תודה רבה פיניוני היקר. למדתי באמת את המיני קורס הזה, וניסיתי מאז יותר באמת ללמוד ולתרגל כלים שעזרו לי בעבר. הנקודה שממש קשה לחזור למומנטום חדש. נפלתי פעם נוספת מאז ואני ב"ה לא מגיע לייאוש אבל קצת מתוסכל שחזרתי למצב של ההתמודדות היומיומית. ברור שאני היום הרבה יותר מודע לדברים ועובד בצורה יותר מסודרת אבל זה מאוד מתסכל במיוחד כשאני חושב על זה שלפני שנה בערך התחלתי את רצף הנקיות הארוך. 
אני מסתכל על מה שכתבתי במהלך הדרך ונזכר שהתפילה לה' היא הכלי החשוב ביותר במסע. אני מתפלל שהדברים יסתדרו בכל המישורים על הצד הטוב ביותר ולחזור לדרך המלך גם במסע הזה. מתפלל גם על כל החברים כאן, אתם אנשים מדהימים ואני מאמין בכם באמת!
טיפה אני מאריך אבל רוצה לכתוב עוד נקודה אחת שנותנת פרופורציות בנושא. שמעתי רב מפורסם שסיפר בשם אחד מגדולי הדור שבימינו שהנושא הזה כל כך פרוץ, על כל אדם שנופל למדר את החלק הזה מהאישיות שלו. זה שיש את הבעיה הזאת זה לא משליך על כל האישיות שלנו. זה לא אומר שאנחנו רשעים חלילה. התובנה הזאת חשובה כי בלעדיה בקלות אפשר להגיע לייאוש מעצמינו חלילה.

כל הכבוד אלוף! בעז"ה הצלחה רבה.

28 ימים מאז דיווח הניצחון הראשון.
היינו כחולמים.
מעין עולם הבא.
מי יתן והיה לבבי זה בנקיות תמיד.

תודה אבא על הזכות לעשות רצוני כרצונך

תודה רבה!!
על התמיכה והמבט הטוב והמפרגן.
בהצלחה גדולה גם לך.

בהצלחה אחי, רואים שאתה בן אדם מדהים שעוזר ועם ערכים.
בהצלחה גדולה במסע.

לכל החברים היקרים,

הגיע הזמן בשבילי, לפתוח יומן מסע כדי להתחיל להתקדם בצורה מסודרת.

די קל לכתוב הודעות, להגיב, ואפילו קצת ליזום, אבל אני מרגיש שחסר לי את המסגרת המחייבת, וכשאני פותח כעת יומן מסע אני בעצם מתחייב לשתף כאן את ההתקדמות שלי והמצב, החבר הכי טוב של היצר לתאווה זה החושך (חלון אנונימי...) ושאף אחד לא יודע, בפתיחת היומן אני מודיע לו - אי אפשר לעשות מה שרוצים, נפלת? תדווח! 

טוב, אני נמצא כעת אחרי שנים רבות מאד של התמודדות עם התאווה בכמה דרכים (אני לא חושב שיש צורך תמיד לפרט 'ברחל בתך הקטנה' כל אחד יכול להבין פחות או יותר), בשנים האחרונות עיקר ההתמודדות קשורה לאינטרנט, בחסד ד' מעולם לא עברתי את הגבול של קניית סמארטפון (עלו לי מחשבות על כך) אבל למרות זאת הזדמנו לי כמה וכמה וכמה פעמים של אינטרנט בסביבתי הקרובה, ועדיין יש קשיים ואם אתן לעצמי שלא לטפל במצב אני בהחלט יוכל להגיע לבעיות, שלא לדבר על ליזום קניית מכשיר וכדומה 'אל תאמין בעצמך' היצה"ר לא עוצר.

כשההתמודדות עברה אל האינטרנט היא עלתה בדרגא, כי הוא אינסופי, בשלב מסויים ככ"כ נגעלתי שעצרתי ולא עברתי יותר את הגבול הזה (נראה לי יש שקוראים לזה פ' 'רך' הוא לא כ"כ רך אלא קליפה קשה מאד!).
עיקר הקושי שלי עכשיו הוא:
  א. ההרגל ו'נעשה לו כהיתר' הרי לאכול לא כשר או אפילו כשרות חלשה לא יעלה בדעתי אז למה זה כן? הרי גם זה       אסור מהתורה וחמור מאד, אלא שיש את ההרגל.

  ב. המשיכה, גם אם עובר זמן רב שאני נקי, המשיכה קיימת ומתעוררת לפעמים ובפרט בזמני קושי וטריגרים.

יש לי עוד עבודה לעשות כאן באתר, לא עברתי עדיין על כל הסרטונים וכו' אומנם הפורום מהווה בשבילי חיזוק גדול, אבל אני לא יכול להסתמך רק עליו.

בעז"ה אני יעדכן על התקדמויות, וגם אם יהיו נפילות וקשיים בל"נ אעדכן כמה שיותר מהר כדי שלא להמשיך ליפול.

ל הלוואי שלום!
נשמע שיש לך הרבה מאד רצון אמיתי לטוב, ומצד שני כאוב מאד מכל הנפילות וחוסר הצלחה בנושא התאווה.
בדיוק בשביל זה הפורום קיים, שתוכל לקבל שיתוף, הכלה, אהבה, וכו' מכל החברים הנהדרים כאן!
(אני חושב שהסיבה שיש כאן כ"כ הרבה "טוב" בפורום, היא כי כל מי שנמצא כאן יש לו כניעה במידה כזו או אחרת, בגלל כל הנפילות והכשלונות. זה גם יסוד עיקרי בשיטת 12 הצעדים).
אני מאחל לך הרבה טוב והצלחה, יש תקווה!!!

אני מפנה אותך להודעה עם הכותרת "אנחנו פה בשבילכם!" שכתב לאחרונה אחד מצוות האתר, יש שם פרטים ליצירת קשר איתו, זה יוכל מאד לעזור לך.

חייב לשתף במחשבה שעלתה לי לפני שלושים שנה יותר מדי פעמים.

זה בגללך! זוכר מה עשית אתמול/שלשום/לפני שבוע/יים?אז הנה! הפיגוע הגיע! כמה הרוגים היו שם? כמה רצחת בגלל ההנאות שלך?
ואם לא הגיע כלום? אוי ואבוי!  כנראה שהפעם זה לא איזה אוטובוס שמתפוצץ! זה משהו בסדר גודל אחר! והנה ראית? התאומים! כמה שמה נהרגו? בגללך! מתי כבר תפסיק עם זה! 

כמובן שהיום אני כבר לא שם אבל זה היה כברת דרך לצאת מזה.

בהצלחה רבה עם כל ההתמודדויות! 

הלוואי שלום,
אני יכול להזדהות עם הרבה מהקשיים שהעלית, אבל אל תתייאש ואל תוותר על חיים נקיים. יכול להיות שאתה בתקופה פחות טובה ובהמשך משהו ישתחרר ויהיה לך קל יותר. 
בהצלחה

מחילה מכבוד תורתו הרמה שליט"א אבל:

1) אני מאוד לא רוצה לפגוע, אשתדל בעדינות. ומחילה מראש אם נכשלתי. לא זאת כוונתי. 

2) דומני כי כבודו חרג מכללי ההחלמה וכנראה גם מכללי אתרא קדישא הדין. אחד מכללי היסוד הינו שלעולם לא קובעים לאחר את מצבו. אני הייתי מנסח את זה בצורה יותר מכבדת ופחות שיפוטית וזאת מבלי לקבוע מסמרות מה מצב האדם מאחורי השאלה והכאב. משהו בסגנון "לא נראה לי שאתה אהבל. נראה יותר שיש לך משיכה לכיוון הזה. יש מושג שנקרא מכור וכדאי שתבדוק בכיוון הזה אם אתה עונה על ההגדרה"

3) אז זהו שכן. אני מכור עד עמקי נשמתי. כשהייתי בהכחשה והאמנתי שאני בריא לחלוטין ושכל מי ששולח אותי לטיפול בעצם מדבר על עצמו הייתי קורא עיתונים מהמילה הראשונה בעמוד הראשון עד המילה האחרונה בעמוד האחרון כולל כל הפרסומות בלי להבין שלושת רבעי מהחומר. ועוד דברים שהייתי עושה. אחרי טיפול מעמיק למדתי שיש מושג התמכרות ושאני במשפחה טובה. מה כל זה קשור לעסק? מי גילה את אוזנך שזה מה שקורה כאן? ואגב, בנושאים שהייתי מכור בלי לדעת השתחררתי מהם. גם בזה השתחררתי מהרוב. יש כברת דרך להשתחרר לחלוטין אבל זה כבר לא מה שהיה. ולפי מה שמתואר ב"בחן את עצמך" כנראה שזה ספציפית לא עונה על ההגדרה. כנראה שזה לא בא משם.

אתה לא אהבל אתה מכור זה עניין אחר לגמרי… שתפנים את זה כנראה שתתחיל להסתכל על עצמיך אחרת
אוהב אותך אחי בהצלחה

נפלתי. מתחילים שוב

לפני הבר מצווה התחלתי לעשות את זה לאנשים מבוגרים ע"פ בקשתם בזמן שהם עושים לי. כמובן שלא ידעתי ולא הבנתי שום דבר. היה בלבול גדול. כי מצד אחד כשעבר שבוע ואף אחד לא פנה אלי זה היה מוזר וחסר בהכנות לשבת קודש. מצד שני באיזשהו מקום ובלי להבין בכלל למה הייתה לי הרגשה פנימית שככה יותר טוב. בקיצור סתירה מיניה וביה. בנוסף לכך היה עוד משהו מוזר שהם הסבירו לי שאם אני ידבר מילה אחת בנושא הזה אני יסבך אותם בצרות ויהרוס להם בשידוכים. זה נבצר מבינתי. אבל כמובן שלא רציתי סתם לסבך אנשים טובים. כמובן שמדי פעם עשיתי את זה לעצמי לבד. אחרי כמה שנים כאלה הפסיקו לבוא אלי ונשארתי רק עם הלבד. לאט לאט למדתי על האיסור החמור שבדבר אבל שכחתי את העניין עם האחרים. המוח פשוט לא יכול היה להתמודד עם הטראומות ובנה לעצמו חומת מגן. השכיח הכל. לא הצלחתי להבין למה ואיך אנשים זוכרים מגיל חמש כשאני הרי לא זוכר מגיל חמש עשרה. רק ידעתי שאני רשע ופושע. וכמה שרציתי להפסיק לא הבנתי למה אני ממשיך. הבנתי שכנראה זה גזירת גורל ואני ימשיך עם זה עד הקבר. יום אחד אני מתחיל טיפול ובמהלכה אני נזכר בכל הנ"ל. לאט לאט אני גם קולט שיש דרך החוצה. ושגורל הגזירה להעלם.

[dir=rtl]בייניש. דוס. אידיאליסט.
רוצה לתקן עולם במלכות ש-די. רוצה להקים משפחה בצורה אמיתית ומלאה. גם לוקח חלק בהמון פרוייקטים.
עם תקופות של מסירות ממש.
כמובן צה"ל, והמלחמה והכל.
כנ"ל לגבי הישיבה.

מצד שני, תמיד זה היה ברקע. כבר מגיל 10 בערך פעם ראשונה, ומאז לפעמים יותר ולפעמים פחות. ובתקופה האחרונה (חודשים) זה כנראה הגיע לשיא של כל הזמנים.

זה בא במקביל לניסיון, שאני חושב שהוא אמיתי מאוד, להעלות את כל הדברים באמת על דרך המלך, קרבה לקב"ה, אחריות, ובניין של הרבה פרוייקטים ותכנונים שחשובים מאוד גם לבניין של המשפחה שלי כמו שצריך, וגם לבניין של עם ישראל.

היו תקופות שנלחמתי בזה ממש.
הצלחתי לפני שנתיים סביב אלול וראש השנה להגיע לכמעט חודש וחצי נקי לגמרי, שזה המון! זה סיכוי אמיתי לצאת מזה.

אבל מה שקרה, זה שהתייאשתי מלבניות את הדברים באופן כללי כמו שצריך. הייאוש שלי הוא כללי ומשותף. זה משמש גם כבריחה מזה שלא הצלחתי לבנות את הדברים כמו שצריך להעלות אותם על דרך המלך באופן כללי. ולא רק כבריחה, זה היינו הך. זה הבסיס שמחזיק את כל החיים שלי, וכשאני לא מצליח לבנות את הדברים כמו שצריך - פשוט קרסתי לתוך עצמי.

ויש לי כמה שאלות

1. מידת היסוד אמורה להיות הבסיס של הכל. ברור לי שזה קשור ומחובר לכל השאר. ייאוש מזה גורר ייאוש בכללי, וייאוש בכללי גורר ייאוש מזה.
אבל יש באמת סיכוי לבנות את הדברים האלה כמו שצריך? לחזור לפעול ביושר אמיתי מול שמיים?

2. כרגע אני מיואש וקצת השלמתי עם המצב הזה. זה הזוי, זה אחרי תקופות של מאבקים גדולים מאוד והרבה מאמצים, וגם המון המון דברים שרציתי לעשות ולבנות, וקרבת ה', ויראת שמים. אבל בפועל זה המצב. מה נעשה???

3. יש סיכוי שכל זה לא אשמתי? לא יודע. כבר אין לי מושג. מתלבט אם זה בכלל לא ברמתי, ופשוט ככה אני. ומה זה אומר כלפי שמיים?
ואולי יש את היכולת, אבל אין לי את התנאים, וזה דבר שצריך לבנות אותו בצורה מתאימה כדי להגיע לשם?,

4. כמה ביינישים חוד, או אנשים רציניים שבאים באמת ובתמים לבנות עולם כמו שצריך, וזה פשוט מחריב להם הכל??? המון חלומות שרציתי לעשות, ודברים שבאמת נזקקים. ופשוט בניין טוב ואמיתי - שכרגע יורד לטמיון.

5. ויש מצב שזה נפוץ הרבה יותר משנראה, ודבר קשה מאוד, כמעט בלתי נמנע, שצריך פשוט להתחתן כדי לתת לו מקום במקום "לחנוק אותו" שנים מאז שהדחף הזה קיים, ולהתחתן באיחור של שנים? יש מצב שהכל בגלל שהייתי צריך להתחתן כבר כשזה היה בשל, או קצת אחר כך, במקום לדעת מראש שיש עוד שנים קדימה, בלי שום מחשבה שיהיה אפשר לתת ליצור הזה פורקן אמיתי ונכון ובונה בהמשך, עם סיבה טובה לשמור את זה בשבילה נקי?

זאת שאלה גם כלפי שמיים. אני באמת אשם בכל זה? אני מרגיש בוגד, או אומלל, בלי שום עמוד שדרה. רוצה א' עושה ת'. מחוייב לא' ועושה ת'.

קיצר, אשמח לקצת הכוונות

למה בעצם לא? כל מה שאני עושה מעיד על כך כמאה עדים!
נוסע בכבישים, הולך ברחובות ומחפש ללא הרף. מחכה לימי חמסין לא גשומים בשביל לעבור בטעות ליד הבריכה. כל זה ועוד למטרה אחת בלבד. להנות מזיו הַשְּׁכֵנָה. 

אה, וגם, איך שכחתי קודם. יש חסימה מצויינת על הטלפון. אז מה אני עושה עכשיו אם לא לחפש אתר שהתפספס? או משהו שבטעות הוגדר כנקי ובטוח?