קראתי את הכלים, ויש לי שאלה על הפחתת הצריכה בהדרגה.
פעם ניסיתי להשתמש בשיטה הזו,אמרתי לעצמי יומיים לא לאונן,וביום השלישי פעם אחת,וכל פעם להתקדם יותר, אבל ברגע שהזמן ניהיה ארוך נפלתי באמצע הדרך.
השאלה שלי היא,האם השיטה הזו היא לא סוג של תירוץ?או בעצם הופכת את האוננות לפרס?הרי אחרי כמה ימים הרעיון הוא לתת לגוף ליפול,זה נותן תחושה של "קבלת פרס" בסוף כל כמה ימים

זה לא עובד לטווח רחוק, תקופה ראשונה זה יפחית את השימוש, אבל אחרי זה התאווה רק מתגברת ו....

זה כמו לא לאכול עוגה טעימה במשך יומיים ואחרי יומיים לאכול רק פרוסה אחת ממנה.

תלוי למי ובאיזה מצב.

יש אנשים שזה כלי מאוד יעיל עבורם, ואפילו הוא יכול להיות יותר יעיל מאשר ניסיון להפסיק לחלוטין. לעומת זאת יש אנשים שעבורם זה לא יעזור ואפילו יכול להחמיר את המצב.

שני סוגי אנשים שזה יכול להועיל עבורם:

א. מי שמתמודד בדרגות קלות ויכול לעצור בעצמו, אבל מפעם לפעם נופל. למשל בחור צעיר, רווק, שבדרך כלל מצליח לשלוט בעצמו. לפעמים במצב הזה, דוקא הנסיון להיות נקי מאה אחוז מחמיר את המצב כיון שהנפילות הופכות להיות יותר כואבות ואז הם דוחפות להרגשות של בדידות ותסכול שמזינות את הנפילה הבאה.

ב. מי שלא הצליח בשום אופן להפסיק את הנפילות, למרות מאמצים אמיתיים וכנים. לפעמים לא כדאי להציב כמטרה נקיות גמורה אלא דוקא להציב מטרה של הורדת המינון של הצריכה. אצל מכורים לסמים ואלכוהול יש שיטות במכוני גמילה שמראש לא מציבים נקיות גמורה בתור המטרה, וחלק מהאנשים שבאמת לא יכולים להיגמל לחלוטין מצליחים יפה מאוד עם השיטות האלו.