עברו שבועיים. מאז זה המשיך, אבל כבר שבוע שזה לא קורה ברוך ה'. אני לא ישן במיטה הרגילה שלי, אולי זה מסביר..

יום 47 פלוס 48.
היו לי יומיים של מעידות אחד אחרי השני זה לא היו נפילות כמובן ולא נכנסתי מאתרים לא טובים אבל עדיין מעידות.חשבתי הרבה אם לאפס או לא לאפס אבל החלטתי שאני לא מאפס ואחרי מחשבות רבות הבנתי גם שעליתי רמה קצת ועכשיו המלחמה שלי היא במעידות שאני לא יכול לנרמל את המעידות.בגלל זה מעכשיו מעידה תהיה נפילה ואני אאפס. ומעכשיו עד יום 90 אני מרחיב את הגדרות שלי בכל הנוגע לעריות.אני למדתי על עצמי שאם אני משאיר פתח למוח שלי הוא פותח אותו לרווחה אני לא יכול להשאיר זה פשוט מי שאני באופי לכן אני הולך על זה בכל הכוח אם אני אפול אני אעדכן כאן וארשום אבל אני מקווה מאוד שלא.בהצלחה ופורים שמח לכולם

הגעתי ל4 ימי נקיות ואני מרגיש קצת שאין לי מטרה כל כך..כאילו אני כרגע רוצה להיות כמה שיותר עם ימים נקיים אבל חשוב לי שתהיה לי מטרה לנגד עיניי. דבר נוסף שחשוב לי הוא החיבור לעצמי אני חושב שזאת התרופה להתגבר על הדחףים האלה ועל על הניסיון כי כשאתה מחובר לעצמך ממקום אמיתי ואתה יודע מה הכוחות שלך ומה בדיוק מזיק לעצמך, אתה לא נופל..חשוב לי להגיע לחיבור הזה עם עצמי. אולי אנסה להקדיש כל יום 5 דקות לדבר עם ה' מאמין שזה יעזור לי. אנחנו כרגע נמצאים בפורים ושמעתי שפורים זה יום של התגברות על המילה ועל הניסיונות האלה כי המן ביקש מאחשוורוש להזמין את היהודים למשתה ושמה הייתה פריצות גדולה והמטרה של המן הייתה ברורה לפגום בנשמה של עם ישראל וכידוע אי אפשר לפגום בנשמה של יהודי. ולכן גם כל המתמודדים כאן הנשמה שלכם ושלי קדושות ועליונות גם אם נפלתם מליון פעמים אל תשכחו את זה. כל עוד אנחנו נלחמים בעוצמה ובחוכמה אנחנו מנצחים.

בדרך כלל אני איש של מילים בכתב, אבל אני מרגיש חסר כוחות...

אז היום נפלתי שוב, פעם שניה, הראשונה היית רק הסתכלות על דברים, והשנייה נפלתי לגמרי...

אני מיואש מעצמי, אני רוצה להתקרב לה', ואני מרגיש צבוע, היום אחרי הנפילה השניה באמת כעסתי על עצמי, איזה מן בנאדם אתה ??
היום הבטחת, היום ביקשת סליחה, מה נסגר איתך ?? מה ביקשו ממך כבר ? אתה לא יכול לשלוט בעצמך ?? ועוד מילים לא יפות שאמרתי לעצמי...

אני בדרך כלל לא מדבר לעצמי ככה, אבל באמת מה נסגר ?? 

אני כל כך מדוכא.. דיי אין לי כוח יותר...

במיוחד שכל הנפילות שהיו לי בדרך כלל, זה כשהיו לי קשיים בחיים, בזוגיות וכו"

אבל עכשיו הכל טוב, אז למה ?? 

מרגיש עצוב, מרגיש בחושך, מנחם אותי לראות פה עוד אנשים ושאני לא לבד, אבל עדיין אני מרגיש שפל ביותר, מה יהיה איתי ?

תן בראש אחי! יהיה לך פורים קדוש וטהור

תודה רבה לכולם על התמיכה.

יום 46.אמנם היום לא הסתיים ואנחנו רק באמצע שלו השעה עכשיו 13:00 אבל אני כותב את זה עכשיו כי אני מרגיש שממש קשה לי היום כולם בבית בגלל המלחמה וגם אני ואני לבד בבית אחרי יום לבד שזה יום שבת והאמת היא שקשה לי ואני מרגיש כאילו אני עומד ליפול בגלל זה אני בא לכאן וכותב אולי זה יעזור.אני עוזר את כל הכוחות שלי כדי לצמצם כל טריגר וכל תמונה או סרטון לא צנועים למינימום מקווה ומתפלל שיעזרו לי מלמעלה לעבור את היום הזה. אני אכתוב כאן גם בערב אם הצלחתי

יום 44
שכחתי לשלוח עדכון!!!
היה יום שישי ונזכרתי רק בשבת. 


יום 45.
יום קשה מאוד המון טריגרים והייתה לי מעידה קשה עם נגיעה בעצמי. אני לוקח את זה בתור סימן לבאות. אני לא מאפס כמובן כי זאת לא הייתה נפילה. 
אבל הפעם אני מוסיף למטרות שלי - לא לנגוע באיזורים אינטימיים שלא לצורך!!
אני ממשיך הלאה ומהדק את החגורה עוד יותר. 
הפעם זה קרה בשבת. ושבת בדרך כלל זה היום שהכי קל לי ואני אפילו לא חושב על זה אבל כנראה שהתקדמתי ממש עד כדי כך שהיצר מחפש אותי כמעט בכל מקום, אני אראה לו שאני מתגבר עליו בעזרת השם. מתפלל לאבא בשמיים שיעזור לי גם. 
היום התחילה המלחמה עם איראן בבוקר. שיהיה לכולם לילה שקט ורגוע בעזרת השם 

יום 43. 
היום הקשה ביותר שהיה לי עד כה מבחינת דחפים. הדחף התחיל עוד בדרך הביתה מהעבודה!! כבר דמיינתי איך אני נופל ובדמיון שלי זה היה קיצוני ביותר.
קראתי קצת באינטרנט והבנתי שהרבה פעמים לאחר שהמוח לא קיבל את הדופמין שלו הרבה זמן הוא שולח דחפים חזקים וקיצוניים ושזה דווקא סימן טוב - סימן שההרגל הזה נותן את אותותיו האחרונים והוא מנסה להביא אותך למקום יותר קיצוני מבעבר. 

בכל מקרה, כל מה שקורה איתי ב90 יום הראשונים לפחות נחשב מבחינתי בתור תסמיני גמילה. 
מחר יום שישי יום קשוח. 
בהצלחה ולילה טוב

בהצלחה אח יקר!!
תעדכן איך הולך

כל הכבוד על ההחלטה להתחיל לכתוב יומן ולשתף, זה דורש אומץ. הרבה בהצלחה אחי!

שלום אחי. מייחל מאוד להצלחתך ומחזק את ידך! בע"ה כולנו ננצח

החלטתי לכתוב יומן שבו אכתוב על כל המסע שלי אל היעד. כן היעד שלי הוא ברור, אני רוצה כל כך להפסיק עם זה אחת ולתמיד. היום הייתה לי נפילה של כמה שעות טובות, מהבוקר עד הצהריים ואז אשתי הגיעה מהעבודה וראתה אותי מניח תפילין בצהריים אוי הבושה שהייתה לי..ואמרתי לה שלא הרגשתי כל כך טוב ובקיצור התחמקתי. אני כל כך רוצה לנצח אני כבר מגיל 13 ועכשיו אני בן 28 ואני בזה. בע"ה אצליח.

היי מיקו,האמת? מה שהכי עוזר לי זה עצם הכתיבה פה, עצם זה שאני כל יום כותב אפילו אם שכחתי לכתוב אני מגלה שאני כבר במיטה אני קם וכותב עדכון על היום הזה רק כדי להשריש את ההרגל, חוץ מזה שהכתיבה כאן גורמת לי להרגיש שאני לא לבד בזה ושיש לי את מי לאכזב לא רק את עצמי אלא גם אנשים אחרים.תחשוב על זה ככה זה אומנם חופר בפורום אבל לא אכפת לי אני בסופו שלך של דבר צריך להשיג את המטרה שלי וכל אחד משיג אותה בדרך שלו.בנוסף לזה אני בערך כל יום או יומיים נכנס ורואה סרטון אחד באתר רק כדי שיהיה לי תזכורת עם מה אני מתמודד.יש עוד דבר שעוזר וזה: עומס ביום יום כמובן שלא תמיד אתה תהיה עמוס ויהיו לך ימים של שקט אבל את הימים של שקט אני לוקח בתור אתגר שאם אני אצלח אותו סימן שיש לי הרבה כוחות יותר ממה שחשבתי לדוגמה שהייתי חולה בהתחלה ממש פחדתי להישאר לבד בבית אבל נשארתי בבית ואמרתי לעצמי: אין אני לא נופל בזה אפילו לא מעידה קטנה כי מעידה אצלי שווה נפילה וככל שהזמן חולף אתה לומד לסמוך על עצמך יותר.
ולזכור שאני לא חסין וגם ביום 42 אני יכול חס וחלילה ליפול אז אני משתדל לא לאבד שאננות. זה באופן כללי לדעתי.



יום 42.
יום רגיל פשוט יחסית מחכה לציון דרך של 45 יום שמסמל את אמצע המסע הזה לפחות את ה 90 יום הראשונים אבל מזכיר לעצמי בכל רגע ורגע שכל יום כל דקה נקייה היא ניצחון.לילה טוב

בהצלחה אח יקר!
נשמח לשמוע ממך!