היי כולם,
החלטתי לכתוב את הסיפור האישי שלי.
הסיפור מתחיל כשהאינטרנט הגיע לעולם, הייתי לקראת סוף בית ספר יסודי.
התחלתי מאתר "וואלה" שבזמנו היה בו דף "וואלה סקס".
זה לא היה ממש אתר פורנו, וחלק מהתכנים היו בכלל מצוירים, איכשהו הגעתי לשם וזה משך אותי כבר אז.
עיקר המשיכה הייתה הריגוש במשהו אסור, משהו מצחיק. גלשתי גם עם חברים שבאו אחרי בית הספר וזה היה בעיקר עניין משעשע.
בחטיבת הביניים יש לי כבר זכרונות שראיתי פורנו והתחלתי לאונן, לפעמים 3 פעמים ביום, זה היה פשוט כיף ולא חשבתי על ההשלכות. לא ידעתי אז שאהיה בלופ הזה מעל ל-20 שנה. היו אין ספור ניסיונות להפסיק במהלך השנים, כשלמדתי בישיבה תיכונית וישיבת הסדר והנושא כבר הפריע לי.
גם לא עזר העובדה שהייתי נשוי לאישה מדהימה + אבא לשלושה ילדים מתוקים, התרגלתי לחיות עם זה, התרגלתי לחיות בבינוניות תוך כדי הדחקה של הנושא.
נתקלתי לפני הרבה זמן בפרסומת של GYE ביוטיוב, אבל חששתי להירשם. זה הרגיש לא בטוח להירשם לאתר שאני לא מכיר והסודות שלי יכולים להיחשף.
במקרה ראיתי הרצאה של ניר יוסף שמרץ והחלטתי שאני מתקשר אליו כדי להתחיל טיפול פרטני איתו, כי הבנתי מההרצאה שהוא "חזק" בתחום וכבר ממש נשבר לי מזה. בוואטזאפ שלו היה קישור לGYE, הפעם נרשמתי, ובחסדי שמים אני טהור כבר 220 יום.
התחלתי עם סדרה של 40 מיילים ופשוט נגנבתי ממה שקראתי, המיילים לא הפסיקו להפתיע מהעוצמות של התוכן, מגודל האמת, כל כך התלהבתי ובעיקר לא האמנתי שזה אשכרה עובד.
בהתחלה קיבלתי פרופורציה על ההתמודדות. התחלתי בגיל כל כך צעיר, כל כך תמים, חסר כלים והדרכה, זה היה מוזר אם לא הייתי מתמכר, איך בכלל אפשר לשפוט אותי?
בא לי לבכות כשאני חושב על הילד הקטן הזה, שנקלע לסיטואציה. לא באשמת ההורים שלי יש לציין, מה הם ידעו?
בהמשך כמובן הם שמו חסימה, אבל עוד לא המציאו את החסימה שהצליחה לעמוד במוטיבציה שהייתה לי לראות פורנו. בקלות הייתי קוטף פרס נובל על יצירתיות אם ועדת הפרס הייתה שומעת עלי.
פתאום, לראשונה מעל 20 שנה, אני מרגיש משהו מרענן, משהו חדש, הרגשתי חיות. הפעם זה היה שונה, שינוי פנימי ואמיתי.
בהמשך הסדרה חיזקה את המוטיבציה שלי ונתנה כלים.
אצלי הפורנו היה בעיקר בריחה מקושי/ מדברים לא נעימים, שליטה על מה שאני חווה. החל משעמום קטן או חוסר עניין, ועד חוויות שליליות חזקות כמו כישלון או בושה.
היום התחלתי את ה"מיני קורסים" באתר כדי לחזק עוד יותר את המהפך ולקבל עוד כלים, אז אני כותב כאן במסגרת המשימה בקורס של "מוטיבציה".
הגמילה השפיע לי כמעט על כל תחום בחיים ועל כל הקשרים שיש לי עם משפחה/ חברים, בראש עם האישה והילדים.
אפשר לומר שהיום אני תקוע בניסיון של למלא את החיים בתוכן חיובי וכייפי. קשה לי לקבוע דברים גם בגלל האינטנסיביות שיש בעומס של עבודה וגידול שלושה ילדים קטנים.
בתפילה ותקווה שאצליח להעמיד קומות נוספות, לא רק להצליח להימנע, אלא בעיקר להצליח לשמוח ולהגשים את עצמי, את היכולות שלא באו לידי ביטוי בחיים של דמיון ובריחה מהתמודדות, ולזכות לשלום בית וחינוך ילדים ברמות שתמיד חלמתי עליהן.
אשמח לעצות/ תובנות.
אזהרה: ספוילר!
