מחילה מכבוד תורתו הרמה שליט"א אבל:

1) אני מאוד לא רוצה לפגוע, אשתדל בעדינות. ומחילה מראש אם נכשלתי. לא זאת כוונתי. 

2) דומני כי כבודו חרג מכללי ההחלמה וכנראה גם מכללי אתרא קדישא הדין. אחד מכללי היסוד הינו שלעולם לא קובעים לאחר את מצבו. אני הייתי מנסח את זה בצורה יותר מכבדת ופחות שיפוטית וזאת מבלי לקבוע מסמרות מה מצב האדם מאחורי השאלה והכאב. משהו בסגנון "לא נראה לי שאתה אהבל. נראה יותר שיש לך משיכה לכיוון הזה. יש מושג שנקרא מכור וכדאי שתבדוק בכיוון הזה אם אתה עונה על ההגדרה"

3) אז זהו שכן. אני מכור עד עמקי נשמתי. כשהייתי בהכחשה והאמנתי שאני בריא לחלוטין ושכל מי ששולח אותי לטיפול בעצם מדבר על עצמו הייתי קורא עיתונים מהמילה הראשונה בעמוד הראשון עד המילה האחרונה בעמוד האחרון כולל כל הפרסומות בלי להבין שלושת רבעי מהחומר. ועוד דברים שהייתי עושה. אחרי טיפול מעמיק למדתי שיש מושג התמכרות ושאני במשפחה טובה. מה כל זה קשור לעסק? מי גילה את אוזנך שזה מה שקורה כאן? ואגב, בנושאים שהייתי מכור בלי לדעת השתחררתי מהם. גם בזה השתחררתי מהרוב. יש כברת דרך להשתחרר לחלוטין אבל זה כבר לא מה שהיה. ולפי מה שמתואר ב"בחן את עצמך" כנראה שזה ספציפית לא עונה על ההגדרה. כנראה שזה לא בא משם.

אתה לא אהבל אתה מכור זה עניין אחר לגמרי… שתפנים את זה כנראה שתתחיל להסתכל על עצמיך אחרת
אוהב אותך אחי בהצלחה

נפלתי. מתחילים שוב

לפני הבר מצווה התחלתי לעשות את זה לאנשים מבוגרים ע"פ בקשתם בזמן שהם עושים לי. כמובן שלא ידעתי ולא הבנתי שום דבר. היה בלבול גדול. כי מצד אחד כשעבר שבוע ואף אחד לא פנה אלי זה היה מוזר וחסר בהכנות לשבת קודש. מצד שני באיזשהו מקום ובלי להבין בכלל למה הייתה לי הרגשה פנימית שככה יותר טוב. בקיצור סתירה מיניה וביה. בנוסף לכך היה עוד משהו מוזר שהם הסבירו לי שאם אני ידבר מילה אחת בנושא הזה אני יסבך אותם בצרות ויהרוס להם בשידוכים. זה נבצר מבינתי. אבל כמובן שלא רציתי סתם לסבך אנשים טובים. כמובן שמדי פעם עשיתי את זה לעצמי לבד. אחרי כמה שנים כאלה הפסיקו לבוא אלי ונשארתי רק עם הלבד. לאט לאט למדתי על האיסור החמור שבדבר אבל שכחתי את העניין עם האחרים. המוח פשוט לא יכול היה להתמודד עם הטראומות ובנה לעצמו חומת מגן. השכיח הכל. לא הצלחתי להבין למה ואיך אנשים זוכרים מגיל חמש כשאני הרי לא זוכר מגיל חמש עשרה. רק ידעתי שאני רשע ופושע. וכמה שרציתי להפסיק לא הבנתי למה אני ממשיך. הבנתי שכנראה זה גזירת גורל ואני ימשיך עם זה עד הקבר. יום אחד אני מתחיל טיפול ובמהלכה אני נזכר בכל הנ"ל. לאט לאט אני גם קולט שיש דרך החוצה. ושגורל הגזירה להעלם.

[dir=rtl]בייניש. דוס. אידיאליסט.
רוצה לתקן עולם במלכות ש-די. רוצה להקים משפחה בצורה אמיתית ומלאה. גם לוקח חלק בהמון פרוייקטים.
עם תקופות של מסירות ממש.
כמובן צה"ל, והמלחמה והכל.
כנ"ל לגבי הישיבה.

מצד שני, תמיד זה היה ברקע. כבר מגיל 10 בערך פעם ראשונה, ומאז לפעמים יותר ולפעמים פחות. ובתקופה האחרונה (חודשים) זה כנראה הגיע לשיא של כל הזמנים.

זה בא במקביל לניסיון, שאני חושב שהוא אמיתי מאוד, להעלות את כל הדברים באמת על דרך המלך, קרבה לקב"ה, אחריות, ובניין של הרבה פרוייקטים ותכנונים שחשובים מאוד גם לבניין של המשפחה שלי כמו שצריך, וגם לבניין של עם ישראל.

היו תקופות שנלחמתי בזה ממש.
הצלחתי לפני שנתיים סביב אלול וראש השנה להגיע לכמעט חודש וחצי נקי לגמרי, שזה המון! זה סיכוי אמיתי לצאת מזה.

אבל מה שקרה, זה שהתייאשתי מלבניות את הדברים באופן כללי כמו שצריך. הייאוש שלי הוא כללי ומשותף. זה משמש גם כבריחה מזה שלא הצלחתי לבנות את הדברים כמו שצריך להעלות אותם על דרך המלך באופן כללי. ולא רק כבריחה, זה היינו הך. זה הבסיס שמחזיק את כל החיים שלי, וכשאני לא מצליח לבנות את הדברים כמו שצריך - פשוט קרסתי לתוך עצמי.

ויש לי כמה שאלות

1. מידת היסוד אמורה להיות הבסיס של הכל. ברור לי שזה קשור ומחובר לכל השאר. ייאוש מזה גורר ייאוש בכללי, וייאוש בכללי גורר ייאוש מזה.
אבל יש באמת סיכוי לבנות את הדברים האלה כמו שצריך? לחזור לפעול ביושר אמיתי מול שמיים?

2. כרגע אני מיואש וקצת השלמתי עם המצב הזה. זה הזוי, זה אחרי תקופות של מאבקים גדולים מאוד והרבה מאמצים, וגם המון המון דברים שרציתי לעשות ולבנות, וקרבת ה', ויראת שמים. אבל בפועל זה המצב. מה נעשה???

3. יש סיכוי שכל זה לא אשמתי? לא יודע. כבר אין לי מושג. מתלבט אם זה בכלל לא ברמתי, ופשוט ככה אני. ומה זה אומר כלפי שמיים?
ואולי יש את היכולת, אבל אין לי את התנאים, וזה דבר שצריך לבנות אותו בצורה מתאימה כדי להגיע לשם?,

4. כמה ביינישים חוד, או אנשים רציניים שבאים באמת ובתמים לבנות עולם כמו שצריך, וזה פשוט מחריב להם הכל??? המון חלומות שרציתי לעשות, ודברים שבאמת נזקקים. ופשוט בניין טוב ואמיתי - שכרגע יורד לטמיון.

5. ויש מצב שזה נפוץ הרבה יותר משנראה, ודבר קשה מאוד, כמעט בלתי נמנע, שצריך פשוט להתחתן כדי לתת לו מקום במקום "לחנוק אותו" שנים מאז שהדחף הזה קיים, ולהתחתן באיחור של שנים? יש מצב שהכל בגלל שהייתי צריך להתחתן כבר כשזה היה בשל, או קצת אחר כך, במקום לדעת מראש שיש עוד שנים קדימה, בלי שום מחשבה שיהיה אפשר לתת ליצור הזה פורקן אמיתי ונכון ובונה בהמשך, עם סיבה טובה לשמור את זה בשבילה נקי?

זאת שאלה גם כלפי שמיים. אני באמת אשם בכל זה? אני מרגיש בוגד, או אומלל, בלי שום עמוד שדרה. רוצה א' עושה ת'. מחוייב לא' ועושה ת'.

קיצר, אשמח לקצת הכוונות

למה בעצם לא? כל מה שאני עושה מעיד על כך כמאה עדים!
נוסע בכבישים, הולך ברחובות ומחפש ללא הרף. מחכה לימי חמסין לא גשומים בשביל לעבור בטעות ליד הבריכה. כל זה ועוד למטרה אחת בלבד. להנות מזיו הַשְּׁכֵנָה. 

אה, וגם, איך שכחתי קודם. יש חסימה מצויינת על הטלפון. אז מה אני עושה עכשיו אם לא לחפש אתר שהתפספס? או משהו שבטעות הוגדר כנקי ובטוח?

ל yon3 שלום וברכה!
טוב מאד שהתחלת לכתוב בפורום, כך השתדרגת מאחד ש'יושב על הגדר' למשתתף בפורום בפועל, וזה נותן לך אפשרויות הרבה יותר רחבות של שיתוף תמיכה והכלה ע"י החברים הפעילים בפורום.
אני רוצה להתייחס לנקודה אחת בדברים שכתבת,

המציאות היא, בהתמודדות הזו של התאווה לנשים, שזה כח חזק מאד בנפש, וגם אם כעת אין לך אפשרות וגישה לאינטרנט וכד' למרות זאת התמונות נמצאות בראש שלנו והם 'עולות' בתדירות שיכולה להשתנות, וגם לא תמיד יש על זה שליטה.
נראה לי שכדאי לך לשוחח עם רפאל (תסתכל בפוסט שכתב לאחרונה "אנחנו פה בשבילכם!"), והוא יעזור לך להגדיר את המצב שלך ולהחליט מה יוכל לעזור לך ודרכי פעולה.
בהרבה מאד הצלחה, כולם כאן הלב שלהם איתך ורוצים לעזור לך להצליח ולנצח בצורה המעולה ביותר!

שלום לכולם

אני פעם ראשונה כותב כאן למרות שיש לי היכרות עם האתר כבר מעל שנתיים.

אני בן 21 (עוד מעט 22) ואני מגיל 13 בערך נופל כמעט כל יום, גדלתי עם סמארטפון פרוץ ולכן הנפילות היו מלוות בראיית פורנו, אבל עכשיו ברוך השם יש לי סינון חזק מאוד ואין לי גישה לזה למעט כשאני מגיע לבית של ההורים שיש להם מחשב וסמארטפונים בלי סינון בכלל.

למרות שאין לי אפשרות לראות דברים פרוצים אני נופל בפגם הברית כל יום כמעט וחושב על זה חלק גדול מהיום בצורה אובססיבית וזה מאוד מפריע לי. למרות ששמעתי על כל מיני טכניקות כמו גלישת דחפים (בצורה שטחית) בפועל כשבא דחף בעצלנותי אני כמעט מיד נכנע.

דיברתי על כך עם מישהו שמבין קצת והוא אמר שכדאי לי מאוד ללכת למטפל מיני ולעבוד על זה מכיוון שזה יושב כנראה על איזה פגיעה מינית שעברתי שהייתי קטן על ידי אישה (לא פגיעה רצינית בעיניי), וגם אני כמה פעמים בחיי הטרדתי אנשים בלי שהם ישימו לב (כמו התחככות וכו') שהוא אמר שזה גם יושב על הפגיעה המינית שעברתי, הבעיה היא שאני ממש חושש לפתוח את זה וגם שהוא לא יכיל אותי מספיק בנוסף על הטרחה לנסוע לעיר אחרת.

אשמח לעצות

לאלי שומר היקר,
קודם כל, תיהנה מהנופש זה נחוץ לנפש בריאה..
אני מאד מזדהה איתך,
בקטע הזה של לעצור את עצמי מלבדוק, אני מרגיש לצערי די חלש, כמעט בוודאות שהייתי נופל במצב כזה.
אבל אולי צריך במצב כזה, להחליף את הבדיקה שנעשית מתוך מקום של היצה"ר (רק אבדוק, אם אגלה שאין סינון אני יעצור מיד.. ?!), בבדיקה יזומה מראש והחלטה לפעול בצורה הנכונה אם אומנם ישנה בעיה.
אני חושב שכדאי לזכור את הגישה הכללית בציבור החרדי לנושא של האינטרנט, שהיא הימנעות כדי לא ליפול, ובלי להכנס כעת לפרטים ושיטות, המטרה שעומדת מאחורי כולם (ובלי להכנס לקיצוניות וכדומה) היא לשמור על מצוות התורה 'ולא תתורו'.
מקווה בעצמי להשתפר בנושא, היו לי הרבה מאד פעמים כאלו, שלצערי לא עמדתי בהם, לאו דוקא שהיתה נפילה, אבל עצם הבדיקה כשנעשית מתוך מקום לא נכון כנ"ל, היא בעיה ומתדלקת את הנפילה הבאה.
בהרבה הצלחה!

כמה אני מתחבר לתיאור הזה.
אני נמצא עכשיו שבועיים במקום נופש, ויש כאן וואי פיי, תארתי לעצמי שאמור להיות כאן סינון די טוב, אבל אולי לא. והייתה לי מריבה עם עצמי לבדוק את זה, כמובן אחרי שאבדוק אם אגלה שאין סינון לא אגלוש, כמו במשך השנה שיש לי עקרונית אפשרות לגלוש ללא סינון ואני לא נוגע במחשב ללא סינון. ומצד שני אמרתי לעצמי תנצח ותהיה גיבור שבועיים שבכלל לא תבדוק, ושוב הייתי מוטרד מזה כמה שעות, לבדוק או לא לבדוק, בסוף החלטתי לבדוק, וגילתי שב''ה [לשמחתי, או לצערי, ה' יודע את עומק מחשבות הלב] יש סינון. 
ובמדה מסוימת הקלה, אין לי את הניסיון ואין לי את המחשבות סביב זה, ומצד שני החמצה, מדוע בדקתי.
בקיצור מסובך. 

אולי יש כאלו שיש להם פתרונות בזק, לא ידוע לי.
אני מכיר פתרון אחד, לקום מיד, להתנער מהאפר, ואז להתחיל שוב לספור, בסופו של יום מצליחים להרחיב את הזמנים.
אולי שני דברים שצריך לזכור ועוזרים לי.
א. אני הרי לא מוכן למות מכור, אז למה שלא אצא מזה כבר היום. 
ב. ככל שיעבור יותר זמן שאהיה נקי, יהיה לי יותר קל לא ליפול, אז חבל ליפול. 

מצטרף לברכות, ולתפילות שנזכה כולנו גם כן.

תודה חברים על התגובות המחזקות. התחברתי במיוחד לשני דברים שכתבתם: א. למה ששמחה כתב על כך שמה שקורה איתי מלמד אותי על מידת החוזק של ההחלטה שלי, ושבמידת הצורך אפשר לקבל שוב החלטה עמוקה וחזקה יותר. ב. למה שמשה כתב על קישור למידת הנצח. באמת מידת הנצח נחשבת חלק מ"כלי המעשה" - מקום שכבר אין בו שכל (חב"ד) או רגש (חג"ת), אלא הוצאת הדבר לפועל בצורה נחושה ומעשית (ובייחוד במידה זו שהיא הנחישות לנצח את כל המעכבים, ולדבוק בהחלטה לנצח).

וואו וואו חזק ביותר
ממש התחברתי..
אגב זה מה שבעל התניא כותב שבזמן שנופלות לאדם מחשבות לא טובות עליו לדחות אותם בשני ידיים כי זה עצת היצר בכדי להפיל אותו יותר… ובשעות מכוונות לעשות חשבון נפש. זה בעצם אותו רעיון שלא ליפול לסחרור של הנפש אלא לפעול לפעמים למעלה מטעם ודעת.. 
וכמובן לקבל את ההחלטה כמו ברזל, סוג של מידת הנצח שגם שאין רגש מסויים עדיין המטרה ששמנו לעצמנו תנצח את הכל. 
ישר כח ממש חיזקת אותי

כל הכבוד על יותר ממאה ימים נקיים ובהצלחה הלאה!
לא נותר לי אלא להצטרף לדברים הקודמים, ולאחל לעצמי ג"כ כך.