הטעם למצות סוכה הוא: "כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". ונשאלת השאלה, הרי יציאת מצרים הייתה בחודש ניסן, אז מדוע אנו מקיימים את מצות סוכה בחודש תשרי? אחד ההסברים המעניינים לכך מופיע בדברי הרשב"ם (ויקרא כג מג), וכדי להבין יותר - נקדים הקדמה קצרה:
חג הסוכות נקרא 'חג האסיף' מכיוון שבו האדם אוסף את התבואה שגידל במשך כל השנה. רובנו לא חקלאים, אז חשוב שנסביר קצת את המשמעות של הדברים. אנחנו רגילים למשכורת חודשית, אבל אצל החקלאי המשכורת היא שנתית. הוא טורח במשך שנה שלמה, ופתאום - בום! - צומחת כמות עצומה של יבול, שממנה הוא עתיד להתפרנס כל השנה. חשבון הבנק שלו לא גדל בכמה אלפים בודדים בסוף כל חודש, אלא בעשרות ומאות אלפים "במכה אחת" בסוף השנה.
במצב כזה קיימת סכנה גדולה, שעליה הזכירה התורה בפרשת עקב: "פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה.. וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה. וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים.. וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה". אנחנו עשויים לשכוח מה היה המצב שלנו ביציאת מצרים - ישיבה בסוכות במשך ארבעים שנה, בלי בית ובלי שדה משלנו. ולכן, דווקא בזמן האסיף, דווקא בזמן ההצלחה והשפע, אנחנו יוצאים ויושבים בסוכה כדי לזכור מאיפה באנו.
ואיך כל זה קשור אלינו? פעמים רבות, אחרי תקופה ארוכה של נקיות, עולה פתאום המחשבה ש"זה כבר לגמרי מאחוריי. אני מזמן לא בקטע ובכלל לא מתעניין בזה. אני כבר מסתדר לבד ולא צריך יותר עזרה". לפעמים דווקא המחשבה הזו עשויה להיות הכתובת על הקיר, נורת האזהרה שמשהו עומד לקרות בקרוב.
התחושה שהניקיון כבר "בכיס שלנו", יכולה להגביר מאוד את ההכחשה לגבי האתגרים שעוד יהיו בהמשך הדרך. הדבר דומה למי שסובל מפטרייה בעור. הרופא רושם לו משחה, ואומר שיקפיד למרוח אותה במשך 30 יום. אחרי שבוע-שבועיים, כשהפטרייה נעלמת, זה גורם לו להתרשל, ובסופו של דבר היא חוזרת ובגדול. למעשה, היא תמיד הייתה שם, מקננת מתחת לפני השטח. בתוכנית 12 הצעדים מקובל לומר, שכשהתאווה הולכת - היא הולכת לחדר כושר, כדי להתכונן למאבק הבא…
ויש כאן נקודה נוספת: אנחנו חושבים שאם נשכח את המקום האומלל שבו היינו, זה יגרום לנו להרגיש טוב יותר. אבל באופן פרדוקסלי, דווקא לגבי חג הסוכות, שכל עניינו הוא להזכיר לנו את המקום הזה, התורה מבטיחה: 'וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ!' היציאה לסוכה והזיכרון המוחשי היכן היינו ולאן איננו רוצים לחזור דווקא מגבירים את השמחה. כשאנחנו זוכרים מאיפה באנו, זה מחזק את ההודיה ומוטיבציה שלנו, שהם הדלק להמשך.
ולמען הָסֵר ספק: אם הצלחנו לאסוף הרבה ימים נקיים - זה כמובן מצוין! זה הכי משמח בעולם! 'וְשָׂמַחְתָּ בְּנִקְיוֹנֶךָ!' אבל אף פעם אסור לנו לשכוח מאיפה באנו. אנחנו חייבים להמשיך תמיד לעמוד על המשמר. יכול להיות מסוכן עבורנו להרגיש יותר מדי 'בדירת קבע'. התחושה שאנחנו במובן מסוים עדיין 'בדירת עראי' יכולה להיות הסוכה שתגן ותשמור עלינו.
צא מדירת קבע! (סוכה ב.)
מאמר זה התפרסם במסגרת העלון השבועי שלנו – "רק חזק ואמץ!"
לקבלת העלון במייל - shmor.help@gmail.com
לארכיון הגיליונות - gyenewsletters.netlify.app/archive/
