את המאמר הזה אני כותב בעקבות שיחות עם כמה חברים שתיארו מצב שחוזר על עצמו לאורך שנות ההתמודדות שלהם. מגיע שלב שבו הם מבינים ומרגישים בצורה חזקה שהשימוש בתאווה פוגע בהם, וזה גורם להם להתחיל לשמור על ניקיון מתאווה. במשך תקופה מסוימת זה עובד, אבל אז באיזה שהוא שלב מתעוררות מחשבות של ספק לגבי הדרך: מה, כל החיים אשאר בלי זה? כל הזמן אצטרך להיאבק עם זה?
המחשבות האלה יכולות ללבוש צורות שונות, אבל הצד המשותף לכולן הוא שכבר אין את ההתלהבות של ההתחלה, אין את העוצמה הגדולה של הרצון להישאר נקי כמו בתחילת הדרך. נוצרת איזו שהיא עייפות מהתהליך, ובשילוב הדחפים שמתעוררים שוב, היא בסופו של דבר גם מביאה לנפילה, ולמעגל מדכדך שחוזר על עצמו: התלהבות בהתחלה, שחיקה בהמשך הדרך, נפילה, וחוזר חס וחלילה. אני זוכר את עצמי בתקופות של ייאוש מרגיש שהתחלה של תקופת ניקיון היא כמו פצצה מתקתקת עם ספירה לאחור. זה רק עניין של זמן עד שזה הולך להתפוצץ. התחושה הזו, כמו כל תחושה, היא אולי זמנית. היא תעבור. אבל מה יכול להחזיק אותנו בינתיים? איך עוברים את הגל?
אני רוצה להביא כאן כלי עוצמתי ומעשי שמבוסס על דברי האדמו"ר מפיאסצנה הי"ד בספר "חובת התלמידים". האופן שבו האדם מתנהל תלוי בעוצמת כוח הרצון שלו. כשלאדם יש רצון חזק, הוא יכול להתגבר גם על קשיים גדולים, שהרי "אין דבר העומד בפני הרצון". אבל אם הרצון של האדם הוא חלש, אפילו קשיים קטנים יכולים לנצח אותו. וזו בדיוק השאלה שמטרידה אותנו: מה אפשר לעשות כשהרצון נשחק ונחלש?
כאן נכנס כוח יציב יותר בנפש האדם - מידת ההחלטה. האדם אומר לעצמו: "כך החלטתי שנכון לעשות, וכך אעשה. לא משנה מה אני חושב ומרגיש כעת". כשאדם מחליט להיות מחויב לתהליך ויהי מה - זה משהו שיכול להחזיק אותו בפנים גם בזמנים קשים, גם כשהשכל והרגש והרצון לא לצידו. בחסידות חב"ד המקום הזה בנפש נקרא "למעלה מטעם ודעת", חיבור פנימי עמוק לדבר בנקודה שהיא למעלה מכל הרגשות וההסברים.
כאשר השכל והרגש פעילים, זהו זמן מתאים לבנות ולחזק את הרצון. זו עבודה חשובה שלא באתי לבטל את ערכה. היא גם זו שבסופו של דבר מאפשרת לנו לקבל את ההחלטה להתמסר לתהליך. כדי שההחלטה תהיה חזקה, היא צריכה להתקבל בזמנים הטובים והצלולים שלנו. כך נדע שהיא משקפת את הרצון האמיתי שלנו, ושאנחנו יכולים לסמוך עליה ולדבוק בה בזמנים של ספק. אבל ברגע האמת, כשהשכל והרגש כבויים, כשהגל מגיע ומתעוררים הספקות - אסור לנו לפתוח את הנושא לדיון מחודש. זה הזמן לאחוז במידת ההחלטה. כך החלטתי וככה אני עושה.
ומה איתך? אני יודע שאתה רוצה להפסיק, אבל האם כבר החלטת?...
