כבר כמה שנים שלא כתבתי פה, ולא ממש התעסקתי עם להפסיק את הצפייה בפו' והאוננות.
התעסקתי בחיים שלי, אם נפלתי - נפלתי. אם צפיתי - צפיתי. אחרי כמה שנים של ניסיונות והתמודדויות פשוט העדפתי לשחרר מהניסיונות "למען" הבריאות הנפשית שלי.
וזה במקום מסוים, היה טוב שעשיתי את זה. פשוט התעסקתי בחיים שלי ועשיתי דברים וזה לא תקע אותי, כך לפחות זה נראה כרגע.
לפני שנתיים וחצי, בנסיבות טובות, היו לי בערך 8 חודשים שלא צפיתי בכלל, אלה היו 8 חודשים ממש יפים, ולא בגלל שלא צפיתי. אלא הפוך - בגלל שהם היו יפים לא היה לי צורך בפורנו. לא היה לי משעמם. לא הייתי צריך נחמה. לא הייתי צריך גירוי או פורקן מיני.
ואז כשחזרתי, חזרתי. לא נלחמתי בזה.
והיום אני נופל כמעט כמה פעמים בשבוע, יש יותר ויש פחות, ואני לא נלחם בזה.
ראיתי שההתעסקות דווקא בחיים, בעשייה, במסגרות בריאות, היו פיתרונות יותר נעימים עבורי.
ובאמת, אני עדיין חושב, שזה היה שלב נכון. לא להילחם בזה כמו שהיה בעבר.
אבל עכשיו, בהתאם לכותרת שבחרתי, אני נמצא במקום מסוים, שאני חייב בו עצות של בעלי ניסיון. כל עצה תתקבל בברכה.
אני מרגיש, שנהייתי אדיש מדי לזה, לא מזיז לי לצפות, וגם לא מזיז לי לא לצפות, לא מזיז לי כלום.
אחת לכמה זמן אני מתרגש ממשהו, משיר, אבל מנופים כבר ממזמן לא מתרגש, מאוכל לא מתרגש, אין לי דרבון להכיר אישה לחיים, נהייתי אדיש לצפייה ואדיש לחיים.
והייתי רוצה להתעורר. אני מרגיש את התופעות לוואי של הצפייה והאוננות וזה יותר קשה לי מהפעולה עצמה.
אני מרגיש שיש חיים שאני לא מצליח לגעת בהם. חיים שפעם אהבתי כל דבר קטן, וכל עלה ריגש אותי והדהים אותי.
אני פועל בחיים בצורה יבשה, חסרת חיים, על אף שזה לא נראה כלפי חוץ.
אני מרגיש שאני חי חיים כפולים, עם הרבה הסתרה, ושכבר לא אכפת לי מכלום.
והעצות שאני מבקש זה קודם כל, אם הרגשתם במצב כזה? או עדיין. איך התמודדתם עם זה? או עדיין.
מה עזר לכם? איך החזרתם את החיות והרגש שוב אחרי שנים שפורנו זה היה הגירוי החזק ביותר שלכם, והיחיד שיכל להזיז את הנפש שלכם?
איך מחדשים את הלב והמוח?
