פרק 2 -
זה היה באוויר, וזה הגיע היום - הנפילה הראשונה מאז שהתחלתי את התוכנית. אני חוקר את זה, כי הרגשתי את זה באוויר, ולא הצלחתי להתגבר. אבל אני מרגיש שהצלחתי לעבור מסע מאז התחלתי את התוכנית, ולכן ארצה לשתף במספר הרהורים.
1. באופן מוזר - אני אחרי נפילה ופעם הראשונה מרגיש שיש לי תקווה. אני לא כועס וזועק ומתמרמר ומתייאש. אני לא שם שירים של ייאוש אחרי הנפילה. אני לא שוקע בעצמי. הפעם - נעמדתי אל מול המראה, וחייכתי. כמו טמבל. חייכתי. חייכתי כי וויתרתי לעצמי, חייכתי כי נפלתי, כי לא נזהרתי, כי היה לי אופציה לעצור ולא עצרתי. אני מקבל את זה באהבה. כי אני בתהליך של החלמה, וכל כך פחדתי מהנפילה - שהבאתי אותה על עצמי. חייכתי כי אני מכאן ממשיך - חזק יותר ואוהב יותר.
אבל למה באמת חייכתי? כי הסתכלתי אחורה וראיתי איזו דרך עברתי 21 ימים של ניקיון. של טהרה, של אהבה אחרת. בימים האלו התעניינתי באשתי הרבה יותר, לא כי ניסיתי - כי זה פשוט קרה. חוויתי יותר, הייתי שליו ורגוע יותר. טעמתי מהחיים הכל כך מתוקים והצוננים שיש - כשרק מתחילים להפסיק. אני מחכה בציפייה גדולה לחיים האלו! מוכן להתמסר כמה שרק צריך.
2. אני מקבל את זה באהבה. כי רחמים עצמיים זה בדיוק מה שהגורמים מבחוץ רוצים שארגיש. כי רק אם אתייאש אחזור לשם שוב. אם אני אשמח בדרך שעברתי - ואתמיד ולא אהיה שאנן - אני מאמין שאנצח. כל יום ניצחון.
3. זה כל כך מדוייק, שאם אתה נכנס למלחמה אתה שם את עצמך במעמד נחות לחלוטין. יותר מדי חששתי מהרגע הזה שיבוא - ולא אצליח. אני מנסה להבין איך אפשר למנוע את המאבק, על ידי תרגול בזמנים שאינם מתוחים. הרגשתי מהבוקר שהנפילה בוא תבוא - לא הצלחתי להתרכז בלימוד, ולא הצלחתי להתרכז בפנאי. המוח דפק ודפק. עד שהוא קיבל את מה שהוא לא צריך - אבל רצה. אני נותן לשינוי לצמוח. תנו לו גם אתם!
4. צריך קבלות פרקטיות. אני רוצה לספר על זה לחבר, כי הנפילה צריכה לעורר אותי לקום. אם אמשיך באותו הדבר בדיוק - משהו מתפספס. כי הרי המצב הנוכחי כנראה שלא היה מספיק נכון ומדוייק בשבילי. אני כותב פה כחלק מהרצון להתקדם. כותב לעצמי כדי לזכור שאני לא מסכן, אני רק חייל שלומד לאט לאט להיות מפקד על הגוף שלו. אני שנים לא קיבלתי כלים וכעת סוף סוף אני מקבל אותם. 21 יום זה פלא גדול. מכאן - אנחנו ממשיכים הכי חזק שיש. לא מפחדים.
5. אני לא חוזר לנקודת ההתחלה לפני 21 יום. אני נמצא במקום גבוה בהרבה. בנפילה הרגשתי משהו שמזמן לא הרגשתי - קצת גועל. התחושה הזו של הפעם הראשונה. אמנם לא אותו גועל, אך נגיעות עדינות של גועל. המוח שלי בפעם הראשונה הרגיש שזה מעט לא שייך לו. שזה מגעיל אותו והוא לא רוצה את זה. זה סימן של החלמה. ככה אני מאמין.
6. אני אוהב את עצמי. אני אוהב ורוצה לחולל בי שינוי. אני רוצה להכיר אנשים שהצליחו. לשאוב השראה. אני מלא במוטביציה! אני נותן לשינוי לצמוח.