האמת היא שעד לא מזמן לא הייתי בטוח עד הסוף מה אני עושה כאן.

השפה חדשה לי, העולם הזה של התמכרות חדש לי.

הגעתי לכאן כי הבנתי אחרי הרבה מאוד זמן שניסיתי באופן עצמאי שאני צריך עזרה.

אני חושב שהתובנה מה אני עושה כאן הייתה שיותר ממה שאני זקוק בעזרה ב"להפסיק" שכן להפסיק הפסקתי כבר לתקופות ארוכות מאוד. אני צריך להחלים. להחלים מהשנאה העמוקה שלי לעצמי, מתחושת חוסר הערך מההתמכרות לכאב.
ולהאמין שה' יכול לעזור לי להחלים. שיש לו מקום בשבילי באשר אהיה.

אני לא מסיר מעצמי אחריות על אף מעשה שעשיתי.  רק מבקש להאמין שה' יכול לעזור לי להאמין בעצמי. להאמין שכמו שהוא לא עזב אותי עד עכשיו הוא יעזור לי להחלים ולהחלים אחרים. 
באהבה, בהכלה, בשמחה ,בענווה, באהבה, בגבורה, באורך רוח וברחמים גדולים.

תודה שאתם נותנים להשמיע את קולי.
בהצלחה ובאהבה לכולם.

ברוך הבא חבר יקר
בהצלחה גדולה.

בהצלחה רבה בהחלמה
ההרגשה נפלאה

אני לא מבין איזה שפה חדשה לך. אתה מדבר את השפה שלי.
מה שאתה כתבת, אני חשבתי ואמרתי אלפי פעמים.
הבעיה שלי היא לא התמכרות, היא השינאה העצמית, והניתוק שאני יצרתי ביני לאבי שבשמיים, שאוהב אותי בלי גבול.
ברוך ה' מצאתי אבא אוהב, אני מתמודד כל יום כדי ליזכור את זה.
מאחל לך החלמה מהירה.
בהצלחה

בהצלחה רבה

רק תישאר ותמשיך לשתף.

תודה רבה לכולכם.
תודה

שלום חבר יקר!

האמת שגם אני מזדהה איתך. צריך הרבה זמן לצאת מהשינאה העצמית. ההרגשה הזאת שלא אוכל לסלוח לעצמי על אשר עשיתי.

אני די חדש פה, אחד היסודות הגדולים פה שאנו לא מסוגלים להתמודד ראש מול ראש מול התאווה, היא גדולה מאיתנו ולכן צריך ללמוד איך לחיות בצורה שלא ניפול. 

אנחנו לא אנשים רעים או חסרי יראת שמיים חלילה (קל לכתוב אך החכמה להפנים את זה באמת). היופי הוא שאפשר לשטף אנשים נוספים מבלי להרגיש איזה פושע. מבלי שירימו גבה ויסתכלו עליך כעל מטורף וכו'... כי אין מה לעשות, מי שלא חווה את הנסיונות לא יבין לעולם.. צריך ללמוד לסלוח גם לעצמנו (ובבד בבד לעשות תשובה כמה שיותר וזה לא סוטר).

בהצלחה לכולנו!

אני חושב שהשנאה העצמית והייאוש זאת דווקא מתנה מה׳ יתברך.. כי בלעדי זה לעולם לא היינו חוזרים לדרך הישר.. ועל ידי זה גם מתכפרים העוונות שעשינו וגם אנחנו חוזרים לדרך הישר..

תודה חברים.

תודה שאתם מתייחסים ועונים. אני מוצא שאינני מספיק לכתוב ולהתכתב בפורום בזמן האחרון (בחודש ומשהו האחרונים) הרבה עומס... אבל תודה על ההתייחסות והתמיכה.

אני מרגיש שמצאתי במשך החודש הזה מקום שבו ה' נותן לי את הכוח לפנות עליו, להכיר בחולשה שלי, להאמין בו ובעצמי, אמון בחיים שגם אם אתה נופל אפשר להמשיך, ומתוך אני שואב מזור. 

מזור ואמונה שאת כוח החיים שלי אפשר לתעל למקומות קדושים וטובים מתוך אורך רוח, אמונה, ענווה ובעיקר בעזרה של ה'.

בהצלחה לכולנו. 

מתחזק, מהנסיון שלי ושל עוד רבים בפורום הייאוש והשנאה העצמית רק מלבים את המחלה שלנו ומזינים אותה. חלק גדול מהבריחות והנפילות מיוחסים לתכונות הללו.
גם ההתייחסות להתמכרות כאל עוונות היא בעיני בעייתית. מכיוון שאם זה עוון אז צריכים להיות לך ייסורי מצפון ואלו כשלעצמם ידחפו אותך עוד למטה לתוך התאווה.
המטרה שלי פה היא לא לעשות תשובה אלא להחלים ממחלה ולשמור על שפיות