שלום
אני תלמיד ישיבה וחוזר פעם בכמה שבתות הביתה.
שמתי לב שכל פעם שאני מגיע הביתה כאילו כל הגירויים שלי עוברים דרך מגביר ולכן גם רוב הנפילות אצלי קורות כל פעם שאני מגיע הביתה. בעצם אפשר אולי אפילו להגיד שהבית הפך להיות סוג של טריגר עבורי ואין לי אופציה לא להגיע אליו פעם בכמה זמן.
מישהו חווה משהו דומה ויש לו עצות לתת לי איך לא ליפול?

אני התמודדתי עם הבעיה הזאת בדיוק
כשהייתי בישיבה לא היו לי הרבה פיתויים ותאוות, אחד הדברים שהכי הטרידו אותי בישיבה היה מה אני עושה כשאני חוזר הביתה, איך אני הולך להתגבר...
היו לי כל מיני קבלות שחלקם החזיקו מעמד וחלקם לא
בכל אופן נראה לי ששינוי אמיתי עובר דרך עבודה אמיתית וחזקה, שתגרום לנו להתמודד למרות הטריגרים
כי עם טריגר כזה או אחר אולי אפשר להתמודד, אבל זה לא פותר באמת את הבעיה,
בהצלחה

עדיף לעשות עבודה שורשית, מאשר להתעסק בבריחה: 
מה נקרא עבודה?
עבודה פירושו להשתנות. להיות אדם אחר מכפי שהיינו. 
וזה יכול להיות במובנים רבים. 
לעבוד על השלווה. לעבוד על הקנאה. להבין את הבלוף שבכל הדבר הזה. 
להפך להיות אדם שפועל למען אחרים. 
ללמוד על ענווה ולהתרחק מהגאווה. 
להתעסק עם תוכנית הצעדים. 
להתחבר לתוכנית שעוזרת להשתנות בדבר מה בחיים.
ועוד.   

שלום,
אחרי הרבה מחשבה היגעתי למסקנה שכנראה הסיבה שאני נופל בבית היא שהזמן שלי עם הפלאפון לבד גדל וגם ככה שאני חוזר הביתה אני פקעת של עצבים בגלל כל הנשים הלא צנועות שראיתי בדרכי הביתה באוטובוס, בתחנה וכו...
והחלטתי שהפתרון הוא שבבית אני אנעל ב"ה את הפלאפון במגרה ואוציא אותו רק שאני בדרכי לישיבה.
האם זה נקרא עבודה שורשית או שזה עוד סוג של בריחה מבעיות?

במידה וזאת החלטה רלוונטית עבורך שבאמת תמנע ממך להשתמש בטלפון 
זה עבודה טובה מאוד לטעמי.
תאני באופן אישי חסמתי הכל מהתחלה וזה עזר ועוזר לי מאוד
עכ״פ שיהיה לך בהצלחה רבה

שלום לך!
לא הצלחתי להבין מה אמורה לעזור נעילת הטלפון במגרה.
ההנחה שלי היא שלא מדובר על טלפון המאפשר צפייה. ולמה הנחתי כך? כי מי שיש לו כזה טלפון לא עסוק בנסיעות עם נשים הנמצאות בסביבה אלא בטלפון.
רק אכתוב שתי נקודות כלליות.
1. אמצעים חיצוניים המרחיקים אותנו מאזור סיכון, לא נחשבים בריחה מאחריות. אנחנו לא מחפשים להכנס לקרב כדי להיות גיבורים. אנחנו נחשבים מנצחים גדולים יותר אם נמנענו מלהכנס אליו.
2. אתה מסוגל לשאת תפילה קצרה לבורא עולם על כל אשה כזו?
דוגמה "אנא ד', תן לה סיפוק פנימי ותחושה טובה שתביא אותה למצב שלא תצטרך להצדיק את קיומה ע"י משיכת מבטים". 
מעבר לתועלת שתהיה לה מתפילה כזו שבאה מתוך קושי שהיא בבחינת "תפילה לעני", אתה תרגיש שהיא בעצם נפש מיוסרת. ולא משהו שאמור לספק תחושת "כיף".
אצלי זה עובד!!!!!!!!!! לא משבית את מלחמת היצר. אבל בהחלט מסייע.
המון הצלחה! אח יקר ואהוב!
אפי

מזדהה איתך, חבר יקר!
גם אני בחור ישיבה. וגם לי יש קושי גדול בהגעה הביתה.
אני מניח שכדאי שתספר קצת יותר על עצמך לפני שנוכל להציע דברים נקודתיים:
בן כמה אתה? כמה זמן אתה מתמודד עם פורנוגרפיה?
האם הוריך שייכים למגזר החרדי או הדתי? (הצעות לסינון שייתקבלו כמובן מאיליו במגזר החרדי, יכולות לגרום להרמת גבה במגזר הדתי...)
האם הוריך מודעים לבעיה שלך?
*
אני אישית יכול לומר שהיה לי פלאפון עם גישה לאינטרנט (שיאומי מקשים), והיה לי מאוד קשה לוותר עליו. הגעתי לקבוצות SA (שניים-עשרה הצעדים) במשך 7 חודשים והמשכתי ליפול בו אחת לשבוע-שבועיים. אחרי 7 חודשים אזרתי אומץ וויתרתי עליו, (בשלב הראשון שמתי אותו בלוקר שהיה במקום שרחוק ממני 40 דקות נסיעה באוטובוס, ואחרי שנה+ פשוט זרקתי אותו לפח), וב"ה מאז התחלתי לעלות על דרך, וזכיתי לשנה ו-7 חודשים של נקיות! (כמובן, שבשילוב עם עבודת הצעדים ותמיכת הקבוצה). אמנם, לאחרונה היו לי כמה נפילות קשות (באינטרנט בבית - אמרתי לך שאני מזדהה...) אבל אני משתדל להביט קדימה ולקוות לתקופה ארוכה ושפויה נוספת.

חיבוק גדול!

ל- wanaBeFree 
עבודה שורשית - זה לא.
אבל גם בריחה - זה לא. 
זה משהו באמצע. 
זה התחלה טובה בהחלט. 
לדעתי מי שלא התעצם בהחלמה מהדברים הבסיסיים - שירחיק את עצמו ממקור הבעיה. בתור כלי להתעצמות בהחלמה. 
ושוב, בלי עבודה, הסיכוי לשרוד נמוך ביותר. מקסימום כמו 5-10 אחוז.