה אתה יותר ממוזמן לפתוח אשכול בקטגורית "יומני מסע" ולכתוב על מה שעובר עליך ולקבל פידבק ותגובות מהחברים!

בהצלחה