אח יקר, אשריך על השיתוף!
אני הבנתי משהו על עצמי אתמול: תמיד אחרי נפילה אני אומר "יותר אין דבר כזה", וכל זה. אבל הבנתי שיש לי הזדמנות לכמה דברים: א. לחזק את האהבה שלי לעצמי שאינה תלויה בשום דבר, גם לא באם אני נופל או לא. זה לא קשור למה שאני עושה. אדרבה, התקופה הזאת של הנפילות היא הזדמנות לעבוד על זה ולהוכיח לעצמך שאתה אוהב את עצמך. ב. קשה לי לספוג את עצם העובדה המחרידה שאני נופל, וצריך לשים לב - שלא זה יהיה המנוע של הרצון להפסיק במידי. אני מתכוון - אם הבעיה פה היא שאני נופל, אז בעצם - פספסתי את העניין. כי בסוף הרצון לשינוי שבא בעקבות זה, מבוסס על גאווה, ולא על אמת. לא על רצון ה'. אני לא יודע אם הדברים הם אצלך גם כן ככה, אבל שווה לך לשבת עם עצמך ולחשוב - מה המנוע שלי לשינוי? הגאווה שלי, שלא יכול להיות שאני אהיה כל כך לא מוצלח, או שמא יש פה משהו אחר, שלא מגיע מעצמך, אלא מלמעלה. כי אם זה תלוי בי וברצון שלי, אז היום אני רוצה לצאת מזה ומחר אני רוצה להשתמש. לכן ההתקדמות צריכה להיות מבוססת לא על ההחלטה והרצון ה"קיצוניים" שלי, אלא על רצון ה'. וצריך להיות "שומע בזיונו ושותק", כלומר כשאתה שומע ומרגיש את הקול בתוכך שאומר שאתה גרוע, ואיך נפלת וכדומה, אתה צריך לשתוק, לנשום עמוק ולהיות מסוגל לשאת את העובדה הזאת, שנפלת, ושזו המציאות כרגע, ולהשלים איתה. אחרי שתקשיב הרבה תוכל גם לשמוע את רצון ה' שבא אליך מלמעלה וקורא לך להפסיק, ולהילחם בשביל זה. ככל שמכילים את הבעיה ככה אפשר אחרי זה להתגבר עליה. כמובן לא להסכים לקבל את הקולות הפנימיים שמורידים אותך, אבל את הקול הפנימי שאומר שחטאת וזה המצב, חייבים לקבל, ואחרי זה יהיה אפשר לעשות שינוי.
בהצלחה גדולה
ה' איתך
ואם תיפול אל תישבר
נ.ב. זה מה שמשה אומר לבני ישראל - "כי ידעתי כי אחרי מותי השחת תשחיתון", זה הרי מייאש, מה הוא אומר להם את זה? אלא הוא רוצה להכין אותם למציאות קשה, אם וכאשר תבוא. בזכות האמירה הזאת שלו הם הבינו שאפשר להמשיך גם אחרי שנופלים, והוא הכין להם את הקרקע הרכה לנפילה.
שתרגיש איך שה' איתך.