יש לי מספר חברים מכורים לסיגריות בעברם,
ביום בהיר, היה זה לפני ראש השנה שנמשך אל תוך השבת, כך שעמדו לפניהם שלשה ימים ללא עישון, הם קמו, הכריזו קבל עם וחברה, ''החל מראש השנה זה הרי אנו מפסיקים לעשן'', לא תאמינו, זה עבד, שלשת הימים נעדרי העישון, ותוסיפו לכך גם את התעניינות הסביבתית, וכך הם צלחו את הנהר הגדול המפסיק בין המעשנים לאלו שלא,
תמיד קנאתי בהם, לו יכולתי לעשות כמעשיהם, מזמן הייתי מבריא ממחלתי המתמשכת והסוחטת ממני כל און,
כיצד בדיוק אוכל לעמוד בפני חבריי ולהודיע על החלטתי להימנע מלחטוא בפורנוגרפיה,
רק אוציא זאת מפי ועוד מעט וסקלוני,
הרגועים יותר ידירו את רגליהם מסביבתי ודי, אך האחרים ילכו רחוק, אולי אף יחששו מלצרף אותי למניין....,
אם רק יכולתי להמיר התמכרויות......
לפני כשבוע ישבתי מול המסך, השעה הייתה שעת לילה מאוחרת, אשתי נמה את שנתה, כך גם ילדי המתוקים, אך אני יושב לי אי שם, הרחק מהם, לא ממרחק הנמדד באמצעים פיזיים,
רק סיימתי לשוטט באתרים פורנוגרפים, ופתאום שוב אוחז אני את עצמי בכאב, שוב נכשלתי לאחר מאמץ בן חודש וחצי וציפורניים מרוטות ממאמץ ההישרדות העיקש שניהלתי לאחר הכשלון הקודם אותו חוויתי,
ישבתי לי בודד, ממש כך,
את מי אוכל לשתף בסערת רוחי, את מי, את מי אקח לצידי על מנת לעצור יחד את הסחף הנורא, את הקול הפנימי המעצבן הזה שאומר לך אחרי כל נפילה שכזו '' תשאר, תשאר בבוץ הזה, במילא אתה לא מצליח לצאת, לפחות תהנה מהסירחון הזה'',
ואני בכוחותי הדלים מנסה להדוף אותו, '' לא, יש לי אשה אוהבת, יש לי ילדים אהובים, יש לי אלוקים אוהב, לא אוכל לבגוד בהם'',
כך שוב, כמו בפעמים הקודמות, שוב מנסה אני לדחות את הקול המציק הזה, אך הפעם התחלתי להרגיש את ידי עולות מעלה בכניעה, משהו בי נשחק, איבדתי את מורל הלחימה,
לפתע, בעוד רואה אני בעיני רוחי את נשמתי טובעת בביצה הרעבתנית הזו, בעוד משפשף אני את אבריה הכואבים מעוצמת הנפילה, לפתע מכה בי מחשבה, מחשבה לה ייחלתי מאז נמכרתי אני ונשמתי לפורנוגרפיה האיומה,
הבטתי אל המסך שממולי, המביט בי חזרה במין מבט מוזר, אזרתי את שארית כוחותי ופניתי אליו במבט מנצח,
''אתה, כן אתה, אתה שבגללך אני נמצא במצב שכזה, אתה תעזור לי לצאת מכאן, אתה תמצא מזור למכאובי'',
''בלחיצה אחת על מקש האנטר'', סיפרתי לו את מה שהולך להתרחש, ''אתה הולך למצוא מרפא למחלתי, על אפך ועל חמתך'',
ממש יכלתי לחבר פירוש חדש לנאמר כל שנה בסליחות, ''וממכה עצמה מתקן רטיה''...
אחזתי את ידיו מאחוריו, לפתתי את גרונו, וכך שמעתי מבעד ללפיתתי את קולו הנשנק, '' שמור עינייך'' ''שם נמצאת התשובה'',
מיהרתי לשם בכל כוחותי, הוא עצמו הוביל אותי לשם, כן, זה לא להאמין, מי שהביל אותי למחוזות הטומאה, הוא יובילני עיר מצור, הוא יביא אותי על המקום לו יחלה נפשי,
הרגשתי כביכול אני מהלך בגן עדן, פתאום יש בידי אפשרות לבקש עזרה, לומר את האמת בלי להסקל באבנים,
למצוא כל כך הרבה כלים על מנת להתמודד בהצלחה, להרגיש נקי מול אשתי, מול ילדיי, מול אלוקיי,
פתאום מצאתי סביבי משפחה אוהבת ואוהדת, משפחה שבה כולנו אחים, אחים לצרה, לאותה צרה שמאיימת לבלוע את פנימיותינו, את מה שאנחנו באמת, הצרה שמנסה להלביש עלינו מסכה זרה ומנוכרת,
כן אחים אנחנו, משפחה אחת, אנונימית כזו......
עושה אני את צעדי הראשונים באתר זה, אך כולי מלא תקווה, כולי מלא תפילה, אנא אלוקי, הצילני נא, הצילנו נא, אותי ואת כל המתמודדים כאן,
אנחנו כאן בגללך, עבורך.
