מעדכן שלצערי לא התמודדתי עם הדחפים והשתמשתי.
הייתי נקי כמעט חודשיים שזה הרבה, אבל יש לי עוד מה לשפר. אני מתלבט מה הכי הגיוני לשפר כרגע.

אני כבר תקופה עובד על השגרה שלי ועל החסמים. הם השתפרו די הרבה, הם אמנם לא מושלמים אבל לדעתי הם במקום מספיק טוב כרגע כדי שאני אעבוד על דברים אחרים. השגרה שלי בימים האחרונים קצת נשברה אז זה כנראה הקשה עלי, אבל לדעתי זה לא רק זה.

כנראה אני צריך לחזק את הקשר שלי. שיתפתי בעבר על ההתמודדות עם שני חברים אבל כיום הם פחות תומכים בי, אז חזרתי להתמודד בזה יחסית לבד מלבד העדכונים פה. למישהו יש המלצה איזה קשרים אני יכול ליצור שיעזרו לי לא להתמודד לבד?

הייתה לי מעידה היום.
הצלחתי לעצור לפני נפילה אבל הגעתי למקום קרוב לשם.
זה נגרם בגלל שילוב של יותר מדי מסכים (הייתי צריך אותם בשביל עבודה) וחוסר ניהול של שעות הערב שלי. עדכנתי את החסמים שלי ואני אדאג לשפר את שגרת הערב שלי בחודש הקרוב.

חיון כתב on 24 מאי 2026 16:09:

לכל זמן ועת...
תשתמש בכלים שיש כאן באתר, כדאי מאוד גם להתמקד בספירת ימים נקיים - זה ייתן לך מוטיבציה בהתחלה, להמשיך ולהיכנס לכאן יותר.
מצפים לראות אותך מצליח ומתקדם

יום 194#
הנה עברו 4 ימים וחזרתי לעדכן.
ה4 ימים האחרונים של החג עברו ממש טוב;
אני אופטימי שעוד ארבעה ימים אחזור לפה שעדין אני נקי.
המשך שבוע טוב.

פותח יומן מסע אחרי תקופה שהיה לי את האתר ולא השתמשתי בו באמתבעזרת ה אעשה מעקב יומימי ואפתח יותר את הרצון והמטוביצחה אני בסביבה חדשה מודרת מגירוים חיצונים ומלאה בתורה ואור בעזרת ה זה עוזר והכול תלןי בי עכשיו לעבוד קשה ובעזרת ה אנצל את כל הכלים שפה כדי להשתנות לטובה והדבר שהכי קשה לי זה המעקב הזה אבל הוא הכרחי וחיוני ולכן החלטתי לפתוח התחייבות לשתף פה פעמיים בשבוע על מסעי מאחל בהצלחה לעצמי ולכולם:expressionless:

לפני אישה שנה הגעתי בערך ממש לייאןש ומצאתי את המקום הזה התחלתי אותו אבל לא לקחתי אותו ברצינות ושכחתי ממנו החלטתי השנה שהמטרה העליומה שלי להיגמל החלפתי סביבה חדשה מוקף בתורה ואור שכל עוד אני כאן לא מרגיש את הדחף אבל שיוצאים בעיות חזרו אז לקחתי על עצמי מחדש לבוא עם ראש מתוכנן למלחמה מעכשיו אני אעקוב שבועי על המסע שלי בתהליך גם אם לקח לי זמן. חסר מוטיבציה קצת באותו רגע אבל מקווה שאם התהליך האש תבער יותר חזק אחרי ומעקב היומימי בעזרת ה הכול יהיה טוב

היום צפיתי בתכנים לא צנועים אבל לא נפלתי ממש ברגע האחרון שבאתי ליפול אמרתי לעצמי שנכון שנפלתי בתכנים לא צנועים אבל מכאן אני יכול לקום ולנצח.  מה אתם אומרים איך אפשר לצאת משרשרת של נפילות?

היי אח יקר
אני כל כך מזדהה עם הדברים, שנים הייתי ב"הלוך ילך" הזה.....
אני בחסד השי"ת הגעתי לתובנה שבאמת ההתמכרות הזאת למין היא מחלה לכל דבר וענין, והיא מחלה קשה......
מחלה צריכה טיפול אינטנסיבי ועקבי, ומחלה נפשית צריכה טיפול עצמי לנפש בצורה עקבית ועמוקה....
כמו שלא ייתכן שאדם יקח כדורים לסרטן רק כשהוא בריגושים, אותו דבר לא שייך שאדם יטפל במחלת נפשו רק כשהוא בריגושים רוחניים...
גם אני לפני כל ראש השנה, יום כיפור וכו', הייתי מקבל על עצמי וכל זה והייתי רושם תקופות נקיות, ולאחר יום או יומיים הייתי מגלה את עצמי שוב בשאול תחתית...., והסיבה פשוטה, לא מטפלים בנפש בכזו צורה, צריך טיפול יסודי ועקבי, צריך להכיר במחלה, בדרכים להמנע מטריגרים, בכלים להתמודדיות עם דחפים, בהגברת כח הרצון והמוטיבציה להשתנות ועוד...., העיקרון הוא: ללמוד את עצמך ואת המחלה שבך, ולהכיר את הדרכים להתמודד איתה. לא שייך לשנות הרגל בנפש ע"י כח רצון בלבד, דבר כזה מחזיק רק עד יום אחרי יום כיפור........., 
זאת ועוד, המקום של הלחץ מפני החג המתקרב הוא סתם מלחיץ ומזיק, ויוצר במוח מצב שבהגיע הזמן הציוחל משתחרר הלחץ הנ"ל ( זהו, הגעתי נקי, אפשר לשחרר..... כמובן בתת מודע...), ויום למחרת מתפוצץ......
טיפול צריך להיות בעקביות, בפסח שבועות ערב יו"כ ,או בסתם יום בחשוון וטבת.....
בהצלחה בדרך....


מצרף לך תגובה שמישהו כתב בפורום לפני כמה ימים:
פניוני, התגובה שלך לחסידי מציבה מראה מדהימה ומאוד אמיצה מול אחת המלכודות הכי עמוקות של כולנו בהתמודדות הזו. כשאתה משקף את הניסיון הכואב שלך מכיפור, עם הבכי והדמעות שיומיים לאחר מכן נעלמו בתוך שאול תחתית, אתה בעצם מביא את התחושה המוכרת של חוסר האונים שמגיע אחרי האורות הגבוהים.
לקחת את הרעיון הזה של הפחתת הלחץ והרחבת אותו בצורה מבריקה אל תוך המועדים הגדולים של השנה, מתוך הבנה שהציפייה להגיע מושלם ומצוחצח לימי הקודש היא בדיוק זו שמייצרת את המתח הנפשי שמפיל אותנו בסוף.מתוך החיבור בין הדברים שלכם עולה תובנה חדשה ומשמעותית לגבי הדרך שבה אנחנו מגדירים הצלחה וריפוי.

חסידי הציע פתרונות שמבוססים על שינוי המצב הרגשי באותו הרגע כדי לצאת מהעצבות, ואתה מציג גישה שמקבלת את המצב, כנתון קבוע שאינו משתנה לפי לוח השנה או רמת המוטיבציה הרגעית. המעבר הזה, מתפיסה של פתרון משברים נקודתיים והסתמכות על ריגושים זמניים לניהול שוטף, אפור ועקבי, מראה שההחלמה האמיתית לא קורה בתוך תחושת ההתעלות של ערבי חגים, אלא דווקא ביכולת לבנות שגרה יציבה ובטוחה בתוך הימים הרגילים של השנה, כמו בסתם יום שלישי של אמצע חשוון כלשונך.

הצעה מעשית יכולה להיות להפסיק, להציב לעצמנו דדליינים רוחניים או לנסות לייצר רצפי ניקיון מיוחדים לקראת תאריכים משמעותיים, מפני שההתעסקות הזו רק מגבירה את החרדה והלחץ בנפש. במקום לנסות לתקן את הכל בבת אחת מתוך רגש חולף, כדאי לאמץ תוכנית עבודה יומיומית וקבועה שאינה תלויה במצב הרוח, ולראות בכל מאמץ קטן של קטיעת המחשבה, כמו בתרגיל הסטאר שהזכרת, את המהות של הטיפול עצמו.

בנוסף, חיוני להפריד לחלוטין בין הערך העצמי והקשר עם השם יתברך לבין השאלה אם הצלחנו להישאר נקיים, מתוך ביטחון מלא שהוא רואה את המאמצים המטורפים, מבין ללב, ומלווה אותנו באהבה ובחמלה ממש שם, בתוך המקומות הכי נמוכים של המאבק.

תודה על השיתוף הכנה. באמת. לא פשוט לכתוב על התמודדות שהתחילה בגיל כל כך צעיר, על שנים של מאבק, על יציאה מהתמכרות, ואז גם לשתף בחוויה לא פשוטה שבה הדחף המיני פשוט נעלם לגמרי. ובעיקר תפס אותי מה שכתבת, שמה שנשמע מבחוץ כמו חלום הרגיש אצלך בדיוק הפוך והביא לדיכאון עמוק. בעיניי זה משפט מאוד חזק, כי הוא מראה שהסיפור כאן הוא הרבה מעבר ליצר או לסיפוק. כנראה שיש כאן משהו עמוק יותר שנוגע בעצם תחושת החיות של האדם.

גם אני אתן גילוי נאות: אני כותב גם כאדם דתי, וגם מתוך רקע בפסיכולוגיה ובפיזיולוגיה. (רק כדי ליישר קו פסיכולוגיה, במילים פשוטות, מנסה להבין את הנפש, הרגשות והמשמעות שאדם נותן לחוויות שלו. פיזיולוגיה עוסקת בגוף, במוח ובהורמונים ובהשפעות שלהם על המערכת הגופנית כולה). אני אומר את זה לא ממקום של התנשאות או כי "אני יודע", אלא כי הרגשתי שאתה עושה כאן משהו דומה. אתה לוקח חוויות חיים מאוד עמוקות ומנסה להבין דרכן משהו רחב יותר על האדם.

אם אני מבין נכון, ותקן אותי אם אני מפספס, נשמע שאתה בעצם אומר משהו עמוק יותר מהמשפט "הדחף המיני הוא דחף לשליטה". נדמה לי שאתה מתאר שכאשר הדחף נעלם, לא הרגשת רק שחסר לך חשק, אלא שאולי משהו מהחיוניות שלך, מהמנוע הפנימי, מתחושת העוצמה והנוכחות שלך בעולם פשוט כבה. ומתוך תפיסת עולם שבה יש מקום לאחריות, נתינה והובלה בתוך הבית, נוצר אצלך חיבור שנשמע לי מאוד מובן. אם הכוח הזה קשור לחיים, לעוצמה ולהשפעה, אפשר להבין למה הגעת לכיוון שהוא קשור גם להנהגה.

אני יכול להבין מאוד מאיפה זה מגיע. אבל כאן אני רק תוהה בזהירות אם אולי יש קפיצה קטנה בין החוויה לבין המסקנה. כי כשאני קורא את מה שכתבת, אני לא בטוח שאני שומע בעיקר שליטה. אני שומע חיים, חיבור, משמעות, נוכחות, רצון לתת ולהיות מורגש בעולם. ואלה דברים שקרובים לעוצמה ולהנהגה, אבל לא בטוח שהם אותו דבר.

גם מבחינה דתית, אני לא בטוח שהשפה המרכזית של קשר בין איש לאישה היא שפה של שליטה. התורה אומרת "ודבק באשתו והיו לבשר אחד". יש כאן שפה של דבקות, ברית ואחדות. ודאי שיש מקום לאחריות ולהנהגה, אבל החיבור עצמו נראה לי יותר כמקום של מפגש. מקום שבו הגבר לא רק משפיע אלא גם נפתח, לא רק מוביל אלא גם מתחבר.

ועוד מחשבה שעלתה לי, ואני נזהר ולכן אכתוב בהתאם. התמודדות מגיל 14 היא לא רק התמודדות עם יצר, אלא גם השנים שבהן אדם לומד מה זאת מיניות. ואני תוהה אם לפעמים התמודדות ממושכת, במיוחד אם היא עברה דרך התמכרות, יכולה גם להשפיע על הדרך שבה תופסים את כל הסיפור הזה. אני לא קובע את זה עליך חלילה, רק מעלה מחשבה. לפעמים בעולם של התמכרות המיניות באמת נצבעת בצבעים של כוח, כיבוש ושליטה, ואז קל לחשוב שככה נראית המיניות עצמה.

חשוב לי גם להדגיש שאני כותב כאדם דתי, וכשאני מזכיר בהמשך סוגים שונים של משיכה אני לא נכנס בכלל לשאלה ההלכתית או הערכית של מה נכון ומה לא. זה דיון אחר לגמרי. אני מזכיר את זה רק כי ניסית להסביר כאן מהו שורש הדחף עצמו.
ואחרי הדגש הקצרצר הזה, אני ניגש לגבי השאלות שהעלית בסוף, דווקא שם הרגשתי שיש מקום לעצור רגע.

כתבת: "למה דווקא באשה?"
בפשטות, במציאות קיימות צורות שונות של משיכה. יש משיכה של גברים לנשים, אבל גם סוגים נוספים של משיכה. אני לא נכנס כאן לדיון הערכי, אלא רק לשאלה מה זה אומר על הדחף עצמו. ולכן קצת קשה לי לראות איך הכול נכנס לתוך מודל של גבר שמוביל ושולט באישה. נראה שאולי יש כאן משהו רחב יותר. אולי גם צורך בקשר, בקרבה, במפגש ובהתחברות. זה לא סותר שיש בדחף גם צד של עוצמה והשפעה, אבל אולי זה כן מערער על ההנחה ששליטה היא ההסבר המרכזי.

כתבת: "ולמה ישנם כאלו שנמשכים לצעירים?"
קצת חסר לי למה התכוונת, האם לקטינים, או בכללי צעירים יותר? כתבת גם צעירים וחשוב לי להדגיש גם צעירות (יודע שלשון זכר יכול לכלול את שניהם אבל זה דגש שחשוב לכתוב אותו כי זה נושא כאוב וחמור מאוד). בין כך ובין כך, גם כאן הרגשתי שהשאלה דווקא מערערת קצת על התיאוריה. כי אם כל סוג של משיכה מוסבר דרך רעיון אחד של שליטה, אז כמעט כל דבר נהיה הוכחה לאותה תיאוריה. וכשאפשר להסביר כמעט הכול דרך אותו עיקרון, לפעמים זה דווקא סימן שצריך לעצור ולבדוק אותו שוב. משיכה אנושית היא הרבה יותר מורכבת מזה. יש בה גוף, נפש, חוויות חיים, חסכים ולפעמים עוד הרבה דברים שאנחנו בכלל לא מבינים עד הסוף.

כתבת: "למה אחרי נפילה אנו מרגישים מרוקנים?"
אפשר להבין נפילה גם אחרת. אולי הופעל כאן כוח עמוק שמחפש קשר, אהבה, חיבור ומשמעות, אבל הוא יצא בצורה מנותקת ובודדה. ואצל אדם דתי לפעמים מצטרפים גם אשמה, כאב או תחושת ריחוק. אולי הריקנות עצמה דווקא רומזת שיש כאן משהו שמחפש יותר מסיפוק רגעי.

בקיצור, אני מאוד מתחבר לנקודה הבסיסית שלך. שגם בעיניי מיניות היא לא רק צורך גופני טכני. יש בה משהו עמוק יותר. אני רק תוהה אם נכון להגדיר את השורש שלה בעיקר כשליטה, או שאולי מדובר בכוח חיים רחב יותר, כזה שמחפש גם קשר, אהבה, ברית, שייכות והשפעה. אולי שליטה היא לפעמים אחת הצורות שבהן הכוח הזה מתבטא, אבל לא בהכרח ההגדרה הכי בסיסית שלו.

תודה שקראת עד כאן ואשמח לשמוע את דעתך ואת דעת האחרים. זה דיון חשוב ומרתק בעיניי.

שלום לכל מי שיכנס לכאן ויקרא את הטקסט שאני כותב.
א, משום מה לא עובד לי שום סרטון באתר מקווה שזה משהו שאפשר לסדר אחרת כנראה אין לי איך להמשיך כאן.

לבנתיים ממשיך אז ככה הכינוי שבחרתי הוא לב טהור, מה שמרמז שבתוך תוכי אני כן קדוש וטהור רק יש כל מני דברים שמשפיעים על כך שאני יפול שוב ושוב, אני לצערי מכור מילדות ואולי בהתחלה לא הבנתי את חומרת הבעיה גם מהבחינה הרוחנית של הדבר וגם מהנזק שזה עושה לא רק לנפש אבל אני זוכר את עצמי בשנים האחרונות נלחם בחירוף נפש עם הצלחות קטנות, פה שבועיים פה 3 שבועות אפילו השיא לפני שנה כ-50 יום.
אבל מה שאני שם לב שלרוב אחרי נפילה עובר שבוע או שבועיים בהתחלה אתה בדיכאון אחרי זה אתה בהתחזקות מול הבורא או לפחות מנסה. ואז נפילה וחוזר חלילה, דבר נוסף ששמתי לב אליו הוא זה שרוב הנפילות הקשות באות דווקה אחרי ימים של התעלות עילאית, דווקה אחרי חגים, לפעמים המחשבות מתחילות תוך כדי החג ואז איך שיוצא בום נפילה ולפעמים זה אחרי לילה פתאום הגירוים והפנטזיות מפילות אותך לתחתית שקשה כל פעם לקום ממנה. אז כן אנחנו כעת אחרי חג מתן תורה (אני עם דמעות) וכבר כמה נפילות היום וכמובן זוכר את יום אחרי לג בעומר ואת איסרו חג של פסח ואת כל תקופת ספירת העומר ואני חושב שאם אני יצליח לפצח למה זה מתנהל אצלי דווקא ככה אולי אז יהיו לי הכלים להמשיך לעלות גם אחרי החג או היום הקדוש. עוד מישהו חווה את זה? למישהו יש מוסג למה זה ככה? למישהו יש עצה טובה?

ב"ה נקי שבוע.
אכן לא הכי הכי, אבל הרבה יותר טוב.
משפיע גם על התפילות שיותר מסודרות.
ה' יעזור לי גם להיות להיות מפוכח 

יש המשך?

שמח לשמוע אח יקר! שנזכה.

ולזכור שגם אם יש או תהיינה נפילות זה לא עוצר את התמונה הגדולה שהיא התקדמות כללית אל עבר החופש.

התקדמות לשיטתי אינה רק ספירת ימים אלא הסתכלות מלמעלה וכל יום נקי הוא התקדמות, נפילה אינה עצירה או איפוס (כי אז עלולים להתמכר לספירה ולאיפוסים וחוזר חלילה), אלא נקודה שבה יש לעבוד כדי לנסות ללמוד ממנה ולהבין מדוע היא קרתה ובמקביל לא לאבד את הרוח ולהמשיך קדימה.

ובכלל אשמח לשלוח כאן, בנוסף לפרסום הראשי שפרסמתי, לטובת האנשים את הכתבה של אחד הרבנים המציעים הסתכלות יפה על כל התהליך. המסר הוא: קדושה נורמאלית. והלוואי ויעזור לתת פתח מעניין לגבי ההתמודדות, רק אדגיש כי קטונתי מלהכריע ויחד עם זאת זה כיוון מעניין ששווה לקחת ממנו את מה שמתחברים אליו.

"זרע לא קדוש: לתקן את הפראנויה של המגזר

במו אוזניי שמעתי על כמה רבנים באחת מהישיבות התיכוניות, המכונים "רבני הזרע"; ויש טבילות במעיינות ובקרח, תיקון הכללי, נסיעות לאומן ומה לא. מה קרה שמבול של ספרים, סרטים ותיקונים נפל עלינו, ואיך יצא איסור "הוצאת זרע לבטלה" מפרופורציות? תשאלו את חסידי רבי נחמן.
הרב רפי אוסטרוף

אינני "חוזר בתשובה" – וכנער דתי התמודדתי עם נושא האוננות ככל חבריי, המתבגרים הדתיים. לא דיברנו על זה, הרבנים לא הטריחו את עצמם להראות שהם בעניינים - ולכן לא נשאו נאומים חוצבי להבות על חומרת האיסור. כל אחד התמודד עם עצמו, ומהפרדס הזה יצאו הרוב בסדר, בדרך כלל – ועם מיעוט "שריטות דתיות" באופן יחסי.

היום קיימת ספרות ענפה המתייחסת לנושא האוננות, ומכוונת בעיקר לבני נוער. יש רבנים שהם בעניינים מאוד - במו אוזניי שמעתי על כמה רבנים באחת מהישיבות התיכוניות, המכונים "רבני הזרע"; ויש טבילות במעיינות ובקרח, תיקון הכללי, נסיעות לאומן ומה לא. וכל זה, על מנת להתמודד עם איסור שהוא אמנם חמור ואסור הלכתית, אבל בעצם תמיד היה כאן.

מה קרה שמבול של ספרים, סרטים ותיקונים נפל עלינו? צפיתי לאחרונה בסרט עטור התשבחות "זרע קודש", וככל שהתקדם - כך התחזק בי חוסר הנוחות מנושאו ומתוכנו. אינני רוצה להתייחס לסרט, אלא למקום ש"הוצאת זרע לבטלה" (בשפת קודש), או "אוננות" (בשפת חול) - תופס בחיי דתיים וחוזרים בתשובה בשנים האחרונות.

פריחת "התיקונים" סביב "שמירת הברית" החלה במקבל לפריחת תורתו של רבי נחמן מברסלב (שיוצר הסרט, אגב, נמנה על חסידיו). לפני כשני עשורים, היו לרבי נחמן כמה מאות ואולי אלפים בודדים בלבד של חסידים בארץ ובעולם. אך מאז שתורתו דיברה אל הרבה נשמות צמאות, הוא כמו התגלה מחדש, והיום תורתו מופצת לרבבות רבות.

רבי נחמן מאומן התייחס לנושא של "שמירת הברית" הרבה יותר מאשר במרבית החסידויות האחרות. הוא הבין כי האיסור של "הוצאת זרע לבטלה" חמור מאוד, אך גם שמרבית בני האדם נכשלים בזה. על איסור זה נספרו עונשים ואזהרות חמורות ביותר, שמקורם בעיקר ב"זוהר" – ובין היתר יש הסוברים כי זו העבירה החמורה בתורה, השווה לרצח, ואין על חטא זה תשובה.

כדי להפחית מהלחץ הנפשי של החסידים העוברים על האיסור, עשה ר' נחמן את הבלתי אפשרי: הוא תיקן תיקון הנקרא "תיקון הכללי". תיקון זה בא כדי לתקן את הבלתי ניתן לתיקון: במקום קבלת עונש על רצח ועל חטא שאין לו מחילה, מעתה יאמר הנער "תיקון כללי" לאחר טבילה הגונה במעיין או במקווה כשר, וביחד עם תפילות ותשובה, יזדכה וממשיך בחייו.

בפועל, בדורנו, התיקון, הטבילה וההתעסקות האובססיבית בחטא הזה, הכניס לסחרור וללחץ את כל המערכת. במרכז יה"ל המטפל בבעיות במיניות, אנחנו מקבלים פניות רבות של זוגות ויחידים עם בעיות קשות הנובעות, בין השאר, מאיסור זה. אחת הבעיות הנפוצות: לחץ על בת הזוג לקיים יחסים בכל פעם שיש לבעל התעוררות מינית.

פעם נשאלתי על ידי חתן (לא שומר שבת), שאשתו מדממת כאשר הם מקיימים יחסים, אבל הוא חושש להוצאת זרע לבטלה - ועל כן מה יעשה. עובדת סוציאלית שאלה שאלה הלכתית על בת אולפנה שמקיימת יחסים עם נער. הבת דרשה מהנער ללבוש קונדום, אך הנער חשש בגלל האיסור החמור הזה. אבסורד. חוסר פרופורציה נפשית והלכתית בגלל האיסור, ובוודאי ביחס למשקלו ההלכתי האמיתי, לכל מי שלמד קצת יותר.

אני מציע להחזיר את האיסור של "הוצאת זרע לבטלה" לפרופורציות האמיתיות שלו. האיסור הזה לא נמנה בתרי"ג המצוות מהתורה, לפי רוב מוני המצוות המרכזיים. הוא מוזכר בחומרה במספר מקומות בש"ס, אך באותה חומרה מוזכרים גם חטא הגאווה, הוצאת שם רע, ליצנות ועוד. נערים צריכים להימנע מאוננות עד כמה שניתן, וביחד עם זה, אם חטאו - להירגע, להתפלל על כך בצורה נורמאלית, ולהמשיך בחיים התורניים כרגיל.

במרכז יה"ל אנו פוגשים את הקשיים ואת הלחצים הנפשיים שהגברים לוקחים עמם עמוק לתוך חייהם הזוגיים, עקב ההתמודדות הקשה במשך כל שנות הרווקות. אין שום צורך לעשות סרטים או לכתוב ספרים עם 500 עמודים בנושא. ההתעסקות הרבה בנושא, לדעתי, רק מגבירה את המצוקה.

חיים של קדושה נורמאלית אני מבקש. "קדושה נורמאלית" זה לחיות בפרופורציות דתיות נכונות. גיל הנעורים גם כך הוא קשה ומורכב. אין צורך להגביר את הלחץ הנפשי על ידי חומרות והתנהגויות מוזרות, המכניסות את הנערים למצוקות שלפעמים לוקח שנים לצאת מהם. אני מקווה שזרעי הפורענות בלב הנערים שצופים בסרט, לא יתפתחו לשריטות עמוקות מדי."

מקור:
www.ynet.co.il/articles/mobile/0,7340,L-4628682,00.html

היה חג טוב מאוד, ברוך ה'. ה' יתן לכולנו כוחות חזקים להמשיך בהתמודדות, לא לברוח, לא ליפול לקטנות, להיאזר בעוז, ואין עוז אלא תורה, בשמחה ובגבורה.

ברוך ה׳ אני מרגיש שאני חוזר קצת למסלול, זה אמנם רק שישה ימים אבל אני באמת מודה על זה ומרגיש את זה, מרגיש משוחרר יותר ובאמת מרגיש הרבה יותר טוב ומחובר אל עצמי, כותב כאן כי אני רוצה להדגיש שפשוט באמת באמת הרבה יותר טוב בלי הדבר הזה וזה מורגש מאוד מהר וצריך להזכיר לעצמי כל הזמן כמה החיים טובים בלי זה!