ברצוני לשתף מחשבות שעולות אצלי תוך ניסיון לצעוד את צעד 2 ,
"הגענו לאמונה כי כוח גדול מאתנו יכול להחזיר אותנו לשפיות"
הצורך להגיע לאמונה זו הוא הזדמנות בשבילי כאדם חרדי שגדל בבית שומר תורה ומצוות ומעולם לא ביררתי לנגד עיני דברים פשוטים מאוד, זאת אומרת עסקתי הרבה בפנימיות חסידות נפש החיים איזביצה ברסלב בריסק וכו וכו אני אוהב את הדברים המסובכים... אבל פוחד מהדברים הפשוטים.
לדוגמה.
"אבא אוהב"
האם ה אוהב אותי באמת, גם כשאני נופל, גם כשאני לא מקיים כמו שצריך את חובותי הדתיות,  לא מתפלל, מחפף הלכות או סתם לא מקשיב לו היום,
שכלית אני יודע שכן, בספרים ראיתי בלי סוף שגם במצבים הכי קשים הוא אוהב אותי ורוצה לעזור לי, וכו וכו
אבל תכלס' אני לא מרגיש את זה,
כאדם חרדי יש לי בעיה, אני מרגיש שה' הוא דומה לאבא שלי/רב שלי/מורה שלי וכדומה, ולמרות שכלית אני יודע שאבא שלי (הפיזי) אהב אותי גם כשלא קמתי לתפילה, משהו בקול שלו ובפנים שלו נתן לי את תחושה קצת אחרת...., כשצועקים עליך וגוערים בך הלב לא מרגיש שאוהבים אותו,
ואני מרגיש את אותו דבר כלפי אלוקים,  כשאני לא מתפלל שחרית כמו שהוא רוצה ממני אני מרגיש שהוא היום פחות אוהב אותי, ולא יעזרו לי כל ההסברים...
עכשיו יש פתרון פשוט לכאורה, והוא ניתוק האלוקים שלי מאלוקים של הדת (אלוקים כפי שאני מבין אותו ...) הבעיה שאני גם מאמין (או לפחות רוצה לחשוב שאני מאמין) בדת שלי, וקשה לי לעשות הפרדת רשויות, "אנכי ה' אלוקיך וגו'" מלוחות הברית, "ואלוקים כפי שאני מבין אותו" יותר מידי קשורים אחד לשני בשבילי...
זאת אומרת שאני בבעיה כי בהרגשה שלי כל עוד אני לא מחפף אצל האלוקים הדתי שלי, כך אלוקים פחות אוהב אותי, (שוב אני לא מדבר שכלית אלא על ההרגשה שלי)

אז חשבתי לעצמי, 
רגע אחד, במקום להתמקד באהבה שלו אליך, תתמקד באהבה שלך אליו, כמים הפנים אל פנים נאמר גם ביחס לפני האדם ואלוקיו,   האם אתה עצמך אוהב אותו, ואם אתה לא אוהב אותו, איך אתה מצפה להרגיש נאהב,
כמובן שאני אוהב אותו השבתי באינסטינקט,  אני לומד את תורתו, מתפלל אליו, עושה חסד, הולך בדרכיו, מלביש ערומים וזוקף כפופים, משתדל לדבר בו ובדרכיו, ...
אבל במחשבה עמוקה יותר אני מתקשה למצוא איפה אני עושה דברים בשבילו ממש! אני לומד בשביל "מצוות תלמוד תורה" בשביל להיות תלמיד חכם, בשביל לדעת הלכות, בשביל ההרגשה התורה, בשביל פרנסה ובשביל עוד מליון סיבות, אבל האם אני עושה את זה בשבילו???
אני מתפלל מהרבה סיבות, זה עושה לי הרגשה טובה, זה מצווה (מדאורייתא או מדרבנן...) זה דרך לבקש דברים ממנו, זה  הרבה דברים, אבל זה לא ביטוי אמרתי לאהבה שלי אליו,
וכן הלאה והלאה, בחסד שאני עושה, ביחס לילדים לאשה ועוד נושאים, אני עושה מהרבה סיבות. חלקם טובות וערכיות וחלקם אגואיסטיות,
אבל אף אחת מהם היא לא ביטוי טהור של אהבה לאלוקים.
לא פלא שאני לא מרגיש את האהבה שלו אלי, אם אני לא נותן לו את האהבה שלי, לא פלא שאני מרגיש שהוא אוהב אותי אם אני מתנהג יפה...כשאני י בעצם זה שאוהב אותו אם הוא (כביכול) מתנהג יפה אלי,
חברים, אני תתפלל למצוא את המקום שבו אני אוהב את אלוקים, בשביל למצוא את המקום שבו הוא אוהב אותי.

בס"ד

קודם כל תודה רבה לך אתה כותב יפה מאוד, אני מזדהה מאמאוד עם התסביך של אלוהי הדת ואלוהי התוכנית, לאט לאט אני מתחיל להבין שזה אותו אחד, ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, הכל זה אחד

בנוגע ל"האם אני אוהב אותו?" אני חושב שככל שמקפידים יותר לכתוב אסירות תודה אני מגלה כמה אהבה והודאה יש לי כלפיו, הרי כל שמחה אפיל הכי קטנה שיש לי בחיים זה מגיע מרצונו יתברך וכשאני מקפיד כל יום לחזור ולומר אסירות תודה על כל הדברים האלה אני מתמלא בשמחה ואהסה כלפיו 

אוהב אותך אחי תודה על השיתוף

אני לא יודע כמה אני קרוב למצוא את התשובה, כנראה רחוק.

חשבתי שאהבתי את אלוקים פעם, במציאות אהבתי את הישיבה, אהבתי את האתגר בלימוד, אהבתי את הח'ברה ואהבתי לשחק במחשב, כל ההנאות האלה ביחד חיברתי למשהו שחשבתי עליו כעל הנאה מאלוקים, אהבה של אלוקים, אבל אני לא חושב שזה נכון.

בכלל, קשה לאהוב סתם, להדליק אהבה כאילו זה איזה כפתור, או שזה קיים או שזה לא קיים. ומה זה בכלל אהבה ? הרגש המטורף הזה שמרגישים כל פעם שפוגשים אישה חדשה לדייט ? או משהו יציב יותר.

כמו בסרט כנר על הגג - האישה אומרת לבעלה, אני לא יודעת אם אני אוהבת אותך, אבל בישלתי לך, ניקיתי לך והולדתי לך עשר ילדים במשך 50 שנה, אם זה לא אהבה, אז מה זה אהבה ?

אז אתה אדם חרדי, לומד תורה, שומר מצוות, משתדל למיטב הבנתך לעשות מה שאפשר בשביל אלוקים, אומנם אתה לא מושלם, אבל מי כן ? ואם מה שאתה עושה זה לא אהבה לאלוקים, אז מה זה אהבה לאלוקים ?

אלוקים ואנחנו - זה לא היה חלק מההתחלה, גם במדבר סיני אלוקים התלונן שאנחנו קשיי עורף ואנחנו התלוננו שהוא לא מפנק אותנו כמו שצריך, זה מערכת יחסים עם הרבה מאוד מהמורות, הוא אפילו זרק אותנו מהבית שלו למשך 2000 שנה, זה לא נשמע לי כמו סיפור אהבה מהאגדות של הם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה, יותר כמו בעצבים ובמכות עד עצם היום הזה.

ואם אלוקים אוהב אותך, זה רלוונטי ? אצלכם ב-12 הצעדים אמרתם שצריך שכוח גדול יחזיר אותכם לשפיות, מי קבע שהוא צריך להיות כוח אוהב ? 

כל כך הרבה שאלות, כל כך מעט תשובות.

תודה על התגובות,  
מתמודד, אכן אני מנסה לכתוב אסירויות תודה, וזה בהחלט עובד, אבל עדיין ישנה הרגשה שאלוקים גם אם הוא לא ממש כועס עלי, אבל הוא בהחלט לא אוהב כשאני לא מתפקד טוב בחובות הדתיות שלי, 
תראה שנים על גבי שנים של עיסוק בחובות דאורייתא דרבנן חובת הגוף, חובת הממון, לכתחילה ובדיעבד ןכו וכו תכנתו אותי לחשוב בסופו של דבר על הכל מנקודת מבט של "האם אתה עושה את חובתך או לא" 
זה דבר מבורך ,אבל אני מתקשה מאוד להפריד בינו ובין הרגשת האבא האוהב,  וכמו שאמרתי לוגית אני מבין את זה, כמו שאני עצמי אוהב את הילדות שלי גם כשהם משתוללות ולא מקשיבות לי, 
אבל בהרגשה אני פשוט לא מרגיש את זה, 
אני חושב שדרוש כאן בירור יסודי ביני ובין עצמי, ובעזרת הספונסר והחברותא לנסות להרגיש את זה, 

רובין,  תודה על המסרהמסר הארוך הרגשתי הרבה הזדהות בדבריך, מעריך את זה, 
לדעתי העניין של אבא אוהב הוא הכרחי למעד 2, כי אם הוא לא אוהב אותי למה שהוא יציל אותי,  ולמה שאני אהיה מוכן בצעד 3 למסור את עצמי אליו, 

שלום חבר,
מנסיוני הקצר בתוכנית ובחיים בכלל, אתה נוגע בנקודה מאוד רגישה שדורשת כמו שאמרת בירור מעמיק ויסודי עם עצמך ועם מישהוא מעליך [פסיכולוג או ספונסר וכו'].
עם צעד 2 בספר הגדול מעולם לא הזדהיתי עד שהבנתי שאני בעצם סוג של אגנוסטי [ התרגום לעברית אומר אנו הכופרים, אבל כופר הוא אינו מאמין, בעוד שאגנוסטי הוא תרגום לתוהה] ואני חושב שרובינו שגדלנו במקום בו רוב החינוך הוא מתוכנת בנו מילדות כמו שהטבת לתאר בפרט בנושא האהבה והאמונה, אנו מוכרחים לעבור דרך תהליך הבירור האישי והעצמי שלי, איך אני מרגיש את אלוקים בחיי האישיים.
בהחלט מסלול לא קל.
אבל משחרר ובונה ללא תחליף.
בהצלחה לכולנו.

אהבתי מאוד את מה שכתבת.. נהניתי מאוד לקרוא.

גם לי הייתה נקודה קשה בהבנה הזאת, אלוקיי "התכנית" מול האלוקים האמיתי..

אבל כמו שבסוף סאמת הגעתי להבין, מדובר באותו אחד

ושמעתי זאת לא פעם מחברי תכנית (ואפילו  חברי תכנית שאינם שומרי תורה ומצוות) שאלוקים כפי הבנתנו זה אלוקים שנתן תורה בהר סיני אותו אלוקים שגדלנו והכרנו עד היום...

בגלל שלא באתי מבית דתי כלל, שינוי הפאזה הזה היה קצת יותר קל עבורי אני מניח.
אבל הוא עדיין היה קשה כי תמיד הייתה הנקודה מי אמר שזה באמת תפיסה נכונה של אלוקים? הכמה גויים שכתבו את הספר הלבן??

אבל כשהמשכתי בתכנית ודיברתי עם עוד ועוד אנשים גם שמעתי עוד דיעות וגם נחשפתי לעוד דרכים בתורתינו הקדושה, למשל דרך הבעש"ט, ובכלל דברים שאני נתקל בספרי לימוד דברים שנאמרו ע"י הבעש"ט שאף אם הם מעלים תמיהה לעיתים - הם מסתדרים מצויין בדיוק עם האלוקים שהתכנית מתארת.

בדיוק קראתי בספר של תלמיד של הרב זילברשטיין על מה שכתוב "רשעים מלאים חרטות" הבעש"ט הקדוש אומר שליבם של הרשעים מלא חרטות מכיוון שהם חושבים שהם בעצמם עשו את הפשעים והעבירות ולא יודעים שזה הכל רצון הבורא יתברך והוא זה שהחליט זאת!

שוב זאת נקודה שקשה לתפוס כביכול... אז לא צריך להתחרט שעשיתי עבירה? אז אפשר ללכת ולעשות עבירות לכתחילה? ודאי שלא...

וכמו שקראתי במקום אחר הא לפני העבירה והא אחריה..

אם כבר נפלתי - קבל את זה שזה היה רצון אלוקים עבורי ולא להתייאש.

אוהבים!

שלום עשר שמעון היקר
מזדהה עם ההתחבטויות שאתה מתאר,
גם לי לקח הרבה מחשבה וזמן לפתח כמעט מאפס (אם לא ממינוס..) רגש אהבה אמתי כלפי אבי האוהב. 
וזה גם אחד הדברים שאני הכי אסיר תודה עליהם בתכנית 12 הצעדים, גיליתי שאני יכול לחוש לרגעים, לפעמים, אהבה אמיתית לאבא שלי הרחום והחנון.
שמעתי פעם מסר מאחד המייסדים של SA, שמאחוריו כמה עשרות שנות ניקיון, והוא התייפח כמעט כשאמר לנו, 'הוא אוהב אותכם', הוא כל-כך אוהב אתכם, אתם אומרים את זה כל תפילת שחרית, 'אהבה רבה אהבתנו ה' א-לוקינו', תשימו קצת יותר לב למה שאתם אומרים שם..

אז איך זה התפתח אצלי?
ברור לי שבסופו של דבר זאת אחת ממתנות ההחלמה, אבל אם אנסה להבין את התהליך שעברתי אז כמו כל דבר נפשי, וכמו ההחלמה עצמה, זה התפתח עם הרבה סבלנות וזמן, בעזרת כל מיני התמודדויות קטנות יומיומיות, בעיקר בתחום הרוחני, שפניתי אליו בבקשה לעזרה, והוא עזר (הרב גרשון אדלשטיין שליט"א אומר שבבקשת 'סייעתא-דשמיא' בתחום הרוחני יש הרבה יותר סיכוי שהתפילה שלנו תיענה) ופעולות שהייתי רגיל לעשות כי חייבים, כמו שתיארת, כי זה חובתי בעולמי, ופתאום שמתי לב להתבונן שאני גם עושה נחת רוח ליוצרי בזה, והפעולה קיבלה משמעות יותר עמוקה, ולפעמים מאד מחברת.
ובנוסף גם הניקיון עם הזמן שצברתי בחסדו יתברך מדי יום 'רק להיום' עזר לי יותר להרגיש חיבור ולעיתים אפי' ממש להתרגש מהעולם המיוחד שהוא ברא, הצלחתי יותר להנות מהטבע שסביבי, פתאום שמתי לב יותר ליופי שבפרחים, שבשירת הציפורים, בשקיעות עם צבעים מדהימים, ולפעמים אפילו סתם ביום עם עננים מעניינים אני מרים עיניים לשמים, מתבונן מעט, שואף אויר מלוא ראותיי, עוצם עיניים, וחש את אורו המטהר שוטף ומחייה אותי, לפחות לכמה רגעים של חסד וחיבור לטובו הגדול.
מדובר אמנם ברגעים בודדים שאני חווה לפעמים, אבל אני משוכנע שבלי התהליך שההחלמה והתכנית התניעו בי, בחסדו יתברך ויתעלה, לא הייתי מצליח לבנות ולפתח בתוכי, בטח לא בזמן יחסית קצר.

ולגבי התחושה שאני לא באמת עושה דברים רק לשם שמיים - זה נכון שבכל דבר טוב שאני עושה מעורב הרבה מהאינטרסים שלי, ובדרך כלל אפי' זה הרוב אצלי, למדתי להעריך כל קצת טוב בחיי, כמו שלימדנו הרב הגדול מברסלב שבעזרת התמקדות בקצת טוב שקיים בי, בהכרח, זה יהיה העוגן שלי למשוך עוד הרבה הרבה טוב נוסף, ונראה לי שאותו דבר עזר לי גם בנושא תחושת האהבה לאבי האוהב - בעזרת קצת אהבה שאני חש, לפעמים בצורה פסיבית ולפעמים כמו שתארתי באופן יותר מודע ואקטיבי, אני בונה ומרחיב בי את התחושה הזאת כלפיו יתברך.
בתפילה אל אבינו המיטיב והאוהב שיזכנו להמשיך ולרצות בקרבתו ולחוש אהבתו באמת. אמן.
באהבה
'פנימה'

מעניין שבדיוק אתמול אמרתי לה' שאני אוהב אותו. זה היה לי קשה להגיד את זה. כמו חבלי לידה. כמעט ויתרתי. כמעט עשיתי הפלה. אבל בסוף עשיתי את זה... זה לקח לי כמעט שבע שנים בתוכנית, ועדיין אני מרגיש מאוד רחוק ממנו. מערכת היחסים בינינו מאוד מסובכת. אבל הוא הוציא אותי מהכלא הזה של ההתמכרות הפעילה, ואני אסיר תודה לו על הדבר הזה. וכמובן, על עוד הרבה דברים אחרים.

מאד נהניתי לקרוא את הפוסט הזה !

כל הכבוד עשר שמעון !

מאד התחזקתי מהכתיבה שלך וגם מהתשובה של פנימה !

אני גם מאמין שזה תהליך ושצריכים להתפלל המון גם על זה, גם על החיבור הזה !

אוהב אותכם !

נראה לי שלא הבנת אולי, (אחרים דווקא הבינו) אני כותב כאן על קושי רגשי,על מחסום רגשי, 
לא על ויכוח תיאולוגי השקפתי ותורני, 
הוורט שלך יפה, הוא יפה כמו שאר אלפי הוורטים שאני מכיר.... כמו שאר הדברים שמסתדרים יופי בשכל שלי, אבל אני בכל זאת לא פועל על פיהם, 
אוהבים תודה על התגובה,

לאחרונה אני חושב הרבה על "ריכוז עצמי" , אני מבין ורואה כמה אני מרוכז בעצמי כמה כל מה שקורה אצלי ובסביבה שלי מעניין אותי בגלל מה שיוצא לי מזה, מה זה גורם לי להרגיש , מה זה עושה לי, מרגיש לי וכו',

קצת הופתעתי האמת,
כי בדרך כלל אני חושב על עצמי כאדם רגיש, מתחשב, נחמד, מדבר יפה, ובסה"כ די רגיש למה שקורה אצל אחרים,
אבל יותר ויותר אני רואה כמה הדברים הם סביב עצמי,
גם כשאני נחמד ומתחשב זה כי חשוב לי להרגיש ולדעת שאני אדם טוב,
מסבירים לי שהדרך הכי טובה לשנות את זה היא על ידי פעולות הפוכות על ידי יציאה מעצמי ועשייה בשביל אחרים,
אני קצת מנסה לאחרונה,
קשה עדיין כי בסופו של דבר אני מגיע למקום שבו אני רוצה להרוויח,
אבל זה עזר לי להבין קצת את מה שכתבתי בתחילת השרשור,
הקשר שלי לקב"ה לאלוקים  הוא מאוד מאוד מרוכז מסביב מה יוצא לי מזה, מה זה עושה לי, אבל לא עשיה לשם עשיה מאהבה, ומרצון לעשות את האמת מפני שהיא אמת, 
תמיד זה ממקום של רווחרווח רוחני או גשמי,
גם כשאני יושב מתבודד לבד בלי אף אחד ולומד תורה או אומר תהלים אני בעיקר עושה את זה לטובת עצמי, (לטובת נשמתי רוחי ומה שלא תרצו אבל תכלס' its for me),
אז נכון שזו אינה בהכרח דרך פסולה, 'לעולם יעסוק אדם שלא לשמה'  ו"מעיקרא כי עביד איניש אדעתיה דנפשיה קא עביד",
אבל אם אצליח למצוא את המקום הזה שבו אני עושה בשבילו ורק בשבילו ממקום חסר נגיעות וריכוז עצמי (עד כמה שאפשר )
אולי אצליח אז לראות ולהרגיש את האהבה שלו אלי אלי בחזרה,

אאוהבים מאוד עשר שמעון נהנתי לקרוא, מזדהה מאוד עם הריכוז העצמי, פעם הרב שלי אמר שאדם שעובר את עצמו זה אדם שהוא במרכז וכל העולם וגם אלוקים מסתובב סביבו ואדם שעובד את ה' זה אדם שה' במרכז וכל העולם וגם אני סביבו

אוהבים עשר !!!

אתה עשר !! 

אם תצליח למצוא את המקום הזה בו אתה מתחבר להקב"ה למענו, תן לנו מנסיונך כי נראה לי שהרבה מאיתנו מחפשים דרך להגיע לזה בעזרת השם יתברך !

אתמול בהרהורים היומיים של AA היה רשום משהוא אדיר. אני ילא יודע אם זה נכון אבל ייתכן שכן !

היה רשום שבמקום לשאול את עצמי כל הזמן איך אני מרגיש ואם אני מרגיש טוב או לא עדיף לא לחשוב על זה בכלל ורק לחשוב על איך לשמח את האנשים שמסביבי ולחשוב איך הם מרגישים, ושאם עושים את זה ממילא מתחילים להרגיש טוב !

אוהב אותך מאד !

אני יגיד לך את האמת משתוקק
גם אני מתחבט בזה אבל אני יודע שהנקיות והשפיות שלי זה הדבר הראשון לפני הכל, עדיף לי בעיות אמוניות ושפיות מינית ונפשית מאשר רוגע בעניין האמוני אבל בלאגן גדול במצב הפיזי והנפשי שלי

בנוסף לזה התוכנית בעומק שלה לא עושה שום דבר, כל הצעדים וכל הכלים יש להם מקורות ביהדות ובשכל הבריא, אני עדיין לא מצאתי אלמנט נוצרי מובהק שמשפיע על כל התוכנית, לפעמים אני מרגיש שהמחשבות והתהיות על התוכנית נובעות מחוסר נכוונות שלי לקבל אותה באמת

בתוכנית יש כלי שנקרא "לכרוע על הברכיים" ביהדות עד כמה שידוע לי אין דבר כזה וזה כלי שלקוח מהנצרות, זה באמת דבר שולי ולא משמעותי שבכל מקרה לא חייבים לבצע בשביל הנקיות שלנו, 
יש עוד כלי נוצרי כביכול שמברכים את מושאי התאווה, כמדומני זה מושאל מהנצרות, אני לא חושב שאם אני משתמש בכלי הזה אני עושה עבירה כלשהי או טקס נוצרי מסוים, זה בדיוק כמו שנוצרים ישתמשו בסכין ומזלג, מה אז גם לי אסור להשתמש בסכין ומזלג? 
בכל מקרה אשמח מאוד מאוד לשוחח איתך בנושא
אוהבים אותך