היי נחור
מתחבר לדברי החברים הקודמים
בעיקר להגדרה של שמחה על ריצוי
נשמע ממך שהרבה מאד מהנתינה שלך נובעת מהצורך לרצות, ובעיניי צורך לרצות נובע מפחד מה יהיה אם אני לא ארצה,
אני מאד מתחבר לדברים, כי גם אני טיפוס מאד מאד מרצה,
לאחרונה הבנתי שנתינה ממקום של ריצוי היא לא באמת נתינה אלא לקיחה, כי אני לא נותן בשביל שלשני יהיה טוב אלא בשביל שאני לא יחטוף על הראש מאחרים או מעצמי, מאחרים שיגידו לי אתה לא בסדר, ומעצמי שאני יגיד לעצמי שאני לא בסדר,
נתינה במרכאות כזאת מרוקנת אותי וגורמת לי לרצות לברוח למקומות אחרים, לפעמים לישון, לפעמים להשתמש,
ויש עוד נושא של שליטה, אני מרגיש על עצמי שלקחתי אחריות על כל מה שזז, לדוגמא אם אשתי צריכה להתקין תוכנה במחשב אני מרגיש שזו האחריות שלי לדאוג לזה וכדומה, זה מאד קשה ומוביל לתסכולים, נראה לי שיש לך משהו דומה,
אוהב וצריך אותכם