תודה על השיתוף הכנה. באמת. לא פשוט לכתוב על התמודדות שהתחילה בגיל כל כך צעיר, על שנים של מאבק, על יציאה מהתמכרות, ואז גם לשתף בחוויה לא פשוטה שבה הדחף המיני פשוט נעלם לגמרי. ובעיקר תפס אותי מה שכתבת, שמה שנשמע מבחוץ כמו חלום הרגיש אצלך בדיוק הפוך והביא לדיכאון עמוק. בעיניי זה משפט מאוד חזק, כי הוא מראה שהסיפור כאן הוא הרבה מעבר ליצר או לסיפוק. כנראה שיש כאן משהו עמוק יותר שנוגע בעצם תחושת החיות של האדם.

גם אני אתן גילוי נאות: אני כותב גם כאדם דתי, וגם מתוך רקע בפסיכולוגיה ובפיזיולוגיה. (רק כדי ליישר קו פסיכולוגיה, במילים פשוטות, מנסה להבין את הנפש, הרגשות והמשמעות שאדם נותן לחוויות שלו. פיזיולוגיה עוסקת בגוף, במוח ובהורמונים ובהשפעות שלהם על המערכת הגופנית כולה). אני אומר את זה לא ממקום של התנשאות או כי "אני יודע", אלא כי הרגשתי שאתה עושה כאן משהו דומה. אתה לוקח חוויות חיים מאוד עמוקות ומנסה להבין דרכן משהו רחב יותר על האדם.

אם אני מבין נכון, ותקן אותי אם אני מפספס, נשמע שאתה בעצם אומר משהו עמוק יותר מהמשפט "הדחף המיני הוא דחף לשליטה". נדמה לי שאתה מתאר שכאשר הדחף נעלם, לא הרגשת רק שחסר לך חשק, אלא שאולי משהו מהחיוניות שלך, מהמנוע הפנימי, מתחושת העוצמה והנוכחות שלך בעולם פשוט כבה. ומתוך תפיסת עולם שבה יש מקום לאחריות, נתינה והובלה בתוך הבית, נוצר אצלך חיבור שנשמע לי מאוד מובן. אם הכוח הזה קשור לחיים, לעוצמה ולהשפעה, אפשר להבין למה הגעת לכיוון שהוא קשור גם להנהגה.

אני יכול להבין מאוד מאיפה זה מגיע. אבל כאן אני רק תוהה בזהירות אם אולי יש קפיצה קטנה בין החוויה לבין המסקנה. כי כשאני קורא את מה שכתבת, אני לא בטוח שאני שומע בעיקר שליטה. אני שומע חיים, חיבור, משמעות, נוכחות, רצון לתת ולהיות מורגש בעולם. ואלה דברים שקרובים לעוצמה ולהנהגה, אבל לא בטוח שהם אותו דבר.

גם מבחינה דתית, אני לא בטוח שהשפה המרכזית של קשר בין איש לאישה היא שפה של שליטה. התורה אומרת "ודבק באשתו והיו לבשר אחד". יש כאן שפה של דבקות, ברית ואחדות. ודאי שיש מקום לאחריות ולהנהגה, אבל החיבור עצמו נראה לי יותר כמקום של מפגש. מקום שבו הגבר לא רק משפיע אלא גם נפתח, לא רק מוביל אלא גם מתחבר.

ועוד מחשבה שעלתה לי, ואני נזהר ולכן אכתוב בהתאם. התמודדות מגיל 14 היא לא רק התמודדות עם יצר, אלא גם השנים שבהן אדם לומד מה זאת מיניות. ואני תוהה אם לפעמים התמודדות ממושכת, במיוחד אם היא עברה דרך התמכרות, יכולה גם להשפיע על הדרך שבה תופסים את כל הסיפור הזה. אני לא קובע את זה עליך חלילה, רק מעלה מחשבה. לפעמים בעולם של התמכרות המיניות באמת נצבעת בצבעים של כוח, כיבוש ושליטה, ואז קל לחשוב שככה נראית המיניות עצמה.

חשוב לי גם להדגיש שאני כותב כאדם דתי, וכשאני מזכיר בהמשך סוגים שונים של משיכה אני לא נכנס בכלל לשאלה ההלכתית או הערכית של מה נכון ומה לא. זה דיון אחר לגמרי. אני מזכיר את זה רק כי ניסית להסביר כאן מהו שורש הדחף עצמו.
ואחרי הדגש הקצרצר הזה, אני ניגש לגבי השאלות שהעלית בסוף, דווקא שם הרגשתי שיש מקום לעצור רגע.

כתבת: "למה דווקא באשה?"
בפשטות, במציאות קיימות צורות שונות של משיכה. יש משיכה של גברים לנשים, אבל גם סוגים נוספים של משיכה. אני לא נכנס כאן לדיון הערכי, אלא רק לשאלה מה זה אומר על הדחף עצמו. ולכן קצת קשה לי לראות איך הכול נכנס לתוך מודל של גבר שמוביל ושולט באישה. נראה שאולי יש כאן משהו רחב יותר. אולי גם צורך בקשר, בקרבה, במפגש ובהתחברות. זה לא סותר שיש בדחף גם צד של עוצמה והשפעה, אבל אולי זה כן מערער על ההנחה ששליטה היא ההסבר המרכזי.

כתבת: "ולמה ישנם כאלו שנמשכים לצעירים?"
קצת חסר לי למה התכוונת, האם לקטינים, או בכללי צעירים יותר? כתבת גם צעירים וחשוב לי להדגיש גם צעירות (יודע שלשון זכר יכול לכלול את שניהם אבל זה דגש שחשוב לכתוב אותו כי זה נושא כאוב וחמור מאוד). בין כך ובין כך, גם כאן הרגשתי שהשאלה דווקא מערערת קצת על התיאוריה. כי אם כל סוג של משיכה מוסבר דרך רעיון אחד של שליטה, אז כמעט כל דבר נהיה הוכחה לאותה תיאוריה. וכשאפשר להסביר כמעט הכול דרך אותו עיקרון, לפעמים זה דווקא סימן שצריך לעצור ולבדוק אותו שוב. משיכה אנושית היא הרבה יותר מורכבת מזה. יש בה גוף, נפש, חוויות חיים, חסכים ולפעמים עוד הרבה דברים שאנחנו בכלל לא מבינים עד הסוף.

כתבת: "למה אחרי נפילה אנו מרגישים מרוקנים?"
אפשר להבין נפילה גם אחרת. אולי הופעל כאן כוח עמוק שמחפש קשר, אהבה, חיבור ומשמעות, אבל הוא יצא בצורה מנותקת ובודדה. ואצל אדם דתי לפעמים מצטרפים גם אשמה, כאב או תחושת ריחוק. אולי הריקנות עצמה דווקא רומזת שיש כאן משהו שמחפש יותר מסיפוק רגעי.

בקיצור, אני מאוד מתחבר לנקודה הבסיסית שלך. שגם בעיניי מיניות היא לא רק צורך גופני טכני. יש בה משהו עמוק יותר. אני רק תוהה אם נכון להגדיר את השורש שלה בעיקר כשליטה, או שאולי מדובר בכוח חיים רחב יותר, כזה שמחפש גם קשר, אהבה, ברית, שייכות והשפעה. אולי שליטה היא לפעמים אחת הצורות שבהן הכוח הזה מתבטא, אבל לא בהכרח ההגדרה הכי בסיסית שלו.

תודה שקראת עד כאן ואשמח לשמוע את דעתך ואת דעת האחרים. זה דיון חשוב ומרתק בעיניי.

שלום לכל מי שיכנס לכאן ויקרא את הטקסט שאני כותב.
א, משום מה לא עובד לי שום סרטון באתר מקווה שזה משהו שאפשר לסדר אחרת כנראה אין לי איך להמשיך כאן.

לבנתיים ממשיך אז ככה הכינוי שבחרתי הוא לב טהור, מה שמרמז שבתוך תוכי אני כן קדוש וטהור רק יש כל מני דברים שמשפיעים על כך שאני יפול שוב ושוב, אני לצערי מכור מילדות ואולי בהתחלה לא הבנתי את חומרת הבעיה גם מהבחינה הרוחנית של הדבר וגם מהנזק שזה עושה לא רק לנפש אבל אני זוכר את עצמי בשנים האחרונות נלחם בחירוף נפש עם הצלחות קטנות, פה שבועיים פה 3 שבועות אפילו השיא לפני שנה כ-50 יום.
אבל מה שאני שם לב שלרוב אחרי נפילה עובר שבוע או שבועיים בהתחלה אתה בדיכאון אחרי זה אתה בהתחזקות מול הבורא או לפחות מנסה. ואז נפילה וחוזר חלילה, דבר נוסף ששמתי לב אליו הוא זה שרוב הנפילות הקשות באות דווקה אחרי ימים של התעלות עילאית, דווקה אחרי חגים, לפעמים המחשבות מתחילות תוך כדי החג ואז איך שיוצא בום נפילה ולפעמים זה אחרי לילה פתאום הגירוים והפנטזיות מפילות אותך לתחתית שקשה כל פעם לקום ממנה. אז כן אנחנו כעת אחרי חג מתן תורה (אני עם דמעות) וכבר כמה נפילות היום וכמובן זוכר את יום אחרי לג בעומר ואת איסרו חג של פסח ואת כל תקופת ספירת העומר ואני חושב שאם אני יצליח לפצח למה זה מתנהל אצלי דווקא ככה אולי אז יהיו לי הכלים להמשיך לעלות גם אחרי החג או היום הקדוש. עוד מישהו חווה את זה? למישהו יש מוסג למה זה ככה? למישהו יש עצה טובה?

ב"ה נקי שבוע.
אכן לא הכי הכי, אבל הרבה יותר טוב.
משפיע גם על התפילות שיותר מסודרות.
ה' יעזור לי גם להיות להיות מפוכח 

יש המשך?

שמח לשמוע אח יקר! שנזכה.

ולזכור שגם אם יש או תהיינה נפילות זה לא עוצר את התמונה הגדולה שהיא התקדמות כללית אל עבר החופש.

התקדמות לשיטתי אינה רק ספירת ימים אלא הסתכלות מלמעלה וכל יום נקי הוא התקדמות, נפילה אינה עצירה או איפוס (כי אז עלולים להתמכר לספירה ולאיפוסים וחוזר חלילה), אלא נקודה שבה יש לעבוד כדי לנסות ללמוד ממנה ולהבין מדוע היא קרתה ובמקביל לא לאבד את הרוח ולהמשיך קדימה.

ובכלל אשמח לשלוח כאן, בנוסף לפרסום הראשי שפרסמתי, לטובת האנשים את הכתבה של אחד הרבנים המציעים הסתכלות יפה על כל התהליך. המסר הוא: קדושה נורמאלית. והלוואי ויעזור לתת פתח מעניין לגבי ההתמודדות, רק אדגיש כי קטונתי מלהכריע ויחד עם זאת זה כיוון מעניין ששווה לקחת ממנו את מה שמתחברים אליו.

"זרע לא קדוש: לתקן את הפראנויה של המגזר

במו אוזניי שמעתי על כמה רבנים באחת מהישיבות התיכוניות, המכונים "רבני הזרע"; ויש טבילות במעיינות ובקרח, תיקון הכללי, נסיעות לאומן ומה לא. מה קרה שמבול של ספרים, סרטים ותיקונים נפל עלינו, ואיך יצא איסור "הוצאת זרע לבטלה" מפרופורציות? תשאלו את חסידי רבי נחמן.
הרב רפי אוסטרוף

אינני "חוזר בתשובה" – וכנער דתי התמודדתי עם נושא האוננות ככל חבריי, המתבגרים הדתיים. לא דיברנו על זה, הרבנים לא הטריחו את עצמם להראות שהם בעניינים - ולכן לא נשאו נאומים חוצבי להבות על חומרת האיסור. כל אחד התמודד עם עצמו, ומהפרדס הזה יצאו הרוב בסדר, בדרך כלל – ועם מיעוט "שריטות דתיות" באופן יחסי.

היום קיימת ספרות ענפה המתייחסת לנושא האוננות, ומכוונת בעיקר לבני נוער. יש רבנים שהם בעניינים מאוד - במו אוזניי שמעתי על כמה רבנים באחת מהישיבות התיכוניות, המכונים "רבני הזרע"; ויש טבילות במעיינות ובקרח, תיקון הכללי, נסיעות לאומן ומה לא. וכל זה, על מנת להתמודד עם איסור שהוא אמנם חמור ואסור הלכתית, אבל בעצם תמיד היה כאן.

מה קרה שמבול של ספרים, סרטים ותיקונים נפל עלינו? צפיתי לאחרונה בסרט עטור התשבחות "זרע קודש", וככל שהתקדם - כך התחזק בי חוסר הנוחות מנושאו ומתוכנו. אינני רוצה להתייחס לסרט, אלא למקום ש"הוצאת זרע לבטלה" (בשפת קודש), או "אוננות" (בשפת חול) - תופס בחיי דתיים וחוזרים בתשובה בשנים האחרונות.

פריחת "התיקונים" סביב "שמירת הברית" החלה במקבל לפריחת תורתו של רבי נחמן מברסלב (שיוצר הסרט, אגב, נמנה על חסידיו). לפני כשני עשורים, היו לרבי נחמן כמה מאות ואולי אלפים בודדים בלבד של חסידים בארץ ובעולם. אך מאז שתורתו דיברה אל הרבה נשמות צמאות, הוא כמו התגלה מחדש, והיום תורתו מופצת לרבבות רבות.

רבי נחמן מאומן התייחס לנושא של "שמירת הברית" הרבה יותר מאשר במרבית החסידויות האחרות. הוא הבין כי האיסור של "הוצאת זרע לבטלה" חמור מאוד, אך גם שמרבית בני האדם נכשלים בזה. על איסור זה נספרו עונשים ואזהרות חמורות ביותר, שמקורם בעיקר ב"זוהר" – ובין היתר יש הסוברים כי זו העבירה החמורה בתורה, השווה לרצח, ואין על חטא זה תשובה.

כדי להפחית מהלחץ הנפשי של החסידים העוברים על האיסור, עשה ר' נחמן את הבלתי אפשרי: הוא תיקן תיקון הנקרא "תיקון הכללי". תיקון זה בא כדי לתקן את הבלתי ניתן לתיקון: במקום קבלת עונש על רצח ועל חטא שאין לו מחילה, מעתה יאמר הנער "תיקון כללי" לאחר טבילה הגונה במעיין או במקווה כשר, וביחד עם תפילות ותשובה, יזדכה וממשיך בחייו.

בפועל, בדורנו, התיקון, הטבילה וההתעסקות האובססיבית בחטא הזה, הכניס לסחרור וללחץ את כל המערכת. במרכז יה"ל המטפל בבעיות במיניות, אנחנו מקבלים פניות רבות של זוגות ויחידים עם בעיות קשות הנובעות, בין השאר, מאיסור זה. אחת הבעיות הנפוצות: לחץ על בת הזוג לקיים יחסים בכל פעם שיש לבעל התעוררות מינית.

פעם נשאלתי על ידי חתן (לא שומר שבת), שאשתו מדממת כאשר הם מקיימים יחסים, אבל הוא חושש להוצאת זרע לבטלה - ועל כן מה יעשה. עובדת סוציאלית שאלה שאלה הלכתית על בת אולפנה שמקיימת יחסים עם נער. הבת דרשה מהנער ללבוש קונדום, אך הנער חשש בגלל האיסור החמור הזה. אבסורד. חוסר פרופורציה נפשית והלכתית בגלל האיסור, ובוודאי ביחס למשקלו ההלכתי האמיתי, לכל מי שלמד קצת יותר.

אני מציע להחזיר את האיסור של "הוצאת זרע לבטלה" לפרופורציות האמיתיות שלו. האיסור הזה לא נמנה בתרי"ג המצוות מהתורה, לפי רוב מוני המצוות המרכזיים. הוא מוזכר בחומרה במספר מקומות בש"ס, אך באותה חומרה מוזכרים גם חטא הגאווה, הוצאת שם רע, ליצנות ועוד. נערים צריכים להימנע מאוננות עד כמה שניתן, וביחד עם זה, אם חטאו - להירגע, להתפלל על כך בצורה נורמאלית, ולהמשיך בחיים התורניים כרגיל.

במרכז יה"ל אנו פוגשים את הקשיים ואת הלחצים הנפשיים שהגברים לוקחים עמם עמוק לתוך חייהם הזוגיים, עקב ההתמודדות הקשה במשך כל שנות הרווקות. אין שום צורך לעשות סרטים או לכתוב ספרים עם 500 עמודים בנושא. ההתעסקות הרבה בנושא, לדעתי, רק מגבירה את המצוקה.

חיים של קדושה נורמאלית אני מבקש. "קדושה נורמאלית" זה לחיות בפרופורציות דתיות נכונות. גיל הנעורים גם כך הוא קשה ומורכב. אין צורך להגביר את הלחץ הנפשי על ידי חומרות והתנהגויות מוזרות, המכניסות את הנערים למצוקות שלפעמים לוקח שנים לצאת מהם. אני מקווה שזרעי הפורענות בלב הנערים שצופים בסרט, לא יתפתחו לשריטות עמוקות מדי."

מקור:
www.ynet.co.il/articles/mobile/0,7340,L-4628682,00.html

היה חג טוב מאוד, ברוך ה'. ה' יתן לכולנו כוחות חזקים להמשיך בהתמודדות, לא לברוח, לא ליפול לקטנות, להיאזר בעוז, ואין עוז אלא תורה, בשמחה ובגבורה.

ברוך ה׳ אני מרגיש שאני חוזר קצת למסלול, זה אמנם רק שישה ימים אבל אני באמת מודה על זה ומרגיש את זה, מרגיש משוחרר יותר ובאמת מרגיש הרבה יותר טוב ומחובר אל עצמי, כותב כאן כי אני רוצה להדגיש שפשוט באמת באמת הרבה יותר טוב בלי הדבר הזה וזה מורגש מאוד מהר וצריך להזכיר לעצמי כל הזמן כמה החיים טובים בלי זה!

היי חבר, התחושות מזכירות לי משהו שכתבתי ופורסם פה בעבר. שולח לך ומקווה שזה יהיה מים צוננים על נפש עייפה:

שְׁבִירַת מַעְגָּל

נְפִילָה וְעוֹד נְפִילָה, 
יְרִידָה בְּסוּלַּם - תְּהוֹם נְשִׁיָּה. 
תְּפִלָּה וְעוֹד תְּפִלָּה, 
עֲלִיָּה בַּחֲזָרָה, לְהַתְחִיל מֵהַתְחָלָה.
מַעְגָּל חוֹזֵר שֶׁיֵּשׁ לִשְׁבֹּר,
אֶת הַטּוֹב מֵהָרַע יֵשׁ לִבְרֹר. 
לִסְתֹּם כָּל פֶּתַח, לְהָקִים גָּדֵר, 
"הָשִׁיבָה לִּי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ", כְּמַאֲמַר הַמְּשׁוֹרֵר.
לְעוֹלָם לֹא חֹסֶן, יֵשׁ לִזְכֹּר, 
לִפְעָמִים נוֹצַר סֶדֶק, לִפְעָמִים נִפְעַר בּוֹר. 
אָסוּר לִסְמֹךְ רַק עַל מַזָּל, 
הֲרֵי "אֵין אַפּוֹטְרוֹפּוֹס", קָבְעוּ חָזָ"ל. 
עוֹמֵד עַל הַמִּשְׁמָר עִם תִּקְוָה בַּלֵּב, 
רוֹצֶה לֹא לִשְׁכֹּחַ, רוֹצֶה לַחֲסֹךְ כְּאֵב. 
אוֹמְרִים שֶׁזְּמַן מְרַפֵּא - מֵבִיא מָזוֹר. 
אַךְ תִּקְוָה יָכוֹל הוּא לְטַשְׁטֵשׁ, יָכוֹל לִפְעָמִים גַּם לַעֲקֹר.
חֹסֶר תְּשׂוּמֶת לֵב, יַגִּיעַ לִפְרָקִים, 
זְהִירוּת! הַשָּׂטָן מִתְחַבֵּא בִּפְרָטִים הַקְּטַנִּים.
הַיֵּצֶר מְחַכֶּה, מַמְתִּין בְּסַבְלָנוּת,
מְחַכֶּה לִשְׁעַת כֹּשֶׁר, מְחַפֵּשׂ שַׁאֲנַנּוּת.
כְּדֵי לְהִתְגַּבֵּר עַל נִסְיוֹנוֹת,
יֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל פְּנִימָה, לִמְצֹא עֶשְׁתּוֹנוֹת.
פֵּרוּשׁוֹ לְחַפֵּשׂ אֶת הַשֹּׁרֶשׁ, אֶת מְקוֹר הַבְּעָיָה,
לְרַעֲנֵן זִכְרוֹנוֹת, לְהִתְמַקֵּד בִּנְקֻדָּה.
כְּרוֹנוֹלוֹגְיָה שֶׁל הַזְּמַן נִבְחֶנֶת בִּקְפִידָה. 
הִתְבּוֹנְנוּת בְּדַחַף וּנְקִיטַת פְּעֻלָּה.
לַעֲשׂוֹת סֵדֶר, הַדָּבָר נִדְרָשׁ, 
לְזַהוֹת אֶת הַטְּרִיגֶר הוּא דָּבָר מְפֹרָשׁ.
לְהִתְמוֹדֵד לְבַד מְעַט יַעֲזֹר, 
אַךְ בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, הַדַּחַף יַחֲזֹר. 
אֵין מְדֻבָּר בִּקְרָב אֶחָד עַל אֶחָד, 
מְעַטִּים מוּל רַבִּים, זֶהוּ קְרָב מְשֻׁחָד. 
אַךְ אַל תִּתְיָאֵשׁ, לֹא הַכֹּל קָבוּעַ מֵרֹאשׁ, 
הֲרֵי נֵס חֲנֻכָּה מוֹכִיחַ, מַכַּבִּים צָעֲדוּ בָּרֹאשׁ.
חָגוּר חֲגוֹרָה, שֶׁנֵּס מָתְנַיִם,
רָצוּי לְבַקֵּשׁ עֶזְרָה, בִּבְחִינַת "טוֹבִים הַשְּׁנַיִם".
הוֹרֶה, מוֹרֶה אוֹ חָבֵר קָרוֹב,
שֶׁמַּטְּרָתָם לֹא לִשְׁפֹּט, אֶלָּא לֶאֱהֹב.
אַתָּה לֹא הַיָּחִיד, אַתָּה חַיָּב לָדַעַת,
אַל תִּקַּח אֶת כָּל הַקְּרֵדִיט, הַמְּצִיאוּת קוֹבַעַת. 
תֹּאהַב אֶת עַצְמְךָ עַל אַף הַנְּפִילוֹת, 
שֶׁהֲרֵי אַתָּה צַדִּיק מִתְמוֹדֵד, נוֹעַד לִגְדוֹלוֹת. 
"שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם", אָמַר קֹהֶלֶת, 
אַל תִּתְיָאֵשׁ, תְּנוּעַת מְטֻטֶּלֶת. 
גַּם אִם הָאֹפֶק נִרְאֶה קְצָת רָחוֹק, 
מֵהַיֵּצֶר הָרַע הִצְלַחְתָּ לַחֲמֹק. 
בַּת קוֹל לְפֶתַע לוֹחֶשֶׁת אַתָּה מְסֻגָּל,
שַׁלְשְׁלָאוֹת מִתְנַתְּקוֹת, שְׁבִירַת מַעְגָּל.

שנזכה! חג מתן תורה שמח ומרומם!

תודה רבה על התמיכה פיניוני!

התעוררתי היום עם כתם במכנסיים. זה משהו שלא קרה הרבה זמן. אני לא זוכר חלום כלשהו בלילה, אבל אני מקווה שזה סימן שאני מתרפא לאט לאט. בעבר דבר כזה היה גורם לי להיות מועד לטריגרים ולנפילות בימים שלאחר מכן, לכן אני אהיה זהיר יותר ואתרחק ממסכים בימים הקרובים.

בהצלחה לכולם!

ברוך הבא לאתר אחי!
תודה ששיתפת את הסיפור שלך, זה דורש אומץ.

אני ממליץ לעשות את התוכנית ״לטוס אל החופש״ פה באתר. היא עוזרת לבנות כלים שעוזרים להתרחק מההתמכרות ולצאת לדרך חדשה ונקיה. זה לא קורה ביום אבל לאורך זמן אפשר להפחית את הנפילות ובתקווה להפסיק אותן לגמרי. בנוסף היא עוזרת לבנות אורח חיים טוב ובריא יותר.

מאחל לך שתצליח למחוק את הספרייה ולהיות גאה בזה, ובהצלחה בדרך שלך לנקיות!

די קשה לי להציג את עצמי פה, והמסע שאני מתחיל לעבור. אני כבר קרוב ל12 או 13 שנים ששקוע בבוץ. יש לי פטיש (שזה סוג של משיכה פנטזיה וכו') של היאבקויות נשים (נשים שהולכות מכות אחת עם השניה, מתאגרפות וכו') ולא חסר חברות שמייצרות את התוכן הזה. בזמן שאני רואה שאנשים צופים פה, אני הייתי גם מהצד השני, ושיתפתי סרטים כאלה של היאבקויות באינטרנט. לפני כשבועיים הגעתי לפה אחרי שכבר הרגשתי המון זמן לא טוב עם עצמי, מתעסק רק בדברים האלו כל היום, מגיע למצבים שאני מסתכל בסרטים כאלה ומאונן משהו כמו 7 פעמים ביום פלוס מינוס. התחלתי להפנים שאני גם מחטיא את הרבים וזה פשוט גמר לי את הנפש (עדיין קצת גמור מבפנים, אבל רוב הדיכאון עבר).
הרצון שלי כרגע הוא להתחזק מאוד, להגיע למצב שאני מפסיק פורנוגרפיה ואוננות בכלל, ומצליח להגיע למצב של חזרה בתשובה ותיקון של הפגמים. 
הדבר היחיד כרגע שקשה לי לוותר עליו, וזה משהו שבניתי במשך שנים, זו הספריית סרטים שלי. ספרייה ענקית של מעל ל1000 סרטים (לא הולך לפרט עליה, אבל אם יש מישהו פה שמכיר קצת את העולם של הפטיש שלי, יש בה החל מסרטי וינטג' ועד סרטי היאבקות ואיגרוף מיפן). מקווה שביום שאתגבר על עצמי אצליח למחוק את הספרייה הזאת ובאמת לצאת לחופשי ולדרך חדשה ונקייה 

יום 189#
איזה טעות, נפלתי ממש על שטות.
באתי להיכנס לאתר לשתף ובסוף נפלתי.
מאוכזב מעצמי ממש ממש.
אבל לפחות שמתי לב שהיום הקשה שלי זה בדר״כ אחרי 4 ימים.
כלומר 4 זה יוצא יום ראשון. 
יום ראשון אשתף ואפרוק.
אני בתקופה של יצירה; חשוב לי לזכור שהיצר המיני הוא תוצאה של יצר של יצירה. צריך לזכור לנווט את יצר היצירה למקומות חיוביים.

חודשיים שלא שיתפתי כאן. נאבקתי לבד, היה קשה מאד, היו גם נפילות קטנות וגדולות. 
שוב הקב''ה עזר לי ברחמיו, והיה לי מתחים גדולים, שעזרו לי להרגיש שאני חייב אותו. ועכשיו כבר עשרים וחמש יום שאני מוכח לגמרי. 
מאד שומר לא לגלוש גם לא בדברים הכי קדושים אחרי שעשה מסוימת בלילה. עצם הגלישה בשעה מאוחרת זה  פתח שמרגיל שהמחשב נהפך לכלי הרפייה, וזה עלול להוביל אותי למקום לא טוב. 
בשבוע האחרון יש תקלות בסינון של המחשב, ב''ה שמרתי את עצמי לגמרי עם כל זה. השקעתי מאמץ לסדר את הסינון. ואתמול אחרי שהוא עבד יום שלם, פתאום בלילה הסינון נפל. ואז הרשתי לעצמי לבדוק את הסינון הבסיסי של הרשת, שכמובן הוא סינון לא  טוב, בוודאי לא למכורים. ונפתח לי וידיאו מהסוג שגורם לי ריגוש גבוהה, של שעה וחצי, הקב''ה ריחם עלי ונתן לי כוח לכבות את המחשב ולברוח לישון. - כמה אני מאושר שלא שברתי רצף של עשרים וחמש יום, בשביל שעה של דופומין.

הלב כואב, מאוכזב. הלב יודע שלא אלו החיים. אבל הוא לא מצליח להיפגש עם מה כן, רק לעיתים. אין צורך ואין גם כוח להכביר במילים. העיקרון פשוט- הלב רוצה לחיות, אבל מה הם החיים? איפה הם אותם חיים? מתי אפגש עם החיים, החיים האמיתיים?
לשבועות הבעל"ט אני מאחל לי ולכל חברי הקהילה הקדושה את הברכה הבסיסית ביותר והעליונה ביותר: חיים.

עוד יום טוב ומוצלח ברוך ה׳ ממשיכים קדימה!