(המאור שבה, פרשת האזינו תשפ"ז)
בשירת 'האזינו' משה רבנו ממשיל את דבריו לסוגים שונים של גשמים, היורדים בעוצמות שונות (מטר, טל, שעירים, רביבים). דברי תורה נמשלו למים, מפני שהם אמורים להחיות אותנו ולהרוות את צמאוננו. אבל בשביל שזה יקרה - הם צריכים להיות מותאמים לאדמת הלב שלנו. אם ניתן לתינוק קטן לשתות כוס מים - אנחנו מעמידים אותו בסכנת חנק. מצד שני, לא קשה לדמיין את התסכול שחווה אדם מבוגר שנאלץ לשתות מים מבקבוק של תינוק…
המהר"ל מסביר שהתורה נקראת כך מפני שהיא מורה לאדם את הדרך. לימוד תורה צריך להיות תואם ליכולת הקיבול שלנו, כדי שאכן יוביל אותנו להתקדמות ולא לנסיגה חלילה. כך שעלינו לדבוק בכל הכוח בזרם המים החיים שדוחף אותנו קדימה, ומאידך עלינו להיזהר מדברים שרק יציפו אותנו ויגרמו לנו לטבוע, מדברי תורה מסוג שמייאש אותנו ושובר את רוחנו.
זו הסיבה לכך שהעלון שלנו נקרא "רַק חֲזַק וֶאֱמַץ!" (יהושע א ז). המטרה שלנו היא להביא כאן רק דברים שיחזקו ויאמצו אתכם. ואם במקרה דבר מסוים שמתפרסם אצלנו לא משפיע עליכם באופן כזה - תרגישו הכי בנוח להתעלם ממנו. הוא פשוט לא נכתב בשבילכם.
דברים נוקבים בעניין זה כתב רבי נתן מברסלב (ליקוטי הלכות, בכור בהמה טהורה, ד כז): "לפעמים על ידי שהאדם רואה דברי מוסר בספרי יראים, או ששומע תוכחה ומוסר מאיזה איש חשוב - הוא נופל בדעתו יותר ויותר. וזהו בחינת 'יראה רעה' שצריכין לברוח ממנה מאוד, כי צריכין לקבל יראת ה' רק לחיים ולא למוות ח"ו, דהינו לקרב את עצמו לה' יתברך על ידי היראה והמוסר, ולא להתרחק ח"ו. ועתה האיר ה' עיני ומצאתי מפורש בפסוק ענין זה: 'חֲדַל בְּנִי לִשְׁמֹעַ מוּסָר' (משלי יט כז). והמקרא תמוה לכאורה. אבל עתה מבואר היטב פירוש המקרא כפשוטו, שהפסוק מזהיר את האדם שימנע ויחדל את עצמו מלשמוע מוסר ותוכחה המזיקים לו".
הזמר בִּינִי לנדאו סיפר פעם, שבאחת השנים, כשהגיע לאומן לראש השנה, דברים רבים השתבשו לו. הוא הסתובב קצת מדוכדך, ולא ידע מה לעשות, כשלפתע מתוך בליל המחשבות האירה בליבו תובנה: "מה שלא מחזק אותך - עזוב אותך!" תוך זמן קצר, האמת הפשוטה הזו הוציאה אותו מהדכדוך, והוא מיהר לחלוק אותה עם אנשים אחרים שפגש.
הפתגם החדש התחיל להתגלגל ברחובות אומן וקצת יצא משליטה. ברמה כזו שביני החל לשמוע אנשים אומרים זה לזה: "שמעת איזה משפט חזק רבינו (נחמן) אמר? מה שלא מחזק אותך - עזוב אותך!"
קצת אחרי 'תשליך' היה נראה שהחגיגה נגמרת. אדם זועף הגיע ושאל: "אתה ביני לנדאו?" וכשהשיב בחיוב, החל לשטוף אותו בביקורת נוקבת על הפצת משפט כזה באומן "ועוד בראש השנה" יום הדין הרציני. "רגע, זה לא מחזק אותך?" שאל ביני. "ממש, ממש לא!!!" שאג האיש בכעס. "אז עזוב אותך!..." סיים ביני.
מה שלא מחזק אותך - עזוב אותך!
הערה: כאשר אנחנו מתקדמים בדרך, לעיתים עלינו להתמודד עם אמת נוקבת או כואבת. הכוונה במאמר הייתה להדגיש, שהמבט שלנו על הדרך שאנחנו עושים צריך להיות מעודד ולא מייאש, כדי שיוביל אותנו להתקדמות ולא לנסיגה.
מאמר זה התפרסם במסגרת העלון השבועי שלנו – "רק חזק ואמץ!"
לקבלת העלון במייל - shmor.help@gmail.com
לארכיון הגיליונות - gyenewsletters.netlify.app/archive/
) אבל אנחנו חולקים כאן דרך משותפת. גם אני נפלתי מיליון פעם בתאריכים שונים.