חנוכה זה החג שהכי מתקשר למשפחה. כל המשפחה ביחד, מדליקים נרות, שרים, אוכלים סופגניות (איכסה), יושבים ומדברים. מטבע הדברים לא ממש התלהבתי מזה כשהייתי במחלה. אל תבינו אותי לא נכון: מאוד חיכיתי לחופש מהלימודים, לדמי החנוכה ולאוכל עתיר הקלוריות. אבל לשבת עם המשפחה... קצת פחות...
תוך כדי כתיבה עולה בי זיכרון שלי, יושב במיטה עם המחשב נייד, הנטסטיק מוחבא מתחת לשמיכה, צופה בפו', כשלפתע אמא שלי קוראת לי לבא להדלקה. אני מדליק מהר ועוד לפני ששרים מעוז צור אני חוזר למחשב ולפו'. אמא שלי נכנסת לחדר לברר למה אני לא עם כולם, ואני מהר מחליף את הפו' בסרט מהסוג הנורמלי. היא כועסת עלי, ואולי גם חושדת במשהו בלי לדעת מה בדיוק. 3 דקות אח"כ אני שוב בפו'. שקוע במרדף אחרי ההנאה, ומפסיד בלי לשים לב הנאות אחרות, הרבה יותר אמיתיות. שחקניות פו' יש אלף ומשפחת יש רק אחת.
אני ממש מתחבר למאמר חז"ל "אין אדם חוטא אא"כ נכנסה בו רוח שטות". ולמרות שאני יודע להפריד בין המחלה לחטא, המשפט הזה כ"כ חזק עבורי. גם אם נוריד מהשולחן את האיסור ההלכתי, הפסדתי כ"כ הרבה ברדיפתי אחר הזיוף של הנאה – את החיים עצמם. את הקשר שלי לרבש"ע, למשפחה, ללימוד.
ואסירות תודה רבש"ע הכניס לפני שנה וחצי את שמור עיניך לחיי, וחודש אח"כ גם את הקבוצות החיות של SA. הגעתי ממקום של "לשכב במיטה ולאונן זו שאיפת חיי, אבל מה לעשות שזה אסור ועברה, ולכן אני צריך למצוא דרך להפסיק." ואז הגעתי לקבוצה ואנשים שיתפו שהם סובלים מהתאווה, ולא הבנתי אותם. תאווה זה כיף!
והנה אלוקים עשה עימי נס ואחרי כמה חודשים בהחלמה התחלתי להבין מה אני מפסיד בשביל התאווה. את החיבור עם אלוקים והאנשים שמסביבי. ואני תופס את ראשי וזועק, איך החלפתי בכורה בנזיד עדשים, עכשיו כאן, עוד 10 דקות זיכרון ותו לא. מי שוטה ויעש זאת! וההבנה הזאת שאני סובל מהתאווה היא אחד הניסים הכי גדולים שקרו לי.
~~~
ולמרות זאת, אחרי החלמה ממושכת אני פתאום שם לב שאותו דפוס – ויתור על דברים חשובים למען הנאה זמנית – קורה גם בתחומים אחרים. החנוכה הזאת לא ויתרתי על המשפחה למען התאווה, אבל בהחלט ייתכן שויתרתי עליהם למען גלישה ללא מטרה מוגדרת בפייסבוק, טוויטר ואתרי חדשות. אז אני אסיר תודה שבישיבה אסור מחשבים (ושאין שם מקרר שעלות מילואו אינה עלי, והמבין יבין). אבל זה הופך את הבית למקום יותר מסוכן עבורי. כי אם בשבילי הבית הוא מקום עם אוכל טוב ואינטרנט, ולא המשפחה שלי, אז אולי אני נקי ומפוכח אבל אני עדיין סובל.
