תמיד הייתי מפנטז... תמיד היה לי "מקום לברוח אליו" בפנטזיות... כשרע לי כשאני עצוב או כשסתם משעמם לי...

כשהייתי צעיר אלה היו דמיונות שאני שחקן כדורגל מצליח בקבוצה גדולה... או שאני איזה עשיר מפורסם שכולם סוגדים לו... פנטזיות של ילד...

בשלב יותר מאוחר הפנטזיות התחילו להיות על נשים ותמיד היו קשורות לנשים לתאווה...
כך גם היה יוצא שכמעט תמיד הייתי מגיע לאוננות בסופו של דבר.

מאז שהתחלתי לנסות ולצאת מההתמכרות הזאת (הרבה לפני שהגעתי לכאן או לsa) התחלתי לחפש פנטזיות אחרות שימלאו אותי.. סתם משהו שמשמח אותי שאני יכול לדמיין ולחשוב עליו כשאני במיטה מנסה להירדם או ברגעי שיעמום או חוויה רוחנית גבוהה...

חיפשתי דמיון של משהו אפשרי.. נורמלי.. אמיתי.. וטהור!

תקופות שהייתי מדמיין שאני רב גדול.. מוסר שיעורים.. תקופות שהייתי מדמיין שולחן שבת עם ילדיי הגדולים והנשואים ועם ילדיהם.. כמובן מדמיין אותם איך שאני רוצה שהם יהיו מבחינתי

אבל הדמיונות האלה נשחקו ומהר.. מצאתי את עצמי ללא מקום דמיוני לברוח אליו..
זוכר איך לילות שלמים לא הייתי מצליח להירדם והמחשבות הראשונות שלי היו מתחילות לדמיין שוב סיטואציה שקשורה איכשהו בנשים ובכבוד והערצה שאני מקבל מהן... גם אם לא משהו מיני אבל תמיד זה היה הולך למקום שיביא לי ריגוש... ואז הייתי עוצר ואומר לעצמי "לא מוביל אותך למקום טוב - נסה שנית"

התבאסתי שאין לי מקום דמיוני
לברוח אליו.. שיגרום לי להרגיש
טוב וייתן לי תקווה אבל שלא
יהיה קשור לתאווה...

לאחרונה יש לי דמיון כזה שאני מאוד אוהב.. על אלוקים ועל הנשמה שלי ועל הקשר בינינו וכל מה שהנשמה שלי עוברת ולמה.. והוא עוזר לי הרבה פעמים גם בלילה להירדם וגם כשאני נמצא במצבים שהם לא פשוטים (עם הרבה פריצות מסביבי שאני רוצה לא להסתכל בה למשל) 

הדמיון הזה מבחינתי יכול להיות גם מציאות... אני מפחד קצת שהוא ילדותי.. אבל מאוד רוצה לחלוק אותו איתכם...

אולי.. רק אולי.. הדמיון הזה הפנטזיה הזאת שלי על אלוקים יש בה קצת מן האמת...

ואז כולנו יוצאים נשכרים.

אכתוב אותה בהמשך.. בלי נדר ובע"ה.. לא מבטיח..
אחכה למוזה הנכונה..
אלא אם כן אלמד אחרת מהתגובות

לילה טוב אוהב אתכם מאוד!

היו לי פנטזיות של כבוד והערצה שאני מקבל.
כיום, יש לי חלומות על נשים, אני חולם עליהם, ואני מתעורר בפחד מעצמי, לא בגלל שהחלומות היו רעים, אלא כי הם לא חלומות שרציתי לחלום בשינה.

אני רוצה לפנטז היום, אבל חושש לפנטז - על מה אני יפנטז ? על הערצה מאנשים בגלל המעמד הגשמי שלי ? על נשים ? על כבוד מאנשים בגלל המעמד הרוחני שלי ?
כל זה חלק מהמשחק של השגת כבוד וכסף.

אבל מצד שני - פנטזיות הם חלק מהיצר שלנו, אפשר לשחוט אותו - חז"ל עשו את זה עם יצר העבודה זרה, אבל יש לזה מחיר, יש לזה תמיד תמיד מחיר. אי אפשר לשחוט משהו שאלוקים עצמו יצר והניח בנו בלי לשבש משהו בעולם.

אני חושב אולי, רק אולי, שאני יקבע לעצמי כלל ברזל - בשעה שהפנטזיות שלי אחרי כבוד וכוח, משבשות אצלי את היכולת להביע את הרגשות שלי, כולל הרגשות העלובים או המבישים, אזי אני יודע שעברתי את הגבול. אבל אני לא באמת יודע.

אהבתי מאוד את ההתייחסות שלך! תודה רבה! מאוד מזדהה זה מה שבעצם קרה גם לי...

בגלל שאני כרגע עובד על צעד 2, יש לי טבלה כזאת שבה אני רושם בין היתר בעמודה הרביעית "תפיסה חיובית של אלוקים" או "איך הייתי רוצה לתפוס את אלוקים" ושם הכל תמיד חיובי וזה מה שמביא אותי בעצם לפנטזיות שלי על אלוקים אוהב ומבין ולא אלוקים מעניש..

גדלתי לתוך הדת בתהליך התשובה שלי מתוך למידה על אלוקים שהוא כועס בעל חרון אף מעניש.. שכל הדברים האלה שאני עושה רק גורמים לו "לסגור עליי את הדלת" .. לתפילות שלי לא להישמע ח"ו, להיות בחרם מן השמיים ועוד כהנה וכהנה דברים מפחידים...

אני בוחר היום לתפוס אותו אחרת בכל מה שקשור למחלה שלי וזה חלק מהדמיון הזה שלי על אלוקים הפנטזיה שלי..

הלוואי שיש בה משהו מן האמת. הלוואי שזה ככה ולא כמו שחשבתי עד היום..

אוהבים ותודה לך!

הפנטזיות האלה הם לא בדיוק בריחה מהמציאות.

איזה מישהו חילוני דיבר באחד מערוצי הטלוויזיה בישראל על הבעיות של פוי' (פורנו), הוא סיפר שהוא שאל תלמידים "אתה רואה פוי' ?" והתלמיד ענה לא, הוא שאל "למה ?" והתלמיד אמר "בגלל שפוי' זה לא אמיתי", ואז הוא שאל אותו "אבל זה גבר ואישה שוכבים עם השני, מה לא אמיתי בזה" והתלמיד לא ידע מה לענות לו.
המסקנה שלו הייתה שכל הזמן אומרים לתלמידים בכנסים או בהרצאות ש"פוי' זה לא אמיתי", והתלמידים פשוט מדקלמים את זה בלי לחשוב, אבל אף אחד לא מסביר לתלמידים האלה בעצם מה לא אמיתי בפוי'. כל מה שהם יודעים להגיד זה מה מותר ומה אסור, אבל לא מה אמיתי ומה לא אמיתי.

ובגלל שאף אחד לא מסביר, הפוי' הופך להיות המציאות החדשה של הנערים הצעירים.

הלוואי שהפנטזיות היו בריחה מהמציאות - אם הם היו מחוץ למציאות, היה לי קל וברור מה לשנוא ומה להפריד מחיי, אבל האמת היא שמצפים ממני בצד אחד להימנע בכל מחיר מנשים מעורטלות , ומצד שני לחפש אישה מעורטלת (אחת ויחידה) ולשכב עימה לפחות פעם בכמה זמן.

זה מסובך, וזה החיים.

חחחחחחח
אהבתי רובינהוד

לא רגיל לקרוא ממך הרבה (לפחות לא נתקלתי בך יותר מידי בשרשורים שאני עוקב אחריהם) אבל אני נהנה מאוד לקרוא את הדברים שאתה כותב !

אני יודע שכל דבר שאלוקים ברא יש לו שימוש ומטרה טובה, גם לתאווה וגם לדמיון..

אני חושב שהדמיון זה כלי מאוד מאוד חזק ואפשר להשתמש בו לטובה ולא צריך לזנוח אותו.. אחרת אלוקים לא היה בורא לנו את היכולת הזאת..

ונראה לי שלהשתמש בדמיון לדברים שמשמחים אותך, עוזרים לך לא לדמיין דברים אחרים, ואפילו אולי מחזקים אותך בעבודת השם שלך, אז אדרבא חושב שזה טוב..

אבל איך אומרים.. אני קטונתי

שלום לכולם

אולי אוכל לעזור בנושא.

בעבר בגדתי בבת זוגתי עם נשים אחרות. זאת הייתה מציאות.
הפנטזיות שלי כיום הן על אותן נשים ששכבתי איתן, ולכן קשה לי מאד להיות עם בת זוגתי. המחשבות שלי בורחות מהר מאד לאותן נשים מהעבר.
בגלל צפייה בפורנוגרפיה, שימושים חיים עם נשים אחרות, אני מאבד את היכולת להיות עם בת זוגתי, עם המציאות הטובה עבורי.
כל מה שעשיתי בעבר הרעיל את נשמתי, והרעל עודנו קיים במוחי. רעל זה לא מאפשר לי לחיות במציאות, אלא כל הזמן מריח את מחשבותיי  לפנטזיות.
שמח מאד על הדיון הזה, כי לא העזתי לשתף בזה אף אחד עד עכשיו.
אינני יודע איך להיפטר מהפנטזיות על העבר , ואיך לחיות את המציאות הטובה.
אינני יודע איך לחזור למציאות.
אשמח מאד לתגובות

אוהבים ניסן! שמח שהצטרפת לדיון!

ברור לי שפנטזיות ודמיונות זה משהו שמשותף לכל מי שנמצא כאן ובקבוצות... 

הפנטזיות שלי שקופצות לי תמיד זה מהשימוש האחרון שלי שאני זוכר אותו במדוייק...
הנפילה האחרונה שלי..

המחלה מעוותת לי את המציאות מסירה את החלק הרע שלפני ואחרי ומשאירה רק את הזיכרון הטוב של ההנאה והצפייה והריגוש...
ודוחקת אותי כל הזמן לפנטז על זה לדמיין את זה שוב ולהשתמש שוב..

עצם ההיזכרות בזה והדמיון מזרים את הדופמין במוח שלי ממש כאילו אני צופה בפורנו.. 

אני לא נותן לעצמי לשקוע בזה.. ופשוט משחרר אותה כל פעם שהיא מגיעה אבל מצאתי שההתמודדות הכי קשה שלי היא בלילה לפני שאני נרדם כי שם אני מחפש איזה מחשבה אופטימית ודמיון נעים להירדם לתוכו ואם אין לי כזה מוכן בשלוף אז אלו המחשבות שקופצות ראשונות.

במסר של ניקולס החבר הותיק מאנגליה הוא אמר שאם הוא צלל יותר מידי עמוק או קצת יותר מכמה שניות לתוך פנטזיה הוא היה מאפס.. אני לגמרי מבין למה.. 
כוח המחשבה והדמיון הוא בעל אפקטים עבורי שמאוד דומים לצפייה בזה על המסך

מתרפא היקר,
מזדהה איתך,
זה פנטזיה אמיתי שקורא כשנקיים ועושים צעדים,
יש לי עוד משפט להוסיף לך,
שולח לך בפרטי, זה משפט מחבר וותיק מאוד.

מצטער כל כך לשמוע. איזה דרך מבאסת להרגיש ככה בעודך נשוי, במקום להרגיש שלווה ושמחה.

אני יגיד לך אישית, איך הפוי' מפסיק להשפיע עליי.
אני צריך לשם כך אמצעי שמרחיק ממני את הפוי' באופן שלא משתמע לשני פנים - סינון, נדרים, מה שעובד.
אחר כך אני צריך משהו קבוע לעשות - לימודים או עבודה, וספורט קבוע.
וזהו, המוח שלי מוחק את החוויה מהפוי' לבד. מעמעם את הזיכרון של השאר, וזהו - הפנטזיות נעלמות אחרי 3 חודשים בערך.

במקרה שלך, אולי הרכב שלך יכול להיות בעיה - לשם כך כספת עם טיימר לשעות מסויימות אולי יעזור, כך שאתה לא תיקח את המפתחות של הרכב בזמן אחר.

זה מה שמספרים לכולם מגיל קטן - התאווה שלך לנשים, יכולה להיות מומרת לתאווה לתורה.
האמנתי בזה שהייתי ילד.

ועכשיו, התיאוריה הזאת, שאולי עבדה בעבר, היא פשוט בלתי אפשרית כיום, מחוקה, אפשר לשכוח ממנה.

אתה לא יכול גם לומר קטונתי, אלוקים הציב אותך פה, כנראה בגלל סיבה.
אנחנו חוד החנית במלחמה של היצר, כל השאר נגררים. כדאי שיהיה לנו מה להגיד, אחרת לאף אחד לא יהיה מה להגיד.


עריכה:
הנה אני יסביר לכם את כוונתי למה אני אומר שהתיאוריה לפיה התאווה לנשים צריכה להיות מומרת לתאווה לתורה, לא יכולה לעבוד:
https://www.bhol.co.il/news/1054161

האבא של האברך הזה, הוא איש מאוד חשוב, הוא איש - שרואה את התורה בחשיבות עליונה.
הוא איש, שלקח ברצינות מלאה, מוחלטת ומושלמת את השיעורים שסיפרו לו בישיבה, שהשכר בעולם הבא הוא עצום ואינסופי. ובזמן שכל השאר פיהקו בשיעור, הוא לקח את זה עמוק לליבו, והחליט, לאסוף כל שקל ושקל של שכר רוחני שאפשר. כי הוא ידע היטב את ערכם של כל שקל ושקל.

ולכן הוא בחן את עצמו בביקורת עצמית חזקה ביותר - כי כל התנהגות שאתה לא הולך בה לפי התורה, זה התנהגות שאתה מאבד בגללה שכר רוחני, ולכן היא ראויה להתייחסות חמורה ביותר.

והנה תראו לאן הוא הגיע עם הסברא הזאת - שעל פניה נראית נכונה לחלוטין - הוא הגיע למצב שהבן פצוע בנפשו, ואשתו של בנו בוכה, ועצב.

זה בדיוק אותו דבר עם התאווה - שזה "שכר מיני", להבדיל.
אנחנו החלטנו בנפשנו, שהתאווה היא דבר חשוב ביותר, ואסור להפסיק למצוא את השכר הזה (על משקל "שכר מצווה"), בכל הזדמנות.
והנה תראו לאן הגענו.

הנקודה שלי היא - שאם תברח מהרצון העז שלך להשיג "כסף מיני", באמצעות הרצון העז שלך להשיג "כסף רוחני", אתה תגיע למקום גרוע באותה מידה.

וזה למה מה שסיפרנו לנו שהיינו ילדים ונערים, בקשר לכך שיש להמיר את התאווה שלך לנשים, לתאווה לתורה, היא בעייתית מאוד

אני אישית מאד מתחבר לנושא על פנטזיה על אלוקים !

וזה לא נראה לי סותר את דברי הקודמים. הרי שה' אוהב אותנו מחבק אותנו ושמח איתנו זה דבר פשוט, הרעיום הוא להתחיל לחשוב המון על זה, להרגיש את זה, לדמיין איך שה' הולך איתנו יד ביד.

אם יש לך עצות מתרפא איך להגיע לזה אני הראשון שמעוניין בזה.

מאד מזדהה כי גם אני בעבר הייתי מפנטז שאני גיבור ושאם מישהוא יעיז לעשות לי רע אני אצליח בשנייה להפיל אותו וכו'.

אוהב אותך מאד !

א. גם אני מתחבר לעניין הפנטזיה על אלוקים. הספונסר (הקודם) שלי סיפר לי שהוא מדמיין חבר טוב שרץ איתו, שהספונסר שלו מדמיין שמש חמה ומלטפת.
אני מדמיין מין סבא טוב שמתבונן עליו בעיניים מרחמות ונותן לי יד.
עוזר לי להרגיש שאני לא לבד. שיש מישהו איתי. שיש כיוון.

ולגבי "כסף רוחני" או "כסף מיני": התחברתי.

אני מזדהה עם דבריו של חוקר אושר ישראלי בשם ד"ר טל בן שחר, שמדבר על "המטבע הקובע" שהוא האושר.
כלומר: כל דבר נמדד בכמה אושר הוא נותן לי. אם משהו יתן לי הרבה כסף אך בגללו אפסיד הרבה אושר - עדיף את האושר.
לכן לדוגמה: לעבוד בלי סוף יתן לי הרבה כסף, אך מעט אושר.
מצד שני, חשוב לזכור שגם כסף יכול לקנות מעט אושר. בעיקר את התנאים הבסיסיים, המצע, שעליו יכול לצמוח אושר. משפחה יכולה להביא אושר, אבל בשביל משפחה צריך פרנסה מספקת, וכן הלאה.
לכן חשוב לדייק את המטבע הזה לגבי כל אמצעי החליפין.

לא הבנתי!
אני באמת תקוע בצעד 2! 
לא יודע מה בדיוק לעשות?