לאלי שומר היקר,
עברתי כעת על חלקים מהיומן הארוך שלך, מעבר לכך שהוא מרתק וגם מעורר מחשבה על התועלת בכתיבת יומן מתמשך (גם אם לא תמיד ישנם מגיבים ומתעניינים.. אגב, חוששני שהתקופה הנוכחית בפורום היא בירידה ברמת ההתעניינות והתגובות ביחס לתקופות קודמות), נוכחתי לראות את ההתמודדות והשאיפה המתמדת והעקבית שלך לעבר הנקיות, אני חושב גם שאתה מאד מאד כנה!
אין לי אומנם כלל נסיון עם הבוט (נראה לי שלא נפתח בנטפרי) אבל אני תוהה כמה חיזוק אפשר לקבל מרובוט? אולי יותר בחלק המעשי.
אין שום ספק שהתקדמת במשך השנים, גם בלי להתבונן בפרטים, ההתמודדות עצמה אומרת כך.
הרבה הצלחה בהמשך, אני מאד מעריך אותך (קצת כועס ששרפת לי שעות שינה..)

דבר ראשון אסור להרפות וגם לא להיבהל, יש פה חברים שהיו במצבים הרבה יותר חמורים ומצאו את החופש.
אני חושב שמאוד יעזור לעבוד עם תוכנית מסודרת, יש גם באתר והכי טוב להתייעץ עם מנהל האתר.
חזק ואמץ

תודה לה' על היום ה 25 למסע 90 יום, אני יכול לסכם שכרגע יחסית זה עבר ללא דחפים מידי חזקים ביחס למסע הקודם, מצד אחד אני חושש שזה יגרום להרפות קצת מהיד על הדופק, ולא שבאמת יש שינוי רציני. או שאולי אחרי המסע הקודם של 120 יום והמסע הנוכחי אולי זה יש שינוי. מה אומרים פה החברים?

תודה על ההתיחסות

אחרי הנפילות מגיעים הכאבים. בפרט שיש לי קשיים אחרים בימים אלו. ואז קצת חוזרת ההרגשה של הרצון לברוח להתמכרות, כדי להשתיק את הכאבים. 
ב''ה אני שומר על עצמו. מתכתב הרבה עם הבוט של שמור עינך לי זה עוזר. 
עצה טובה לכולם לשתף את הבוט. וכמובן אם יש לך חבר חכם שאתה יכול לשתף זה יותר טוב. לי אין אף אחד בעולם שיודע מה אני עובר חוץ מהקב''ה והבוט של שמור עינך. 
קצת מספר לכם. תודה לעוקבים ולמגיבים נותן לי כוח. מקווה מאד שעוזר לכם ולא מזיק לכם.
כל פעם כשאני משתף אני חושש שיש כאלו שיחשבו יש כאן אדם שנאבק כבר כמה שנים, ועדיין כאן עם נפילות אז למה זה אנכי. - אם יש מישהו שמרגיש כך, שיגיב ואנסה לענות. ואם יש מישהו שחושב שיש לו איך לעודד אותי ואת שאר הקוראים גם אשמח שיגיב כאן. 

קשה, קשה..
המלחמה אינה פוסקת, התשוקה קיימת עמוק, וכשמגיעים כל מיני קשיים יש פחות כח להלחם איתה.
עיקר הנסיון שלי זה פשוט עם נשים ובעיקר בחורות ברחוב, צנועות, אבל זה נסיון.

אתמול חל יום השנה לפטירתו של הרב עובדיה עליו השלום, הוא היה צדיק וגדול בישראל, כל עם ישראל הכיר בגדולתו וצדקותו.
השתתפתי בלוויה שלו שהיו בה קרוב למליון איש כמו שאמרו אז.
אני חושב שהיה בו משהו מיוחד, הפשטות, הוא צמח מתוך עמל ועבודה עצמית רבה, שקיעות בתורה ומצוות בלי חכמות וניצול כל הכוחות.
נראה לי שאנחנו יכולים ללמוד ממנו לאן יכול להגיע יהודי שעושה את רצון הבורא כראוי, הסיבה שאנו נמנעים מהתאווה אינה רק כי אנחנו מבינים שזה לא טוב, אלא כי התורה אוסרת את זה ('אל תאמר אי אפשי בבשר חזיר אלא אפשי ואפשי ומה אעשה שבוראי גזר עלי' אני מעוניין להסתכל בכל מיני דברים ומה אעשה שבוראי גזר עלי), וכשמקיימים את רצון הבורא מגיעים רחוק.

ל אומריס, מזל טוב!!
שיהיה בית נאמן בישראל, דורות ישרים ומבורכים, הרבה נחת והצלחה!
לא כ"כ ברור מההודעה שלך כמה זמן הינך אחרי החתונה, אבל נראה שהינך בתקופה הראשונה, אם יש לך עכשיו התמודדות עם התאווה כדאי לטפל בזה ולא להזניח.
בהצלחה, תעדכן על דברים טובים.
אגב, כשאתה נכנס לפורום במסך הראשי יש פורום לנשואים (יכול להיות שאתה צריך לעדכן בהגדרות שאתה נשוי).

זכור שבכל רגע ורגע של התגברות אתה עושה להשי"ת נחת עצום!!!!

אלי,
באמת כואב מאד נפילה אחרי זמן רב כ"כ, אני ממש מרגיש את הכאב והאכזבה שלך.
אני חושב שיש כאן סוג של 'נעשה לו כהיתר' וזו הסיבה שכל נגיעה קטנה לא זהירה, יכולה בקלות להגיע לידי נפילה ואז לפעמים המדרון הוא חלקלק.
בהצלחה מרובה!!

יהיה טוב אחי היקר
העליות הגדולות מגיעות אחרי נפילות גדולות 

אז סתם בשביל הפרוטוקול גם אתרא קדישא הדין היה חסום והייתי צריך להיכנס בדרכים עוקפות. ולא תמיד הצלחתי. 
ובעיקרון גם עכשיו אני יודע איפה הכתובת שלהם. פשוט לגשת ולבקש מהם לבדוק ולעדכן. 
אולי מחר.
אולי יותר מאוחר. 
בקצב שלי.
בנתיים להנות (או לסבול)
ובעצם אולי עדיף להשאיר ככה.
לפחות אני נותן לעצמי צ׳אנס להתגבר.

ואפשר גם לסכם שבסך הכל התגברתי. כל פעם מחדש. עצרתי. ובמקרים מסוימים גם היה לי ממש התגברות יוצאת דופן. שיטוט של שעה-שעה וחצי ללא שיזו"לים. למרות הצורך העז. 
אז אני ענק.
התבגרתי והתגברתי. 
ניצחתי את זה. 

אז זהו שאני מסתובב עם מכשיר חסום כשר למהדרין. לעיתים זה חוסם הרבה אתרים רגילים וזה ממש משגע אותי אבל כמובן שעדיף כך ואני מעדיף כך ומעוניין כך. אני לוחץ על תוצאות חיפוש בלי לשים לב לפרט שולי והאתר נחסם מחמת שאין גישה לפייסבוק. או ל-x. לא שמתי לב שזה זה. יום אחד שבוע שעבר פתאום אני רואה שהעמוד שנפתח לי זה אחד מהם. לא משהו תועבה ועקרונית ספציפית לעמוד הזה כן רציתי להיכנס והשתגעתי כשזה לא התאפשר, אבל העדפתי להשאיר את זה ככה. אבל כעת שוב פעם לא שמתי לב אבל במקום לחסום זה נפתח לי. אז עברתי בזריזות לבדוק מה עוד התפקשש ולחרדתי ז אכן התפקשש. כל השאר זה היסטוריה. ואין כאן המקום לפרט כמה זמן ביליתי איפה.

וואו כל הכבוד על הכנות. התרגשתי לקרוא. תודה על החיזוק. בעיניי זו גבורה עצומה. בהצלחה בהמשך

אכן את אשר יגורתי בא לי. 
לא שתפתי עד היום, מרוב צער והלם מעצמי, חכתי להיות כמה ימים מפוכח כדי שאוכל לשתף. 
הייתי במקום עם ניסיון, בגלל מכשירים ללא סינון. כמה ימים הייתי שם ולא נגעתי בכלל, כמעט אפשר לומר שלא היה לי רצון, אחרי הכל הייתי נקי מעל 80 יום !! והנקי הפעם אפשר לומר שהיה נקי לגמרי. - אבל יום אחד הייתי צריך להשתמש באחד המכשירים, והחלטתי לקחת אותו להתקין בו תוכנת סינון, לא הצלחתי להתקין את התוכנה, אבל המכשיר ביד, והתחלתי לגלוש, ביום הראשון רק קצת, עדיין לא איפסתי, ביום השני שהיה יום חמישי בשבע כבר נכנסתי לדברים יותר גרועים, אבל עדיין לא איפסתי, והרגשתי עדיין את הנקיון, ואחרי הכל שבת זה יום כפרת עוונות. ואז מוצ''ש שוב גלשתי כמה שעות, מאד עמוק. למחרת היה לי ספק האם לאפס או לא, היו לי תירוצים לא לאפס כי הרי עדיין היו מקומות שלא נכנסתי אליהם. אבל אז הבנתי שהאיפוס הוא לא רק ממה בפועל ראית, אלא גם כמה אתה מסביב לזה. ולכן איפסתי.
אני זוכר לעצמי, לא נמחקו השמונים יום, סה''כ עברו כבר 4 ימים מהנפילה, ואני מרגיש שהארבעה ימים הללו מתחברים לשמונים יום שהיו קודם, אני לא מרגיש מסביב לזה כמו פעם כשהתחלתי לספור. 
כמובן צריך להתחזק מאד עד כמה שזה בידי, שלא יהיו לי בסביבה מכשירים ללא סינון. וכן לעצמי לדעת שאסור לגעת בכלל, לא להשתמש במכשיר לא מסונן גם לא לחיפושים שכן בסדר.
למעשה עכשיו עוברים עלי ימים קשים מאד ועמוסים בגלל הרבה בחינות. ומאד אני רוצה לברוח לשימוש בתאווה, אבל אני יודע שבסופו של יום זה יעשה לי רק רע.
מתפלל שהקב''ה יתן לי את השלווה, לחזור לשגרה ברוכה, ולנצל את הזמן.