לא יודע למה, אולי בעצם כן... אבל בימים הנוראים הנוכחיים אין לי שום רגש, לא של חיבור, לא של פחד, לא של רצון לשנות, פשוט כלום.
כאילו זה עוד שבת...
אין לי אפילו רצון לשנות את זה, אני לא מנסה להתעורר או לעורר את עצמי, לא קיבלתי על עצמי שום קבלה טובה, החשבון נפש היחידי שאי עושה זה צעד 4 שאני מתמקד בו עכשיו, ואני גם לא מפחד מהדין או מנסה להמליך את ה' יותר מאשר באמצע השנה.
לפעמים אני שואל את עצמי באמצע היום או הלילה, 'מה קורה איתך? למה אתה ככה חסום?
והיום נראה לי שהבנתי שכרגע אין לי את היכולת להתמודד עם כל הרגשות הכואבים, עם הזיכרונות הקשים שהימים האלו טומנים בחובם בשבילי, ולכן אני פשוט מדחיק את משמעות הימים האלו עמוק בפנים, שלא יציקו לי.
לא יודע אם זה מה שנכון, אבל כרגע אין לי כוח להילחם...
דבר אחד אני כן מאוד רוצה, להיות קרוב לאלוקים, לדבר איתו, להתפלל אליו, לבטל את רצוני מפני רצונו.
אמן.