נחשפתי לפורנו לראשונה כשהייתי רק בן 14. נתקלתי במקרה בטלפון עם תוכן לא ראוי, והסקרנות השתלטה עליי. שמעתי כמה חברים מדברים על זה קודם, ורציתי להבין במה מדובר. מאותו רגע, החיים שלי הפכו לרכבת הרים.
כשעוד הייתי בישיבה, חייתי בתחושות של אשמה ובושה. אני באמת מאמין שזה השפיע על הדרך שבה חשבתי, למדתי ותפסתי את עצמי. ואז התחתנתי עם אישה מדהימה, בדיוק מה שחלמתי עליו. הייתי כל כך נרגש, ואמרתי לעצמי: זהו, עכשיו אני אהיה נקי. ואכן, זה הצליח—לכמה חודשים.
אבל אז, באחד הלילות, אשתי הלכה לישון מוקדם. ישבתי לגלוש בחדשות באייפד, ופתאום ההרגשה הזאת הגיעה. בלי לחשוב, פשוט נפלתי שוב. ומאותו רגע, חזרתי שוב למעגל—נפילה, אשמה, קימה—אבל הפעם עם כובד נוסף של סוד שאני שומר מאשתי.
הקשר שלי עם אשתי הוא מדהים, באמת. אבל בתור מכור, יש רגעים שבהם אני מרגיש שאין לי שליטה. זה הכי חזק כשאני נמצא בקשיים—אחרי ריב, או בזמנים מסוימים בחודש.
ועדיין, אני מחזיק חזק במילים שבע ייפול צדיק וקם. היו לי תקופות יפות של ימים, שבועות ואפילו חודשים נקיים. אבל אף פעם לא הצלחתי להחזיק מעמד יותר מארבעה חודשים רצוף.
זה נורמלי? ממה שקראתי, נראה שזה יחסית שכיח. הבעיה האמיתית היא כשהדבר הזה מתחיל לקחת ממך—מהחיים, מהיחסים, מהרוחניות. ובשלב הזה, זה באמת פוגע בי.
לאחרונה אני מנסה בכל הכוח, אבל אני מרגיש שאני כל כך קרוב פשוט להרים ידיים. חשבתי להצטרף לקבוצת תמיכה, אבל זה אומר שאצטרך לספר לאשתי—וזה מפחיד אותי, זה עלול להיות אסון.
אז עכשיו אני יוצא למסע חדש. אני הולך לנסות שוב, הפעם בשיטות אחרות—להתנתק מטכנולוגיה, להתחיל להתאמן, לעשות שינוי אמיתי. ואם זה לא יעבוד, אדע שאני צריך לקחת את זה לרמה הבאה.
אחיי הקדושים, תאחלו לי הצלחה. אני זקוק לה.
