זה שאתה מתקיף, אדרבא כשזה נעשה ממקום מכבד ואוהב אז רק מועיל לבירור הענין כראוי!
אני חושב שיש בינינו שוני מהותי איך להתייחס לעבודה על התאווה, וזה מתבטא בכמה וכמה שיחים שהיו בינינו בפורום.
הקו שלך הוא כמו שאתה כותב, אני עובד על התאווה כי הורסת לי את החיים, בגובה העיניים פרקטי, היהדות מוסיפה והרבה אבל היא לא הבסיס בעבודה על התאווה. כמו לדוגמא מי שצריך טיפול שיניים, פשוט יקבע תור לרופא ויבצע את הטיפול, כמובן יתפלל שהטיפול יצליח אבל העיקר הוא כאן המעשה, אם במקום לקבוע תור לרופא, הוא רק יעמוד להתפלל מסתבר שהשיניים יכאבו לו עד עצם היום הזה..
לעומת זאת הקו שלי הוא, קודם כל הקב"ה, התורה, זו הסיבה שאני ימנע מלחטוא ויעבוד על התאווה, כמובן אבל שגם אעשה את החלק המעשי הדרוש לכך, הצבת גבולות, יעדים, צעדים, וכל מה שצריך לעשות כדי להצליח בעבודה הזו. בהקבלה למשל של רופא השיניים, קודם יתפלל מעומק הלב לרופא כל בשר שישלח לו רפואה וגם יזמין לו רופא טוב ושהטיפול יצליח, אח"כ יחפש רופא טוב, יקבע תור ויבצע את הטיפול.
נכון שבגישה הזו יש יותר סיכון שיסתמך על התפילה ויתעצל או ידחה מלקבוע תור בפועל, וצריך לשים לב לכך שזה לא יקרה.
אולי אפשר להגדיר את ההבדל בין הגישות, איזה עבודה קודמת ועיקרית, האמונה או העבודה המעשית. יתכן גם שאי אפשר לקבוע מסמרות מה נכון יותר, כל אחד צריך לבחור לעצמו מה שמתאים לו יותר.
באהבה והערכה.
