אני מצרף כאן את הדברים המקוריים של האדמו"ר מפיאסצנה בספר "חובת התלמידים" (זה נמצא במדור קצר בשם "ציוויים ואזהרות". הוא נמצא בסוף כל הפרקים של הספר, לפני שלושת המאמרים):
"קָשֶׁה לִקְנוֹת אֶת הַהַחְלָטָה הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אֶת הָרָצוֹן כִּי לְרָצוֹן עוֹזְרִים גַּם אֲחֵרִים, כְּגוֹן שֵׂכֶל וּמַחְשָׁבָה חֲזָקָה, וְהַהַחְלָטָה בְּתוֹרַת הַחְלָטָה עִקַּר קִיּוּמָהּ בְּשָׁעָה שֶׁכָּל זוּלָתָהּ אָפְסוּ, לֹא רָצוֹן חָזָק אַף לֹא שֵׂכֶל, הַחְלָטָה רַק לְשֵׁם הַחְלָטָה.
כְּלוֹמַר, כְּפִי רְצוֹנוֹ שֶׁל הָאִישׁ כָּךְ עֲשִׂיָּתוֹ. וּבְחֶזְקָתוֹ הַכֹּל, אַף בִּטּוּל כָּל הַמְּנִיעוֹת תָּלוּי. אִם חָזָק רְצוֹנוֹ - יְשַׁבֵּר וִיבַטֵּל הוּא אוֹתָן, וְאִם חָלוּשׁ הוּא - תְּבַטֵּלְנָה הֵן אוֹתוֹ חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה אוֹשְׁרוֹ שֶׁל הָאִישׁ שֶׁלִּקְנוֹת רָצוֹן יֵשׁ גַּם עוֹזְרִים, כִּי גַּם עַל יְדֵי הַהִתְבּוֹנְנוּת בְּמַחְשָׁבָה וְדַעַת שֶׁכֵּן צְרִיכִים לִרְצוֹת וְלַעֲשׂוֹת יְכוֹלִים לְעוֹרְרוֹ, אַף לְהַחֲזִיקוֹ וּלְהַאֲרִיכוֹ כַּאֲשֶׁר כְּבָר נִתְעוֹרֵר.
אֲבָל אִם בָּרָצוֹן יְשַׁמֵּשׁ הָעוֹבֵד רַק לְשָׁעָה, בְּשָׁעָה שֶׁמִּתְעוֹרֵר, בַּהַחְלָטָה צָרִיךְ הוּא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ תָּמִיד, אַף בְּשָׁעָה שֶׁנִּשְׁתַּתְּקָה הִתְעוֹרְרוּתוֹ וְעִמּוֹ גַּם דַּעְתּוֹ. כִּי כָּךְ דַּרְכּוֹ שֶׁל הָאִישׁ, הַמַּחֲשָׁבָה מְעוֹרֶרֶת אֶת רְצוֹנוֹ, וּרְצוֹנוֹ אֶת מַחְשַׁבְתּוֹ לְהָבִין כְּפִי שֶׁרוֹצֶה, וּכְשֶׁשְּׁנֵיהֶם נִשְׁתַּתְּקוּ, לֹא יַעֲשֶׂה וְלֹא יִפְעַל אַךְ אוֹתוֹ הַדָּבָר שֶׁהָיָה רָאוּי לִמְסֹר נַפְשׁוֹ עָלָיו מִקֹּדֶם בְּעֵת שֶׁהָיָה רְצוֹנוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ חֲזָקִים.
וְהָיָה אִם יְעוֹרֵר בּוֹ אֶת הַהַחְלָטָה, שֶׁיֹּאמַר לְעַצְמוֹ, כָּךְ הֶחְלַטְתִּי לַעֲשׂוֹת מִקֹּדֶם וְכֵן מֻכְרָח אֲנִי לַעֲשׂוֹת, אָז יַעֲשֶׂה יִפְעַל וִיקַיֵּם, וְאִם לֹא, גַּם רְצוֹנוֹ גַּם מַחְשַׁבְתּוֹ לֹא יוֹעִילוּ לָמוֹ, כֵּיוָן שֶׁאֵינָם תְּמִידִיִּים.
מִדָּה לְעַצְמָהּ הִיא הַהַחְלָטָה, שֶׁצָּרִיךְ הָאִישׁ לְהוֹצִיאָהּ מְעַט מְעַט מִקִּרְבּוֹ, שֶׁאַף אַחַר עֲבוּר הִתְעוֹרְרוּת רְצוֹנוֹ אַף כְּשֶׁאֵינוֹ מֵבִין אֶת חוֹב עֲבוֹדָה זוֹ עָלָיו כְּמוֹ שֶׁהֵבִין בְּעֵת הִתְעוֹרְרוּת רְצוֹנוֹ, גַּם כֵּן יַעֲשֶׂנָּה רַק מִשּׁוּם שֶׁכֵּן הֶחְלִיט. קָשֶׁה לִקְנוֹתָהּ מִפְּנֵי שֶׁאֵין שֵׂכֶל וְרָצוֹן אָז שֶׁיַּעַזְרוּהָ, אֲבָל הֶכְרֵחִית הִיא לָעוֹבֵד וְאִי אֶפְשָׁר בִּלְעֲדָהּ, וּמְעַט מְעַט יָכוֹל הוּא לְהַצְּמִיחָה וּלְגָדְלָה".
