ברור שרגש אם הוא זמני בלבד וחולף אח"כ בלי שישאר ממנו כלום הוא בגדר דמיון בלבד (אם כי תמיד ישאר משהו או יותר), וכשיש התרוממות בחגים וכדומה, בעיקר מה שאנחנו מודדים זה כמה הרגש הזה הצליח לשנות אותי למעשה (לא תמיד זה יהיה ניכר מבחוץ אבל תמיד המודד הוא השינוי הפנימי האמיתי ושזה לא יהיה רק רגש חיצוני).
ונראה לי שכדאי להוסיף עוד נקודה להבנת הדברים, העשיה קשורה בעיקרה לשכל, ויש גם את הרגש, חוץ משני אלו ישנו כח שאנו קוראים לו 'הנפש' שבעצם נחשב יותר נמוך משני אלו, השכל והרגש, אבל מצד שני הוא הבסיס. כשאדם רעב לדוגמא, זה לא שכל ולא רגש זו הנפש, וכך בהתמודדות שלנו, התאווה (ובפרט כשהיא ברמה של התמכרות), זה לא שכל ולא רגש אלא נפש!
כשמבינים את זה נקל להבין שלא השכל ולא הרגש לכשעצמם יכולים להשפיע על ההתמודדות הזו, אלא צריך את שניהם ושהם ישפיעו על הנפש, וזה בדיוק הנושא שהזכרתי בתחלת תגובה זו כשהרגש הוא אמיתי וכזה שמשפיע על הנפש, אני חושב שזה אפילו חשוב יותר מאשר מעשה לבד שהוא טכני. ובעצם זה מה שאתה בעצמך כתבת במילים המרוממות של ההודעה הראשונה שלך בשרשור זה.
ומשהו אחד עיקרי לתוספת, כמובן שהכל אינו מכוחינו אלא מתנה מהקב"ה, בלי זה לא יעזרו לא השכל ולא הרגש ולא כלום!
