כבר 42 יום בלי נפילות. ו42 יום מאז שחזרתי להשתמש באתר. אבל כבר יומיים אני על קוצים, היום פתחתי אבל לא ראיתי, כמעט, עצרתי בזמן. אני יודע שמדובר בהתמכרות ואתה מתחזק עם הזמן ועדיין מה - ככה לנצח, להילחם להילחם להילחם. התחושה היא בעיקר ייאוש.

נפלתי, שוב. את האמת רצף נפילות כזה לא היה לי הרבה זמן, לצערי אני מרגיש שאני קצת חוזר אחורה וממש חבל, עד לפני הרצף נפילות הזה גם הנפילות שהיו לי הם היו הרבה יותר מצומצמות ועכשיו פשוט זה כבר רצף ארוך מידי שמזכיר לי את התקופה הפחות טובה שהייתי בה(לא שבתקופה האחרונה היה מושלם אבל היה הרבה יותר התקדמות). חייב פשוט לחזור למה שאני יודע ומכיר עם עצמי מהתקופה האחרונה הטובה כי שם הרגשתי שבאמת אני מתקדם סוף סוף אחרי הרבה שנים שפחות. חייב לחזק את הכוח רצון שלי ולא להתייאש גם שקשה כי בסוף זה המנוע שבסוף יוציא אותי מכל הדבר הזה ולהיזכר כמה זה טוב בלי זה בתקופות שהצלחתי. בעזרת ה׳ נעשה ונצליח

תודה רבה לכם אתם ממש מחזקים! בעזרת ה׳ יהיה טוב ובאמת אסור להתייאש

מתחיל לכתוב כאן.. 
אני כותב לא מעט, בעיקר לעצמי, תיעודים, כתיבה פואטית, סתם מחשבות, זה עוזר לי לְעַבֵּד את היומיום, מאורעות גדולים וקטנים. 

אבל את הדרך עם האינטרנט ושותפיו, לא ממש יצא לי לתעד באופן ישיר. בעיקר כנספח נלווה לכתיבה הרגילה.
אז מתחיל פה.

אז דבר ראשון שאני רוצה לציין לעצמי, כנקודת מוצא, כהנחת יסוד, שהדרך היא החיים. ולא סביב האינטרנט. קרוב - רחוק מהמחשב, נופל - קם, צפיתי - לא צפיתי, שפכתי - לא שפכתי. אלא - כמה אני הולך בדרך כזו, שמחזקת ומשרישה אותי במקום כזה - שהפורנו לא פיתרון לבעיותיי. לא פינה חמה. לא חיבוק מנחם. לא אינטימיות מזויפת. לא הצצה חפוזה. לא טעימה קטנה. לא זלילה רציפה. 
אלא כמה אני בוחר בחיים.
"ובחרת בחיים..."
-------------------------------------------------------
אני מהעתיד, אני מההווה, ואני מהעבר נפגשים בפארק.
פארק כזה, עם הרבה עצים ודשא, עם אגם וברווזים, פארק כזה שמור ומטופח, עם שבילי אופניים, ומפל מלאכותי, בית קפה, אנשים רצים, מטיילים, פורסים מחצלת.

ואותנו.
זה זמן שאנחנו רוצים להיפגש. כל אחד שמר משהו על הלב. כל אחד רוצה שישמעו אותו.
חוץ מאני מההווה.
הוא לא הכין שום דבר לפגישה.
הוא לא טעון כמו חבריו מהעבר ומהעתיד.
הוא בא דף ריק.
יותר נכון לומר, כריכה ריקה.
כי הוא תוסס, כל כך תוסס.
אם הפקק שעל ליבו היה משתחרר, המילים היו יוצאות כזרם מי שלגים בתחילת הקיץ.
אבל הוא לא יכול לדבר כלל, בעיקר מקוצר רוח ועבודה קשה.
הוא בהישרדות, הוא במאבק, הוא בזירת קרב.
לפעמים הוא חש כמו גלדיאטור בזירה עם עוד 20 אריות.
וצופים בו מלמעלה ומחכים לראות דם.

וכשהוא פגש אותם, הוא בעיקר התבייש.
שניהם הביטו בו במבט של - למה זה נמשך כל כך הרבה זמן?
ולמה מלכתחילה?
והאם אתה שמח?

הילד מהעבר, היה עצוב.
האיש מהעתיד, צחק.
והוא, שתק.

הילד ביקש מהם, שיספרו דברים טובים. 
הוא לא רוצה סיפור עם סוף רע.
הוא לא אוהב סיפורים עם סופים עצובים.
הוא אומר שזה לא יפה לכתוב ככה...
והגיבורים שלו תמיד מנצחים.
אני מההווה כמעט פתח את פיו, ועצר.
"איזה מנצחים איזה????" הוא צרח בלב.
אבל שאל בסוף: "במי הגיבורים שלך נלחמים?"
הילד החמוד מהעבר, ענה שהם נלחמים ברעים. שרוצים להשתלט על העולם. ולא אוהבים את הטובים ואת הטוב.
ואני מההווה שאלתי אותו: "ומה עושים כשהרעים עושים לך טוב כשאתה עצוב?"
הילד אמר כמו שרק ילד יכול לומר, "אז אל תהיה עצוב".
-------------------------------------------------------

נתחיל מהשורשים: המקום הטבעי של הדחף המיני הוא כחלק ממערכת יחסים כוללת של נישואין, אשר מרכזיותה ושיאה מתבטאים בחיבור הפיזי.
חיי נישואין בריאים הם כאלו שבהם הגבר הוא המוביל של הבית. הוא זה שמשפיע ונותן לכל בני המשפחה, מעניק לאשתו אהבה, מספק את צרכיה ומהווה כתובת לכל בעיותיה. כאשר הגבר חזק ומוביל, האישה מרגישה בטוחה; לעומת זאת, כאשר הוא חלש ורופס, האישה חשה חוסר ביטחון ומרבה בטענות ודרישות.

מבלי להיכנס לעומק התחום של שלום בית, אני סבור שזהו אחד המקומות שבהם טבעו של הגבר בא לידי ביטוי בצורה הברורה ביותר. גבר שואף להיות מוביל. גברים אוהבים להיראות חזקים וגבריים, משום שיש בהם צורך פנימי עמוק בהנהגה ובהובלה. לא בכדי, עולם הפוליטיקה מלא בעיקר בגברים.

במיוחד בתוך חיי הנישואין, הגבר שואף לנווט ולהוביל את משפחתו. וכאמור, החיבור הפיזי הוא בעצם שיאם של חיי הנישואין.

מכל האמור עולה המסקנה שהחיבור הזה הוא למעשה שיא הביטוי של אותה הנהגה.

מכאן ניתן להמשיך צעד נוסף ולטעון: הדחף המיני הוא, בבסיסו, דחף להוביל להשפיע ולשלוט.

למה דווקא באשה? ולמה ישנם כאלו שנמשכים לצעירים?
למה אחרי נפילה אנו מרגישים מרוקנים?

מקוה להמשיך

אשמח לתגובות, להארות וגם להתעמתויות.

אני רוצה להתחיל לכתוב כמה מהרהורי ליבי על הנושא, מקוה שתתחברו.
הדברים נכתבים בעקבות כמה חוויות אישיות מענינות,
הייתי מכור מגיל 14 כ8 שנים, יצאתי מזה לפני שנה וחצי אחרי שהייתי בייעוץ, לפני כחצי שנה היתה לי מחלה מסוימת שבעקבותיה לא היה לי דחף מיני כלל!  נשמע חלום... אבל אני הייתי בדיכאון עמוק.

בעקבות כל מה שחוויתי פיתחתי תיאוריה אותה אני רוצה לפרוס בפניכם, אני לא מתחייב שאתמיד ואולי אשאר רק בזה, אני לא כל כך טוב בכתיבה, אז אני מאד מקוה שאצליח להתמיד.

גילוי נאות: אני אדם דתי ותפיסותיי מושפעות מכך עמוקות.

לפני שבת הייתה נפילה. היא נבעה מכאב. טבלתי והשתקמתי בחסדי ה'. צריך להאמין בחיי. אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה. קדימה!

מזל טוב

מחזיקים לך אצבעות אל תתייאש

מודה לבורא עולם על היום ה 100 ימים נקיים במסע, אחרי אין ספור פעמים שלא צלחו, ממש לא מובן מאליו.

וואו כל הכבוד לך אחי
מאחל לך הצלחה בתוכנית שלך 

הייתי ממליץ לך לקחת על עצמיך משהו טוב חדש בנוסף בשביל לפתוח את הרצף החדש. 
אני מתכוון להרגל טוב, למשל קח על עצמיך שאתה מתחיל רצף חדש אבל בשונה מכל פעם אתה מוסיף עוד משהו יומי או שבועי (עדיף יומי שיהיה כנגד הימים) וככה אתה גם בונה הרגל טוב וגם מראה לעצמיך שהפעם זה רצף שונה ז״א שיש לך משהו חיובי לחיים ובנוסף אתה לא מתחיל משהו שכבר היית בו בעבר אלא משהו חדש…..
רעיונות:
1 ריצה רבע שעה או יותר (אני לא מכיר את המשקל שלך ; ). 
2 לימוד של משהו חדש ומעניין 
3 קריאת ספר. 
לבשל אוכל בבית במידה ואתה לא מבשל.
וכו וכו. תקשיב זה ממש עובד קח משהו שאתה מתחבר אליו, אני סתם זרקתי רעיונות. ותתחיל התחלה חדשה. 
אומר לך מנסיון זה עובד, שהייתי בתקופה של נפילות קיבלתי על עצמי כמה החלטות קטנות אגב שעד היום אני מקיים, וזה נתן לי דרייב מטורף להתחיל. 
וככה אתה מנצל את הנפילה למקפצה..
ירידה זו לצורך עליה.
אחי היקר שיהיה לך בהצלחה ותזכור חושך לא מגרשים עם מקלות רק עם אור….

תודה על התגובה וההתייחסות, אחת הבעיות הגדולות בהתמודדות שמרגישים לבד במערכה, ברגע שמשתפים ומקבלים תגובות ותובנות מעוד חברים שמתמודדים זה מאוד מקל על התהליך 

תודה רבה ואתה צודק ב100% פשוט כשיש רצף אתה בשוונג ולכן אני מרגיש שזה באיזה מקום הרבה יותר קל, ולהתחיל מההתחלה את הרצף זה הרבה יותר קשה. בסוף זה באמת פסיכולוגי כי בתכלס אין הבדל אבל זה מאתגר. עדיין לא מצליח לצערי להתחיל רצף ואני עדיין נופל. לא נכנס לדאון או לדיכאון אלא פשוט מקבל את זה ומכאן אחדש את המאמצים שלי.